|
סבסטיה
סבסטיה (בערבית: سبسطية) הוא כפר פלסטיני בהרי השומרון, סמוך לעיר שכם, בנפת שכם אשר בתחום הרשות הפלסטינית. סבסטיה שוכנת בסמוך לחורבות העיר הקדומה שומרון, ששימשה בירת ממלכת ישראל במאות התשיעית והשמינית לפנה"ס. בשם הכפר השתמר השם "סבסטי" (Sebaste), שם שניתן לעיר שומרון על ידי הורדוס שבנה אותה מחדש במאה הראשונה לפנה"ס.[1] מאז המאה ה-4, מזוהה במקום קברו של יוחנן המטביל. בתקופה הביזנטית נבנתה במקום כנסייה, וזו נבנתה מחדש בידי הצלבנים. בימי הביניים, הכנסייה הפכה למסגד בשם "נבי יחיא".[2] היסטוריההעת העתיקה
הכפר סבסטיה מצוי בסמוך לאתר הארכאולוגי של העיר שומרון, עיר קדומה בארץ ישראל ובירת ממלכת ישראל במאות ה-9 וה-8 לפנה"ס. לאחר מצור, העיר נפלה לידי האימפריה האשורית החדשה בשנת 722 לפנה"ס, מפלה שהביאה לסופה של ממלכת ישראל. היא שימשה כמרכז שלטוני אזורי תחת השלטון האשורי, הבבלי והפרסי. העיר חרבה פעמים רבות, ובכל פעם שנבנתה מחדש פורקו כל בנייניה והיא נבנתה מחדש על הסלע באמצעות אבנים מהבניינים הישנים. בשנת 331 לפנה"ס, העיר נחרבה על-ידי אלכסנדר הגדול, ובשנת 106 לפנה"ס, העיר חרבה שוב בידי יוחנן הורקנוס, נשיא יהודה החשמונאית. המצביא הרומי פומפיוס בנה את העיר מחדש בשנת 63 לפנה"ס, ונראה שלאחר מכן ישבו בה שומרונים מתיוונים וכן צאצאיהם של חיילים מקדוניים. ב-27 לפנה"ס העיר נבנתה מחדש בידי הורדוס, שבנה בה שני מקדשים ואצטדיון גדול, ויישב בה 6,000 חיילים משוחררים, כנראה לא-יהודים שסייעו לו במאבקו על כס המלוכה ביהודה. בשנת 7 לפנה"ס, הורדוס הוציא להורג את בניו אלכסנדר ואריסטובולוס בסבסטיה. שלהי העת העתיקה וימי הבינייםחרסים מהתקופה הרומית המאוחרת, הביזנטית, המוסלמית המוקדמת ומימי הביניים התגלו בסבסטיה.[3][4] סבסטיה הייתה מושב של בישוף בממלכת ירושלים הצלבנית. בשנת 1160, הכנסייה הביזנטית שציינה את קברו של יוחנן המטביל הוחלפה במבנה צלבני. סבסטיה נזכרת בכתביו של הגאוגרף הסורי יאקות אל-חמאווי (1179–1229), שמיקם אותה בג'ונד פילסטין שבפרובינציית בילאד א-שאם, בנפת שכם. הוא כותב כי במקום "הקברים של זכריה ויחיא, בנו, וכן של נביאים ואישים קדושים רבים אחרים".[5] הכנסייה הצלבנית הומרה למסגד בידי צלאח א-דין בשנת 1187, ולפי מקורות אחרים, זה נעשה בידי השלטון הממלוכי בשנת 1261. ניקולו פוגיבונסי, נזיר איטלקי שביקר בסבסטיה בשנת 1347, מעיד כי בימיו המקום היה חרב, והתגוררו בו "כמה סרצנים ומעט שומרונים".[6] התקופה העות'מאניתסבסטיה, כמו יתר ארץ ישראל, שולבה באימפריה העות'מאנית בשנת 1517. סבסטיה נזכרת ברישומי המס העות'מאניים של שנת 1596 כחלק מהנהיה (נפה) של ג'בל סמי, חלק מסנג'ק שכם. במקום נרשמו 20 משקי בית ו-3 רווקים, כולם מוסלמים. תושבי הכפר שילמו מיסים על חיטה, שעורה, גידולי קיץ, עצי זית, הכנסות מזדמנות, עיזים ו/או כוורות, סך הכל 5,500 אקצ'ה.[7] בבמאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון, או מצודה ושלטו על האזור. בסבסטיה שלט אז מוח'תאר שבט אל-קאיד (الكايد) והוא בנה את ביתו כמצודה בלב הכפר. חוקר ארץ ישראל הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר בשנת 1870 ומצא בו פחות מאלף תושבים.