|
מתתיהו בן תאופילוס (הראשון)מתתיהו בן תּאוֹפילוֹס (הראשון)[1] היה כהן גדול בבית המקדש השני, הכהן הגדול החמישי בזמן שלטון הורדוס. מייסד משפחת הכהונה הגדולה בית קתרוס. בשנת 5 לפנה"ס,[2] לאחר שגילה את דבר ניסיון הרעלתו, האשים הורדוס את אשתו, מרים בת הכהן הגדול שמעון בן ביתוס, שידעה על כך והסתירה זאת ממנו. בתגובה, הדיח את אביה ממשרתו ומינה לכהונה הגדולה את מתתיהו בן תאופילוס, בן למשפחה ירושלמית.[3] לדעת דניאל שוורץ, מתתיהו היה כנראה נשוי לאחותם של שלושה כהנים גדולים בני ביתוס: שמעון, יועזר ואלעזר; ובניהם של מתתיהו ואשתו היו שמעון קנתרס, אליהועיני קנתרס, ויוסף קיפא, שהיו גם צאצאי בית ביתוס.[4] בזמן כהונתו, ביום הכיפורים, מנע מעצמו מתתיהו לשרת ככהן, בהיותו טמא כבעל קרי, ומסיבה זאת מינה ליום אחד כהן אחר למלא את מקומו בכהונה הגדולה:[5]
פסילתו זו של מתתיהו מלשמש בכהונה, היא כנראה הסיבה לחוק, לפיו 7 ימים לפני יום הכיפורים "מתקינין לו (לכהן-גדול) כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פיסול"[7] וגם משתדלים שלא ירדם בליל הכיפורים.[2] לאחר פרשת הריסת נשר הזהב, מתנת הקודש שתלה הורדוס לקישוט מעל השער הגדול של בית המקדש, הדיח הורדוס בשנת 4 לפנה"ס[8] את מתתיהו מהכהונה הגדולה כמי שאשם באופן חלקי באירוע ומינה במקומו את יועזר, אחי אשתו, מרים בת הכהן הגדול.[9] אשמתו של מתתיהו באירוע הייתה אחריותו ככהן הגדול על שוטרי המקדש, שנכשלו בהגנה עליו.[8] הערות שוליים
|
.jpg)
