מנדינקה

מנדינקה

למעלה: סאמורי טורה, טומאני דיאבטה, למטה:מודיבו קייטה, ז'וזף קיזרבו
אוכלוסייה
-13,000,000- 000 11,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
מערב אפריקה: מאלי מאלי: במיוחד במערב - 2,600,000 במובן צר יותר - בני מאלינקה - כ 6-7% -1,400,000 חוף השנהב חוף השנהב :3,100,000 גינאה גינאה :3,000,000 30% עם אתניות מנדה אחרות או 25.8% בורקינה פאסו בורקינה פאסו :1,900,000 ניגריה ניגריה :1,900,000 גמביה גמביה :710,000 36% (2003) סנגל סנגל :680,000 סיירה לאון סיירה לאון :460,000 או 7.8% צ'אד צ'אד :460,000 מאוריטניה מאוריטניה :300,000 גינאה ביסאו גינאה ביסאו :200,000 ליבריה ליבריה :150,000 כמו כו בגאנה, ניז'ר
שפות
מלינקה,
דת
רוב -אסלאם, מיעוט - אנימיזם
קבוצות אתניות קשורות
מֶנדה - בסיירה לאון, במבארה, סונינקה - במאלי, דיולה - בחוף השנהב ובורקינה פאסו, כמו כן בובו, חסונקה

בני מנדינקה (או מאלינקה) הם קבוצה אתנית החיה במערב אפריקה – בדרום גמביה, צפונה וצפון-מערבה של גינאה, במערב מאלי, בחוף השנהב, סנגל ובגינאה ביסאו. הם דוברים את שפת מאלינקה או מנדינקה ממשפחת השפות מאנדה, הגדולה שבמערב אפריקה (הקשורה אולי למשפחה השפות הניגרו-קונגולזיות). בני מנדינקה כוללים תת-קבוצות קרובות ביניהן כמו בני מאלינקה או מנדנקה, במאנה, דיולה. לקבוצה זו שייכות גם הקבוצות האתניות קוראנקו וואסולונקה מגינאה, בני מניאנקה מליבריה ועוד.

בני מנדינקה חיים במעלה הנהרות סנגל וניג'ר, והם הקבוצה האתנית החשובה ביותר במערב מאלי, בצפון-מזרח גינאה, במחוזות הדרומיים והמזרחיים של סנגל ובכמה מחוזות של חוף השנהב, בורקינה פאסו, ליבריה, סיירה לאון וגינארה-ביסאו. יש להם נוכחות ניכרת גם בניז'ר, גאנה ובמאוריטניה. מספרם המשוער של בני מנדינקה ועוד קבוצות קרובות אליהם מגיע ל-11–13 מיליון בני אדם. לפי הערכות מצַמצמות יותר מדובר ב-4 מיליון בני אדם. מכל המדינות המוזכרות, רק בגמביה הם מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר (36%–42%).

בני מנדינקה חיים בכפרים, בעלי אוטונומיה יחסית, שבראשם ראשי שבט וקבוצה של זקני הכפר. צורת הלימוד הייתה לרוב בעל -פה, כשאגדות, שירים, מנגינות, מנהגים ופתגמים עברו בעל פה מדור לדור.

מבחינה דתית, רוב גדול מאוד של בני מנדינקה הם בימינו מוסלמים. בכמה אזורים שורדות עדיין דתות אנימיסטיות עתיקות, ופולחן האבות. העיסוק המסורתי השולט הוא חקלאות – בשיטות קדומות – גידול דוחן, תירס, אורז, שעועית, בוטנים ועוד. יש גם מגדלי עיזים, כבשים, חמורים ועופות בית. בני דיולה עוסקים במסחר. נשמר גם העיסוק בציד ובדיג. מתגוררים בבקתות חרסית, מוקפות בקירות עשויים חרסית. בכל יישוב גרה בדרך כלל משפחה פטריארכלית גדולה.

