ולפראיסו (מחוז)

ולפראיסו (מחוז)
Valparaíso

סמל ולפראיסו דגל ולפראיסו
מדינה	צ'ילה צ'ילה
רשות מחוקקת	המועצה האזורית של ולפראיסו (מחוז)
בירת המחוז	ולפראיסו
שטח	16,396.1 קמ"ר (דירוג: 13)
גובה	312 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	1,815,902 (דירוג: 3, 2017)
‑ צפיפות	110.29 נפש לקמ"ר (דירוג: 2, 2014)
קואורדינטות	33°02′47″S 71°37′11″W / 33.046305555556°S 71.619777777778°W / -33.046305555556; -71.619777777778
אזור זמן	UTC -4
www.gorevalparaiso.cl (בספרדית)
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מחוז ולפראיסו (בספרדית: Región de Valparaíso) הוא אחד מ-16 המחוזות של צ'ילה, הדרגה הגבוהה ביותר מבין דרגות החלוקה המנהלית של צ'ילה. הוא משתרע על פני שטח של 16,396 קמ"ר, השלישי הכי קטן בצ'ילה. והוא גובל במחוז קוקימבו בצפון, בפרובינציות מנדוסה וסן חואן הארגנטינאיות במזרח, במחוז מטרופולין סנטיאגו בדרום מזרח, במחוז או'היגינס בדרום מערב, ובאוקיינוס השקט במערב. לפי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2017 התגוררו במחוז 1,815,902 תושבים^[1], והוא המחוז המאוכלס ביותר בצ'ילה אחרי המחוז המטרופוליני של סנטיאגו הכולל את סנטיאגו דה צ'ילה, בירת המדינה. צפיפות האוכלוסייה במחוז היא השנייה בצ'ילה שוב אחרי המחוז המטרופוליני של סנטיאגו. מבחינה מנהלית המחוז מחולק ל-8 פרובינציות שבתוכן 38 קומונות, ובירת המחוז היא עיר הנמל ולפראיסו. ערים חשובות נוספות כוללות את עיר הנופש ויניה דל מאר, והערים קיוטה (Quillota), קילפואה (Quilpué) ווייה אלמנה (Villa Alemana).

גבולות המחוז הן: מצפון, מחוז קוקימבו, ממזרח, ארגנטינה, מדרום מזרח, מחוז מטרופולין סנטיאגו, מדרום, מחוז או'היגינס וממערב, האוקיינוס השקט. כמו כן כלולים בתחומי המחוז כמה קבוצות איים באוקיינוס השקט: איי חואן פרננדס, איי דסוונטוראדס (Islas Desventuradas – "איים חסרי מזל"), והאיים סאלס אי גומס ואי הפסחא.

המאפיינים הטופוגרפיים המרכזיים של המחוז הם (ממזרח למערב):

• הרי האנדים – הפסגות הגבוהות נעות בין 5,000 ל-6,000, כאשר הפסגה הגבוהה ביותר היא סרו חונקל (Cerro Juncal) בגובה 6,110 מטרים. בצפון המחוז מהווים הרי האנדים והחוף יחידה טופוגרפית אחת כשצמוד אליהם מדרום עמק הנהר אקונקגווה.
• העמק המרכזי של צ'ילה – חלק זה במחוז מורכב מאגני הנהרות פטורקה (Petorca), לה ליגואה (La Ligua) ואקונקגווה. עמק צ'קאבוקו (Chacabuco) מהווה את הגבול עם המחוז המטרופוליטני של סנטיאגו.
• רכס החוף – רכס זה, שגאולוגית עתיק יותר מהרי האנדים, מתלכד עמם בצפון המחוז. דרומית לעמק האקונקגווה, מפריד העמק המרכזי של צ'ילה בין רכס החוף להרי האנדים. החלק הגבוה של הרכס הוא בדרום המחוז, והפסגה הגבוהה ביותר היא סרו לה קמפנה (cerro la Campana), בערך בקו רוחב 33° דרום. הרכס נחלק לשני רכסי משנה, המערבי, השייך למחוז ולפראיסו והמזרחי, השייך למחוז המטרופוליטני של סנטיאגו.
• שפלות החוף (Las Planicies Litorales) – משתרעות בין רכס החוף לאוקיינוס השקט. השפלות מתחילה בצפון, משפך הנהר אקונקגווה ועד דרום המחוז, ורוחבן נע בין 100 מטרים ל-15 קילומטרים. בכמה מקומות יש בשפלות גבעות או הרים, כדוגמת העיר ולפראיסו הבנויה על גבעות. המעבר בין שפלות החוף לים יכול להיות הדרגתי או שהיא מסתיים במצוק, כדוגמת הקטע בין פאפודו (Papudo) ואורקון (Horcón). שפלות החוף נחרצות על ידי נהרות שמקורם ברכס החוף והם זורמים ממזרח למערב, כדוגמת הנהר מרגה מרגה (Marga Marga). דיונות חול נפוצות באזור החוף, לדוגמה בלונגוטומה (Longotoma).

