ביטול העבדות התרחש במדינות שונות בזמנים שונים. הדבר התרחש לעיתים קרובות כתהליך הדרגתי - למשל, כביטול הסחר בעבדים במדינה מסוימת, ולאחר מכן כביטול העבדות בכל במדינות שהושפעה על ידי האימפריה שלה, או הגבלות על סחר בעבדים שהובילו בהמשך להוצאת העבדות עצמה אל מחוץ לחוק. כל צעד היה בדרך כלל תוצאה של חוק או פעולה נפרדים. ציר הזמן הזה מציג חוקי ביטול עבדות או פעולות אחרות שהשפיעו על דבר זה המפורטות באופן כרונולוגי. הדבר מכסה גם את ביטול הצמיתות.
741–752 - רומא, האפיפיור זכריה אוסר על מכירת עבדים נוצרים למוסלמים, רוכש את כל העבדים שנרכשו בעיר על ידי סוחרים ונציאנים ומשחרר אותם לחופשי.
1080, אנגליה, ויליאם הכובש אוסר על מכירת כל אדם כעבד ל"נוכרים" (heathens - לא נוצרים).
1315, צרפת, לואי העשירי מפרסם צו המבטל את העבדות ומכריז ש"צרפת מסמלת חירות", וכי כל עבד שהולך על אדמת צרפת צריך להשתחרר. עם זאת, כמה מקרים מוגבלים של עבדות נמשכו עד המאה ה-17 בחלק מנמלי הים התיכון של צרפת בפרובאנס, כמו גם עד המאה ה-18 בחלק מהשטחים של צרפת מעבר לים. רוב ההיבטים של הצמיתות בוטלו דה פקטו בין 1315 ל-1318.
1500-1700
1528 - ספרד, קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה אוסר על הובלה של אינדיאנים לאירופה, אפילו מרצונם, במאמץ לצמצם את שעבודם. על האנקומיינדה נאסר לאסוף כספים בזהב בנימוק שהילידים מכרו את ילדיהם כדי לקבל זאת. עבדות מוחלטת של אינדיאנים נאסרת. עם זאת, נמשכות עבודת הכפייה תחת ה-אנקומיינדה.
1537, יבשות אמריקה, האפיפיור פאולוס השלישי אוסר על עבדות של העמים הילידים של אמריקה ושל כל אוכלוסייה אחרת שתתגלה, ומבסס את זכותם לחירות ולקניין (Sublimis Deus).
1602, אנגליה תיק Clifton Star Chamber (אנ') יצר תקדים, לפיו חטיפה או שיעבוד ילדים לשמש כנערי מקהלה אינו חוקי.
1609, ספרד ההבסבורגית, בני המוריסקוס (אנ'), שרבים מהם צמיתים, מגורשים מספרד בחצי האי אלא אם כן הם הופכים לעבדים מרצונם (הידוע בשם moros cortados) עם זאת, חלק גדול נמנע מגירוש או מצליחים לחזור.
1652, רוד איילנד, רוג'ר וויליאמס (אנ') וסמואל גורטון (אנ') פועלים להעברת חקיקה לביטול העבדות במטעי פרובידנס (אנ'), הניסיון הראשון מסוגו בצפון אמריקה. התיקון לא נכנס לתוקף.
1679, רוסיה, הצאר פיודור השלישי ממיר את כל עבדי השדה הרוסים לצמיתים.
1688, פנסילבניה, העצומה של הקוויקרים מ-Germantown נגד העבדות (אנ') היא העצומה הדתית הראשונה נגד עבדות אפריקאים במה שתהפוך לימים לארצות הברית.
1701–1799
1706, אנגליה, במשפט -Smith v. Browne & Cooper, סר ג'ון הולט (אנ'), הלורד שופט ראשי של אנגליה, קובע כי "ברגע שכושי נכנס לאנגליה, הוא הופך לחופשי. אפשר להיות נבל באנגליה, אבל לא עבד."
1723, רוסיה, פיוטר הגדול ממיר את כל עבדי הבית לצמיתים, ולמעשה הופך את העבדות לבלתי חוקית ברוסיה.
