|
צייד הצבאים
צייד הצבאים (באנגלית: The Deer Hunter; התרגום המדויק לעברית הוא "צייד האיילים") הוא סרט אמריקני אפי שיצא בדצמבר 1978, המספר את סיפורם הבדוי של חבורת עובדי פלדה אמריקאים ממוצא רוסי, בזמנה של מלחמת וייטנאם. רוב הסרט מתרחש בווייטנאם או בעירם קלייטון שבפנסילבניה, דרומית לפיטסבורג, לאורך נהר המונוגהלה. מלבד פיטסבורג נערכו הצילומים גם בקליבלנד הסמוכה, ובצומת מינגו. האתרים של וייטנאם צולמו בתאילנד. בסרט מככבים רוברט דה נירו, כריסטופר ווקן ומריל סטריפ. הבמאי מייקל צ'ימינו קיבל את ההשראה לסרט מהרומן Drei Kameraden (שלושה חברים) שכתב הסופר הגרמני הנודע אריך מריה רמרק, ששירת בתור חייל במלחמת העולם הראשונה. הרומן מתאר את חייהם של שלישיית חיילים בוגרי מלחמת העולם הראשונה, אותה עברו בשן ועין ומתאר את חייהם בזמן רפובליקת ויימאר בגרמניה של שנות ה-20 של המאה ה-20. הסרט ממחיש את משמעותם והשפעתם של המלחמה, האלימות והפטריוטיות על בני קהילה אתנית אחת הקשורים זה בזה. המושגים של אתניות, משפחה, רעות וקהילה משחקים כולם תפקיד בולט מאוד בסרט. בישראל הקרנת הבכורה הייתה ביולי 1979 בקולנוע מוגרבי בתל אביב. עלילהמייק (דה נירו), סטיבן (סאוואג'), ניק (ווקן), סטנלי, ג'ון ואקסל, אמריקאים ממוצא רוסי, הם פועלים במפעל לייצור פלדה והם גם ציידי צבאים נלהבים בזמנם הפנוי. הסרט מורכב משלושה חלקים. חלקו הראשון של הסרט פורש את מסכת חייהם של החברים במערב פנסילבניה: בעבודה, בבית, במסבאה, בכנסייה. שיא החלק הוא בחגיגת חתונתם של סטיבן ואנג'לה ההרה, כשנרמז שהתינוק אותו היא נושאת ברחמה הוא בנו של ניק. החתונה עצמה מתוארת בהרחבה ובפרוטרוט, ולה מסורות טקסיות פרבוסלביות מובהקות. סטיבן ואנג'לה עוזבים את הכנסייה בעוד המקהלה מזמרת "Многие Лета" ("אלוהים מאחל לכם אריכות ימים"). קבלת הפנים כרוכה בשירה ובריקודים, לקולם של רוסים המזמרים שירים רוסיים בעודם מרבים לשתות לשוכרה. לאחר מכן נוסע זוג הנישאים וחבריהם מסביב לעיר. ניק מבקש ממייק להבטיח לו כי הוא לא "יעזוב אותו מאחור", אם דבר כלשהו יקרה להם בווייטנאם. לאחר מסע ציד מסכם עוזבים סטיבן, מייק וניק את אמריקה בדרכם למלחמת וייטנאם המתמשכת, כמהים ללכת לאן ש"הכדורים עפים". במהלכו של מסע הציד אנו רואים את מייק שנודע ביכולת הקליעה שלו והורג מדי שנה את הצבי הטוב ביותר. מייק מתנהג בנוקשות עם סטנלי על כך שהצטרף אליהם לא מוכן. במהלכן של סצנות הציד מושמעת מוזיקה כנסייתית. הציד מוצלח עבור מייק והצבי מובא הביתה על גבי מכסה מנוע הקדילק שלו. חלקו השני של הסרט נפתח היישר בעיצומה של סצנת המלחמה של וייטנאם. מייק, כעת חייל בכוחות המיוחדים, מתאחד מחדש עם סטיבן וניק, בעודו שרוי במהלכו של מבצע הרג. הסצנה נחתכת ועוברת לבית כלא צף על הנהר, שם מוחזקים השלושה כשהם שבויים בידי הווייטקונג. שוביהם מאלצים אותם לשחק ברולטה רוסית האחד כנגד רעהו, בעוד שוביהם הווייטנאמים משתעשעים בהימורים על הצלחת אדם זה או אחר. מייק חושב בתחילה לנטוש את סטיבן (בהיותו מאמין כי הלה שבור מנטלית ואינו מסוגל לשרוד), אולם לבסוף הוא מתכנן את בריחתם של כל שלושת החברים על ידי הריגת אויביהם במהלך המשחק. זמן קצר לאחר מכן מופיע פטרול מסוקים אמריקאי, אולם עולה בידו להציל רק את ניק. מייק וסטיבן נסוגים לתוך הנהר ושוחים אל החוף. רגלו של סטיבן שבורה מן הנפילה; מייק נושא אותו עד שהם מגיעים לשיירה דרום וייטנאמית, שאצלם הוא מותיר את סטיבן. מייק ממשיך משם את דרכו הביתה לבדו. בינתיים שב ניק לאיתנו בבית החולים שבדרום וייטנאם. הוא נעשה נפקד ברגע שהוא נכנס לשותפות עסקית עם נוכל צרפתי בעיר סייגון, הלה מבטיח לעשותו איש עשיר אם ישתתף ניק בתחרויות של רולטה רוסית. מייק, המצוי בארצות הברית, נעשה מעורב רומנטית עם לינדה חברתו של ניק. החברים יוצאים לטיול ציד, שם משחק מייק רולטה רוסית ומתעלל בסטן. אף על פי שנקרית בדרכו ההזדמנות להרוג את הטוב בצבאים, הוא מניח לו לחיות. מייק אף מתאחד מחדש