תשקיף

תשקיף^[1] הוא מסמך המשמש להצעה של ניירות ערך לציבור, והוא מכיל את המידע הנחוץ לציבור כדי להחליט האם לרכוש את ניירות הערך המוצעים.

בישראל חובת הגשת תשקיף מקורה בחוק ניירות הערך, שבו נאמר "לא יעשה אדם הצעה לציבור אלא על פי תשקיף שהרשות התירה את פרסומו".

בסעיף 17 לחוק ניירות הערך נאמר כי שר האוצר יתקין, לפי הצעתה של רשות ניירות ערך או לאחר התייעצות עמה ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, תקנות בדבר הפרטים שיש לכלול בתשקיף ובדבר מבנה התשקיף וצורתו.

התשקיף יכלול את כל הפרטים שנקבעו בתקנות וכל פרט נוסף שמציע הודיע עליו לרשות כעל פרט העשוי להיות חשוב למשקיע הסביר השוקל רכישת ני"ע המוצעים והרשות לניירות ערך דרשה לכלול בתשקיף. אין חובה לציין היעדר קיומו של פרט פלוני אלא אם נקבע כן במפורש בתקנות אלה. פרטים אלה כוללים:

פרטי ניירות הערך המוצעים

• תיאור המניות
• אם יש זכויות מיוחדות למניות מסוימות.
• תיאור אג"ח (אם יש).
• ניירות ערך המוצעים לסוג אנשים מסוים.
• הצעת זכות והדרך למימושה.
• התקשרויות לרכישת ניירות ערך – אם נעשתה התקשרות לרכוש מאת המנפיק או המציע ניירות ערך שטרם הנפקתו יש לפרט את הפרטים הרלוונטיים.
• מחיר ניירות ערך ותנאי תשלומו.
• אופן הזמנת ניירות ערך לרבות המקומות שבהם ניתן להשיג טופסי הזמנה והמקומות שבהם ניתן להגישם.
• תחילת התקופה להגשת הזמנות.
• חלוקת ניירות ערך והחזרת כסף.
• הקצאה, פיצול וחיתום. חתם פירושו שנעשה הסכם שלפיו התחייב חתם לרכוש מאת המציע את ניירות ערך המוצעים, כולם ומקצתם במידה שלא ירכוש אותם הציבור. יצוין שמו של החתם, השווי הנקוב של ניירות ערך שהתחייב לרכוש, המחיר שבו התחייב לרוכשם, מועד תשלומו והעמלות והתשלומים האחרים שהמציע התחייב לשלם על פי ההסכם או בקשר לביצועו.

פרטים שיש לכלול בתשקיף בדבר ניירות ערך של המנפיק והונו

• הזכויות הנלוות למניות המוצעות והקיימות של המנפיק
• הון המניות ושינויים שחלו בו
• המחזיקים במניות המנפיק
• שער הבורסה של מניות המנפיק
• התחייבויות בקשר להנפקה או קבלת מלווה
• פטור או הקלה ממס ופיקוח על מט"ח
• שטר נאמנות (במקרה של הנפקת אג"ח)
• היחסים בין הנאמן למנפיק.

פרטים שיכללו בתשקיף על השימוש בתמורה לני"ע המוצעים

• שינוי יעדו תמורת ניירות ערך
• אם לא נקבע סכום מינימלי
• פרטים על נכס או מפעל נרכשים
• פרטים על הקמת או הרחבת מפעל
• השקעה בחברה

פרטים על המנפיק שיכללו בתשקיף

• תיאור המנפיק
• הסברים על הדירקטוריון
• פרטים על תאגיד ערב
• הדירקטוריון של המנפיק
• נושאי משרה בכירה
• עובדי המנפיק
• התחייבויות מסוימות של המנפיק.

דוחות כספיים שיכללו בתשקיף

• דוחות שנתיים ודוחות ביניים
• דוחות במקרה של הארכת התקופה להגשת הזמנות
• דוחות השוואתיים

פרטים שונים, נוספים

• חוות דעת של עורך דין
• חוות דעת רואה חשבון
• הוצאות בקשר להצעת ניירות ערך והנפקתם
• דמי עלויות בקשר לניירות ערך אחרים
• הקצאת ני"ע שלא בתמורה מלאה למזומנים
• הסכמים מהותיים
• שיעבודים של המנפיק
• ערבויות
• עיון במסמכים ושמות החותמים על התשקיף – שם וחתימה

