מיפעת

מֵיפַעַת (גם: מֵפָעַת) הייתה אחת מ-48 ערי הלויים בעבר הירדן שהשימשה גם כעיר מקלט, העיר ומגרשיה היו בתחומי בנחלת שבט ראובן.

תחילה נזכרת העיר בספר יהושע, בתיאור נחלת שבט ראובן: ”חֶשְׁבּוֹן וְכָל עָרֶיהָ אֲשֶׁר בַּמִּישֹׁר דִּיבֹן וּבָמוֹת בַּעַל וּבֵית בַּעַל מְעוֹן וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת וּמֵפָעַת”^[1]. העיר עלה בגורלם של הלויים בני מררי על פי הגורל שנערך במשכן שילה על ידי אלעזר הכהן ויהושע בן נון.

לאחר מכן, נזכרת העיר ב"משא מואב" שנשא ירמיהו הנביא על ערי מואב: ”מִשְׁפָּט בָּא אֶל אֶרֶץ הַמִּישֹׁר אֶל-חֹלוֹן וְאֶל יַהְצָה וְעַל מופעת (מֵיפָעַת)”^[2].

העיר נזכרת כאחת מערי המקלט שבנחלת שבט ראובן^[3]. העיר גם נזכרת באונומסטיקון של אוסביוס.

החוקר שארל קלרמון-גנו הציע את זיהויה עם ח'רבת ניפעה שבצפון מואב, דרומית לרבת עמון^[4]. חיזוק לזיהוי זה נמצא בפסיפס שנתגלה באתר הארכאולוגי "אום א-רצאץ" שבהרי מואב, שם נרשם השם "מיפעת" ביוונית פעם אחת ב- M תחילית ופעם אחת ב- N תחילית^[5]. מנגד, יש הטוענים^[6] כי זיהוי זה שגוי, הואיל ונמצאו באזור שרידים מהתקופה הרומית-ביזנטית ולא מתקופת הברזל.

ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.