|
קווינטוס טיניאוס רופוס
קווינטוס טיניאוס רופוס (בלטינית: Quintus Tineius Rufus; ? - 134), מכונה בתלמוד טוּרְנוּסְרוּפוּס הרשע[1]) היה נציב רומא ביהודה בשנים 130–134. רופוס היה בונה העיר האלילית איליה קפיטולינה ובתקופתו פרץ מרד בר כוכבא. תולדות חייוקווינטוס טיניאוס רופוס שירת כנציב הפרובינקיה הקיסרית-פריטורית תראקיה, בשנים 123–126.[2] הוא שירת כקונסול ממשיך בחודשים פברואר-מאי של שנת 127,[3] לאחר תום הקונסולאט שלו הוא נתמנה לנציב יהודה, כפי שעולה מכתובת הקדשה של פסל הקיסר שהתגלתה בקיסריה, ומתוארכת כנראה לכבוד ביקור הקיסר בקיסריה בשנת 130. קומתו של פסל אדריאנוס שהתנוסס מעל הכתובת הייתה אפוא גבוהה מקומת אדם. וזוהי הכתובת:[4]
ניתן אולי לשייך את הפסל של אדריאנוס שמצא אבי יונה לכתובת זו.[5] עוד מסקנה שניתן להבין מהכתובת הזו, היא שטיונוס רופוס הוא שהיה אחראי ליסוד איליה קפיטולינה – שהיום כבר ידוע לנו שנוסדה לפני המרד – ודבר זה עשוי להיות היסוד לעוינות שהובאה כלפיו במקורות היהודים.[6] הכתובת הזו, וכן הקדשות לאשתו ובתו שהתגלו בסקיתופוליס, הן העדויות האפיגראפיות הראשונות לתפקידו של טיניאוס רופוס כמושל יהודה. רופוס כיהן כמושל יהודה משנת 130 ויורשו בתפקיד, יוליוס סוורוס, לא הגיע ליהודה לפני שנת 133, כאשר טיניאוס רופוס כבר כיהן כמושל לפחות שלוש שנים. למרות שחילופי התפקידים מעידים על כישלון צבאי יש הסבורים שהיה לו חלק גדול בדיכוי היהודים בשלבי המרד הראשונים והכנת הצבא הרומי להתמודדות טובה עם המורדים.[7] בזמן המרד היה אחראי על הריגת רבבות יהודים ושעבוד אדמות תושבי הארץ היהודים.[8] אין מידע על הקורות אותו לאחר מרד בר כוכבא.[9] בתלמודחוקרי חכמת ישראל מהמאה ה-19 זיהו את טורנוסרופוס המוזכר בדברי חז"ל כקווינטוס טיניאוס רופוס. בהתאם זוהה "חרישת העיר" בתשעה באב עם בניית איליה קפיטולינה[10][11]. האזכור של טורנוסרופוס עם רבן גמליאל הוסבר כטעות בנוסח שיש לייחס לדמות אחרת. ההבדל בין השם שלו לבין הכינוי בתלמוד מוסבר בכך שחז"ל בכוונה שינו את השם לטורנוס רופוס (ככל הנראה מהמילה היוונית Tyrannusׂׂ - רודן אכזר), בגלל אכזריותו[12]. דעה זאת מקובלת גם בקרב חוקרים מאוחרים יותר[9]. יצחק אייזיק הלוי טוען שרק חלק מהאזכורים של "טונוסטרופוס" מתייחסים לקווינטוס טיניאוס רופוס. הוא מסכים שקווינטוס טיניאוס רופוס הוא המוציא להורג של רבי עקיבא ומצביע על כך שבמסכת סוטה בתלמוד ירושלמי מוזכר שמו בהקשר זה כ"טונוס טרופוס". לעומת זאת, הוא טוען שקווינטוס טיניאוס רופוס לא יכל להיות זה שחרש את ההיכל כיוון שרבן גמליאל מת הרבה לפני שנכנס לתפקידו ומכיוון שבניית איליה קפיטולינה, היא היפך החרישה.[13] פרופ' רנון קצוף מפרש את הסיפור במסכת תענית על רדיפת רבן גמליאל[14] כמתייחסת לקווינטוס טיניאוס רופוס עצמו, שמתאבד כדי להציל את רבן גמליאל. הוא מעלה את ההשערה שההתאבדות נועדה לכפר על פשעיו בדיכוי האכזרי של מרד בר כוכבא. בכך הוא מסביר את ההגיון בכך שמותו של האדון מבטלת את הגזירה. מכיוון שהוא עצמו הוציא את הגזירה, הגזירה מתבטלת עם מותו[9]. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||