המבנה הטופוגרפי המורכב של המחוז גרם להיווצרות מערכת נהרות ונחלים מסועפת. הנהרות החשובים ביותר הם פטורקה, לה ליגואה ואקונקגווה. הנהר בעל אגן הניקוז הגדול והחשוב ביותר הוא אקונקגווה הזורם במרכז המחוז. שטח אגן הניקוז של נהר זה הוא 7,640 קילומטרים רבועים ואורכו 190 קילומטרים, ולאורכו התפתחו חקלאות, תעשייה ומכרות. הנהרות העיקריים בצפון הם: פטורקה, שמקור מימיו הוא הפשרת שלגים באביב וגשמים בסתיו, והנהר לה ליגואה, שמקור מימיו מהפשרת שלגים. הנהרות העיקריים בדרום הם: חלקו התחתון של הנהר מאיפו (Maipo), ושפך הנהר רפל (Rapel).

מחוז ולפראיסו נחלק לשמונה פרובינציות המחולקות ל-38 קומונות. בראש המחוז עומד ראש מחוז (Intendente Regional) שנבחר ישירות על ידי נשיא צ'ילה. נכון ל-2018 זהו חורחה מרטינז דוראן (Jorge Martínez Durán). בראש כל אחת משמונה הפרובינציות עומד ראש הפרובינציה (Intendente provincial), שגם הוא ממונה על ידי נשיא צ'ילה, ובראש כל קומונה עומד ראש עירייה (alcalde) הנבחר בבחירות ישירות.

מבחינת אזורי בחירה כולל מחוז ולפראיסו שני אזורי בחירה לסנאט צ'ילה (circunscripciones senatoriales), שמספרם (בספרות רומיות): V ו-VI, ושישה אזורי בחירה לבית הנבחרים של צ'ילה (distritos electorales), שמספרם: 10, 11, 12, 13, 14 ו-15.

להלן חלוקת המחוז לפרובינציות וקומונות:

בין היישובים המרכזיים במחוז נמצאים:

• בירת המחוז ולפראיסו (296,655 תושבים לפי מפקד 2017). אף שסנטיאגו היא בירת המדינה, ולפראיסו היא העיר שבה שוכן הקונגרס הלאומי של צ'ילה (Congreso Nacional de Chile). לעיר חשיבות גדולה גם כעיר הנמל הקרובה ביותר לסנטיאגו, וב-2003 הכריז עליה הקונגרס הצ'יליאני כבירת התרבות של המדינה. באותה שנה גם הכריז אונסק"ו על הרובע ההיסטורי של העיר כאתר מורשת עולמית. כן פועלות בעיר תשע אוניברסיטאות. ולפראיסו היא העיר השישית בגודלה בצ'ילה, המטרופולין שלה, הכוללת גם את העיר הרביעית בגודלה בצ'ילה, ויניה דל מאר, היא המטרופולין השלישית בגודלה במדינה אחרי אלה של סנטיאגו ושל קונספסיון.
• ויניה דל מאר (334,248 תושבים לפי מפקד 2017) היא עיר תיירות ונופש חשובה.
• קילפואה (Quilpué)‏ (151,708 תושבים)
• וייה אלמנה (Villa Alemana)‏ (126,548 תושבים)
• סן אנטוניו (San Antonio)‏ (91,350 תושבים)
• קיוטה (Quillota)‏ (90,517 תושבים)
• סן פליפה (San Felipe)‏ (76,844 תושבים)
• לוס אנדס (66,708 תושבים) - מרכז חשוב לקשר עם ארגנטינה, באמצעות הכביש הבינלאומי למנדוסה.
• לה קאלרה (La Calera)‏ (50,554 תושבים)
• לימאצ'ה (Limache)‏ (46,121 תושבים)

ולפראיסו התפתחה כנקודת עצירה לפני חציית האוקיינוס עבור ספינות דיג, ספינות טיולים ואניות סוחר גדולות. משום כך יש לחלק גדול מהתושבים מגוון נרחב של ארצות מוצא, קבוצות אתניות ותרבויות. הקמת היישובים במחוז במאה ה-16 הייתה על ידי מתיישבים מאנדלוסיה, אסטוריאס וממלכת לאון, ובעיקר בסקים מצפון ספרד. תושבים רבים הגרו לצ'ילה מארצות אחרות של אמריקה הלטינית בייחוד ממקסיקו ואורוגוואי במאה ה-17 בתקופה הקולוניאלית. ובשלהי המאה ה-18 תחילת המאה ה-19 היה גל של מהגרים מגליסיה.

