נולד בלמברג (לבוב) שבגליציה למשה ולמרים לבית לוטבק.[א] בצעירותו למד אצל הרב משה זאב מזוזה[ב][2] והרב דוד טוניס[3][ג] אך עיקר לימודו היה עצמאי. בהיותו בגיל אחת עשרה כתב את חיבורו הראשון קונטרס על חושן משפט.[ד] לאחר שיצא מרשות המלמדים למד באופן עצמאי בקלויז של חסידות זידיטשוב.[4][ה] בגיל ארבע עשרה התייתם מאביו ונאלץ להיכנס לעסקי אביו וניהל את חנותו. בתקופה זו החל לפרסם לעיתים מאמרים בעיתוני התקופה, מחזיקי הדת, ו"המצפה",[5] בגיל שמונה עשרה נישא לחיה גנדיל לבית שיין.
בגיל עשרים ושתיים הופיע ספרו הראשון תולדות אדם – תולדות המהרש"א. את הספר כתב לזכר אביו משה, והקדישו לאמו וחותניו. לאחר מכן הוציא את ספרו קב בשמים – הערות בדברי בעלי התוספות. בשנים אלו כתב גם את חיבורו תולדות רבי חיים בן עטר אך עקב מלחמת העולם הראשונה נאלץ להדפיסו בתרפ"ו. הספר נדפס לזכר הוריו ומחותניו.[ו]
למרות קבלת הסמיכה לא קיבל עליו משרה רבנית ופתח בית עסק לספרים, החנות היוותה בית ועד לדיונים על ספרים חדשים ומקום מפגש לידיעות בנושאי הספר התורני.[ח]
במלחמת העולם הראשונה נמלט לווינה, קיבל צו גיוס לצבא האוסטרו-הונגרי והסתתר שנתיים בביתו. בתקופה זו כתב את ספרו נפש חיה. לאחר מכן קיבל פטור מהצבא בשל סמיכתו לרב, בהקדמתו לספר נפש חיה מתאר את ימיו אלה: ”אך זאת אזכרה לילי חורף הארוכים בהיותי סגור ומסוגר לבדי בחוסר כל זה נר, כי מיראה שאנשי הבית בראותם נר דלוק כל הערב ירגישו כי אדם מסתתר במעון זה לכן לא נדלק גם נר, אך לאור להב האש שבתוך התנור החורף למדתי וכתבתי שטוח על הרצפה במצב כזה של דכדוך נפש... אבל יחד עם זה סביבה משפחתית נאמנה של אהבה טהורה וקדושה של תקות וחדות החיים ערכתי את ספרי זה”.
עד תאריך זה (תרצ"א) הדפיס הרב מרגליות עשרים ספרים.
באותו זמן עסק גם בפעילות ציבורית בתנועת המזרחי וההיסתדרות הציונית בגליציה, במסגרתה שימש בתפקידים שונים: נשיא התנועה בגליציה המזרחית, חבר ההנהלה הראשית של קק"ל, וייסד בתי ספר דתיים לאומיים.[ט][י] בתקופה זו אשתו חלתה ונפטרה, לא השאירה ילדים אחריה.
בהיותו בארץ נישא בשנית לאסתר בת הרב מאיר הכהן טויבה, גם ממנה לא נולדו לו ילדים.
