מבצע היפופוטםמבצע היפופוטם (באנגלית: Operation Hippopotamus) היה השם שנתנו שלטונות המנדט הבריטי להטלתו של מצב צבאי על הערים המרכזיות של היישוב היהודי בארץ ישראל בחודש מרץ 1947. המצב שקדם למבצעשנת 1947 החלה בארץ ישראל בסימן של הגברת פעולות האצ"ל והלח"י נגד יעדים בריטיים ברחבי הארץ - מחנות צבא, מתחמים, צירים וכלי רכב. בהתקפות:
הטלת המצב הצבאיעקב גל הפיגועים שהיו בתחילת שנת 1947, והקודמים להם שאירעו בשנת 1946, אשר הגדולים בהם היו תקיפת שדות התעופה הבריטיים ב-25 בפברואר 1946 בה פוצצו אנשי האצ"ל והלח"י עשרות מטוסים של הצבא הבריטי בשדות התעופה בלוד, קסטינה ומחנה סירקין ופיצוץ מלון המלך דוד ב-22 ביולי 1946, בו נהרס כל האגף הדרומי של המלון ונהרגו בו 91 איש ועשרות נפצעו, הכריזו שלטונות המנדט בהודעה דרמטית ששודרה בקול ירושלים במוצאי שבת 1 במרץ 1947 על הטלת מצב צבאי החל מיום א' 2 במרץ. הממשלה נימקה בהודעתה את הטלת המצב הצבאי בכך שהמוסדות הלאומיים סירבו לסייע בביעור פעולות הטרור של האצ"ל והלח"י. ההודעה אמרה:
ההודעה באה לאחר ששעות אחדות קודם לכן פרסמו השלטונות הודעה מקדימה המפרטת את הבסיס החוקי להטלת המצב הצבאי:
הבריטים החילו את המצב הצבאי, שניתן לו השם "מבצע היפופוטם", על מרחב תל אביב רבתי הכולל את העיר תל אביב ואת רמת גן, גבעתיים ובני ברק, שבהן חיו כ-213,000 תושבים. כן הוטל המצב הצבאי על שכונות צפון ירושלים, שכונת הבוכרים, סנהדריה, גאולה, בית ישראל, מאה שערים ושמואל הנביא שבהן חיו כ-25,000 תושבים. את המצב הצבאי שהוטל בירושלים כינו הבריטים בשם "מבצע אלפנט". המבצע תוכנן בקפידה עוד מספר חודשים לפני כן והנציב העליון אלן גורדון קנינגהם קיבל אישור להפעילו לפי שיקול דעתו. בראש מבצע היפופוטם עמד מייג'ור ג'נרל ריצ'רד גייל (אנ') שמקום מפקדתו היה בבסיס בתל ליטוינסקי (לימים מחנה דורי בתל השומר). במבצע השתתפו למעלה מ-20,000 חיילים. האזורים עליהם הוטל המצב הצבאי נותקו משאר חלקי הארץ, הוטל עליהם עוצר לילה, ונאסרה כניסה של תושבים מאזורים אחרים. תנועת האוטובוסים נפסקה, הופסקה פעילות בתי המשפט האזרחיים והושבתו שירותי הדואר והטלפון. עם זאת בתי הספר לא נסגרו, העיתונים יצאו לאור וגם מקומות הבידור המשיכו לפעול. במסגרת המשטר הצבאי הוקנו סמכויות השלטון האזרחי לצבא. במקום בתי המשפט האזרחיים שבוטלו הוקמו בתי-משפט צבאיים עם סמכויות לשיפוט מהיר. לחיילים שהשתתפו במבצע הוענקו סמכויות של שוטרים וניתנה להם הרשות לעצור כל אדם חשוד וכן לירות בכל אדם שלא יציית להוראותיהם. תגובת היישובהמצב הצבאי לא השיג את מטרותיו. היישוב הסתגל למצב ושגרת החיים נמשכה פחות או יותר. פעולות העזרה ההדדית בקרב תושבי האזורים שנכללו במסגרת המבצע גברו והתושבים גילו קור רוח. עם הכרזת המצב נורו למוות מירי אקראי שני תושבים מירושלים, אחת מהן ילדה, אך במהלכו לא נפלו קורבנות נוספים. פעולת ההתיישבות גם היא לא נפסקה. ב-11 במרץ עלו על הקרקע שני קיבוצים - מעיין ברוך בצפון עמק החולה ויקום בשרון. גם ההעפלה נמשכה וב-12 במרץ פרצה אוניית המעפילים שבתאי לוז'ינסקי את המצור והעלתה על חוף הארץ 823 מעפילים. גם הפעילות הבריטית נגד האצ"ל והלח"י בזמן המצב הצבאי לא צלחה. אמנם נעצרו 78 חשודים בהשתייכות לארגונים אלה, אך פעולות הארגונים נמשכו. הבריטים עצמם הודו כי בתקופת המצב הצבאי בוצעו 68 פעולות של הארגונים אשר החשובה בהן הייתה ההתקפה על בית היתומים שנלר שארעה ב-12 במרץ, כאשר האצ"ל תקף את המחנה הצבאי הבריטי ששכן במתחם. אנשי האצל חדרו למחנה והניחו מוקשים שתפוצצו. בהתפוצצות נהרס אחד ממבני המחנה, חיל בריטי אחד נהרג ושמונה נפצעו. ימים אחדים לאחר מכן, ב-17 במרץ הודיעו הבריטים על ביטולו של המצב הצבאי. את תגובת היישוב למצב הצבאי תיאר באורח סאטירי ב-14 במרץ, שלושה ימים לפני ביטולו, המשורר נתן אלתרמן במדורו הטור השביעי בעיתון "דבר". כותרת השיר הייתה "הודעות אישיות דחופות". בין ההודעות נכללו ההודעות הבאות:
כבר ב-15 בפברואר 1947 הודיע שר החוץ הבריטי ארנסט בווין כי ממשלתו החליטה להעביר את ההכרעה על גורל ארץ ישראל לידי האו"ם, ובעצרת האו"ם נקבע המועד לדיון בנושא לחודש ספטמבר 1947. לאחר הניסיון קצר הימים שלא צלח לבלום את פעולות האצ"ל והלח"י על ידי הטלת מצב צבאי, החליטה ממשלת בריטניה לזרז את המהלך ועל פי בקשתה הוקדם מועד הדיון באו"ם ונקבעה לשם כך ישיבה מיוחדת של עצרת האו"ם ל-28 באפריל 1947. הנהגת היישוב, הוועד הלאומי והמחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, החלו בפעולות בין לאומית נמרצות, מדיניות והסברתיות לקראת הדיון. הציבור בארץ גם הוא הכיר בכך כי הוא עומד בפני הכרעה גורלית לעתידו. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|