|
You Can't Read this Book
You Can't Read This Book: Censorship in an Age of Freedom הוא ספר עיון מ-2012 שנכתב על ידי העיתונאי הבריטי, ניק כהן. הספר עוסק בצנזורה המודרנית, חוקי הכוח הפלוטוקרטים ופרטיות, וחופש הביטוי.[1][2] בספר נטען כי הגישה הבלתי-מוגבלת למידע מקוון ולמדיות החברתית עשויה לזרז את נפילתם של הדיקטטורים. עם זאת, נטען גם שהאנושות אינה נמצאת בעידן חופשי חסר תקדים. בספר גם נקבע כי האנושות נתונה בידי מבנים מהדקים שמסתכלים תמיד על מה שאנו אומרים, חושבים או עושים. לדברי כהן, חוקי הפרטיות (אנ') מאפשרים לעשירים לצנזר את העיתונות החופשית, והמחאה נגד הצנזורה גורמת לדיכוי הקולות של המתנגדים בשל "ההמולה שמברכת את האינטרנט כגואל הדמוקרטיה". עוד נטען כי אף על פי שהאנושות נראית יותר מושכלת מאי פעם, אם האנושות כל כך רוצה לשמור על חופש הביטוי, היא לא צריכה להתעלם מההיסטוריה שלה.[3] ביקורותאפיגרף (אנ') הספר מוקדש לכריסטופר היצ'נס:[3]
הסופר הבריטי, חניף קוריישי, נתן ביקורת על הספר, וכתב כי האימה בידיעת האמת והרצון לבורות, היא תשוקה אנושית מרכזית: "אנשים לא רוצים לשמוע את עצמם, שלא לדבר על אף אחד אחר. האמת יכולה להיות כל כך מטרידה שכל שקר [אחר] עדיף. לכן, האפשרות של הסתכלות אחרת על הדברים נשללת על ידי מערכות פוליטיות, תאגידים, רשויות, בנקים, הורים ושוחרי כוח מכל הסוגים."[4] העיתונאי האמריקאי, רוברט בראדלי, כתב באתר החדשות האמריקאי, "הפינגטון פוסט", כי הנקודה המעניינת ביותר היא ש-"ברגע שאתה נכנס למקום עבודתך, אתה כבר לא מתגורר בתוך דמוקרטיה נשלטת, אלא משועבד לדיקטטורה שיטתית שאומרת לך מתי לאכול, איפה להשתין ואיזה בגדים ללבוש. אוי ואם אתה מעז לשרוק על 'הנוהגים העסקיים' שלך! סיעת המשטרה החשאית, המכונה באהבה 'משאבי אנוש', תביא אותך לארוז חפצים, לפיטורים ולהישבר מהר יותר מאשר שהמאבטח הסובל מעודף משקל יוכל לזרוק את 'התחת הלא-שגרתי' שלך מחוץ לבניין!".[5] החל מהמקרה של האקטביסטית ההולנדית, אייאן חירסי עלי, כהן הציג סקירה של סוגיות הצנזורה, והגיב על תקריות חשובות רבות, ביניהן גם, פרשת קריקטורות מוחמד, סיימון סינג, ג'וליאן אסאנג', חוקי לשון הרע, וכמו כן צורות חדשות של כושר ההמצאה, בכל הנוגע לאמירת אמת, כגון טוויטר. הסופר הבריטי, חניף קוריישי, כתב כי "[ה]טיעונים שכהן מתאר בצורה כה חיה הם הכרחיים וחשובים לשמוע, וכך גם העובדה שהמתח בין דיכוי לחופש לעולם לא יסתיים. זה לא כאילו יום אחד הכל יסתדר. מה שמכריע הוא שהריב אינו סגור; ולראות כי סיום מריבות הוא הגורם לאידאולוגיות חסרות חיים: הן מתנהגות כאילו רק תפיסה אחת של העולם אפשרית, כאילו ניתן להרוג את הדמיון, ושגרסאות אחרות של המציאות לא יתקבלו על הדעת."[4] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
Information related to You Can't Read this Book |
||||||||||||||||||