משנת עלייתו לארץ שימש מנהל ספריית הרמב"ם בתל אביב. בתקופת כהונתו כמנהל הספרייה צמחה הספרייה מחמישים ספרים לחמישים וארבע אלף ספרים,[10] ב-1967 יצא לפנסיה, את מקומו מילא הרב עזריאל הילדסיימר.[11][12]
הרב מרגליות שימש כחבר מועצת המכון לעריכת התלמוד הישראלי השלם, חבר במועצת המנהלים של מוסד הרב קוק,[13] חבר הנהלה של אגודת בתי היתומים והיתומות בתל אביב,[י"ב][14] חבר הוועד של ישיבת בית זבול[15] וחבר הנהלת יד ושם והיכל שלמה.[14] בבחירות לכנסת השישית הוצב בצורה סמלית במקום ה-118 של רשימת המפד"ל.[16]
הרב ראובן מרגליות בתרע"ב. הודפס בספרו תולדות אדם תחת הכותרת "והיו עיניך רואות את מוריך". לצד התמונה הובא דיון היסטורי על רבנים שהציבו את תמונותיהם בראש ספריהם
כתיבתו
סגנון כתיבתו של מרגליות הוא בעיקר בקיאותי, בספריו הרבים מציין לאלפי מראי מקומות ומגלה בקיאות רבה בכל מרחבי הספר התורני. אפיק נוסף בכתיבתו של מרגליות הוא חידושיו הבולטים, לדוגמה: הסברו על ארבע מאות בניו של דוד המלך שלטענתו היא טעות בגרסה, הסברו ששנים עשר נשותיו של בר קפרא נגרמו מייבום, וחידושים רבים אחרים.
יושב בספריית הרמב"ם
תחומי כתיבתו של מרגליות רבים. ניתן לחלק את כתיבתו למספר דרכים, הלכה ותלמוד, דרוש, ביוגרפיה, מחקר, וקבלה.
בתחום ההלכה כתב מספר ספרים: טל תחיה העוסק במשפט עברי ובמדינה המתחדשת, נפש חיה הערות וביאורים קצרים על סדר שולחן ערוךאורח חיים, מקור הברכה על ענייני ברכות, ניצוצי אור – הערות קצרות על סדר הש"ס, מרגליות הים - מאות הערות וביאורים על מסכת סנהדרין המהווה ספר יסוד במסכת סנהדרין.[י"ג][18] כמו כן ההדיר את ספר חסידים ושו"ת מן השמים. בתחום הדרוש כתב את הספרים ילקוט פנינים, ילקוט מרגליות, ודברים בעתם ואחרים, בספרים אלו ליקט ואסף עשרות מאמרים ופנינים העוסקים בדרוש.
בתחום הקבלה ההדיר את הספרים העיקריים של תורת הקבלה ספר הזוהר, תיקוני הזהר, זוהר חדש, וספר הבהיר. את ספרים אלו ההדיר בצירוף אלפי הערות (לספר הזהר כתב מעל ששים אלף הערות) אשר עסקו בבירורי גרסאות, מקבילות לספרי חז"ל אחרים, בירור ההלכה למעשה, ועוד. להערותיו אלו קרא ניצוצי זהר. כמו כן כתב את הספר שערי זהר אשר עוסק בהבאת דברי הזהר על סדר התלמוד.
בתחום המחקר עסק רבות בחקר תורת ההלכה של הרמב"ם וכתב על נושא זה כעשרה מאמרים, למהותן של השגות הראב"ד, השוואת דברי הרמב"ם לזוהר, ועוד.[19]
תחום נוסף שחקר הוא התלמוד וכתב על כך מספר ספרים, יסוד המשנה ועריכתה על צורת כתיבת המשנה, שם עולם על מחלוקות והבאת דברים בשם אומרם בש"ס, לחקר שמות וכינויים בתלמוד וכן מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו על סגנונות של אמוראים, פסבדונים בתלמוד,[20] על חידות בדבריהם ועוד.
גרשם שלום כתב ביקורת על הספר[21]Jacob Emden: a man of controversy, מאת מורטימר ג' כהן (Mortimer J. Cohen),[22] בביקורת טען שרבי יהונתן אייבשיץ אכן היה שבתאי וכדברי רבי יעקב עמדין.[23] הרב מרגליות תקף את דבריו בחריפות ופרסם שני מאמרים בעניין: סיבת התנגדותו של רבינו יעקב עמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ, להקטגוריה שנתחדשה,[24] בהם הציג סיבות אחרות להתנגדותו של רבי יעקב עמדין על רבי יהונתן אייבשיץ, גרשום שלום בתגובה למאמרים פרסם חוברת בשם "לקט מרגליות"[25][26] בה ענה להשגות מרגליות. בחוברת מכנהו "מר מרגליות" ולא "רב" כמקובל.
