|
גלאקטיקוס גלאקטיקוס (בספרדית: Galácticos, כוכבי על) הוא כינוי לכדורגלנים מוכרים שנרכשו במהלך תקופת ה"גלאקטיקוס" על ידי מועדון הכדורגל הספרדי ריאל מדריד, בתקופת נשיאותו הראשונה של פלורנטינו פרס. בין השנים 2000 ל-2006 רכש המועדון לפחות "גלאקטיקו" אחד בקיץ של כל שנה. עידן הגלאקטיקו השני של המועדון החל ב-2009 עם חזרתו של פרס לנשיאות, והוא נחשב למצליח יותר מהעידן הראשון הן מבחינה כלכלית והן מבחינת הישגים.[1] המונח משמש כיום לעיתים קרובות במובן כללי יותר עבור כוכבי כדורגל המשחקים בקבוצה אחת.[2] המונח עצמו טעון הן במשמעויות חיוביות והן בשליליות. בתחילה הוא שימש כדי להדגיש את גדולת החתמת כוכבי העל ובניית קבוצה ברמה עולמית, אך מאוחר יותר משך המונח קונוטציה שלילית יותר: גלאקטיקו הפך לשם נרדף לפרימדונה ולעג למדיניות ההעברות ולקבוצה שנבנתה בעקבותיה, בעקבות תפיסה תקשורתית שהמדיניות בריאל של תחילת שנות ה-2000 לא הצליחה לספק את ההצלחה הצפויה. המונח משמש מדי פעם לתיאור קבוצות אחרות, הן בכדורגל והן בענפי ספורט אחרים, שמנהיגות מדיניות דומה. מקורותאף על פי שהמונח זכה לפופולריות בעיקר בשנות ה-2000, מקורותיה של מדיניות הגלאקטיקו מגיעים עד שנות ה-50 וה-60, כאשר נוסדה לראשונה על ידי נשיא המועדון סנטיאגו ברנבאו. ברנבאו החתים מספר כוכבים תמורת סכומים גבוהים בזמן קצר, כמו אלפרדו די סטפנו, פרנץ פושקש, רמון קופה, חוסה סנטמריה ופרנסיסקו חנטו. הרכישות הללו אפשרו לריאל מדריד ליהנות מהדומיננטיות הגדולה ביותר בהיסטוריה שלה, וזכייה ב-12 אליפויות לה ליגה ושישה גביעי אירופה. מדיניות הגלאקטיקוס התהפכה בסוף שנות ה-80, אז תפסה תאוצה בריאל מדריד מדיניות הקווינטה דל בייטרה, במסגרתה שיחקה הקבוצה כדורגל פיזי יותר ופחות מושך, ושמה דגש מוגבר על ייצור שחקני בית כמו מיצ'ל. גם אז זכתה ריאל להצלחה, וזכתה בחמש אליפויות לה ליגה ובשני גביעי אופ"א. עידן הגלאקטיקו הראשון עידן הגלאקטיקוס הראשון כולל את נשיאותו של פלורנטינו פרס בין השנים 2000 ו-2006 – מהחתמתו של לואיש פיגו בשנת 2000 ועד לעזיבתו של זינדין זידאן ב-2006. השחקנים שהגיעו בידן הראשון היו:
מספר שחקנים אחרים נחשבו לעיתים קרובות לחלק ממורשת הגלאקטיקוס בשל השפעתם על הקבוצה, למרות שהוחתמו טרם תקופתו של פרס, או היו בוגרי מחלקת הנוער. שחקנים אלו כללו:
2000–2006: נשיאותו הראשונה של פרסלמרות שתחת נשיאותו של לורנסו סאנס זכתה ריאל מדריד בשני גביעי אירופה ב-1998 וב-2000, סאנס הפסיד בניסיון שלו להמשיך בכהונתו לפרס, שניצח עם הבטחה למדיניות העברות חדשה ואגרסיבית יותר והחתמות חדשות יקרות, במיוחד לואיש פיגו מהיריבה ברצלונה. לאחר מכן מכר פרס את מגרש האימונים של המועדון, סיודאד דפורטיבו, תמורת 480 מיליון אירו, מה שאיפשר