נורמן אנג'ל

נורמן אנג'ל
Ralph Norman Angell

נורמן אנג'ל
לידה	26 בדצמבר 1872 Mansion House, הממלכה המאוחדת
פטירה	7 באוקטובר 1967 (בגיל 94) קרוידון, הממלכה המאוחדת
מדינה	הממלכה המאוחדת
ידוע בשל	מחבר האשליה הגדולה
השכלה	אוניברסיטת ז'נבה
תפקיד	חבר הפרלמנט ה־35 של הממלכה המאוחדת (30 במאי 1929–7 באוקטובר 1931)
מפלגה	מפלגת הלייבור
פרסים והוקרה	פרס נובל לשלום, 1933

סר ראלף נורמן אנג'ל (Ralph Norman Angell;‏ 26 בדצמבר 1872 – 7 באוקטובר 1967) היה עיתונאי, סופר וחבר פרלמנט בריטי, ממייסדי ומנהלי ארגונים בינלאומיים בשנות ה-20 וה-30 לקידום דמוקרטיה ושלום ולהתנגדות לפשיזם. פרסם למעלה מארבעים ספרים בנושאי פוליטיקה, כלכלה, עיתונאות ויחסים בינלאומיים, מהם מוכר ביותר "האשליה הגדולה". הוא הוכתר כאביר בשנת 1931 וזכה בפרס נובל לשלום לשנת 1933.

אנג'ל היה אחד משישה ילדים שנולדו לתומס אנג'ל ליין ולמרי ליין (לבית בריטיין), משפחה אמידה ממעמד הביניים בהולביץ' (אנ'), עיירה בלינקולנשייר שבאנגליה. הוא נולד בשם ראלף נורמן אנג'ל ליין, אך מאוחר יותר אימץ את השם הקצר יותר "נורמן אנג'ל" כשם עט שבו התפרסם. בילדותו קרא את ספרי וולטייר, צ'ארלס דרווין, תומאס הנרי האקסלי והרברט ספנסר, ובגיל 12 הושפע מאוד מקריאת "על החירות" של ג'ון סטיוארט מיל. הוא התחנך בבתי ספר באנגליה ובצרפת, ובמשך שנת לימודים אחת למד קורסים באוניברסיטת ז'נבה שבשווייץ בעת שעסק בעריכת עיתון בשפה האנגלית שיצא לאור בז'נבה^[1].

בז'נבה חש אנג'ל שאירופה "שקועה עמוק בבעיות ללא פתרון", ובגיל 17 בלבד החליט להגר לחוף המערבי של ארצות הברית, שם עבד במשך כשבע שנים ככורם, חופר תעלות השקיה, קאובוי, חוואי בקליפורניה (לאחר שהגיש בקשה לאזרחות אמריקאית), דוור בשכונת מגוריו, כורה זהב, ולאחר מכן באופן הולם יותר את כשרונותיו ככתב במספר עיתונים ובכללם הסן פרנסיסקו כרוניקל^[1].

בשל עניינים משפחתיים שב לאנגליה לזמן קצר בשנת 1898, ולאחר מכן עבר לפריז כדי לעבוד כעורך וככתב של עיתונים בשפה האנגלית, וככתב שליח בפריז לעיתונות האמריקאית. במסגרת זו סיקר גם את פרשת דרייפוס. רשמיו מן הפרשה, כמו גם מלחמת ארצות הברית–ספרד ומלחמת הבורים, הביאו אותו לכתוב בשנת 1903 את ספרו הראשון "פטריוטיות תחת שלושה דגלים: עתירה לרציונליות בפוליטיקה" (Patriotism under Three Flags: A Plea for Rationalism in Politics), שעליו חתם עדיין בשמו המקורי "ראלף ליין". בספר זה גזר גזירה שווה בין האנטישמיות בצרפת, הג'ינגואיזם בבריטניה והלהיטות למלחמה בארצות-הברית, כדוגמאות להסלמה בלתי-רציונלית בפוליטיקה פטריוטית. לאחר פרסום הספר הפך לכותב ולמרצה מבוקש, ובשנים 1905 עד 1912 היה העורך הפריזאי של הדיילי מייל^[1] בבעלותו החדשה של איל העיתונות הבריטי אלפרד הארמסוורת(אנ').

בפריז נשא לאשה את ביאטריס קובליה, עיתונאית אמריקאית אותה פגש בעת שהותו בארצות הברית. הנישואים לא עלו יפה והשניים חיו בנפרד במשך מרבית שנות חייהם, אך אנג'ל המשיך לתמוך כספית באשתו עד מותה בשנת 1951. לא היו להם ילדים.