מרגליות בתגובה הכין טיוטה לפרסום בה גינה בצורה נחרצת את דברי שלום ומחקר הקבלה החילוני בכלל, והאשימו באי אובייקטיביות. במיוחד לעג מרגליות על חוסר הידע שלו בספרות היהודית ועל שמושו בספרות עזר. מרגליות לא פרסם את דבריו, יצחק רפאל פרסם חלק מהדברים,[27] לאחר שנים אבישי אלבוים פרסם את הטיוטה בשלמותה.[ט"ז]
”
עם חורבן מרכזי היהדות באירופה נהרסו ספריות גדולות, ספרים יקרי ערך הועלו על המוקד, כתבי יד עתיקים אבדו, ומי יודע מה גורלם, לא נשאר לנו מהם אלא זכר בקטלוגים של הספריות, גרוע יותר גורלם של כתבי היד בספריות הפרטיות, ספרי גדולי ישראל ותעודות היסטוריות שנשמרו במשך דורות נעלמו, חושבני שצו השעה, שכל אחד מן המתעניינים בתורת ישראל ובספרותה ירשום כל הידוע לו על כך
“
– ראובן מרגליות, לתולדות אנשי שם בלבוב, הקדמה
אגב ויכוח זה התעוררה מחלוקת שנייה בין השניים בקשר לדרוש התנינים לנתן העזתי. שלום ראה באזכור של הרב אייבשיץ לדרוש התנינים הוכחה לשבתאותו. ואילו הרב מרגליות יצא כנגד קביעה זו, בטענה שזהו שם של מאמר בזוהר וכמו שכינוהו מספר מקובלים. אברהם ביק (שאולי) טען ששלום חזר בו בשל גילוי של דרוש תנינים קדום.[29][י"ז]
בנוסף, הרב מרגליות פרסם מאמר בשם "שאלות ביקורת הזוהר מתוך ידיעותיו על ארץ ישראל" בו חולק על מספר טענות של שלום.[י"ח][31] כשהרב מרגליות פרסם את ספרו ניצוצי זהר על ספר הזהר שלום כתב מאמר ביקורת בהארץ.[32]
חנניה ווינברגר אחיינו של מרגליות סיפר שהשניים השלימו ושלום אף התארח בביתו של מרגליות למטרות פיוס.[33][34] יש שפקפקו ב"השלמתם".[35] לאחר מעל 10 שנים, במכתב לאברהם מאיר הברמן כינה שלום את מרגליות "אלופנו ומיודענו".[35]
פרסים והוקרה
הרב ראובן מרגליות זכה למספר פרסים:
פרס ישראל לספרות תורנית תשי"ז, על ספריו על הזוהר. בנימוקי ועדת השופטים נאמר: ”שבעה חיבורים גדולי הכמות ורבי האיכות פירסם הרב מרגליות בהוצאת מוסד הרב קוק, על כל ספרי היסוד של תורת הקבלה - הזוהר, זוהר חדש, תיקוני הזוהר, וספר הבהיר, ואחרון אחרון שערי זהר ומטרה אחת לכולם – לגלות את אלפי הקשרים והשפעת הגומלין שבין ההלכה והקבלה על ידי מראי מקומות למקורות ועל ידי השוואות קולעות המפיצות אור חדש על הדברים, עמדו לו למחבר המפורסם זה עשרות שנים במחקריו התורניים המרובים והמעמיקים, בקיאותו המפליאה, תפיסתו הישרה ושקידתו המפליאה... עבודה חלוצית זו מהווה תרומה חשובה להבנת הגלוי והחתום בספרות התורנית”,[36] את כספי הזכייה תרם הרב מרגליות למוסד הרב קוק.[37] עם קבלת הפרס נערך אירוע לכבודו.[38]
פרס הרב קוק לספרות תורנית בקטגוריה ספרות מחקר וספרי עזר תורניים לשנת תש"ג-תש"ד, ופרס כבוד על מהדורת ספר הזוהר לשנת תשי"ג-תשי"ד.[39][י"ט]
גבורת ארי, תולדות רבי לייב שרה'ס ואמרותיו, לבוב תר"ץ; בתוך "קהל חסידים החדש", תש"ך; בתוך "ספרים קדושים" חלק ג, ברוקלין תשמ"א.
