דליה רבין

דליה רבין

לידה	19 במרץ 1950 (בת 74) ישראל
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
מפלגה	מפלגת המרכז, דרך חדשה, מפלגת העבודה הישראלית
סיעה	מפלגת המרכז, דרך חדשה, העבודה-מימד
חברת הכנסת 7 ביוני 1999 – 17 בפברואר 2003 (3 שנים) כנסות 15
תפקידים בולטים סגנית שר הביטחון יו"ר ועדת האתיקה סגנית יושב ראש הכנסת יו"ר ועד המנהל של מרכז יצחק רבין נשיאת "המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים"

דליה רבין (נולדה ב־19 במרץ 1950) היא אשת ציבור ישראלית. כיהנה כחברת הכנסת בכנסת ה-15 מטעם מפלגת המרכז ומפלגת העבודה. בתם של יצחק ולאה רבין.

רבין, בתם של ראש ממשלת ישראל לשעבר יצחק רבין ורעייתו לאה רבין, גדלה בשכונת צהלה בתל אביב^[1]. את לימודיה התיכוניים סיימה בתיכון חדש. עם סיום לימודיה, התגייסה לצה"ל ומילאה תפקידי מטה בסיירת מטכ"ל^[2].

לאחר השירות הצבאי למדה משפטים באוניברסיטת תל אביב, וסיימה בשנת 1974. בשנת 1975 הוסמכה כעורכת-דין לאחר שנת התמחות במשרדו של עורך הדין דב ויסגלס.

בשנת 1980 הצטרפה לפרקליטות המדינה ובמשך ארבע עשרה שנים הייתה פרקליטה בפרקליטות מחוז תל אביב.

בשנת 1994 הצטרפה למשרד עורכי הדין "מוריץ, וייסגלס, אלמגור". בשנת 1997 מונתה ליועצת משפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות^[3], תפקיד בו החזיקה עד לשנת 1999^[4].

בפברואר 1999, לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה הודיעה רבין על הצטרפותה למפלגת המרכז^[5]. בשנת 1999 נבחרה לכנסת ה-15 ושימשה כסגנית יו"ר הכנסת ולאחר מכן יו"ר ועדת האתיקה של הכנסת. לאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה, בפברואר 2001, התפרקה מפלגת המרכז ורבין הקימה סיעה עצמאית בשם "דרך חדשה". במרץ 2001, עם הקמת הממשלה ה-29 בראשות אריאל שרון^[6], מונתה לסגנית שר הביטחון^[7]. באפריל 2001 הצטרפה למפלגת העבודה^[8]. ביולי 2002, התפטרה מתפקיד סגנית שר הביטחון, עקב חילוקי דעות עם יושב ראש המפלגה ושר הביטחון בנימין בן אליעזר על המשך החברות בממשלת שרון^[9].

רבין פרשה מהחיים הפוליטיים לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה, בינואר 2003, והתמנתה ליושבת-ראש הוועד המנהל של "מרכז יצחק רבין"^[10], וכן פעלה להקמת בית מרכז יצחק רבין בשדרות רוקח בתל אביב ואחראית מטעם מרכז רבין על ארגון העצרות השנתיות לזכרו של יצחק רבין.

בשנת 2005 חזרה לעבוד כעורכת דין, והצטרפה למשרד "אהרנסון, שר, אבולעפיה, אמודאי ושות'", כיועצת בתחום יחסי העבודה^[11].

באמצע העשור השני של המאה ה-21, בנוסף לעיסוקיה במרכז יצחק רבין, היא משמשת כנשיאת "המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים", חברה אותה הקימה. החברה היא מרכז בוררות, ובין הבוררים העובדים בה נמנים גם מנהל בתי המשפט לשעבר השופט בדימוס בעז אוקון, פרופסור שמעון שטרית והשר לשעבר משה שחל. כמו כן, היא מכהנת כדירקטורית באקו"ם^[12] ובאלביט מערכות^[13].

במאי 1972 נישאה לאל"ם אברהם בן-ארצי, אותה הכירה במהלך שירותה הצבאי^[14]. השניים התגרשו ב-1979^[15].

בשנת 1987 נישאה בשנית לעורך דין אבי פילוסוף^[16], והתגרשה ממנו ב-2004.

מנישואיה לבן-ארצי היא אם לשניים: יונתן בן ארצי ונעה רוטמן (בן ארצי)^[17].

• דן מרגלית, ראיתי אותם, זמורה-ביתן, 1997, עמ' 22

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: דליה רבין-פילוסוף
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דליה רבין

• דליה רביןדליה רבין, באתר הכנסת
• דליה רבין, באתר כנסת פתוחה
• עמירה שגב, ריאיון עם דליה רבין-פילוסוף, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2001
• אנשיל פפר, דליה רבין ערב עצרת הזיכרון: למתגייסים של היום הרצח הוא רק דף בספר ההיסטוריה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2010

סגני שרי הביטחון בממשלות ישראל
שמעון פרס • צבי דינשטיין • מרדכי צפורי • מיכאל דקל • עובדיה עלי • מרדכי גור • אורי אור • סילבן שלום • אפרים סנה • דליה רבין • ויצמן שירי • זאב בוים • אפרים סנה • מתן וילנאי • דני דנון • אלי בן-דהן • אבי דיכטר • אלון שוסטר

יצחק רבין
משפחתו	רוזה כהן (אמו) • נחמיה רבין (אביו) • לאה רבין (אשתו) • דליה רבין (בתו)
ממשלותיו	ממשלת ישראל השבע עשרה • ממשלת ישראל העשרים וחמש
אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל	הממשלה ה-17 הסכם הביניים בין ישראל למצרים (1975) • יום האדמה (1976) • מבצע יונתן (1976) • פרשת ידלין (1976) הממשלה ה-25 אסון צאלים ב' (1992) • גירוש פעילי חמאס ללבנון (1992) • הסכמי אוסלו: הצהרת העקרונות (1993) והסכם הביניים (1995) • מבצע דין וחשבון (1993) • הסכם השלום בין ישראל לירדן (1994) • הסכם קהיר (1994)
שונות	נאצר מחכה לרבין • נאום הר הצופים • פרשת חשבון הדולרים • פנקס שירות • שלום, חבר
הירצחו	ועדת החקירה לעניין רצח רבין • תאוריית הקשר על הרצח • תגובת החברה הדתית לרצח • הלווייתו
הנצחתו	יום הזיכרון ליצחק רבין • כיכר רבין והאנדרטה • מכינה קדם-צבאית רבין • מרכז יצחק רבין