בשנת 1909 הוציא לאור על חשבונו הפרטי פמפלט בשם "האשליה האופטית של אירופה", שהראה כי אין לגרמניה היגיון כלכלי ביציאה למלחמה. כדי שלא להביך את מעסיקיו בדיילי מייל ובייחוד את הארמסוורת עצמו, אשר טענו כי מלחמה נגד גרמניה בלתי-נמנעת, הוא חתם לראשונה על הפמפלט בשמותיו האמצעיים "נורמן אנג'ל"^[2]. שם זה הפך לשם העט הקבוע שלו לאחר שהפמפלט נחל הצלחה גדולה, ולבסוף הוא אף שינה את שמו באופן רשמי ל"נורמן אנג'ל". ב-1910 הרחיב אנג'ל את הפמפלט לספר והוציא אותו לאור תחת השם "האשליה הגדולה", שם שהוצע על ידי הארמסוורת^[2]. הספר הפך מיד לרב-מכר בבריטניה, תורגם ל-11 שפות וזכה לאהדה והערכה גם במדינות אחרות באירופה. הטענה המרכזית בספר, שמלחמה באירופה בהכרח תגרום הפסד כלכלי אדיר לכל מדינה שתיקח בה חלק, נפוצה בחוגים אינטלקטואלים, כונתה לפעמים "אנג'ליזם" או "נורמן אנג'ליזם"^[1], וחסידיה נקראו לפעמים "אנג'ליטים"^[2].

בפברואר 1913 ערך אנג'ל מסע הרצאות באוניברסיטאות מרכזיות בגרמניה, בעידודו של התומך הנלהב ארתור ג'יימס בלפור, על-מנת לקדם את רעיונות "האשליה הגדולה" ואת תרגומו לגרמנית, ובתקווה למנוע את פריצת המלחמה. ההרצאות זכו לקהל גדול, התרגום לגרמנית נמכר בלמעלה מ-10,000 עותקים בשבועות שלאחר הביקור, ומספר קבוצות דיון אנג'ליטיות הופיעו בגרמניה בחוגים אקדמיים. אך מחוץ לאקדמיה הגרמנית נתפס הספר בעיקר כתעמולה בריטית, ולא הייתה לו השפעה ממשית כנגד התלהטות הרוחות והרגשות המיליטריסטיים הגואים שהובילו להצטרפות גרמניה למלחמת העולם הראשונה ביולי ובאוגוסט 1914^[2].

עם שובו לאנגליה בשנת 1914 היה אנג'ל לאחד ממייסדי האיגוד הדמוקרטי לבקרה (Union of Democratic Control), קבוצת אינטרס בריטית שביקשה לקדם מדיניות חוץ פחות מיליטריסטית, ביחד עם צ'ארלס טרווליאן(אנ') ורמזי מקדונלד. הוא המשיך לכתוב בנושאי פוליטיקה, יחסים בינלאומיים, כלכלה ועיתונאות, בקצב ממוצע של כספר אחד לשנה, בנוסף על מאמרים רבים ועריכה, במשך כארבעת העשורים שלאחר מכן. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה פרסם ספר בשם האירוני "פירות הניצחון" (The Fruits of Victory), בו טען שלמרות ניצחונה של בריטניה, תוצאות המלחמה אכן היו הרסניות מבחינה כלכלית כפי שחזה ב"האשליה הגדולה".

בשנת 1920 הצטרף למפלגת הלייבור, ונבחר כחבר פרלמנט לשנים 1929 עד 1931, מטעם מחוז ברדפורד צפון ביורקשייר. באותן שנים היה גם עורך של ה-Foreign Affairs. הוא לא העמיד את עצמו לבחירה לתקופת כהונה שנייה בפרלמנט, משום שחש שעיסוקו ביחסים בינלאומיים יתקבל טוב יותר אם יהיה משוחרר מקשרים מפלגתיים^[1].

בשנת 1923 רכש את האי הזעיר נורת'י לחופי אסקס, וגר בבית היחיד בו. המקום הוא כיום שמורת טבע לציפורים. בשנת 1928 פרסם ספר ומשחק קלפים בשם "משחק הכסף" (The Money Game) שנועד ללמד את יסודות הכלכלה, המימון והבנקאות לילדי בית-ספר. הספר, שיצא לאור בהוצאת ג'וזף מלבי דנט ובניו, כלל חיבור על כסף, דיון בתאוריה כלכלית והסברים לכללי המשחק.

