כאשר אישה בהריון החולה בזיבה, עלולה המחלה לעבור לתינוק בעת המעבר בתעלת הלידה ולגרום אצלו לדלקת בלחמיות, אשר ללא טיפול עלולה לגרום לפגיעה בראייה ואף לעיוורון.
אבחון וטיפול
כיום נהוג להשתמש במספר שיטות לזיהוי החיידק, הן מולקולריות והן שיטות של בקטריולוגיה קלאסית:
בידוד החיידקים על מצע גידול – בידוד החיידקים במעבדה דורש שימוש במצע אגר מיוחד דוגמת: Thayer-Martin agar, GC agar, או אגר שוקולד (Chocolate agar). המושבות שמתקבלות על קרקעות מזון אלה הן קטנות, בעלות גווןאפרפר ומרקם חלק ומבריק.
צביעת גראם ומיקרוסקופיה – זיהוי חיידקים באמצעות מיקרוסקופ אור לאחר צביעת גראם הוא תהליך מקובל בזיהוי החיידק, היות שחיידקי Neisseria gonorrhoea הם חיידקים גראם שליליים בעלי תצורה נקדית (Cocci) המופיעים לרוב בתצורה דיפלוקוקית (בזוגות) המזכירה זרעישעועית. במידה ומבצעים צביעת גראם לדגימה שנלקחה מהפרשה מהפין או הנרתיק (משטח מיקרוסקופי ישיר), מתגלים חיידקי ה-Neisseria gonorrhoea לרוב בתוך תאי דם לבנים מסוג נויטרופילים ומקרופאגים.
ספקטרומטר מסה – מדידת היחס בין המטען למסה של חלקיקים טעונים. באמצעות מדידה זו ניתן לנתח דגימה ולקבוע מה החומרים בה, כגון הרכב חלבוני המעטפת של החיידקים.
כ-88 מיליון מקרים של זיבה מתרחשים מדי שנה, מתוך 448 מיליון מקרים חדשים של מחלות מין מדבקות הניתנות לריפוי מדי שנה – הכוללות גם עגבת, כלמידיה וטריכומוניאזיס.[2][3] המחלה שכיחה ביותר ביבשות אפריקה, אמריקה ומערב האוקיינוס השקט.[4]בעשור השני של המאה הנוכחית הוכפל פי שלושה מספר החולים בזיבה בישראל.[5]