משמעות המילה "מנדינקה" היא ה"נְקה" ממאנדן – האנשים ממאנדן. "קאן" היא שפה, ו"מנדינקקאן" היא שפתם של בני המנדינקה.^[1] בני מנדינקה המתבטאים בשפה הכתובה מכנים את עצמם "מנדינקואולו" ואת שפתם – "מנדינקקאנו". הצורה "מנדינגו" נוצרה בהשפעת השפה הפורטוגזית, בצרפתית "מנדֶנג".^[2]

לפי האגדות, הייתה מכורתם המקורית של בני מנדינקה באזור מעלה הנהר ניז'ר, שם נוצרה במאה ה-8 מדינתם הקדומה מאלי. השבטים דוברי שפות המנדה שלטו על דרכי המסחר דרך מדבר סהרה שהובילו ממרוקו עד למערב אפריקה. במאה ה-13 שלט בממלכת מאלי סונדיאטה קייטה שאיחד את השבטים וייסד אימפריה. הוא נאבק בהצלחה בעיקר נגד ההגמוניה של ממלכת סוסו בראשות סומאורו קאנטה. הקרב המכריע התנהל בערך בשנת 1235 בקירינה. סונדיאטה נודע גם כמחוקק של הצ'רטר ממאנדן ("מאנדן קאליקן") או חוקי קורוקנפוגה. אלו לא שרדו בכתב אלא רק כציטוטים באפוס העממי בעל פה אודות המלך סונדיאטה קייטה. בימי מלך אחר, מנסא מוסא הראשון, ששלט בשנים 1337-1312, ידעה האימפריה של מאלי פריחה מיוחדת, ובזמנו התאסלמו רבים מבני המעמד הגבוה ותושבי ערים רבות. במאות ה-13 וה-14 שלטו בני מנדינקה על כל מערב אפריקה. בני מנדינקה ושבטים קרובים אליהם היגרו לאחר מכן לאורך נהר ניז'ר לכיוון סנגל וגמביה של ימינו ולכיוון מפרץ גינאה. בני מנדינקה נלחמו רבות באימאמות פוטה ג'אלון של בני פולה.

לאחר התפרקות אימפריית מאלי קמו ממלכות רבות, קטנות יותר, כדוגמת ממלכת סגו וקארטה של שבט במברה בשטחי מאלי של ימינו, ממלכת קאבו בדרום סנגל וגינאה ביסאו של ימינו, ממלכת גאלאם או גדיאגה על נהר סנגל, מדינת קאסו ממערב למאלי של ימינו, המדינות ניאני, וולי ובמבוק במזרח סנגל של ימינו. חלק מישויות מדיניות אלה התקיימו עד לשלהי המאה ה-19, כאשר נכבשו על ידי הקולוניאליזם האירופי – הצרפתי, הבריטי והפורטוגזי. במהלך המאות ה-16–18 נלקחו רבים מבני מנדינקה בשבי, נמכרו כעבדים והובלו עד לאמריקה, שם הפכו חלק מצאצאיהם לאפריקנים אמריקנים. באמצע המאה ה-19 חלה עלייה נוספת בממדי ההתאסלמות בקרב המנדינקה. בשטחים מצפון לחוף השנהב של ימינו, בורקינה פאסו ודרומה של מאלי הקימו סוחרים דוברי שפת מאנדה בני הקבוצה האתנית דיולה (כלומר "סוחרים") מרכזים מסחריים בקרבת מכרות ואדמות חקלאיות. בתקופה בה הגיעו הצרפתים והפורטוגזים, עדיין שלטו בני דיולה בענף הסחר באזור, כולל בסחר בעבדים. בסוף המאה ה-19, בין השנים 1898–1883, ניהלו הצרפתים שלוש מלחמות נגד בני מנדינקה שבראשות סאמורי טורה. הן הסתיימו בתבוסתו של סאמורי טורה ולקיחתו בשבי. במהלך המאה ה-20 נמשך תהליך ההתאסלמות של בני מנדינקה עד שנותרו מעט אנימיסטים בקרבם. בני מנדינקה קרובים מאוד לקבוצות האתניות במברה, ג'לונקה, סוסו, ביאחאנקה, דיולה וכו'. הם השפיעו גם על שכנים בני סונגהאי, דוגון, סנופו, מוסי ובווא. משערים כי בני במברה חולקים עמם מוצא משותף, מכיוון ששפות הדיבור שלהם כמעט זהות. עם זאת, ידעו היחסים ביניהם סכסוכים לא מעטים.