תושבים רבים כיום הם ממוצא אירופאי שאיננו ספרדי: בריטים ואירים, אוסטרלים וניו זילנדים, צפון אמריקנים (מארצות הברית ומקנדה), קרואטים ובוסנים, הולנדים ובלגים, צרפתים, גרמנים, יוונים, איטלקים, פורטוגזים וסקנדינבים. כמו כן יש קהילות של תושבים שמקורם במזרח התיכון כדוגמת לבנונים, סורים וקהילה גדולה של פלסטינים בעיירה לה קאלרה.

במונחי גזע מרבית תושבי ולפראיסו הם מסטיסים הקרויים באמריקה הדרומית "קסטיסו" (castizos), לבנים שהם צאצאים מרוחקים של הקבוצות האתניות של המפוצ'ה, האינקה, האיימרה והאינדיאנים של אמריקה הצפונית (קיימת טענה על קבוצה של צ'רוקי שהגיעו בשלהי המאה ה-19, אם כי ייתכן שמדובר במיתוס בלבד). כמו כן קבוצות קטנות של ילידי מזרח אסיה, בעיקר סינים, יפנים וקוריאנים, מספר קטן של תושבים ממוצא אפריקני או מאי הפסחא כלולים במגוון הגדול של כור ההיתוך ההופך את כולם לצ'יליאנים.

נכון למפקד 2017 התגוררו במחוז 1,815,902 תושבים^[1]. צפיפות האוכלוסייה הגיעה ל-110.75 תושבים לקילומטר רבוע. 91% מהאוכלוסייה מתגוררים באזורים עירוניים ורק 9% מהאוכלוסייה מתגוררת באזורים כפריים. יש במחוז ארבעה שטחים אורבניים מרכזים: המטרופולין של ולפראיסו (Gran Valparaíso), אגד הערים המאוכלס ביותר במחוז והשלישי במדינה. המרכז האורבני השני בגודלו הוא המטרופולין של קיוטה (Gran Quillota), השלישי הוא המטרופולין של סן אנטוניו (Gran San Antonio), והרביעי הקומונה של לוס אנדס.

הגורם המשפיע ביותר על האקלים במחוז הוא האוקיינוס השקט בכלל וזרם הומבולדט בפרט. במחוז זה מתחיל אזור האקלים הממוזג. זרם הומבולדט הקר גורם לטמפרטורות נמוכות לאורך החוף, ולהורדת הטמפרטורות גם בתוך היבשת. באזור ולפראיסו קיימים שלושה סוגי אקלים. בצפון המחוז נמשך האקלים הערבתי השולט במחוז קוקימבו ובדרומו שני סוגי אקלים ממוזג.

• אקלים ערבתי של אוויר יבש מאוד – משתרע בעמקים הפנימיים מהגבול עם קוקימבו ועד הקומונה של קבילדו. האקלים מתאפיין בשמים כחולים בשל הלחות הנמוכה, ואור שמש חזק. הגשמים עדיין נדירים ובלתי סדירים כך שבצורות תדירות בעמקי הנהרות פטורקה ולה ליגואה, אף שהממוצע השנתי של המשקעים גבוה מ-200 מילימטרים בשנה. הגשמים יורדים בחורף בלבד. ההשפעה הממתנת של האוקיינוס על האקלים מועטה בשל הטופוגרפיה, ויש הפרשים גדולים בטמפרטורה בין היום ללילה ובין הקיץ לחורף.
• אקלים ממוזג חמים עם גשמי חורף ותקופות יובש ממושכות שבהם יש שמים מעוננים – זהו האקלים של אזור החוף. האקלים מתאפיין בעננות מרובה כל השנה, כשהיא גדלה בחורף, ואז היא מלווה בטפטוף, בערפילים ובטמפרטורות קרות. ההבדל בין הטמפרטורה הממוצעת של החודש החם והקר ביותר היא רק 5°C או 6°C מעלות בלבד, וההבדל בין הטמפרטורה הגבוהה ביותר ביממה לנמוכה ביותר היא 7°C בקיץ ורק 5°C בחורף, נמוך יותר במעלה ובשלוש מעלות בהתאמה מהאקלים המקביל במחוז קוקימבו. הלחות גבוהה, כשהממוצע הוא 82%.
• אקלים ממוזג חמים עם גשמי חורף ותקופות יובש ממושכות – זהו האקלים של החלק האמצעי של עמק אקונקגווה וגם של החלק של רכס החוף במחוז. זהו אקלים ממוזג שבשל ריחוקו מהים השוני בין הטמפרטורות בין היום ללילה ובין חורף לקיץ בולט יותר והלחות היחסית פוחתת. ימי כפור נפוצים בחורף והם מתרבים ככל שמתקרבים להרי האנדים.