לריאל להחזיר חובות ולבנות מתחם אימונים חלופי זול יותר. המכירה גם איפשרה שימוש בכספים משמעותיים יותר להעברת שחקנים. העסקה למכירת המתחם נחקרה מאוחר יותר על ידי האיחוד האירופי בחשד לפגיעה בתחרות, אך לא הוגשו כתבי אישום. לאחר רכישת פיגו תמורת 62 מיליון אירו, שיא העברות עולמי אז, ביקש פרס לקנות לפחות כוכב-על עולמי (המכונה גלאקטיקו) בכל קיץ. השיא נשבר שנה לאחר מכן ברכישת זינדין זידאן מיובנטוס תמורת 75 מיליון אירו. לאחר דרישה לשילוב שחקנים מקבוצת הנוער עם מינויו של המאמן ויסנטה דל בוסקה, המדיניות זכתה לכינוי זידאנים ופאבונים (Zidanes y Pavones), כשהשם מתייחס לזידאן ולפרנסיסקו פאבון שגדל באקדמיית הנוער של המועדון: הרעיון היה להחתים כוכב גדול אחד בשנה, ולקדם שחקני נוער. פרס רצה להחתים גם את הקשר ההתקפי האיטלקי של רומא, פרנצ'סקו טוטי, אך זה דחה את ההצעה מתוך נאמנות למועדון האיטלקי, בו שיחק כל הקריירה.[3][4][5] הצלחה ראשוניתהצלחה מיידית של השיטה הגיעה לאחר מכן במשך שלוש עונות, כאשר ריאל זכתה בלה ליגה בשנים 2000/2001 ו-2002/2003, וזכתה בליגת האלופות ב-2001/2002, כאשר זידאן הבקיע את שער הניצחון בגמר. לאחר הזכייה באליפות הליגה ב-2003 צירפה ריאל מדריד את הקשר האנגלי דייוויד בקהאם ממנצ'סטר יונייטד תמורת 35 מיליון אירו. מעמדו של בקהאם ככדורגלן ברמה עולמית, בנוסף לנישואיו המתוקשרים עם כוכבת הפופ ויקטוריה אדמס, הביאו לכך שהמועדון צבר פוטנציאל פרסומי גדול ברחבי העולם, במיוחד באסיה. על ידי קידום נוסף של שחקני העל האחרים בקמפיינים שיווקיים שונים ביבשת, המועדון הפך למועדון העשיר בעולם מבחינת הכנסות בשנים 2005–2006. למרות הציפיות להמשך הדומיננטיות בתחרות המקומית והאירופית, המועדון לא הצליח לזכות באף תואר בשלוש העונות הבאות. ריאל הודחה מוקדם בליגת האלופות, ברבע גמר 2003/2004 ובשמינית הגמר ב-2004/2005 וב-2005/2006. באותה תקופה, ברצלונה זכתה בשתי אליפויות ליגה רצופות ב-2004/2005 וב-2005/2006, יחד עם זכייה בליגת האלופות ב-2006. סיבות לכישלוןמספר סיבות הוצעו בתקשורת לכישלון מדיניות הגלאקטיקוס:
סוף העידן הראשוןביצועי הקבוצה על המגרש הגיעו לשפל בעונת 2005/06, כשהודחה מליגת האלופות בידי ארסנל בשמינית הגמר מבלי להבקיע שער בשלב הנוקאאוט. למרות ההחתמות החדשות, שכללו את ז'וליו בפטיסטה (24 מיליון אירו), רוביניו (30 מיליון אירו), וסרחיו ראמוס (27 מיליון אירו),[7] ריאל אשמה תוצאות רעות, כולל הפסד 0–3 בקלאסיקו לברצלונה בסנטיאגו ברנבאו בנובמבר 2005.[8] מאמנה של מדריד, ונדרליי לושמבורגו, פוטר חודש לאחר מכן ומחליפו היה חואן רמון לופז קארו.