בשנת 1931 הוכתר כאביר על שירותו הציבורי. בשנת 1933 פרסם מהדורה מורחבת של "האשליה הגדולה", שכללה הצעה להתאחדות מדינות לשכנוע גרמנים להתנגד למדיניותו של אדולף היטלר, בתקווה למנוע את המלחמה הקרבה. שנה לאחר מכן הוענק לו פרס נובל לשלום לשנת 1933. באתר האינטרנט של פרס נובל נכתב כי נורמן אנג'ל הוא האדם היחידי שזכה בפרס נובל לשלום על כתיבת ספר^[3].

ההיסטוריון הישראלי יוסף גורני כתב כי נורמן אנג'ל היה אולי הדמות היחידה במפלגת הלייבור שתמכה בציונות באופן מוחלט. אנג'ל החשיב את שאלת לאומיות העם היהודי כשאלה מוסרית אוניברסלית: מכיוון ש"הבעיה היהודית" (כפי שנקראה אז) נוצרה על ידי האומות שבהם גרו היהודים, העולם היה חייב להם סיוע בבניית בית לאומי במולדתם ההיסטורית בפלשתינה^[4]. באפריל 1930 פרסם אנג'ל מאמר תמיכה בציונות: "A Non-Jew’s Defence of Zionism" בכתב העת The New Judea, וביוני 1943 מאמר "The Conditions for Zionist Success" בכתב העת Jewish Frontier של תנועת פועלי ציון בארצות הברית.

ממחצית שנות ה-30 היה אנג'ל פעיל בארגון התנגדות בינלאומית למדיניותן הלוחמנית של גרמניה, איטליה ויפן. בשנת 1940 הרצה בארצות הברית למען תמיכה אמריקאית בבריטניה במלחמת העולם השנייה, ונשאר שם עד לאחר פרסום האוטוביוגרפיה שלו ב-1951. שב לבריטניה ומת שם בגיל 94 בסארי.

ערך מורחב – האשליה הגדולה (ספר)

אנג'ל ידוע בייחוד כמחבר הפמפלט משנת 1909 "האשליה האופטית של אירופה", אשר הורחב לספר "האשליה הגדולה" ויצא לאור בשנת 1910, ובמהדורות רבות נוספות במשך שנים לאחר מכן. בספר טען אנג'ל שהמשקים הכלכליים של מדינות אירופה הפכו כה שלובים ותלויים זה בזה, שכל מלחמה ביניהן תהיה בהכרח נטולת כדאיות כלכלית וחסרת תועלת כלשהי, ובשל כך אבד הכלח על המיליטריזם. בלשונו של אנג'ל (מתוך ההקדמה לספר): ”כוח פוליטי וצבאי אינו מעניק לאומה שום יתרון מסחרי. בלתי אפשרי כלכלית לאומה לתפוס או להשמיד את עושרה של האחרת, או לאומה להפוך את עצמה לעשירה על-ידי שיעבוד אומה אחרת”.

עד שנת 2014 נמכרו המהדורות השונות של הספר בלמעלה משני מיליון עותקים ותורגמו ל-25 שפות^[3]. הספר נקשר עם דמותו הציבורית של אנג'ל וקבע אותה לשארית חייו, ואף לאחר מותו: מצד אחד בעיני תומכים פעילי שלום, פציפיסטים ואנשי יחסים בינלאומיים, אשר ראו בו איש חזון שהקדים את זמנו; ומצד שני בעיני מתנגדים ניציים, מילטריסטיים ואנשי ביטחון, שתכופות הציגו את פרוץ מלחמת העולם הראשונה ארבע שנים בלבד לאחר פרסום הספר כדוגמה מובהקת לחוסר המציאותיות של תחזיות שלום, בייחוד כאלו המבוססות על סחר בינלאומי גלובלי^[5].

• The Unseen Assassins (1932) תורגם לעברית: נורמן אנג'ל, "הרוצחים הסמויים מן העין", תרגום : פ. גינזבורג, הוצאת חברה, 1932.

מדיה וקבצים בנושא נורמן אנג'ל בוויקישיתוף

• נורמן אנג'ל, באתר פרס נובל (באנגלית)
• נורמן אנג'ל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי נורמן אנג'ל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• נורמן אנג'ל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• נורמן אנגל, דף שער בספרייה הלאומית

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)