שפת מנדינקה או מאלינקה היא חלק משפות מאנדה, שדובריהן מונים 30 עד 40 מיליון בני אדם המפוזרים בין 15 מדינות באפריקה המערבית.

החברה מבוססת אצל בני מנדינקה על המשפחה המורחבת, עם נטייה מטריליניארית, שהפכה תחת השפעת האסלאם לפטרילינארית – הפוליגמיה הייתה נפוצה בעיקר אצל האצילים. נוצרו ונשמרו מדור לדור שלושה מעמדות חברתיים או מעין קסטות אנדוגמיות^[3] (כפי שניתן למצוא גם אצל קבוצות אתניות רבות במערב אפריקה):

• "הנולדים חופשיים" (חורון או "פורו") – האצולה, לרבות בני משפחת קייטה, צאצאים של מלכי האימפריה של מאלי, הנקראים "טונטיגי". הלוחמים, החוואים החופשיים המתפרנסים מחקלאות, הסוחרים, ואנשי הדת המוסלמים^[4]. למעשה האחרונים – אימאמים, מורים ולבלרים מוסלמים – נחשבים למעין קאסטה נפרדת הקרויה "ג'חאנקה" שהתחלותיה במאה ה-13.
• בעלי המלאכה והזמרים ("ניאמולו" או "ניאמאקאלה") – גם הם בני חורין. קיימת הייררכיה גם בתוכם: המעמד הגבוה ביותר הוא זה של הנפחים ("נוּמוֹלו"), הבקיאים בחוכמת המסורות האנימיסטיות הקדומות. לשכבת בעלי המלאכה והזמרים שייכים גם הבורסקאים ("קרנקאולו"), הקדרים, הסנדלרים, התופרים, וכן המוזיקאים והזמרים העממים הנקראים "גריו" או "דיֶילי". חלקם הם זמרים ציידים העוסקים במסורות קשורות לציד.
• העבדים ("ג'ון" או "ג'ונג") – שבויים לשעבר, שנקראים "דיון" או בני עבדים. הם שוחררו מעבדות בתחילת המאה ה-20. הם עובדים בחוות האיכרים.

בכפרים של בני מנדינקה פועלות גם אגודות סודיות. אחת מהן היא זו של הציידים, הלובשים תלבושות בובו (Boubou) מקושטות בחלזונות, בשברי ראי, בציפורניים ובשיניים של בעלי חיים.

לקלאנים המשפחתיים היו פטרונימים, אבות מייסדים ואיסורים משלהם.

מרבית בני מנדינקה הם איכרים. את העיסוק בגידול הבקר או הכבשים השאירו בדרך כלל לבני פולה. בעלי המלאכה המאורגנים באגודות, עוסקים בדרך כלל גם בחקלאות. הנפחים ויוצרי התכשיטים נקראים "נומו" ונשותיהם הן קדריות. התופרים הם לעיתים קרובות בני פולה הנקראים "מאבולה". נשותיהם עוסקות בצביעת בגדים. בעלי המלאכה המתמחים בעבודה בעץ נקראים "קולֶה", בעוד הבורסקאים נקראים "גאראנקה". בני דיולה עוסקים בעיקר במסחר.

בימינו כמעט כל בני מנדינקה הם מוסלמים. חלק קטן מאוד נשאר נאמן לדת האנימיסטית המסורתית בלבד. הראשונים במערב אפריקה שהתאסלמו היו במאות 8–10 בני סונינקה, במיוחד האצולה של אימפריית גאנה שקיבלו את בשורת האסלאם מסוחרים ערבים-ברברים שבאו מצפון. קבוצות מקרב בני מנדינקה, בעיקר אצילים, עברו לדת האסלאם יחד עם מייסד האימפריה של מאלי, סונדיאטה קייטה, במאה ה-14. האסלאם נשאר למשך תקופה ארוכה דת האצולה. עם הזמן התהוו קהילות.