[9] תקופה קצרה של מומנטום טוב נעצרה בפתאומיות לאחר שמדריד הפסידה במשחק הראשון בחצי גמר גביע המלך 2006 בתוצאה 6–1 לריאל סרגוסה,[10] תבוסה שכמעט התהפכה עם ניצחון ביתי 4–0. לאחר מכן התפטר פרס מתפקיד נשיא המועדון ב-27 בפברואר 2006, והוחלף בידי רמון קלדרון.[11] עונת 2006/07 נחשבת לעונה האחרונה של עידן הגלאקטיקוס הראשון. פאביו קנבארו ורוד ואן ניסטלרוי הובאו תמורת סכום משותף של 21 מיליון אירו, בעוד זידאן ורונאלדו עזבו שניהם, כשהראשון פרש בכלל מכדורגל. ההעברות שהביאו את ואן ניסטלרוי וקנבארו לריאל בלטו בכך שהושקעה בהן פחות תשומת לב תקשורתית ושיווקית. קנבארו היה קפטן אלופת העולם הטרייה איטליה במונדיאל 2006, אבל עזב את יובנטוס לאחר שירדה לסרייה ב', בעוד ואן ניסטלרוי עזב בשל חוסר אהדה במנצ'סטר יונייטד. שתי ההחתמות נתפסו כנחוצות לקבוצה, שחסרה יציבות הן בהתקפה והן בהגנה בעונה הקודמת. לאחר עזיבתו של פרס, מינה קלדרון את פאביו קאפלו למאמן. קאפלו איזן את הקבוצה והתרחק מגישת הגלאקטיקוס שננקטה בעבר, והדיח את בקהאם מההרכב הפותח במהלך שהכה גלים בתקשורת, בגלל כושר לקוי וחוסר יכולת להשתלב באחד עשר הפותחים. עם זאת, בקהאם הוחזר להרכב במהלך המחצית השנייה של העונה, ונחשב על ידי רבים כאחד השחקנים הטובים ביותר של ריאל מדריד באותה תקופה. ההופעה של הקבוצה באותה עונה בליגת האלופות עדיין אכזבה, והיא הודחה בידי באיירן מינכן בשמינית הגמר בשל חוק שערי חוץ: ריאל ניצחה 3–2 במשחק הראשון בבית, אך הפסידה במשחק החוץ 1–2. בזירה המקומית הקבוצה סוף סוף עקפה את ברצלונה וזכתה בלה ליגה, אך קאפלו פוטר בסיום העונה. המסמר האחרון בארון של עידן הגלאקטיקו הראשון הוא עזיבתו של בקהאם לקבוצת ה-MLS לוס אנג'לס גלאקסי בסיום עונת 2006/07.[12] חוזהו של בקהאם היה אמור להסתיים לאחר אותה עונה וקלדרון העדיף להאריך לו אותו, אולם בקהאם היה מתוסכל בגלל היחס אליו וספסולו על ידי קאפלו. בקהאם היה האחרון מבין ארבעת הגדולים שעזבו את ריאל, כאשר פיגו הצטרף לאינטר מילאנו שתי עונות לפני כן, זידאן פרש אחרי מונדיאל 2006 ורונאלדו עבר למילאן חצי עונה לפני עזיבתו של בקהאם. קאפלו הוחלף בידי ברנד שוסטר, שהוביל את הקבוצה לזכייה השנייה ברציפות בלה ליגה ב-2007/2008 ולזכייה בסופר קאפ הספרדי ב-2008. עם זאת, מדריד המשיכה להיכשל בליגת האלופות עם שתי הדחות רצופות בשמינית הגמר, ולא הצליחה לייצר יציבות גם בזירה המקומית, עם הדחות מוקדמות בגביע המלך. עידן הגלאקטיקוס השנישחקני עידן הגלאקטיקוס השני (2009–2018)
מספר שחקנים אחרים נחשבו לעיתים קרובות לחלק ממורשת הגלאקטיקוס בשל השפעתם על הקבוצה, למרות שהוחתמו טרם תקופתו של פרס, או היו בוגרי מחלקת הנוער. שחקנים אלו כללו:
