|
יחסי לוב–פקיסטן
יחסי לוב–פקיסטן הם היחסים הבינלאומיים והדו-צדדיים בין לוב לפקיסטן. שתי המדינות חולקות זהויות דתיות דומות, קשרים תרבותיים, במיוחד המורשת האסלאמית שלהן. היחסים הדו-צדדיים כוננו בשנות החמישים כאשר המלך אידריס הסכים להעניק סיוע כספי לפקיסטן הענייה דאז.[1] היסטוריהיחסים במהלך המלחמה הקרה1960–70s: ועידת OIC בלאהורלאחר שביצע הפיכה נגד המלך אידריס בשנת 1969, הרחיב מועמר קדאפי את יחסיו עם החוג המרקסיסטי בפקיסטן.[1] במהלך שיא המלחמה עם הודו בשנת 1971, מנהיג לוב קדאפי כיוון באופן אישי מכתב מנוסח בתוקף לראש ממשלת הודו אינדירה גנדי, והאשים אותה בתוקפנות נגד פקיסטן, מה שחיבב עליו את כל הפקיסטנים. יחסי החוץ של לוב ופקיסטן החלו לצמוח בשנות השבעים כאשר האוכלוסייה הפקיסטנית החלה להבחין בקדאפי שביקר בביקורו הממלכתי הראשון בפקיסטן כדי להשתתף בארגון הוועידה האסלאמית (OIC) שהתקיים בלאהור בשנת 1974.[2] בנאום שקיים קדאפי בטלוויזיה בישיבת הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, הוא הצהיר על תמיכתו בפקיסטן להמשיך בפיתוח טכנולוגיה גרעינית, נגד דעתה של ארצות הברית.[3] כשהגיע לפקיסטן להשתתף בוועידת הפסגה האסלאמית השנייה בשנת 1974, הצהיר: "פקיסטן היא מבצר האסלאם."[4] בעיני מפלגות השמאל של פקיסטן, במיוחד מפלגת העם הפקיסטנית (PPP), קדאפי היה מכובד ודמות פופולרית שהיו לו יחסים בין אישיים רבים עם החוג המרקסיסטי בפקיסטן. על פי הכתב הפוליטי האמריקני, "טיים, קדאפי היה אחד התומכים הפיננסיים הרבים בפרויקטים של תוכנית הגרעין של פקיסטן. לכבודו, ראש הממשלה זולפיקאר עלי בהוטו כינה את אצטדיון הצרצרים קדאפי בלאהור, הגדול במדינה, על שמו. בהוטו תמך בהקמת תוכנית הגרעין של לוב, בהתבסס על הידע של פקיסטן.[4] בבחירות הכלליות שהתקיימו בשנת 1977 ניצח גוש השמאל, אולם מפלגת הימין, PNA, טענה לזיופים וקראה למרי אזרחי. בחצות ב-4 ביולי 1977 הוביל ראש המטה הכללי מוחמד זיא אל-חאק הפיכה צבאית, שבעקבותיה, כל הקשרים שנבנו עם קדאפי הוגבלו, ובסופו של דבר נותק כל הקשר והסיוע הצבאי עם לוב בשנת 1978.[5] שנות ה-80 וה-90: קרע ביחסיםלפני שהושלמה תוכנית הגרעין, המשלחת הלובית בפרויקטים הגרעיניים הוחזרה ללוב בשנת 1978 וכל יועצי הצבא של כוחות הצבא הפקיסטניים הוזעקו מיד לפקיסטן בשנת 1979. יוזמות כאלה העלו כי הנשיא הגנרל מוחמד זיא אל-חאק חש חוסר אמון בקדאפי, ולכן הוא קיצץ מיד את כל הסיוע הצבאי ללוב.[5] קדאפי שלח הרבה ערעורי חנינה בעבור זולפיקאר עלי בהוטו ושלח את מטוסו האישי יחד עם ראש ממשלתו עבדסלם ג'אלוד על מנת להטיס את בהוטו מפקיסטן.[6] למרות היוזמות של קדאפי, המטוס נשלח חזרה לטריפולי, ואחרי שבוע נתלה זולפיקאר בהוטו על פי צו בית המשפט העליון. לאחר ששמע על הוצאתו להורג של בהוטו, קדאפי גינה את הנשיא זיא והחל לארח ולספק אימונים צבאיים לארגון הטרור השמאל הקיצוני, אלזולפיקאר, שהוקם על ידי ילדיו של בהוטו.