אחרי ההתאסלמות פרט לאמאמים הופיע גם מעמד של אנשי דת בעלי עיסוקים בתחום הוראת הדת, בתחום הכישופים ורפואת האלילים, הנקראים מאראבו. תפקידם בלט במיוחד בקרב בני דיולה. קבוצה מיוחדת של "מאראבו", היו "דיאחאנקה", ה"מאראבו" נודדים. עד למאה ה-19 רק האצולה הייתה מוסלמית, בצורה חלקית, תוך שמירת מנהגים גם מהדת האפריקאית הקדומה, שנותרה עדיין נחלתם של רוב בני מנדינקה. במאה ה-19, ובעיקר אחרי אמצע המאה התגברה הפעילות המיסיונרית המוסלמית בקרב בני מנדינקה. בניגוד לבני פולה, בני מנדינקה לא היו ידועים בעבר במדיניות של כפיית דת האסלאם על שבטים וקבוצות אתניות אחרים בסביבה.

במהלך המאה ה-20 רוב בני מנדינקה הפכו למוסלמים, אך בקבוצות שונות מכבדים גם אמונות ופולחנים קדומים, כמו למשל פולחן האבות, הטוטמיזם. פעלו בעבר חבורות דתיות חשאיות אזוטריות כדוגמת אגודות בשם "קומו" במאלי. ההצטרפות לחבורות כאלה נעשתה לפי קריטריונים של גיל.

בדת המסורתית של בני מנדינקה האל העליון נקרא "מה נגאלה". בני האדם היו פונים אליו רק בתיווך פולחן האבות והרוחות. המאמינים שהגיעו לדרגת ידע רוחני גבוהה נקראו "קוֹמוֹטיגי". כדי להפוך ל"קומוטיגי" היו צריכים לעבור מחזורי חניכות של שבע שנים כל אחד. בהתאם לכך נוצרו קבוצות גילאים שכונו "טון".

באורח החיים הדתי הקדום כמו גם בדת המוסלמית לא הייתה הפרדה בין החיים הרוחניים ובין חיי היום יום. הכל התנהל בהתאם לחוקי הדת, מהלידה עד למוות. בהתאם לדת הקדומה כל משפחה הייתה קשורה לבעל חיים שהיה הטוטם שלה.

הספרות, שלא הייתה כתובה, מיוצגת בסיפורים בעל פה. בנוסף קיימת מסורת של אגדות ומיתוסים המועברת בשירי הגריו, היצירה הידועה ביותר שעברה לפי מסורת זו הוא האפוס של סונדיאטה, ששאב השראה מחיי המלך סונדיאטה קייטה, מייסד אימפריית מאלי. זמרי הגריו אחראים לשימור זיכרון השבטים ולהעלאתו באוב בעת הטקסים. הם עוסקים גם בשידוכים. פעם הם היו תלויים במשפחות מסוימות, בימינו הם חופשיים.

באופן מסורתי, הגברים בני המאלינקה מתלבשים ב"בובו", ה"באראקה דולוקי" בצבע לבן או צהוב. כיסויי הראש הם מגוונים: מכובעים בצורה קונוס – ה"גאבאן", או כובע פתוח מן הצדדים, בצורת פה של תנין ונקרא "באמה דא". יש גברים שמגלחים את ראשם ויש כאלה האוספים את שיערם בצמות. לשם מזל הם עושים לעצמם פירסינג באוזן השמאלית ועונדים בה טבעת קטנה מזהב. הנשים לובשות בובו ובד לחלציים. כיסויי הראש שלהן הם מורכבים מאוד ודומים לאלה של נשות פולה, בייחוד הציצה והצמות לאורך הרקות, והמודבקות לעיתים לסנטר. הן שמות על שיערן חלזונות או מטבעות. עונדות צמידים מנחושת, בעיקר בצווארי כפות הידיים ובזרועות. במותניים ובצוואר עונדות כמה שורות של מחרוזות פנינים.