רקע: עונת 2008/09בעונת 2008/09 עמדה ריאל מדריד בצל יריבתה הגדולה ברצלונה, שהשלימה את טרבל, כולל זכייה בלה ליגה בפער גדול של תשע נקודות. ריאל שוב הושפלה בסיבוב הנוקאאוט הראשון של ליגת האלופות על ידי ליברפול, כשספגה הפסד 1–0 בסנטיאגו ברנבאו ותבוסה 4–0 באנפילד. התבוסה הובילה לעונה החמישית ברציפות בה הודחה ריאל בשמינית הגמר, והקבוצה לא עלתה לרבע הגמר מאז 2004. זאת ועוד, ריאל הפסידה בשני משחקי הקלאסיקו והודחה מגביע המלך על ידי קבוצת ריאל יוניון מהליגה השלישית. הקבוצה ספגה ביקורות ולעג נרחבים בעיתונות. המאמן ברנד שוסטר פוטר באמצע העונה, כאשר הקבוצה נמצאת בירידה ניכרת למרות המאמצים של חואנדה ראמוס, ששמר את ריאל בתמונת האליפות עם 19 ניצחונות רצופים וקיצץ את הפער מברצלונה, שעמד בתחילה על 12 נקודות, לשש בלבד. אך המומנטום של ריאל שוב נעצר כשברצלונה הביסה את ריאל 2–6, כאשר ליונל מסי, צ'אבי ותיירי הנרי מככבים. בנוסף, נשיא המועדון רמון קלדרון התפטר בינואר 2009 בעקבות האשמות בשחיתות ולאחר שלא הצליח להשיג העברות בולטות. עונת 2009/10התפטרותו של קלדרון הביאה לבחירות לנשיאות באמצע 2009, והחזירה את פלורנטינו פרס לנשיאות. פרס שוב התחייב לצאת למסע רכש כדי להחזיר את המועדון לדומיננטיות אירופית ומקומית, בעיקר עם התחייבויות לנסות להחתים את שחקנה של מילאן, קאקה. 24 שעות בלבד לאחר היבחרו, מינה פרס את מנואל פלגריני למאמן. לאחר ספקולציות רבות שקשרו אותו למועדון, קאקה הוחתם במועדון תמורת שיא העברות עולמי דאז של 56 מיליון לירה שטרלינג ב-9 ביוני 2009. ב-11 ביוני חשפה מנצ'סטר יונייטד שהיא קיבלה הצעת ענק מריאל על סך 80 מיליון ליש"ט (שיא עולמי חדש) עבור הפורטוגזי כריסטיאנו רונאלדו. יונייטד נתנה לריאל עד 30 ביוני להשלים את העסקה, וב-26 ביוני חתמו ריאל מדריד ויונייטד על ההסכם הסופי להעברת רונאלדו, שנכנס לתוקף ב-1 ביולי. באותו יום, אושר כי אולימפיק ליון קיבלה הצעה ממדריד עבור כרים בנזמה. ב-29 ביולי 2009 פורסם כי ריאל וליברפול הגיעו להסכם על העברתו של אלברו ארבלואה למועדון הספרדי תמורת תשלום של 4 מיליון אירו, אותו סכום שליברפול שילמה לריאל עבור השחקן בינואר 2007. ארבלואה חתם על חוזה לחמש שנים במדריד. ב-4 באוגוסט, ריאל מדריד קנתה עוד שחקן מליברפול, הפעם צ'אבי אלונסו הגיע לסנטיאגו ברנבאו תמורת תשלום של 34 מיליון אירו. שחקנים נוספים שהגיעו למועדון היו ראול אלביול, אסקיאל גאראי ואסטבן גראנרו. אנטוניו אדאן הפך לשוער השלישי של הקבוצה, לאחר שהועלה ממחלקת הנוער. המאמן החדש מנואל פלגריני היה נתון בלחץ כבד לספק הצלחה מיידית בעקבות ההחתמות לפני העונה.