[8] ב-1882, חוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל תיארו באריכות את סבסטיה ועתיקותיה במסגרת סקר ארץ ישראל המערבית. הם ציינו כי רוב תושבי הכפר היו מוסלמים, וכן ישבו בכפר גם נוצרים מהזרם היווני אורתודוקסי.[9] בין השנים 1915 ו-1938, שירתו את סבסטיה שתי תחנות במסילת השומרון (עפולה–שכם–טולכרם): תחנת מסעודיה, בצומת המשולשת, 1.5 קילומטרים מערבית מהכפר, ותחנת סבסטיה, 1.5 קילומטרים דרומית לכפר. האתר של שומרון/סבסטיה הקדומה נחפר על-ידי משלחת הרוורד, תחילה בניהולו של גוטליב שומאכר (1908) ולאחר מכן תחת ג'ורג' אנדרו רייזנר (1909-1910), בסיועם של הארכיטקט ס.ס. פישר וד.ג. ליון.[10] המנדט הבריטיבמפקד 1922, שנערך על ידי שלטונות המנדט, בסבסטיה התגוררו 572 איש, 562 מוסלמים -10 נוצרים.[11] במפקד 1931, נרשמו במקום 753 איש, בהם 731 מוסלמים, 20 נוצרים ו-2 יהודים, שגרו ב-191 בתים.[12] בסקר הכפרים בשנת 1945 האוכלוסייה בכפר הייתה 1,020 נפש, בהם 980 מוסלמים ו-40 נוצרים,[13] ושטח הקרקע הכולל של הכפר היה 5,066 דונם,[14] אשר מתוכם הוקצו 1,284 לחקלאות שלחין ו-3,943 לגידולי דגנים.[15] השטח הבנוי של הכפר היה 90 דונם.[16]  משלחת שנייה לשומרון העתיקה, שכללה חוקרים מ-5 מוסדות, ערכה חפירות באתר הארכאולוגי הסמוך בשנים 1931-1935 תחת הנחייתו של הארכאולוג האנגלי ג'ון וינטר קרופוט, בסיועם של קתלין קניון, אלעזר סוקניק וג.מ. קרופוט. בחפירות לקחו חלק בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים, הקרן לחקר ארץ ישראל והאוניברסיטה העברית בירושלים.[17][18][19] שלטון ירדןלאחר מלחמת העצמאות, סבסטיה הייתה לחלק מממלכת ירדן. בשנת 1961, התגוררו במקום 1,345 איש.[20] בשנות ה-60 של המאה ה-20 נערכו חפירות ארכאולוגיות בקנה מידה קטן בחורבות שומרון הקדומה בשם מחלקת העתיקות הירדנית.[21] .jpg) שלטון ישראל ותחת הרשות הפלסטיניתבעקבות מלחמת ששת הימים, עבר האזור לשלטון ישראל, ומאז הסכמי אוסלו, הכפר כלול בנפת שכם של הרשות הפלסטינית. המסגד הראשי בכפר הוא מסגד נבי יחיא, מסגד העומד על שרידיה של קתדרלה צלבנית שלפי המסורת נבנתה מעל קבריהם של הנביאים אלישע ועובדיה וכן יוחנן המטביל, .[22][23] בתוך הכפר שרידיהם של מספר מבנים מהתקופה העות'מאנית שמצב השתמרותם טוב.[22] ב-25 ביולי (למחרת תשעה באב) 1969, עלו פעילי גוש אמונים וחברי-כנסת (בהם אריאל שרון ואהוד אולמרט, לימים שניהם יכהנו כראשי ממשלת ישראל), לתחנת הרכבת הנטושה מסעודיה הסמוכה. גם ראש האופוזיציה דאז, מנחם בגין, הגיע למקום והצהיר כי "אין ממשלה שיש לה זכות למנוע מיהודי להתיישב בכל מקום בארץ ישראל".[24] הממשלה הציבה להם אולטימטום של 4 ימים להתפנות ולאחר שפקע הם פונו בכוח על ידי צה"ל[25], אך שבו למקום לשלושה ניסיונות התיישבות נוספים, שניים מהם הסתיימו בפינוי, עד ל"פשרת סבסטיה" שהובילה להתיישבות במחנה הצבאי בקדום ובכך למעשה, לחידוש ההתיישבות בשומרון. האתר הארכאולוגי של גן לאומי שומרון (סבסטיה), הכולל את שרידיה של שומרון העתיקה, מצוי על השלוחה המזרחית של ההר עליו שוכן הכפר. האתר נמצא בשליטה ישראלית, אך ביקור במקום מתאפשר רק בקבוצה לאחר תיאום עם צה"ל. בשנים האחרונות אירעו מקרי השחתה של האתר הארכאולוגי בידי תושבים מהכפר. [26] סבסטיה מהווה מרכז של דיוקסיה. בשנת 2005 בראשה עומד חנא עטאללה. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