1723–1730, סין, האמנציפציה של יונגג'נג שואפת לשחרר את כל העבדים כדי לחזק את השליט האוטוקרטי באמצעות סוג של שוויון חברתי שיוצר מעמד בלתי מובחן של נתינים חופשיים מתחת לכס המלכות. למרות שהתקנות החדשות הללו שחררו את הרוב המכריע של העבדים, משפחות עשירות המשיכו להחזיק בעבדים עד למאה העשרים.
1780, פנסילבניה, עובר חוק לביטול הדרגתי של העבדות, המשחרר ילדים עתידיים לעבדים. אלה שנולדו לפני החוק נשארים משועבדים לכל החיים. החוק הופך למודל עבור מדינות צפוניות אחרות. העבדים האחרונים במדינה שוחררו ב-1847.
1783, מסצ'וסטס, בית המשפט העליון של מסצ'וסטס קובע כי עבדות אינה חוקתית, החלטה המבוססת על חוקת מסצ'וסטס משנת 1780. כל העבדים משוחררים מיד.
1786, בריטניה, תומאס קלארקסון שהיה אז סטודנט מפרסם את המאמר "חיבור על העבדות והמסחר של המין האנושי", מאמר זה זכה לפרס מטעם אוניברסיטת קיימברידג' והוביל לכך שקלארקסון נפגש עם תומכים אחרים במאבק נגד העבדות, כמו ג'יימס רמזי וגרנוויל שארפ.
1787, בריטניה, ב-22 במאי 1787 קמה בלונדון "האגודה לביצוע ביטול סחר העבדים" (אנ') היא כללה את גרנוויל שארפ שכיהן יושב ראש, תומאס קלארקסון, ואת ג'וזאיה וודג'ווד. קלארקסון גם פנה אל ויליאם וילברפורס שהיה אנגליקני וחבר פרלמנט מקושר שהיה אחד הפרלמנטרים הבודדים שהתנגד לעבדות.
1787תומאס קלארקסון נוסע באנגליה כדי לאסוף עובדות נגד הסחר בעבדים. בכמה מקומות, במיוחד בנמלים שהיוו מרכזי מסחר של עבדים כמו ליברפול ובריסטול, הוא נתקל בהתנגדות עזה מצד מתומכי המסחר בעבדים. הוא כמעט נרצח ב-1878 על ידי חבורת מלחים שקיבלה תשלום לשם חיסולו. בין 1787 ל-1794 הוא כתב מספר ספרים ומנשרים שהתנגדו לסחר בעבדים. הוא מפרסם איור של הצפיפות בספינות העבדים שמעלה את המודעות הציבורית בנושא.
1788, דנמרק, גבולות מוטלים על הצמיתות תחת שיטת Stavnsbånd (אנ').
1789, בריטניה, אולאודה אקוויאנו מפרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "הנרטיב המעניין של חייו של אולאדה אקוויאנו, או גוסטבוס ואסה, האפריקני".
1789, צרפת, פרסום הצהרת זכויות האדם והאזרח כחלק מהמהפכה הצרפתית. "אגודת ידידי השחורים" לחצה לכך שהצהרה תבטל את מוסד העבדות, אך דבר זה לא התרחש בעקבות לחץ נגדי של בעלי מטעים קולונאילים שכונתה Club Massiac. עם זאת, ההצהרה מילאה תפקיד רטורי חשוב במהפכה בהאיטי. [1]
1800, חוק סחר עבדים נוסף אוסר על אזרחים אמריקאים על השקעה ותעסוקה בסחר בינלאומי בעבדים.
1801-1804, החוף המערבי של צפון אפריקה, המלחמה הברברית הראשונה ארצות הברית נלחמת מול טריפוליטניה, אלג'יריה ומרוקו, בדרישה להפסיק את הפשיטות של שודדי ים ברברים על אוניות סוחר אמריקאיות ששטו בים התיכון ושבו את הנוסעים לצורך מכירתם כעבדים באימפריה העות'מאנית. המלחמה הסתיימה בחוזה שלום בו שליט טריפוליטניה התחייב להימנע מלפגוע בספינות ומלחים אמריקאים, אך חוזה זה לא כובד בהמשך.
