|
פרשת ידליןפרשת ידלין הייתה פרשת שוחד שנחשפה בישראל בחודש אוקטובר 1976. במרכזה עמד אשר ידלין, אחד האישים הבולטים ביותר במפלגת העבודה הישראלית. חשיפת הפרשה הביאה למאסרו של ידלין, מנכ"ל קופת חולים כללית שיועד להתמנות לנגיד בנק ישראל. היא הייתה חלק מתהליך מתמשך שגרם לאובדן ההגמוניה של מפלגת העבודה לאחר יותר משלושים שנה כמפלגת השלטון, שבמהלכן ניהלה את הממשלה ואת כל מוסדות הציבור החשובים. הפרשהבשנת 1976 החל השבועון "העולם הזה" לפרסם תחקירים על פעולות כספיות בלתי כשרות שנגעו לבכירים במפלגת העבודה ולקופת המפלגה. בין השמות שהוזכרו היו אלה של אשר ידלין, שהיה אמור להתמנות לנגיד בנק ישראל[1], ושל אברהם עופר, שר הבינוי והשיכון בממשלת רבין הראשונה. מהתחקירים עלה כי השניים היו מעורבים בקבלת שוחד. כתב העיתון יגאל לביב הגיש תלונה במשטרה, והטיפול בתיק הועבר לראש היחידה לחקירות הונאה, בנימין זיגל. בעקבות פרסום ההמלצה למנות את ידלין לנגיד בנק ישראל, דיווחה המשטרה לשר המשטרה על השמועות נגד ידלין והוחל בבדיקה מקדמית שלהן. ידלין זומן לחקירה באזהרה, כחשוד בקבלת שוחד. כן נעצר החשב של קופת החולים, מאיר קמחי, ובכירי המשטרה זיגל ויעקב קדמי לחצו עליו להסכים לשמש עד מדינה נגד ידלין, אך הוא סירב בטענה שאין לו כל מידע מרשיע נגד ידלין[2]. לאחר שבוע של חקירות לא נמצאו ראיות למעשים פליליים של ידלין אלא לכל היותר למעשים שיש בהם טעם לפגם[3]. ואולם היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, החליט לתת אור ירוק למשטרה להעמיק את החקירה ללא הגבלת זמן[4]. במכתבו כתב היועץ המשפטי שלא נמצא אישוש לשמועות הראשוניות, אבל במהלך הבדיקה עלו חשדות חדשים שכללו:
ידלין טען שכל החשדות מבוססים על גרסתה של חווה ארליכמן, שהייתה בקשר זוגי עימו והתאכזבה מכך שדחה אותה[6]. בעקבות ההיתר שנתן היועץ המשפטי לממשלה נעצר ידלין ב־18 באוקטובר 1976. המשטרה לחצה על מיודעיו לחצים כבדים והצליחה לגייס שני עדי מדינה להעיד נגד ידלין. מדינת ישראל רעשה, וכל אמצעי התקשורת עסקו במעקב אחרי החקירה והדיונים בבתי המשפט. ב-25 באוקטובר ביטלה הממשלה את מועמדותו של ידלין לתפקיד נגיד בנק ישראל, וארנון גפני נכנס לתפקיד במקומו ב-1 בנובמבר[7]. ב־13 בדצמבר 1976 הוגש כתב אישום נגד ידלין[8], וכעבור כמה ימים הוא נעצר עד תום ההליכים[9]. בתחילת המשפט כפר בכל ההאשמות נגדו[10], אבל זמן מה לאחר מכן הבין כי סיכויי הזיכוי קטנים והגיע לעסקת טיעון שלפיה הודה בחמישה מקרים של שוחד וקבלת טובות הנאה[11]. על פי פסק הדין ידלין העביר למקורביו, עורך דין ומתווכת נדל"ן, טיפול בענייני משפט ותיווך הקשורים לנכסים של קופת חולים, ואלה העבירו לו במזומנים חלק משכר הטרחה שקיבלו. עורך הדין חיים גושן וחווה ארליכמן שימשו עדי מדינה במשפט, והעידו כי חלקו את שכר טרחתם עם ידלין. ידלין נדון לחמש שנות מאסר ולקנס של 30,000 דולר. הוא נשא את מאסרו בכלא רמלה ובכלא מעשיהו, ושוחרר מקץ כארבע שנים. עם שחרורו פרסם את ספרו "עדות", ובו תולדות חייו וגרסתו למסכת האירועים. בספרו זה תיאר את דרכה של המפלגה שבה היה חבר, וכלשונו ספרו זה "איננו סיפורו של אשר ידלין בלבד. זהו סיפור הסתאבותה של החברה הישראלית ושל תנועת העבודה". על פי גרסתו "חברי בגדו בי והפקירו אותי כטרף קל לציבור ולמערכת המשטרתית והמשפטית". לדבריו הוא היה קורבן של מערכת מושחתת שהקריבה את ראשו כדי להציל את המערכת המסואבת ממילא. משפטה של שרה הריבתחילת נובמבר 1976 נעצרו מקורבים לידלין ובהם אחותו, שרה הרי[12]. כתב האישום המקורי נגד ידלין הוגש נגדו ונגד אחותו בצוותא. אחרי שידלין הגיע להסדר הטיעון המשיך המשפט נגד הרי לבדה, באשמה של מתן שוחד בסך אלפיים ל"י[13]. בהתחדש המשפט הודתה הרי באשמה ונדונה למאסר על תנאי ולקנס קטן. בית המשפט התחשב בסבל שסבלה הנאשמת מכך שהעבֵירה הזניחה יחסית שעברה נקשרה במשפטו של אחיה. כן הביאה השופטת הדסה בן-עתו בחשבון את העובדה שעל פי כתב האישום היוזמה לקבלת השוחד הייתה של מאיר קמחי[14] (כמפורט בהמשך, קמחי זוכה מאשמה). משפטו של מאיר קמחיהחשב מאיר קמחי טען כי בליל החקירה הראשון אמר לו יעקב קדמי: "אדון קמחי אנו מכירים אותך, חקרנו עליך. יודעים שאתה איש ישר. אתה לא אשם בשום דבר. עזור לנו להפליל את ידלין ולהכניסו לבית־סוהר"[15]. קמחי סירב להעיד כעד מדינה נגד ידלין, והועמד לדין באשמה של קבלת שוחד בעד מתן תיק הביטוח של קופת החולים לשרה הרי[16]. באוגוסט 1978 זיכה השופט אהרן אולסקר את קמחי מכל אשמה, וקבע כי שני עדי התביעה המרכזיים שיקרו וכי עדויותיהם היו מלאות סתירות[17]. קמחי שב לעבוד בתפקיד אחר בקופת החולים[18], אך הקופה סירבה לשלם לו את הוצאות משפטו[19]. המשפט הנוסףתוך כדי מאסרו של ידלין הוא הועמד לדין על כתב אישום נוסף, שכלל האשמה בשוחד על קבלת כספים למען אחותו מידי ידידו מרדכי אליסון. השופט מנחם אילן זיכה אותו מכל אשמה, בקובעו שאליסון שיקר ושגם אילו קיבל את כל דבריו לא היה בכך להוכיח קבלת שוחד, שכן יכלו להיות סיבות רבות למתן הכסף[20]. השפעתה של פרשת ידליןהדעה הרווחת היא כי פרשת ידלין קירבה את סוף תקופת השלטון של מפלגת העבודה, והביאה למהפך הפוליטי בבחירות 1977, שבו עלתה לשלטון מפלגת הליכוד בראשותו של מנחם בגין. בד בבד עם הפרשה התפרסמו בזו אחר זו פרשיות נוספות הקשורות במפלגה, ובהן התאבדותו של השר שנחשד בשוחד, אברהם עופר, סמוך מאוד למעצרו של אשר ידלין; מעצרו של מיכאל צור, גם הוא מקורב למפלגה, שנדון ל־15 שנות מאסר באשמת מעילה; וכן פרשת חשבון הדולרים של בני הזוג יצחק ולאה רבין. תהליך שקיעתה של המפלגה, שהחל עם השבר שיצרו מלחמת יום כיפור ואובדן האמון של הציבור במנהיגיו, קיבל תאוצה עם חשיפתן של פרשיות השחיתות השלטונית. על פי מרבית ההיסטוריונים נוצר בציבור הרושם כי ראשי התנועה מתנהגים כאילו הם מורמים מעם, ועושים בכספי ציבור ובמוסדות השלטון ככל העולה על רוחם. ידלין עצמו טען בחקירותיו כי הכסף שקיבל לא נועד לצרכיו האישיים אלא שימש כצינור להעברת כספים לקופת המפלגה. הטענה לא סייעה להקל בעונשו; היא אף הגבירה את הכעס על המעשים שיוחסו לו ועל התחושה שהסיאוב פשה בתנועת השלטון. האישים הבולטים בפרשת ידלין
מונחים בצל הפרשה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
.jpg)
