סנונית החלה את כתיבתה כבר בגיל צעיר, והוריה שמרו מחברות שירים וסיפורים שלה, כבר מכיתה ג'[2],
לאחר שסיימה את לימודיה, עבדה כעיתונאית בעיתון "על המשמר", במסגרתו ניהלה ראיונות וערכה את נושאי התרבות, ובמשך כארבע שנים ערכה את המוסף השבועי שלו "חותם".
במשך שנים רבות עבדה סנונית במסגרת "אמנות לעם", מרצה ומשוחחת עם ילדים ותלמידים בכל הארץ בנושאי ספרות.
היא כתבה 12 ספרי שירה לקוראים מבוגרים, שזכו להצלחה רבה, וספרים רבים לילדים, בהם עבדה עם מיטב המאיירים. ספריה לילדים זכו לתפוצה רבה.
בשנת 2021 קיבצה 500 שירים מפרי עטה במשך כ-55 שנים בספרה "שירת מיכל - כל השירים"[3]
בשנת 1985, בזמן שהותה באיטליה, כתבה סנונית את הספר "ציפור הנפש". במקור נכתב הספר לילדים, ועד מהרה תורגם לעשרות שפות, הפך לרב-מכר בינלאומי וזכה בפרסים רבים[4]. בישראל נמכר הספר בכ-100 אלף עותקים תוך פחות משנתיים[5]. בשנת 1986 הוא עובד להצגה על ידי דניאלה מיכאלי, רחל שיין ארגמן ומיכל ורד[6], הן גם הפיקו לאחר מכן קלטת וידאו של ההצגה, שיצאה ב-1991[7]. בינואר 1988 יצא אלבום של יוסי בנאי ונורית גלרון המבוסס על הספר, הכולל שירים שהולחנו על ידי אילן וירצברג ויוני רכטר וקטעי קריינות של יוסי בנאי[8]. בשנת 1993 זכה הספר במקום הראשון בעולם בתחרות לספרי ילדים. בשנת 2004 הופקה סדרת אנימציה על פי הספר[9]. בשנת 2009 עלה שוב כמחזה בפסטיבל ישראל[10], שזכה לביקורות אוהדות[11].
דודה מצד אביה נספה בשואה, ואביה הקפיד לשמור על שם משפחתם לרנר, לזכרו, למרות הבקשה לעברות השם באותם ימים בארץ[2]
סנונית הייתה חברה בעין החורש כ-20 שנה. נישאה ליהודה סנונית (הנדסאי בניין), שהיה ילד חוץ בקיבוץ שלה, ולהם 7 נכדים משלושת ילדיהם: השחיין ושחקן הכדורמיםטל סנונית, לליב, מנכ"לית הקרן לפיתוח לוד, ותמר פורר-סנונית, שופטת לענייני משפחה[2]