1804, האיטי, סיומו המוצלח של מרד העבדים בהאיטי. האיטי מכריזה על עצמאות ומבטלת את העבדות.
1804, ניו ג'רזי, המדינה מוציאה את העבדות אל מחוץ לחוק.
1805, בריטניה, הצעת חוק לביטול עוברת בבית הנבחרים אך נדחית בבית הלורדים.
1805קרב טרפלגר בו הובס הצי של נפוליאון יחד עם הצי הספרדי על ידי הצי הבריטי. כישלון זה הנציח את שליטתה המוחלטת של בריטניה בימים שנמשכה עד מלחמת העולם הראשונה. דבר זה השפיעה החליש את כוחה של ספרד במושבות ספרד החדשה, במיוחד לאחר פרוץ מלחמת חצי האי האיברי (1807) שהחלישו עוד את ספרד ופורטוגל.
1806, ארצות הברית, בהודעה לקונגרס, נשיא ארצות הברית, תומאס ג'פרסון קורא להוציא מחוץ לחוק את סחר העבדים הבינלאומי, וביקש מהקונגרס "להוציא את אזרחי ארצות הברית מכל השתתפות נוספת באותן הפרות של זכויות אדם... אשר המוסר, המוניטין והטובים ביותר. של ארצנו להוטים לאסור כבר זמן רב".
1807, בריטניה, "חוק ביטול סחר העבדים" מבטל את סחר העבדים ברחבי האימפריה הבריטית. קפטנים נקנסו ב-100 פאונד לכל עבד שהועבר בספינותיהן. נשלחו אוניות סיורי לחוף האפריקאי כדי לעצור אוניות עבדים. מוקמת "שייטת מערב אפריקה של הצי המלכותי" כדי לדכא סחר בעבדים; עד 1865, השייטת משחררת מעבדות כ-150,000 אנשים.
1807, וונצואלה, סימון בוליבר חוזר למדינה והתייצב בראש קבוצה של קריאולים רדיקלים ששאפו למגר את השלטון הספרדי כשלב במאבק ליצירת איחוד של כל יבשת אמריקה הדרומית. תהליך השחרור גורר כרוך במלחמות אזרחים ומאבקים פנימייים ביבשת שמובילים בהמשך להכרזות על שחרור עבדים, כחלק מניסיון איחוד כוחות בין הקריאולים לבין קבוצות אתניות אחרות בדרום אמריקה כמו ילידים ועבדים שחורים.
1811, בריטניה, מסחר בעבדים גרר לעבירה פלילית שעונשה הגליה הן לנתינים בריטיים והן לזרים.
1811, ספרד, הקורטס של קדיס מבטלים את הזכויות הבעלות {seigneurial rights} האחרונות שנותרו.
1811, חברת הודו המזרחית הבריטית מפרסמת תקנות 10 האוסרות על הובלת עבדים לשטח החברה, דבר שמחמייר את ההגבלות משנת 1774.
1811, צ'ילה, הקונגרס הלאומי הראשון מאשר הצעה של מנואל דה סאלאס (Manuel de Salas) המכריזה על חופש הרחם, לשחרר את ילדיהם של עבדים שנולדו בשטח צ'ילה, ללא קשר למצב הוריהם. סחר בעבדים נאסר והעבדים השוהים יותר משישה חודשים בשטח צ'ילה מוכרזים אוטומטית כבני חורין.
1812, ספרד, הקורטס של קדיס מעביר את החוקה הספרדית משנת 1812, המעניקה אזרחות ושוויון זכויות לכל התושבים בספרד ובשטחיה, למעט עבדים. במהלך דיונים, הסגנים חוסה מיגל גורידי אי אלקוסר (אנ') ואגוסטין ארגולס (אנ') מנסים לשכנע לבטל את העבדות, אך ללא הצלחה.