[13]  בשנתם הראשונה, חברי העידן השני של הגלאקטיקוס לא הצליחו לזכות באף תואר. הם הובסו 4–0 מול אלקורקון בגביע המלך (בסופו של דבר הפסידו 4–1 בסיכום), מה שזכה לכינוי אלקורקונזו (Alcorconazo), ולאחר מכן הודחו מליגת האלופות בשמינית הגמר זו השנה השישית ברציפות (הפסידו לליון 2–1 בסיכום הכללי). לאחר ההדחות הללו קיבל פלגריני אולטימטום מנשיא המועדון פרס שריאל תצטרך לזכות בלה ליגה או שהוא יפוטר. בסיום העונה המקומית, ריאל מדריד קבעה שיא מועדון של 96 נקודות, עם 31 ניצחונות ו-102 שערים, אך בכל זאת סיימה במקום השני בלה ליגה לאלופה המכהנת ברצלונה. ריאל מדריד שוב סבלה מהחלטות רעות בחלון ההעברות, שכן וסלי סניידר ואריין רובן, שהועברו לאינטר מילאנו ובאיירן מינכן בהתאמה ולא הוחתמו במועדון מפני שנחשבו מיותרים, מילאו כל אחד תפקידי מפתח בהגעתן של קבוצותיהם לגמר ליגת האלופות 2010 בסנטיאגו ברנבאו. עונת 2010/11לאחר שריאל לא זכתה באליפות ב-2009/10, מנואל פלגריני אכן פוטר וז'וזה מוריניו מונה למאמן. עוד לפני שהסתיימה עונת 2009/10 הקבוצה חיזרה באופן פעיל אחרי מוריניו, שאימן את אינטר מילאנו לזכייה בליגת האלופות, כולל ניצחון בחצי הגמר על ברצלונה (מה שמנע ממנה לזכות בליגת האלופות באצטדיונה הביתי של ריאל[14]) בדרך להשגת טרבל יבשתי. מוריניו שוחרר על ידי אינטר, שקיבלה חבילת פיצויים שוברת שיאים, ב-27 במאי 2010. למרות היותו מאמן ולא שחקן, מוריניו כונה לעיתים קרובות גם הוא "גלאקטיקו". הוא היה מבוקש כמאמן בשל הצלחותיו בעבר, לאחר שרק בתחילת הקריירה שלו הוביל את פורטו הלא-מפוארת לשתי אליפויות אירופה רצופות, ואז הוביל את צ'לסי ואינטר חסרות-ההישגים להצלחות מקומיות ויבשתיות. בעוד ריאל מדריד רצתה להפוך את הגעתו לטירוף תקשורתי, מוריניו הטיל וטו על תוכניות המועדון שכללו לכאורה מסע ענק ברחובות מדריד או בהצגה של חולצה לבנה ענקית על פני המגרש. פלורנטינו פרס נעדר במהלך ההצגה הצנועה שהודיעה על מינויו של מוריניו. רק המנכ"ל חורחה ולדאנו, העיתונאים ומוריניו נכחו בה. ריאל מדריד המשיכה את מסע ההחתמות שלה עם רכישות השחקנים אנחל די מריה, סרחיו קנאלס, פדרו לאון, ריקארדו קרבאליו, סאמי ח'דירה ומסוט אוזיל. ח'דירה ואוזיל מילאו בקיץ שלפני העונה תפקידי מפתח בהגעה של נבחרת גרמניה למקום השלישי במונדיאל 2010. ב-20 באפריל 2011 זכתה הקבוצה בתואר הראשון בעידן הגלאקטיקוס השני, לאחר ניצחון 1–0 על ברצלונה בגמר גביע המלך, כאשר כריסטיאנו רונאלדו הבקיע את השער המכריע בתוספת הזמן. ריאל גם הצליחה לעבור את שמינית הגמר בליגת האלופות לראשונה מזה שבע שנים, והגיעה לחצי גמר עונת 2010/2011 בו הפסידו לאלופה לבסוף ברצלונה. בלה ליגה, ריאל סיימה כסגנית לבארסה עם 92 נקודות, כשהבלאנקוס מובסים 0–5 במחזור ה-13 ומסיימים בתיקו 1–1 במחזור ה-32, ובכך השיגו את הנקודה הראשונה שלהם בששת משחקי הליגה האחרונים מול הבלאוגרנה. במאי 2011 מונה הגלאקטיקו לשעבר זינדין זידאן לג'נרל מנג'ר של המועדון, ולדאנו. עונת 2011/12בעונת 2011/2012 זכתה ריאל מדריד באליפות ספרד ה-32 שלה בניצוחו של ז'וזה מוריניו, עם