בתחום דיני ניירות הערך ברור כי התשקיף הוא תנאי כמעט הכרחי כדי לצאת בהנפקה. עם זאת אין קביעה חד משמעית בכל הנוגע למעמדו המשפטי בתחומי משפט אחרים. בפסיקה הישראלית עלתה השאלה האם התחייבות תשקיפית היא כהתחייבות חוזית. כלומר, האם כאשר נכתב דבר מה בתשקיף מחויבים החתומים עליו כאילו חתמו על חוזה. בית המשפט נדרש לשאלה זו בעניין קוגלר וקבע כי התשקיף איננו חוזה כאשר מדובר בשוק המשני ואין לראות בהתחייבות תשקיפית התחייבות חוזית. עם זאת, כאשר התשקיף הוא עבור השוק הראשוני, דהיינו טרם הנפקה ראשונה לציבור של ניירות הערך, חייב החתום על התשקיף בחובות מתחום החוזים.

על-פי חוק ניירות ערך סעיף 53(א)(1) הצעה לציבור ללא תשקיף היא עבירה פלילית שדינה 5 שנות מאסר. עם זאת תקנות ניירות ערך מסייגות זאת בכך שהן קובעות שהצעה לעד 35 ניצעים בתקופה של 12 חודשים, איננה מהווה הצעה המחייבת תשקיף, וזאת על-מנת לאפשר לחברות פרטיות, כגון חברת הזנק, לגייס כסף ממספר מוגבל של ניצעים.

בשנים 2009–2017 בישראל על רקע עודף רגולציה על חברות ציבוריות מחד, וחוסר אכיפה של רשות ניירות ערך לגבי חברות ושותפויות לא ציבוריות מאידך, פרחה תופעה של הצעות לציבור הרחב של הצעות ללא תשקיף בשיווק פנים אל פנים ובאינטרנט^[2][3]. מציעי הצעות אלו לרוב ביצעו את הגיוס תוך שימוש במספר חברות פרטיות או שותפויות שונות שכל אחת איגדה עד 35 איש לשנה, או באמצעות פיצול המשקיעים למסלולים שונים אשר לטענת המציעים נספרו למגבלת ה-35 בנפרד^[4].

לאחר שנחשפו בשנים 2014–2016 מספר פרשות חמורות בהן כספים שגויסו ללא תשקיף, באמצעות פרסום נרחב באינטרנט ובאמצעי תקשורת, נותבו למיזמי הונאת פונזי ובכללן קרן אור^[5], יוטרייד^[6], ופרשת אמיר ברמלי-"קרן קלע"^[7][8], הרשות הגבירה את מאמצי האכיפה שלה כנגד מיזמי השקעות לא מפוקחים והחמירה משמעותית את הרף על-פיו פרסום מידע נחשב לכזה המחייב תשקיף. בפרט, על-פי עמדת הרשות, כל פרסום של פרט כספי או צפי תשואה ליותר מ-35 איש מחייב כיום תשקיף^[9][10], וכן הגבילה את האפשרות לספירה נפרדת של 35 איש לפי מסלולים שונים.

בנוסף, רשות ניירות ערך הוציאה מספר אזהרות לציבור ביחס לגיוסים אלו^[11][12].

בעת שמנפיקים נייר ערך חלים דינים מיוחדים בכל הנוגע לגילוי מידע שלא באמצעות תשקיף מאושר.

הדין האמריקאי מחלק את הזמן הקודם לפרסום התשקיף לשלוש תקופות.
בתקופה הראשונה ישנו חשש מ"שליפה" (Gun Jumping) שפירושה מסירת מידע טרם פרסום התשקיף. כך למשל עלול להתרחש כאשר מנכ"ל החברה מתראיין ופולט בטעות מידע כלשהו (סעיף 5(c) ל-Securities Act, 1933). הכללים המחמירים בתחום עברו רפורמה ב-2005 לאור החשיפה הרבה לה זוכה הדרג הניהולי בחברות הציבוריות והכללים פוצלו לארבע קטגוריות, לפי אופי התאגיד (חברות שאינן מדווחות, חברות שאינן מדווחות ע"ב עונתי, חברות קטנות שמדווחות ע"ב עונתי, חברות ידועות שמדווחות ע"ב עונתי) כאשר לכל קטגוריה כללים משלה.
כלל 168 של הוועדה לניירות ערך ולבורסות האמריקאית (SEC), למשל, הוא כלל "חוף מבטחים" המתיר לחברה מדווחת להמשיך בדיווחים השוטפים שלה מבלי שיחשב הדבר לחייב בתשקיף הדורש אישור, כלומר, לא יראו בזה שליפה.
בתקופה השנייה, בין הגשת התשקיף לאישור ועד לאישור רשאית החברה להמשיך להזרים ידיעות אך לא למכור. הפרטים שהיא רשאית להפיץ נרחבים יותר מאלו שהייתה רשאית טרם הגשת התשקיף לאישור הרשות.
בתקופה השלישית, לאחר שאושר התשקיף רשאית החברה למכור את מניותיה ולהפיץ כל מידע (ע"פ הכללים כמובן, כך למשל שהיא אינה יכולה לפרסם דבר שקר) תוך אזכור קיומו של תשקיף מאושר.