[6] עם זאת, התוכנית סוכלה על ידי ה-ISI בשנת 1980. כנקמה חתם קדאפי על צו סודי שקרא לסילוק כל 150,000 הפקיסטנים המתגוררים בלוב.[2] ילדיו ואשתו של בהוטו קיבלו מקלט על ידי קדאפי בשנות השמונים, למרות התסיסה של הנשיא מוחמד זיא אל-חאק.[1] במהלך תקופה זו, חשדה לוב שניסתה לבצע עסקה לשיתוף הידע על פרויקטים גרעיניים עם מדענים בכירים העובדים בפרויקטים של הרתעה אטומית; כל המאמצים סוכלו על ידי ה-ISI.[6] בשנים 1983–1985 החזירה לוב את קשריה עם הודו והצטרפה לאמנה גרעינית עם הודו בניגוד לפקיסטן.[7] יחסים אחרי המלחמה הקרהשנות ה-90- 2000: נורמליזציה של היחסיםלאחר מותו של הנשיא מוחמד זיא אל-חאק והלווייתו הממלכתית, יחסי החוץ בין המדינות נורמלו. הבחירות הכלליות שהתקיימו בשנת 1988 הביאו לעליית לשמאל לשמאל לשלטון ולמינוי בנזיר בהוטו לראשת הממשלה הראשונה של פקיסטן.[8] הקשרים נמשכו עד שראש הממשלה בנזיר בהוטו הודחה מהשלטון לאחר האשמות בשחיתות על ידי הנשיא גולאם אסחאק בשנת 1990. בשנת 1990 הבחירות הכלליות החדשות הביאו לעליית השמרנים לשלטון תחת נוואז שריף, לראשונה בהיסטוריה באמצעות מעבר דמוקרטי. מיד לאחר שהושבע לתפקיד ראש הממשלה, הגיע נוואז שריף עד מהרה לביקור ממלכתי בלוב.[8] בשנת 1991 ביקר שריף ונפגש עם קדאפי. במהלך הפגישה, קדאפי דרש משריף למכור לו פצצה גרעינית, ואילו ראש הממשלה שריף דחה כנדרש את בקשתו ודחק בקדאפי להמשיך ביחסים הכלכליים עם פקיסטן. קדאפי העליב את ראש הממשלה נוואז שריף ותייג אותו כ"פוליטיקאי מושחת", מה שפגע במשלחת פקיסטן. חברי המשלחת והעיתונאים של ראש הממשלה היו בהלם והוטרדו מיחסו של קדאפי. בעבקבות כך, שריף ביטל את השיחות וחזר מיד לפקיסטן ובמהרה גירש את שגריר לוב. הקשרים חודשו שוב בשנת 1993 בעקבות התפטרותם של ראש הממשלה השמרני נוואז שריף והנשיא ע'ולאם איסחאק ח'אן. הבחירות הכלליות החדשות ב-1993 החיו מחדש את הקאמבק של ה-PPP בהנהגתה של בנזיר בהוטו שנשבעה מיד כראש ממשלה. בשנים 1994–1995 היו דיווחים שהצביעו על כך שהמידע הגרעיני נמסר לקדאפי בכדי לספק סיוע לתוכנית הגרעין הלובית. בשנת 2001 העבירה פקיסטן באמצעות ISI מודיעין אודות מדינות המפרץ והשאיפות הגרעיניות של איראן ולוב, שתוכניותיהן נעזרו במדענים פקיסטנים.[9] פקיסטן החלה לספק פרטים על תוכנית הגרעין הלובית למוסד הישראלי. ראיות אלו פורסמו על ידי ארצות הברית אך הסתירו את שמות המקורות. בשנת 2003 קדאפי הודיע על כוונתו להחזיר את תוכנית הגרעין, ובסופו של דבר העביר את המידע שנמסר על ידי המקורות השונים לידי סבא"א.