שיחות חכמים, תל אביב הוצאת מרגליות, תרצ"ח; בית מוריה תשס"ט יחד עם דברים בעתם.[46][47]
הלולא דצדקיא, רשימת תאריכי פטירת צדיקים, לקוטי הלכות להשתטחות על קברי צדיקים, תפילות וזמני הדלקת נרות, לבוב תרפ"ט; תל אביב בין תרצ"ה לתרצ"ט; "ספרייתי" תל אביב תשכ"א.
אור המאיר תולדות רבי מאיר מפרמישלן וזקניו, לבוב תרפ"ו (בעילום שם); תל אביב תשכ"ד; ברוקלין תשמ"ה; באר שבע תשס"ז.[48]
שערי זהר, השוואת דברי הש"ס והמדרשים לזוהר, מוסד הרב קוק, ירושלים תשט"ז, באתר אוצר החכמה[51]
ספרי קבלה בההדרתו:
ספר הזוהר, עם הערות דרך אמת והגהות מהרח"ו בתוספת הערות ניצוצי זוהר – השוואות למאמרי חז"ל במקומות אחרים, ביאורים, הקבלות בזוהר עצמו, תמצית פסקי ההלכה בזוהר, שלשה כרכים, ירושלים: מוסד הרב קוק, ת"ש-תש"ו; תשט"ז; תש"ך; תשכ"ד.[52]
ספר הבהיר, עם פירושי הראשונים, וביאור 'אור בהיר', ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"א.[53][כ"ג]
זוהר חדש עם ניצוצי זהר, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ג.[55]
מלאכי עליון, אנציקלופדיה לענייני מלאכים, ירושלים מוסד הרב קוק, תש"ה; תשכ"ד; תשמ"ח.[61]
יסוד המשנה ועריכתה, סקירה כללית על השתלשלות מימות אנשי כנסת הגדולה עד חתימתה, ותוכנית סדורה, ספר זה הוא מאמר מתוך ספרו קוי אור. לבוב תרפ"ג; לבוב תרצ"ג; מוסד הרב קוק ירושלים תשט"ז; מוסד הרב קוק ירושלים תש"ן.[62][63]
המקרא והמסורה קובץ מחקרים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ד; תשכ"ה; תשמ"ט.
עוללות, מחקרים תלמודיים קצרים, ירושלים תש"ז; מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ט (יחד עם מחקרים בדרכי התלמוד וחידותיו).[65][כ"ד]
שמות וכינויים בתלמוד, נספח למבוא התלמוד למהר"ץ חיות, לבוב תרפ"ח, הספר יצא כספר נרחב תחת השם: לחקר שמות וכינויים בתלמוד, מוסד הרב קוק ירושלים תש"ך; תשמ"ט.[66]
שם עולם, בענייני אמירת דבר בשם אומרו, לבוב תרצ"א; מוסד הרב קוק תשכ"ב.