שיאי ליגה של 100 נקודות, 121 שערים, הפרש שערים של +89 והכי הרבה ניצחונות חוץ לעונה בלה ליגה. רגע המפתח היה הניצחון 2–1 על בארסה בקאמפ נואו ב-21 באפריל, ההפסד הביתי הראשון של ברצלונה בעונה, שהגדיל את היתרון של ריאל מדריד בטבלה לשבע נקודות כשנותרו ארבעה משחקים לסיום, והוביל לכך שהבלאוגרנה, ברשות המאמן פפ גוארדיולה, איבדה את תואר הליגה. בליגת האלופות הגיעה הקבוצה לחצי הגמר, שם התמודדה מול באיירן מינכן (בניהולו של יופ היינקס, שהוביל בעבר את ריאל מדריד לזכייה בליגת האלופות ב-1998). הבלאנקוס הפסידו במשחק הראשון 1–2 וניצחו במשחק השני 2–1 בבית (כששחקן העבר של ריאל מדריד, אריין רובן, כובש פנדל כדי להשוות את התוצאה בסיכום). באיירן ניצחה 3–1 בדו-קרב הפנדלים, בו הבעיטות של כריסטיאנו רונאלדו וקאקה נעצרו על ידי מנואל נוייר מבאיירן, וסרחיו ראמוס החמיץ.[15] עונת 2012/13ריאל מדריד החלה את עונת 2012/13 בזכייה בסופר קאפ הספרדי, כשהיא מנצחת את ברצלונה בשערי חוץ. עם זאת, הסופר קאפ היה התואר היחיד של הבלאנקוס באותה עונה, אף על פי שהם היו קרובים לזכות בכולם. ריאל סיימה שוב כסגניתה של בארסה בלה ליגה, עם 85 נקודות, והגיעה לחצי גמר ליגת האלופות זו השנה השלישית ברציפות, שם הודחה על ידי בורוסיה דורטמונד בתוצאה 3–4 בסיכום. ריאל הרשימה גם בגביע המלך, וניצחה את ברצלונה בחצי הגמר לפני שהפסידה את הגביע ליריבתה העירונית אתלטיקו מדריד 1–2 בהארכה. העברה משמעותית באותה עונה הייתה החתמתו של לוקה מודריץ' טוטנהאם הוטספר תמורת כ-33 מיליון פאונד. לאחר ההפסד לאתלטיקו בגמר גביע המלך, פרס הודיע על עזיבתו של מוריניו בתום העונה ב"הסכמה הדדית".[16] ריאל ניצחה את ברצלונה בשלושה מששת המפגשים באותה עונה (2–1 בסופר קאפ בבית, 3–1 בגביע המלך בחוץ, 2–1 בליגה בבית), סיימה שניים בתיקו (2–2 בליגה בחוץ, 1–1 בגביע המלך בבית) והפסידה פעם אחת (2–3 בסופר קאפ בחוץ). הניצחון הבולט ביותר הגיע בחצי גמר גביע המלך, בו הדיחה מדריד את המחזיקה ברצלונה 4–2 בסיכום לאחר 3–1 בקאמפ נואו (עם צמד של רונאלדו) לאחר תיקו 1–1 בברנבאו.[17] הניצחון השלישי על ברצלונה הגיע במחזור ה-26 בלה ליגה, אז ריאל ניצחה 2–1 משערים של כרים בנזמה וסרחיו ראמוס. עם זאת, בשנה האחרונה של מוריניו נרשמו קרבות פנימיים בינו לבין מספר גלאקטיקוס כמו איקר קסיאס, סרחיו ראמוס, פפה וכריסטיאנו רונאלדו. מדיניות הבחירה של מוריניו יצרה מחלוקת: השוער והקפטן הוותיק קסיאס לא שיחק מאז ינואר 2013 אף על פי שכבר החלים מהשבר בידו, ובמקומו עמד בין הקורות דייגו לופס, שהיה בכושר מצוין בקמפיין המקומי והאירופי במהלך היעדרותו של קסיאס.