[2] זה התגלה כ"סיוט פוליטי" עבור פקיסטן כאשר קדאפי העביר את עיצובי הצנטריפוגה לידי סבא"א בתמורה ללגיטימיות שגרמה לבידוד בינלאומי לפקיסטן. הנשיא פרבז מושארף ומומחיותו ביחסי חוץ של ראש הממשלה, שוקת עזיז, סייעו מאוחר יותר לפקיסטן להיחלץ מהבידוד הבינלאומי בשנת 2004 בגלל הפריחה הכלכלית המהירה. ה-PPP עשה את הקאמבק הבולט שלו במהלך הבחירות הכלליות שהתקיימו בשנת 2008. ה-PPP חידש את קשריו עם קדאפי, מה שסלל את הדרך לביקור הממלכתי של הנשיא אסיף עלי זרדארי בלוב בשנת 2009. במהלך ביקורו כינה הנשיא זרדארי את לוב כ"ביתו השני". שנות ה-2010 - ההווה: מלחמת האזרחים בלובלאחר תחילת מלחמת האזרחים בלוב, אימצה פקיסטן מיד את מדיניות ה"נייטרליות" בשנת 2011. בפברואר 2011, בעקבות ההפגנות במדינות ערביות אחרות, פרצו מהומות נרחבות נגד שלטונו של קדאפי בן 42 השנים, וכתוצאה מכך אובדן השליטה הממשלתית ברוב מזרח לוב.[10] במסיבת עיתונאים שהתקיימה ב-3 במרץ 2011, דובר משרד החוץ של פקיסטן: "בכל הנוגע למצב הפוליטי הפנימי של לוב, ממשלת פקיסטן לא רוצה להגיש שום תגובה בשלב זה". היא הצהירה כי המיקוד הנוכחי של ממשלת פקיסטן הוא על חזרה בטוחה של פקיסטנים מלוב[11] בהגנה על מאבקו נגד המרד במהלך נאום ממושך, קדאפי העביר הערות שנויות במחלוקת על מצבה הנוכחי של פקיסטן.[10] הוא גם השווה את מאבקו עם ההתקוממות הנגדית של הודו בקשמיר. התקשורת בפקיסטן לא בירכה על נאומו של קדאפי, וערוצי הטלוויזיה של פקיסטן מתחו ביקורת קשה על דברי קדאפי, והאשימו את קדאפי בהתערבות בענייני פקיסטן. במהלך מלחמת האזרחים בלוב יזמה ממשלת פקיסטן פעולות חוצות גבולות, בהן היו מעורבים חיל הים וחיל האוויר הפקיסטני כדי להבטיח את ביטחונם ופינוי בטוח של הקהילה הפקיסטנית בלוב.[12] באותה תקופה, התקשורת הערבית הפיצה דיווחי חדשות שטענו כי צבא פקיסטן מעורב באירועי מלחמת האזרחים בלוב, משרד החוץ הצהיר בנחרצות כי הידיעות חסרי בסיס לחלוטין. אין שום נוכחות של כוחות צבאיים של פקיסטן בלוב.[13] במהלך זיכרון הטבח בכלא אבו סלים הותקפה שגרירות פקיסטן בטריפולי על ידי קבוצת טרור הלובית לא ידועה. אף קבוצה לא נטלה אחריות על המעשה. [14] יחסים כלכליים ומסחרייםפקיסטן קיבלה סיוע כלכלי מלוב בשנות השבעים, וסייעה להתאוששות המדינה לאחר מלחמת הודו-פקיסטן בשנת 1971. לוב העניקה סיוע לפקיסטן במאבק נגד שיטפונות, זיהומים, מחלות ואסונות טבע אחרים בפקיסטן. בשנת 1976 העניק הבנק המרכזי של לוב הלוואה של 50 מיליון דולר לבנק חביב בפקיסטן כצורת סיוע.[3] באותה שנה נחתם גם הסכם כלכלי ותרבותי בו הוקמה חברת שילוח משולבת. ישנם כ-30,000 פקיסטנים תושבי לוב. בשנת 2009 התחייבה ממשלת פקיסטן לשלוח 50,000 עובדים מיומנים ללוב עד סוף השנה במסגרת מזכר הבנות שנחתם בין שתי המדינות במהלך ביקורו של נשיא פקיסטן בלוב. [15] הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