המודיע, ירחון לביבליוגרפיה בקורת ספרים ושאר ענייני ספרים, גיליונות א-יד לבוב תרצ"ב-תרצ"ד, ואחריהם גיליונות א-ז תל אביב תרצ"ה-תרצ"ח, באתר אוצר החכמה
נפש חיה, הגהות הערות וחידושי דינים לשולחן ערוך חלק אורח חיים, לבוב תרצ"ב; הוצאת "זוהר" תל אביב תשי"ד; ברוקלין תשמ"ג; בית מוריה תשס"ז.[70][71]
קוי אור, חקרי הלכה במשפט היישוב המדיני בישראל ומאמרים שונים, לבוב תרפ"א נכתב לכבוד הרברט סמואל, הספר יצא בהרחבה תחת השם טל תחיה, תרפ"ב, ונדפס שוב על ידי בית מוריה בתשס"ח.[72]
מקור חסד, צוואת רבי יהודה החסיד, תולדותיו כולל הגהות ממספר רבנים, רוב ספר זה לקוח ממהדורת ספר חסידים תרפ"ד, הספר הוכנס למהדורת ספר חסידים הוצאת מוסד הרב קוק תשי"ז והלאה.
ספרי הלכה בההדרתו:
ספר חסידים (כת"י בולוניה), כולל פירוש מלוקט מפירושי רבי דוד אפטרוד, רבי דוד גרינהוט, ורבי סעדיה חלאוונה, יחד עם הגהות החיד"א, מראי מקומות, מבואות וציונים, לבוב תרפ"ד; ירושלים מוסד הרב קוק, תשי"ז, במהדורה זו הוכנס ספרו מקור חסד שכלל הערות ממספר רבנים, תולדות המחבר, וצוואת רבי יהודה החסיד, ושוב על ידי מוסד הרב קוק, תש"ך; תשכ"ד; תש"ל.[73][74]
שו"ת מן השמים לר' יעקב ממרויש (עם מבוא ארוך בענייני פסיקת הלכה על פי רוח הקודש), לבוב תרפ"ו; לבוב תרפ"ט; ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ז.[75][76]
^קונטרס על חושן משפט סימן כ"ה, כך מעיד מרגליות בעצמו בספרו מרגליות הים סנהדרין דף לג עמוד א אות ב
^בערך משנת תר"ע החל למסור שיעורים במקום, השיעורים המשיכו עד לעלות לישראל בתרצ"ה, ראו: זאב פישר-שיין, בסוד ישרים ועדה, תל אביב תשכ"ט, פרק 15, עמ' קא, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
^”והרי זו דוגמא אחת מני רבות הבאה ללמד על דרכו בקודש של רבי יחזקאל פייבל להעלים שמות החכמים מחד גיסא וליחס דברים למי שלא אמרם מאידך גיסא, וממנו למדו המחברים המפורסמים רבי ברוך אפשטיין ורבי ראובן מרגליות” שמואל אשכנזי, אלפא ביתא קדמיתא דשמואל זעירא, ירושלים תש"ס עמ' 412; הרב יעקב חיים סופר, אמרי יעקב שעל ספר חסידים סימן ג'
”יושב לו פרופסור בהר הצופים ומגיד בכל סמסטר אי אלה דפים "זוהר" לפני חצי תריסר בחורים ובחורות שנרשמו ללמוד "קאבאלא", חוק הוא באוניברסיטה כי כל מתלמד מוכרח להירשם בכמה מחלקות למען קבל תעודת גמר ומגיסטר, בחרו אחדים מהסטודנטים-ות את הרע במיעוטו ונרשמו במקצוע שאין מתעניין בו, והפרופסור ושומעיו משתעמים... יודע הוא נפש קוראיו כי בקבלה הוא יכול להגיד להם ככל העולה על רוחו בביטחון גמור שאיש לא יבקר אחריו, תלמידי חכמים שיודעים פרק בקבלה הן לא יטפלו בדבריו, חבריו באוניברסיטה מפחדים להיכנס לעולם המסתורין ואינם מתעניינים בתגליותיו, אבל כשינסה כוחו בעבודה הזקוקה להשוואות מתלמוד ומדרש מפחד הוא כי יראו עד