מבחינים בקרב בני מנדינקה בתתי-קבוצות עיקריות, לפי הניבים שהם דוברים (בסך הכל 27 גרסאות ניביות):

• מנדינקה מערביים – סאראחולה או סונינקה; מנדינגו (מאלינקה) ממזרח סנגל, המכונים גם דיאחאנקה; בדיבונקה של קומבו, בגמביה; פאקאוונקה בחבל סדיו, סנגל; ווינקה בחבל קאבו, בגינאה-ביסאו. הוולופים ובני סררו בסנגל מכנים את בני המנדינקה בשם "סוסה". בגינאה נמצא בשימוש גם השם "ג'לונקה". הציידים נקראים "דונסו".
• מנדינקה מזרחיים – במבארה וחאסונקה במאלי; מאלינקה של גינאה ומאלינקה של חוף השנהב המכונים גם דיולה ("סוחרים"). מספר קטן של בני מאלינקה חיים גם בסיירה לאון ובליבריה. בני במבארה ובני מאלינקה מדברים כמעט אותה שפה.

הפטרונימים הנפוצים בקרב בני מנדינקה הם: קאבה, קייטה, קונאטה, וואטארה, קוטה, טראורה, סיסה, קבה (Kébé), קמארה, אירה, ירה, פאטי, טורה, קאנטה, קונה, קוליבאלי, סאחו, דיארה, סיסוקו, סואנה, גיראסי, ברטה, דומבויה, סומארה, דיאחאבי, סילה, פאדיגה, דיאווארה, קואטה, דוקורה, דראמה, מנטה, באטילי, דיאקיטה, דיומאנדה, סידיבה, סנגארה, דמבלה, קאמיסוקו, באגאיוגו, באיו, דומביה, סאנה, סוואנה, סימה, דיאבי, פופאנה, דאנפה, ג'יטה, סאנו, מנדינאנג, דארי, גאסאמה וכו'.

אצל צאצאים של ראשי שבטים מאלינקה בחוף השנהב ובסנגל מוצאים תכופות את השם אידארה, ככל הנראה ממקור מורי. בקרב בני מעמדות ה"מאראבו", הקרויים "מאנדה מורי" (ה"מאראבו של מאנדה") ניתן למצוא שמות כמו טורה, סיסה, דראמה, דאבו, ביאנה, ברטה (Berété), (שוקל כנגד "סואנה" בסנגל), סאחו, סילה – כולם ממוצא סונינקה.

אצל זמרי "גריו" או "דיילי" מוצאים את השמות "סיסוחו", קויאטה, דיאבאטה, קאמיסוקו. בני ניאמאחאלה, בעלי המלאכה, בעיקר בקרב הנפחים, נושאים תכופות שמות כמו קאנטה, דיאנחה, פאנה.

בקרב האצילים (חורו) משתמשים בשמות המשפחה אידארה, דומביה, פאקולי, קאבה, קייטה, קונאטה, דיארה, באטילי, סיסוקו, טראורה, סוחנה, באחאיוחו, בינאיוקו, דראמה, סילה, ניאחאטה, ביאגוראגה, מינטה, סומארה, סואנה (ברטה – במאלי)

בסופו של דבר ניתן למצוא בימינו שמות כאלה גם במעמדות חברתיים אחרים. קיימות גם תופעות התבוללות בין בני מנדינקה ובני קבוצות אתניות אחרות. משום כך נמצאות משפחות מנדינקה בעלות שמות וולופים (דיופ, נדיאייה) או פולה (דיאלו, גיאחיטה, סנגארה, סידיבה וכו') או מוסי (וודראוגו).

מדיה וקבצים בנושא מנדינקה בוויקישיתוף

• על מנדינקה בגמביה ב gambia information site 2014-2009
• גמביה - אטלס המפקד 2003 - דמוגרפיה

Malanding S. Jaiteh. Uni. Columbia,, Alieu Saho - coord., 2006 The Gambia Atlas of Population and Housing Census 2003 The Gambia Bureau of Statistics, Banjul

• קבוצות אתניות בגינאה,Encyclopedia of the Nations Advameg.Illinois, 2014
• האתר nations online Guinea
• מנדינקה באתר everyculture
• מאלינקה, בני מנדינקה במאלי
• Library of Congress – Federal Research Division Country Profile: Mali, January 2005
• מאלי - קבוצות אתניות - בפרויקט ג'ושוע