שלמה לוין

שלמה לוין
לידה	22 בפברואר 1933 (בן 91); ריגה, Interwar Latvia
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1937
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
	13 באוגוסט 1995 – 20 בפברואר 2003; (7 שנים)
תחת נשיא בית המשפט העליון	אהרן ברק
	→ אהרן ברק תאודור אור ←
	1980 – 20 בפברואר 2003; (כ־23 שנים)
	1980 – 20 בפברואר 2003; (כ־23 שנים)
	שופט בבית משפט השלום בתל אביב; שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב; מייסד ויו"ר המכון להשתלמות שופטים; מרצה בפקולטות למשפטים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב;
	שופט בבית משפט השלום בתל אביב; שופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב; מייסד ויו"ר המכון להשתלמות שופטים; מרצה בפקולטות למשפטים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב;

שלמה לוין (נולד ב-22 בפברואר 1933) הוא עורך דין ושופט ישראלי. כיהן כשופט בית המשפט העליון וכמשנה לנשיא בית המשפט העליון.

ביוגרפיה

לוין נולד בריגה שבלטביה בשנת 1933 לברטה לבית מנדלשטם ולדב לוין, ועלה לארץ ישראל עם משפחתו בשנת 1937. עם עלייתם, השתכנו ברעננה, אך לאחר זמן קצר עברה משפחתו לנתניה.

את לימודי המשפטים לתואר בוגר ומוסמך למד באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו, אותה סיים בשנת 1969, עסקה ב"מהותו של הערעור".

את התמחותו במשפטים עשה לוין במשרדם של עורך הדין יהושע רוטנשטרייך ונשיא בית המשפט העליון יואל זוסמן. בשנת 1957 הוסמך לעריכת דין ועבד תשע שנים כשכיר. באותה עת סייע לזוסמן בכתיבת ספרו "סדר הדין האזרחי" ובמקביל הרצה בפקולטות למשפטים של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב. בשנת 1969 קיבל תואר ד"ר במשפטים על "דיון אזרחי"^[1].

בשנת 1966 מונה לבית משפט השלום בתל אביב ולרשם בית המשפט המחוזי. בשנת 1975 מונה לשופט בית המשפט המחוזי^[2]. בעבודתו השיפוטית בלט בתמציתיות פסקי דינו.

בשנת 1980 מונה לבית המשפט העליון^[3], בו שירת עד פרישתו בשנת 2003. על אף השנים הרבות בהן כיהן בבית המשפט העליון כשופט מן המניין ואחר כך כמשנה לנשיא (מ-1995), דמותו לא זכתה לסיקור תקשורתי רב. הסיבה לכך הייתה התמקדותו בתחומי המשפט האזרחי. בין תפקידיו הבולטים עמד בראש הרכב הערעור במשפטו של אריה דרעי, וכן עמד בראש ההרכב לחיסול פיגורים בתיקים אזרחיים.

ביוזמתו הוקם המכון להשתלמות שופטים, בראשו עמד מספר שנים. מלבד זאת עסק בקידום הקמתו של פורום שופטים בינלאומי והרבה בכתיבת ספרות מקצועית. לאורך השנים היה פעיל גם בוועדות מקצועיות שונות: ועדה להצעת שינויים במערכת המשפט, ועדה לבחינת הקמתה של פקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, ועדת המומחים לרפורמה בדיני פשיטת רגל (1986–1990). חבר במחלקת המחקר של הרשות השופטת.

לוין אלמן - אשתו הייתה אילנה, אשר נפטרה ב-2018, עורכת דין ומחנכת, והם הורים לבן.

ספריו

החוק נחלת הכלל.
תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, פרלשטיין גינוסר, התשס"ח 2008.
פרוצדורה אזרחית-סדרי דין מיוחדים בבית המשפט.
פשיטת רגל (בשותפות עם אשר גרוניס).
להיות שופט, כנרת זמורה ביתן, תשס"ט 2009.

מאמרים שכתב

שלמה לוין, "אי תלות שיפוטית - מבט כלפי פנים", עיוני משפט כט, 5.

לקריאה נוספת

ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון - הפרק: שלמה לוין, הוצאת למשכל - ידיעות ספרים, 2017, עמ' 61 - 80^[4]

קישורים חיצוניים

קורות חייו באתר NFC
"ברק נפרד מלוין" - נאום הפרידה של הנשיא ברק עם פרישתו של שלמה לוין, באתר NFC
שלמה לוין, באתר הרשות השופטת
שלמה לוין (1933-), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969
^ הצעות למינוי שופטים, דבר, 4 באפריל 1975
^ ד"ר שלמה לוין הומלץ לשופט בביהמ"ש העליון, מעריב, 13 במרץ 1980
^ המחברים/המראיינים הם קבוצה של שמונה סטודנטים למשפטים באוניברסיטת בר-אילן: אליחי שילה, יאיר טייטלבאום, שירי ליברמן - שלו, נפתלי פורת, שירה זילכה, אביחי יהוסף, שלומי שוורץ, יובל תמיר

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

[1] היום - חלוקת תארים באוניברסיטה העברית בירושלים, דבר, 7 ביולי 1969

[2] הצעות למינוי שופטים, דבר, 4 באפריל 1975

[3] ד"ר שלמה לוין הומלץ לשופט בביהמ"ש העליון, מעריב, 13 במרץ 1980

[4] המחברים/המראיינים הם קבוצה של שמונה סטודנטים למשפטים באוניברסיטת בר-אילן: אליחי שילה, יאיר טייטלבאום, שירי ליברמן - שלו, נפתלי פורת, שירה זילכה, אביחי יהוסף, שלומי שוורץ, יובל תמיר

[1]

[2]

[3]

[4]