היכן אי ידיעתו מגעת וידינו קל וחומר בעצמם, אם בנגלה כך בנסתר לא כל שכן– ובכן סבב לו הפרופסור בספריות העולם והעתיק אי-אלה קטעים מכתבי יד... ההערות המועטות שהואיל לצרף לטקסטים על פי ספרי עזר המה מלאים שבושים גסים ומגוחכים… כדאי לבחון שנים שלשה עמודים ולראות איך נעשתה המלאכה. בעמ' מ: כאשר זה מפורסם באמרם ז"ל אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליה מלמעלה, ומציין הפרופסור "חולין צ"ז ב" והנה בחולין צ"ז מדובר בהלכות רבות בעניין ביטול בששים, מין במינו, כבוש כמבושל ועוד, אבל אין שם זכר למאמר אגדי זה, אין זאת אומרת שאין מאמר כזה בתלמוד, ישנו וישנו במסכת זו אלא בדף ז' ע"ב, אבל כיצד בא הפרופיסור לציון זה "חולין צ"ז ע"ב" [?] פתחתי הספר אוצר לשון חכמים של פערלא ע' 29 והנה במספר 351 מצוין לנכון חולין צ"ז: ובכן נפתרה חידת הבקיאות...[28]”
^אפרים קופפר במאמר תשובה חלק על מספר טענות נוספות שהופיעו במאמרו של ביק[30]
^המאמר נדפס שוב על ידי שמואל יצחק יודייקין בקונטרס המוכיח את קדמות הזוהר, ראו: שמואל יצחק יודייקין, קונטרס מקור הזהר, עמ' קיג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
אגרות הרמב"ן מארץ ישראל (עמ' קסב) - בספרו ויכוח הרמב"ן ותולדות הרמב"ן, בילגוריה תרפ"ח, עמ' 48
ר' שאול לוין מזייף הבשמים ראש (עמ' קסט) – תדפיס, ירושלים תש"ד. במקור נדפס ב"ארשת" (ספר שנה של אגוד סופרים דתיים) תש"ד, עמ' תיא
^מאמרים מתוך סיני: הרמב"ם והזהר, שאלות בביקורת הזהר, להקדמת הרמב"ם למשנה, פסח חזקיהו, אשכבתיה דרבי יהודה הנשיא, כינויי חיבה לתורה, ציוני הפסוקים בתלמוד ובמדרש, מליצות בארמית ובמקוריהן, הרמב"ם והראב"ד, לשונות ומבטאים בספר הערוך, דפוסי השולחן ערוך הראשונים.
הספר זהה לספר פנינים ומרגליות חלק א.
הערות שוליים
^על קשריהם ראו גם: יצחק רפאל, לא זכיתי באור מן ההפקר, הוצאת ידיעות אחרונות, ירושלים תשמ"א, עמ' 329, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
^Mortimer J. Cohen, Jacob Emden: a man of controversy, Philadelphia: Dropsie College for Hebrew and Cognate Learning, 1937. Originally presented as the author’s thesis (Ph.D.), at Dropsie College for Hebrew and Cognate Learning
^גרשם שלום, "לקט מרגליות", הוצאת שוקן, תל אביב, תש"א-1941, החוברת פורסמה שוב בספרו, מחקרי שבתאות (ההדיר יהודה ליבס), הוצאת עם עובד, תל אביב, תשנ"ב (להלן: "מחקרי שבתאות"). ראו בפרט פרק שמיני, עמ' 655 - 733, וכן בנספחים הביבליוגרפיים מאת פרופסור יהודה ליבס, בעמ' 679, 705 - 706, ניתן לצפות בחוברת פה
^על עבודתו של מרגליות בספר זה ראו, מאיר בר-אילן, שמות של מלאכים בתוך: א' דמסקי, י' רייף וי' תבורי (עורכים), ואלה שמות: מחקרים באוצר השמות היהודיים, רמת-גן תשנ"ז, עמ' לג-מח הערה 2