1813, מושבת ספרד החדשה, מנהיג העצמאות, José María Morelos y Pavón, הכריז על ביטול העבדות במקסיקו במסמכים Sentimientos de la Nación. (אנ')
1813, הפרובינציות המאוחדות של ריו דה לה פלטה, ("המחוזות המאוחדים" - כיום בשטח ארגנטינה), חוק הרחם החופשי עובר באספת השנה י"ג. עבדים שנולדו לאחר 31 בינואר 1813 זוכים לחופש כשהם נשואים, או ביום הולדתם ה-16 לנשים ו-20 לגברים, ועם הוצאתם לחופשי יקבלו אדמה וכלים לעבודה.
1815, פורטוגל, סחר בעבדים נאסר מצפון לקו המשווה בתמורה לתשלום של 750,000 פאונד על ידי בריטניה.
1815, קונגרס וינה מכריז על התנגדותו לסחר בעבדים, בקונגרס נציגי המדינות בריטניה, צרפת, פרוסיה, האימפריה האוסטרית, פורטוגל, ספרד, רוסיה והאיחוד השוודי-נורווגי.
1815, ארצות הברית, הנסיגה הבריטית לאחר מלחמת 1812 משאירה מבצר חמוש במלואו בידיהם של Maroons, עבדים נמלטים וצאצאיהם, ובני בריתם Seminole . המקום נודע בשם "מבצר כושי" (Negro Fort) (אנ').
1816, פלורידה, "מבצר כושי" נכבש ונהרס על ידי כוחות ארצות הברית בפיקודו של הגנרל אנדרו ג'קסון.
1816, אלג'יריה, הפגזת אלג'יר. ב-27 באוגוסט 1816 אוניות מלחמה של בריטניה והולנד ירו בתותחים על ספינות ועל הגנות הנמל של אלג'יר בניסיון להשפיע על עומר אגה, ה"דיי" של אלג'יר, להפסיק את הפיראטיות הצפון אפריקאית ופשיטות עבדים בים התיכון. 3,000 עבדים משוחררים.
1817, בריטניה וספרד חותמות על אמנה דו-צדדית לביטול סחר בעבדים.
1817, ספרד, פרננדו השביעי חותם על חוק האוסר על יבוא עבדים ברכוש ספרד החל משנת 1820, בתמורה לתשלום של 400,000 פאונד מבריטניה. עם זאת, כמה עבדים עדיין מוברחים פנימה לאחר תאריך זה. בעלות על עבדים וגם מסחר פנימי בעבדים נותרו חוקיים.
1820, אינדיאנה, בית המשפט העליון מורה על שחרור כמעט כל העבדים במדינה בעקבות תיק -Polly v. Lasselle.
1820, ספרד, ביטול סחר העבדים שהוכרז ב-1817 נכנס לתוקף.
1821, מקסיקו, תוכנית איגואלה משחררת את העבדים שנולדו במקסיקו.
1821, ארצות הברית, ספרד, בהתאם להסכם אדמס-אוניס משנת 1819, פלורידה הופכת לטריטוריה של ארצות הברית. סיבה עיקרית הייתה חוסר היכולת או חוסר הנכונות של ספרד ללכוד ולהחזיר עבדים נמלטים.
1821, פרו, ביטול סחר העבדים ויישום תוכנית להפסקת העבדות בהדרגה.
1831, מרי פרינס שהייתה שפחה ונמלטה לבריטניה, מפרסמת את ספרה האוטוביוגרפי. הספר הותיר רושם רב על הציבור והודפס שלוש פעמים בשנה הראשונה להופעתו. הוא עורר חילוקי דעות בקרב הקוראים ואנשי הממסד והעלה את המודעות ליחס האכזרי לעבדים.
1831, "מרד נט טרנר" מרד העבדים הנודע ביותר בתולדות ארצות הברית. זו הייתה ההתקוממות הראשונה בה נהרגו גם אזרחים לבנים וההתקוממות הגדולה ביותר שהתחוללה טרם מלחמת האזרחים. המרד פרץ בווירג'יניה והתפשט למחוזות הסמוכים. במרד נהרגו כ-60 לבנים ולפחות כ-100 עבדים. בעקבות המרד הוצאו להורג כ-56 עבדים.