האזור המרכזי של המחוז מאופיין בערבה של שיחים קוצניים שבהם שולט העוזרר. באזורים המוארים באור השמש מצטרפים לעוזרר צמחים כדוגמת הסוג Guaiacum ממשפחת הזוגניים, Prosopis chilensis ממשפחת הקטניות והעץ האנדמי לצ'ילה Quillaja saponaria. באזור החוף הצמחייה האופיינית היא מיני עצים דוגמת Cryptocarya alba, ועשב. באזורים הלחים יותר דוגמת ערוצי הנחלים מין החזרן Chusquea quila והעץ Crinodendron patagua. בגבהים שבין 400 ל-1,000 מטרים גדל חורש ים תיכוני ובו עצים דוגמת Quillaja saponaria ו-Lithraea caustica ממשפחת האלתיים.

על רכס החוף בגבהים שבין 800 ל-900 מטרים גדלים העצים Nothofagus obliqua ו-Nothofagus macrocarpa. מין חשוב נוסף הוא מין הדקל "דקל היין הצ'יליאני" (Jubaea chilensis), מחוז ולפראיסו הוא חלק מהתחום המוגבל של מין זה. בתקופות פרהיסטוריות גדל עץ אנדמי זה בתחום רחב בהרבה. הוא מצוי כיום בקבוצות קטנות ברכס החוף ובפארק הלאומי לה קמפנה (Parque Nacional La Campana). בשל ערכו הכלכלי של הפקת היין מגזעו מצוי מין זה בסיכון.

בהרי האנדים בגבהים שבין 1,600 ל-2,500 מטרים הנוף האופייני הוא ערבת שיחים המותאמים לתנאים הקיצוניים של הרוחות העזות ומטחי השלג. מעל 2,500 מטרים גדלים שיחים שגובהם אינו עולה על 40 סנטימטרים.

המחצב העיקרי במחוז הוא נחושת, שריכוזים שלה מצוי במאגר תת-קרקעי ובמכרה פתוח המנוהל על ידי חברת הנחושת הלאומית של צ'ילה (בראשי תיבות Codelco), שחטיבת אנדינה (Andina) שוכנת בקומונה של לוס אנדס (Los Andes). הנחושת משונעת ברכבת מאתר הכרייה של סאלאדיו (Saladillo)‏, 34 קילומטרים דרומית מזרחית ללוס אנדס לחטיבת ונטאנאס (Ventanas) של Codelco המזקקת את העפרה במפעל השוכן על החף צפונית לפונצ'ונקאווי. חברות פרטיות מפעילות במחוז מכרות שבהם כורים מחצבים נוספים הכוללים זהב כסף, מוליבדן, אבץ ועופרת. מחצבים שאינם מתכות כוללים כרייה של פחמת הסידן ואבן גיר, המשמשת בסיס לתעשיית הצמנט בלה קאלרה וכן כל התפוקה הלאומית של טלק ופצלת השדה.

אדמות המחוז פוריות וקיימת רשת מפותחת של תעלות ומאגרי מים להשקיה. בין המאגרים החשובים: אגם פניואלס (lago Peñuelas), לו אורסקו (Lo Orozco), לו אובייה (Lo Ovalle) וקטאפילקו (Catapilco).‏ 30% מהתוצרת החקלאית מיועד לתעשייה ו-70% לצריכה של מוצרים טריים. חלק גדל והולך מיועד לייצוא בייחוד ענבי מאכל. המחוז מספק כ-30% מהתפוקה הלאומית של ענבים ואפרסקים. בין הפירות הנוספים הגדלים במחוז קיווי, נקטרינה, משמש, אגוזים שקדים ולימונים. באזור המתאימים לכך גדל כ-41% מתנובת האבוקדו במדינה ורוב התנובה של אנונה. מוצר נוסף שנועד לייצוא הם פרחים. ההתפתחות הבולטת של התקופה האחרונה היא השימוש בהשקיה בטפטוף על מורדות הגבעות הצחיחים תוך קבלת יבולים גדולים.