בישראל ישנה חלוקה דומה, רק שבה טרם העברת טיוטת התשקיף לרשות אין לפרסם דבר. לאחר שהוגשה הטיוטה רשאי התאגיד להתחיל בהליכי שיווק ניירות הערך שלו (אך לא למכור עדיין). רק לאחר שאושרה הטיוטה או תשקיף מלא רשאים להתחיל בהליך מכירה.

תיקון 24 לחוק ניירות ערך הפך את הגשת טיוטת התשקיף לאטרקטיבית ביותר. תאגיד בישראל רשאי להגיש לרשות לניירות ערך טיוטת תשקיף במקום הגשת תשקיף מלא. בטיוטת התשקיף לא נדרש התאגיד לכל הפרטים הדרושים לתשקיף רגיל. לאחר שהעביר טיוטת תשקיף עובר התאגיד לשלב שעד ההיתר שבו הוא יכול להתחיל לשווק את נייר הערך שלו מבלי לבצע שליפה (Gun Jumping). בתקופת הביניים הזו יכול התאגיד לפצוח ברוד שואו, כלומר להציג את מרכולתו הצפויה בפני משקיעים אפשריים, מתוך כוונה לעניין אותם במכירה בעת שיותר לעשות כן. בניגוד לתשקיף מלא, כאשר הוגשה טיוטת תשקיף לרשות ניתן לבצע מכירה בתוך חמש שעות מרגע קבלת ההיתר מהרשות, להבדיל מחמישה ימים. ההנחה היא שטיוטת תשקיף מוגשת זמן רב יותר מתשקיף מלא מה שנותן בידי הציבור זמן רב לקרוא אותה ולכן ניתן לקצר את "תקופת הצינון" מרגע ההיתר.

תשקיף הנפקה נערך לקראת הנפקה ראשונה לציבור, או כאשר חברה, אשר ניירות ערך שלה הונפקו זה מכבר לציבור ("תאגיד מדווח") מבקשת לגייס כספים מהציבור באמצעות הנפקת ניירות ערך, כאשר אין בידיה תשקיף מדף בתוקף. כאמור לעיל, במקרים מסוימים, תפרסם החברה תשקיף הנפקה שהוא "תשקיף להשלמה" ולאחריו "הודעה משלימה"^{[דרוש מקור]}.

הכנת תשקיף היא עניין מורכב ומסובך. כדי לאפשר פשטות בהליך גיוס ההון באמצעות הנפקה נוצרה הקלה משמעותית לגורם המנפיק בדמותו של "תשקיף מדף" המתאפשר מכח תיקון 25 לחוק ני"ע משנת 2004. לפי תיקון זה רשאי המנפיק להשתמש בתשקיף רב שימושי, שתקף לכל הנפקה שעומדת בתנאים מסוימים. כאשר מבקש הגורם המנפיק להנפיק ני"ע חדשים הדיווח שלו מתמצה בדו"ח הצעת מדף המפנה לתשקיף המדף. דו"ח זה כמוהו כתשקיף, אך ההבדל המשמעותי בין השניים שפרסום הדו"ח אינו דורש היתר מאת הרשות. כמו כן ניתן לקבל הצעות רכישה ולבצע עסקאות בתוך חמש שעות מרגע פרסום הדו"ח (ולא חמישה ימים כמו בתשקיף רגיל).

א. תאגיד מדווח ותיק – כדי להיות רשאי להנפיק לפי תשקיף מדף דרוש שלתאגיד תהיה היסטוריית דיווחים תקינה של מעל שנה.

ב. תאגיד שאינו בעייתי – מונעים מתאגידים שבשלוש השנים האחרונות מי מבין נושאי המשרה בהם הורשע בפלילים בנוגע לחובות דיווח או שהם עצמם (התאגידים) הורשעו בהרשעות דומות.

באופן עקרוני תשקיף המדף הוא כמו תשקיף, בכך שחובות הגילוי בו דומות. עם זאת, בדו"ח הצעה לפי תשקיף מדף נדרש להשלים את הפרטים הנוגעים לניירות הערך הספציפיים שמונפקים בהצעה.