עם סטיבן, ששתי רגליו נקטעו וזרועו השמאלית משותקת. הוא מחלים בבית החולים הצבאי לוותיקי מלחמת וייטנאם. סטיבי מראה למייק סכומים גדולים של מזומנים אותם הוא מקבל בדואר ומעידים על כך שניק נותר חי בווייטנאם. מייק טס לסייגון זמן קצר לפני נפילתה בשנת 1975. בעזרתו של הצרפתי הוא מאתר את ניק ונוכח לדעת כי חברו הטוב ביותר עודו מסובך במשחק המחתרתי והלא חוקי של הרולטה הרוסית. בתחילה אין ניק זוכר את חברו או את חייהם בפנסילבניה. הוא מצוי תחת ההשפעה של הרואין, כפי שמורים סימנים הטבועים על זרועו. הם מתעמתים זה מול זה במשחק ומוקפים במהמרים משולהבים. במהלך הקרב האחרון "קונה" מייק את ניק ומנסה לשכנעו לשוב הביתה. ניק מודה לבסוף כי הוא אכן זוכר את מייק בחוזרו על שורה בה הם השתמשו יחדיו במהלך ציד הצבאים ("יריה אחת"). ניק מפנה את האקדח הלאה מחברו, מכוון אותו לראשו שלו ויורה בעצמו לנגד עיניו של מייק. מייק מביא את גופתו של ניק לאמריקה, ממלא בעצב אחר הבטחתו מליל החתונה. הסרט מסתיים בבוקר הלווייתו של ניק המתרחשת בקהילה הרוסית הפרבוסלבית. בתחילת הסרט ראינו את האנשים העוזבים את הכנסייה לצלילי השיר השמח "Многие Лета" ("אלוהים מאחל לכם אריכות ימים"), אולם בתום ההלוייה הם יוצאים מן הכנסייה לקול הצליל הנוגה של "Вечная Память" ("זיכרון נצח"). הסרט מסתיים כשהחברים ששרדו עורכים ארוחת בוקר פרטית בצוותא בעודם שרים God Bless America ("אלוהים יברך את אמריקה"). הסרט עוסק בהשפעתה של המלחמה על חייהם לאחר מכן, בתחילת הסרט נראה מייק שמח שאוהב להתבדח לשתות ולצוד, אך לאחר המלחמה הוא הופך להיות מופנם יותר בעל ערך רב יותר לחיים, במהלך מסע הציד שלהם מראים כיצד מייק אינו מבין את חבריו, וכאשר יש לו הזדמנות להרוג את האייל הטוב ביותר, הוא מחליט להניח לו. כשמייק חוזר הוא מחליט לשכור חדר במלון ולא להגיע לביתו, שם חיכתה לו מסיבה ואת הלילה הוא העביר על הרצפה. סטיבן שוהה בבית חולים לנכים מלחמה, וגם כאשר מצבו משתפר הוא מעדיף להישאר שם במקום לחזור אל משפחתו. הסצנה השלישית מראה כיצד המלחמה הותירה במשתתפיה צלקות נפשיות. קרדיטיםהסרט נכתב בידי מייקל צ'ימינו, לואיס גרפינקל, קווין ק. רדקר, ודריק ושבורן ובוים בידי צ'ימינו. מפיקים
צוות השחקנים
אתרי צילוםאתרי הצילום כללו:
פרסים והכרה"צייד הצבאים" זכה בפרסי אוסקר עבור הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (מייקל צ'ימינו), השחקן הטוב ביותר בתפקיד משני (כריסטופר ווקן), עריכת הסרט הטובה ביותר והסאונד. בנוסף לכך היה הסרט מועמד לפרס השחקן בתפקיד ראשי הטוב ביותר (רוברט דה נירו), שחקנית בתפקיד משני הטובה ביותר (מריל סטריפ), הצילום הטוב ביותר (וילמוש זיגמונד) והכתיבה הטובה ביותר. התסריט נכתב ישירות עבור הקולנוע. הסרט נבחר לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית והוא מופיע דרך קבע ברשימת 250 הסרטים המכניסים ביותר של IMDb. הוא גם מדורג במקום השבעים ותשעה ברשימת מכון הסרטים האמריקאי של מאה הסרטים האמריקאיים הטובים ביותר בכל הזמנים. נעימת הנושא של הסרט "Cavatina", נכתבה בידי סטנלי מיירס. היא הוקלטה בידי הגיטריסט הקלאסי ג'ון ויליאמס כבר ב-1971 אבל התפרסמה מאוד רק שבע שנים אחר-כך, בזכות הסרט "צייד הצבאים". אחד השירים המזוהים עם הסרט הוא "Can't Take My Eyes Off You" בביצועו של פרנקי ואלי שהגיע ב-1967 למקום השני במצעד הפזמונים האמריקאי ומושמע בסצנה בה החבורה מבלה במסבאה. ביקורת שליליתדוקטור תומאס רדקי, פסיכיאטר ולשעבר דובר האגודה נגד אלימות בטלוויזיה, טוען כי צייד הצבאים הצית ניצוצות של התאבדויות רולטה רוסית. זאת בשל התיאור הדרמטי של החיילים השבויים האמריקנים, אשר שוביהם הווייטקונג כפו עליהם לשחק ברולטה רוסית. אין שום תיעוד או דיווח של שבויים או שובים מאף אחד משני הצדדים הלוחמים על משחק ברולטה רוסית במהלכה של מלחמת וייטנאם. טריוויה
בתרבות
קישורים חיצוניים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