בנוסף מגדלים במחוז ירקות, תפוחי אדמה, טבק, חמניה וקנבוס. חיות משק (נתוני 2007): בקר 109,350, כבשים: 91,080, חזירים: 56,130. גם תחום הייעור גדל מאוד הודות למטעים באזור החוף של מין האורן Pinus radiata המשמש כמקור לעץ ולתעשיית הנייר.

המחוז מדורג רביעי בצ'ילה בכמות הדגה, כ-370 מיליון טון. המינים העיקריים בקלה, צלופחים, מקרל, סרדינים ו-Cilus gilberti ממשפחת המסריים (Sciaenidae). הדיג כולל גם רכיכות, דוגמת צדפות (3,419 טון) וסרטנאים דוגמת חסילונים (3,748 טון) ופראונים (2,364 טון), עשב ים. נמל הדיג העיקרי הוא סן אנטוניו.

מחוז ולפראיסו הוא השלישי בתפוקת התעשייה אחרי המחוז המטרופוליטני ומחוז ביוביו. התעשייה מייצרת 20% מהתמ"ג של המחוז ומעסיקה כ-12% מכלל המועסקים במחוז. מרבית התעשיות מרוכזות בעיר ולפראיסו, הודות ליתרונותיה כעיר נמל, וכמרכז מסחרי ופיננסי. התעשיות העיקריות: אריגה, טווייה, בגדים, מזון, שוקולד, ממתקים וסיגריות. בוויניה דל מאר יש בנוסף לתעשיית הטקסטיל והמזון תעשייה כימית ותרופות, מכשירי חשמל, נייר ופחם. בתי הזיקוק הגדולים ביותר בצ'ילה שוכנים בקונקון והם מזקקים נפט גולמי ושולחים את התוצרים למרבית הצרכנים במרכז המדינה. צפונית לקינטרו פועל מפעל הזיקוק לנחושת ונטאנאס. ומפעל נוסף פרטי שוכן בצ'גרס (Chagres), כ-90 קילומטרים מהחוף. העיר קיוטה בעמק אקונקגווה היא מרכז חשוב לתעשיות המזון, הטקסטיל והפלסטיק. בלה קאלרה פועל כאמור מפעל לצמנט. בייאי ייאי פועלת תעשייה כימית ובקאטמו תעשיית טבק. בסן פליפה ובלוס אנדס פועלת תעשיית שימורים ותעשיית יין. עדות לחשיבות התעשייתית והמסחרית של המחוז הוא ארגון הסוחרים המקצועי הוותיק ביותר במדינה "לשכת המסחר המחוזית של ולפראיסו" (La Cámara Regional del Comercio de Valparaíso) שהוקם בוולפראיסו ב-1858.

דרך נמל ולפראיסו מיובאים למדינה מוצרים רבים: מוצרי תעשייה, מכוניות, מכשירי חשמל ומיוצאים בעיקר פירות. דרך נמל סן אנטוניו מייצאים נחושת, דגים, מכוניות ומכונות ומייבאים דגנים. לוולפראיסו יש רשת תחבורה המקשרת בינה לבירה ולמקומות חשובים אחרים בצ'ילה. עד סוף המאה ה-20 היה הקשר העיקרי באמצעות מסילת הברזל שחיברה בין סנטיאגו לוולפראיסו, נתיב זה הוחלף בדרך המחברת בין שתי הערים דרך מנהרה בלו פראדו (Lo Prado). הכביש הבינלאומי החשוב ביותר היא הדרך המקשרת בין העיר מנדוסה בארגנטינה שמעבר להרי האנדים עם ולפראיסו, כביש הקרוי בצ'ילה כביש 60 (CH-60) והופך בארגנטינה לכביש לאומי מספר 7 (Ruta Nacional 7). פרט למסחר בין שתי המדינות משמש הכביש את התיירים הארגנטינים הנוסעים לנופש בחופי צ'ילה. בחורף הכביש חסום בשל שלג, ולכן מתוכננת כריית מנהרה באורך 20 קילומטרים שתחבר את חונקל בצ'ילה עם אורקונס בארגנטינה ותאפשר נסיעה במעבר לוס ליברטדורס (Los Libertadores) כל השנה. הפרובינציה והנמל של סן אנטוניו סופחו למחוז ולפראיסו במטרה ליצור מכלול נמלים ולאחד פעילויות, אבל אין כיום כביש ישיר בין שני הנמלים.