1835, בריטניה וצרפת חותמת על הסכם דו-צדדי לאיסור סחר העבדים
1835, בריטניה ודמרק חותמת על הסכם דו-צדדי לאיסור סחר העבדים
1840, בריטניה, בלונדון מתקיים הכינוס הבינלאומי הראשון נגד עבדות, מארצות הברית הגיעו הפמיניסטיות לוקרישה מוט ואליזבת קיידי סטנטון בליווי הבעלים שלהן ועוד תריסר האמריקאים, נשים וגברים. הבקשה לכלול נשים כמשתתפות בכנס הייתה שנויה במחלוקת. בלונדון, ההצעה נדחה לאחר יום שלם של דיונים; נשים הורשו להקשיב מהגלריה אבל לא הורשו לדבר או להצביע.
1841, הסכם בליטרלי לדיכוי סחר העבדים נחתם בין בריטניה, צרפת, רוסיה, האימפריה האוסטרית ופרוסיה.
1850, האימפריה הברזילאית, נחקק חוק Eusébio de Queirós (אנ') (חוק 581 מ-4 בספטמבר 1850) המפליל את סחר העבדים הימי כפיראטיות, ומטיל סנקציות פליליות נוספות על ייבוא עבדים (שנאסר כבר ב-1831).
1851, גרנדה החדשה (אנ') (כוללת בשטחה את קולומביה של היום), העבדות במדינה מבוטלת. לאחר שנים של חוקים שהתיימרו לקדם ביטול עבדות באופן חלקי, הנשיא חוסה הילאריו לופז (אנ') דחף את הקונגרס להעביר ביטול מוחלט של העבדות ב-21 במאי. הממשלה מנפיקה איגרות חוב לפיצוי בעלי עבדים לשעבר.
1851, ברזיל ואורווגי, הסכם דו-צדדי מ-12 באוקטובר, אורוגוואי מקבלת את החזרת העבדים הנמלטים מאותה מדינה לברזיל. ברזילאים שהיו בבעלותם אדמות באורוגוואי הורשו להחזיק עבדים בנכסיהם.
1854, ארצות הברית, עובר חוק קנזס נברסקה שאפשר למדינות המצטרפות לאיחוד לקבוע האם לאפשר עבדות בתחומן וביטל את למעשה את פשרת מיזורי משנת 1820 שקבעה כי מספר המדינות שמתירות עבדות לא יעלה על מספר אלו שאוסרות עבדות וכי העבדות אינה חוקית צפונית לקו הרוחב 36. מתנגדי העבדות בצפון ארצות הברית זועמים על החוק ומקימים את המפלגה הרפובליקנית.
1854, ארצות הברית, יסוד המפלגה הרפובליקנית בוויסקונסין ב-20 במרץ 1854 כמפלגה מודרנית המבוססת על רפובליקניזם ומתנגדת לעבדות בארצות הברית, מה שהוביל 7 שנים לאחר מכן למלחמת האזרחים (בה המפלגה הרפובליקנית הנהיגה את מדינות האיחוד והמפלגה הדמוקרטית את מדינות הקונפדרציה). הועידה הראשונה של המפלגה נערכה ב-6 ביולי 1854 בג'קסון שבמישיגן. במפלגה פעלו רפובליקנים מתונים כמו לינקולן לצד הרפובליקנים הרדיקלים שדחפו לביטול מייידי ומוחלט של העבדות.
1863, ארצות הברית, לינקולן מפרסם את הצהרת האמנציפציה, ושחרר את כל העבדים באזורים שבשליטת הקונפדרציה. רוב העבדים ב"מדינות הגבול" משוחררים על ידי פעולה של המדינה, וחוק נפרד משחרר את העבדים בוושינגטון די. סי.
1865, ארצות הברית, העבדות בוטלה, למעט כעונש על פשע, על ידי התיקון השלוש עשרה לחוקת ארצות הברית. ארצות הברית משחררת את כל העבדים שנותרו, כ-40,000, במדינות עבדי הגבול שלא פרשו. שלושים מתוך שלושים ושש מדינות מצביעות לאשררו; ניו ג'רזי, דלאוור, קנטקי ומיסיסיפי מצביעות נגד. מיסיסיפי לא מאשרת אותו רשמית עד 2013.