חשיבות מוצרי העץ מהמחוז גדלה בשנים האחרונות בקנה מידה לאומי. העצים נכרתים בעיקר לעבודות עץ ופחות לייצור נייר. כ-10% משטח המחוז מיוער, מתוך זה כ-60% יער טבעי והשאר מטעים. היער הטבעי במחוז הולך ומצטמק.

במחוז יש תשתית תיירות מפותחת, הכוללת 25 אתרי ספא, אתרי נופש שבהם בולטת ויניה דל מאר, שמורות טבע דוגמת הפארק הלאומי "לה קמפנה" (Parque Nacional “La Campana”), מעיינות חמים ואתרי סקי. להלן אתרי התיירות הבולטים:

• ולפראיסו – העיר מציעה נופים הנשקפים מההרים המקיפים אותה, שפע של מוזיאונים והרובע העתיק שהוא אתר מורשת עולמית.
  • הגן הבוטני הלאומי (El Jardín Botánico Nacional) - מכונה גם "הפארק העירוני של ואלפראיסו" ("Parque Metropolitano de Valparaíso") כולל מעל ל-3,000 מיני צמחים, כולל טורומירו, עץ אנדמי לאי הפסחא שנכחד מהאי.
• איי חואן פרננדס – האיים מציעים לתיירים פעילויות בתחום הטיולים, טיפוס הרים, צלילה ומפגש עם טבע עשיר במיני צמחים.
• אי הפסחא – אתר מורשת עולמית שנודע בעולם בפסלי הענק המכונים מואי. האי מציע לתיירים סיורים בפארק הלאומי רפה נואי, צלילה וטיפוס על הרי געש.
• פורטיו (Portillo) – אתר סקי בגובה 2,860 מטרים השוכן בקומונה לוס אנדס ופועל בחורף ובתחילת האביב. באתר תשתית הכוללת בתי מלון ומסעדות ו-12 מעליות סקי.
• ויניה דל מאר – מציעה פעילות הקשורה בים, סקי מים, אופנועי ים ושיט סירות.
  • המוזיאון הפתוח של ויניה דל מאר (El Museo al Aire Libre de Viña del Mar) – קיבל השראה משיריו של גונסאלו וייאר (Gonzalo Villar) וכולל אמנות מודרנית.^[3]

מדיה וקבצים בנושא ולפראיסו בוויקישיתוף

• האתר הרשמי של המחוז (בספרדית)

מחוזות ופרובינציות צ'ילה צ'ילה
או'היגינס (רנקגואה)	קולצ'גואה • קצ'אפואל • קרדנל קארו
אטקמה (קופיאפו)	ואסקו • צ'ניאראל • קופיאפו
אייסן (קויאיקה)	אייסן • חנרל קאררה • קויאיקה • קפיטן פראט
אנטופגסטה (אנטופגסטה)	אל לואה • אנטופגסטה • טוקופייה
אראוקניה (טמוקו)	מאייקו • קאוטין
אריקה ופרינאקוטה (אריקה)	אריקה • פרינאקוטה
ביוביו (קונספסיון)	אראוקו • ביוביו • קונספסיון
ולפראיסו (ולפראיסו)	אי הפסחא • ולפראיסו • לוס אנדס • מרגה מרגה • סן אנטוניו • סן פליפה דה אקונקגווה • פטורקה • קיוטה
טרפקה (איקיקה)	איקיקה • טמרוגל
לוס לאגוס (פוארטו מונט​)	אוסורנו • יאנקיווה • פאלנה • צ'ילואה
לוס ריוס​ (ואלדיביה)	ואלדיביה • רנקו
מאולה (טלקה)	טלקה • לינארס • קאוקנס • קוריקו
מגאיאנס ואנטארקטיקה צ'ילנה (פונטה ארנס)​	אולטימה אספרנסה • אנטארקטיקה צ'ילנה​ • טיירה דל פואגו • מגאיאנס
מטרופולין סנטיאגו (סנטיאגו דה צ'ילה​)	טלגנטה • מאיפו • מליפייה • סנטיאגו • צ'קאבוקו • קורדיירה
ניובלה (צ'ייאן)	איטטה • דיגואין • פונייה
קוקימבו (לה סרנה)	אלקי • לימארי • צ'ואפה