1865, ספרד, במדריד נוסדת האגודה הספרדית לביטול העבדות על ידי חוליו ויזקרונדו, חוסה יוליאן אקוסטה וחואקין סנרום.
1867, ארצות הברית, חוק הפוניאז' משנת משנת 1867, מכוון בעיקר לשימוש בפונים אינדיאנים בטריטוריה של ניו מקסיקו. העבדות בקרב שבטים ילידים באלסקה בוטלה לאחר הרכישה מרוסיה ב-1867.
1869, פורטוגל, ,מלך פורטוגל, לואיש הראשון מבטל את העבדות בכל הטריטוריות והמושבות של פורטוגל.
1871, ברזיל, חוק ריו ברנקו (חוק הרחם החופשי) מכריז על הילדים שנולדו לאמהות שפחות כחופשיים.
1873, בריטניה, זניזבר ומדגסקר חותמות על אמנה משולשת לביטול סחר בעבדים.
1885, ברזיל, עובר חוק ברזיל סראייבה-קוטג'יפ, ששחרר את כל העבדים מעל גיל 60 ויצר אמצעים אחרים לביטול הדרגתי של העבדות, כמו קרן המנוהלת על ידי המדינה.
1888, ברזיל, עובר "חוק הזהב" שגזר על ביטול מוחלט של העבדות בתוקף מיידי.
1890, חוק ועידת בריסל משנת 1890 - אוסף של אמצעים נגד עבדות כדי לשים קץ לסחר העבדים ביבשה ובים, במיוחד באגן קונגו, האימפריה העות'מאנית ובחוף מזרח אפריקה. האמנה נחתמת על ידי בריטניה, צרפת, ארצות הברית, גרמניה, פורטוגל, קונגו, איטליה, ספרד, הולנד, בלגיה, רוסיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, האימפריה העות'מאנית, האיחוד השוודי-נורווגי, דנמרק, זניבר, פרס
1904, בריטניה, גרמניה, דנמרק, ספרד, צרפת, איטליה, הונלד ופורטוגל ומדינות נוספות, הסכם בינלאומי לדיכוי תנועת העבדים הלבנים נחתם בפריז. רק צרפת, הולנד ורוסיה מרחיבות את ההסכם לכל היקף האימפריות הקולוניאליות שלהן בתוקף מיידי, ואיטליה מרחיבה אותו לאריתריאה אך לא לסומליה האיטלקית.
1905, אפריקה המערבית הצרפתית, העבדות מבוטלת רשמית. למרות שעד כמיליון עבדים זוכים לחירותם, העבדות ממשיכה להתקיים בפועל במשך עשרות שנים לאחר מכן.
1906, סין, העבדות בסין בוטלה החל מ-31 בינואר 1910. עבדים מבוגרים מומרים לפועלים שכירים והקטינים משוחררים בהגיעם לגיל 25.
1918, ארצות הברית, בית המשפט העליון של ארצות הברית קובע בתיק -Arver v. United States כי האיסור של התיקון ה-13 נגד עבדות אינו חל על גיוס חובה. הממשלה יכולה חוקתית לאלץ אנשים לשרת בצבא בניגוד לרצונם.
1928, סיירה לאון ביטול העבדות הביתית ששהייתה נהוגה בקרב האליטות האפריקניות המקומיות. למרות שהמדינה הוקמה כמקום לעבדים משוחררים, מחקר מצא שנוהגים של עבדות ביתית עדיין נפוצה באזורים כפריים בשנות ה-70.
1928, אלבמה, בוטל השכרת אסירים לעבודות של עסקים פרטיים (אנ') המדינה האחרונה בארצות הברית שעשתה זאת.
1945, האימפריה היפנית מיליוני עובדי כפייה ועובדות מין משוחררים לאחר תבוסת האימפריה היפנית;
1946 גרמניה הכבושה, פריץ זאוקל, פקיד נאצי האחראי על רכישת עבודת כפייה באירופה הכבושה במהלך מלחמת העולם השנייה, מורשע בפשעים נגד האנושות ומוצא להורג בתלייה.