[18] בליגת האלופות, ריאל מדריד הדיחה את מנצ'סטר יונייטד בשמינית הגמר, כשהמשחק הראשון בברנבאו נגמר בתיקו 1–1 וריאל השיגה ניצחון 2–1 לאחר מהפך באולד טראפורד (משחק שהיה שנוי במחלוקת בעקבות כרטיס אדום שנשלף לשחקן יונייטד נאני), כשכריסטיאנו רונאלדו כבש בשני המשחקים. הקבוצה הגיעה לחצי גמר ליגת האלופות בפעם השלישית ברציפות, אך הפסידה לבורוסיה דורטמונד 1–4, כשרוברט לבנדובסקי הבקיע את כל ארבעת השערים. הניצחון הביתי 2–0 של ריאל במשחק השני עם שני שערים מאוחרים לא הספיק כדי לבטל את היתרון המצטבר של דורטמונד 4–3, שקבע קלאסיקר גרמני בגמר 2013. ריאל עלתה לגמר גביע המלך מול היריבה העירונית אתלטיקו מדריד לאחר שניצחה את ברצלונה 4–2 בסיכום חצי הגמר. עם זאת, הבלאנקוס לא הצליחו לזכות בגביע, לאחר שרוב הבעיטות שלהם נעצרו על ידי השוער הבלגי (ושחקן ריאל בעתיד) טיבו קורטואה. אתלטיקו כבשה בתוספת הזמן וניצחה 2–1. למרות שחתם על הארכת חוזה לארבע שנים ב-2012, מוריניו עזב את ריאל מדריד בהסכמה הדדית עם המועדון בסיום עונת 2012/13, על רקע סכסוכים עם שחקני המפתח קסיאס, ראמוס ופפה.[19] עונת 2013/14ב-25 ביוני 2013, קרלו אנצ'לוטי הפך למאמן ריאל מדריד לאחר שחתם על חוזה לשלוש שנים.[20][21] יום לאחר מכן הוא הוצג במסיבת עיתונאים במדריד, שם הוכרז גם שזינדין זידאן ופול קלמנט יהיו עוזריו.[22] ב-1 בספטמבר 2013 הוכרזה העברתו של גארת' בייל מטוטנהאם הוטספר, שהצטרף לבנזמה ורונאלדו בהתקפה המדרידאית. העברתו של הוולשי הייתה שיא עולמי חדש, כאשר מחיר ההעברה נע סביב 100 מיליון אירו.[23] בעונתו הראשונה של אנצ'לוטי במועדון ריאל מדריד זכתה בגביע המלך, כאשר בייל הבקיע את שער הניצחון בגמר מול ברצלונה.[24] ב-24 במאי 2014 ניצחה ריאל את היריבה העירונית אתלטיקו מדריד בגמר ליגת האלופות, זכתה בתואר האירופי הראשון שלה מאז 2002,[25] והפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בעשרה גביעי אירופה.[26] שלישיית ההתקפה של הבלאנקוס, בייל, בנזמה ורונאלדו, שזכתה לכינוי "BBC", סיימה את העונה עם 97 שערים (ממוצע של 32.33 שערים לשחקן).[27] עונת 2014/15ב-12 באוגוסט 2014 זכתה ריאל מדריד בסופר קאפ האירופי 2014 מול אלופת עונת 2013/2014 בליגה האירופית, סביליה, בתוצאה 2–0. כריסטיאנו רונאלדו כבש את שני השערים של מדריד, שזכתה בתואר ה-78 של המועדון. בסופר קאפ הספרדי מול אתלטיקו, סיימה ריאל את משחק הבית שלה בתיקו 1–1 לאחר שערים של חאמס רודריגס וראול גרסיה, וההכרעה עברה לאצטדיון ויסנטה קלדרון.[28] מריו מנדז'וקיץ' הימם את ריאל אחרי שתי דקות בלבד במשחק השני וכבש את השער היחיד במשחק, ואתלטיקו זכתה בתואר.[29][30] במשחק האחרון של העונה, מרטין אודגור הנורווגי הפך לשחקן הצעיר ביותר של ריאל מדריד אי פעם ששיחק בלה ליגה. עונת 2015/16את העונה פתח רפאל בניטס כמאמן הקבוצה, אך ב-4 בינואר 2016 הוא פוטר והוחלף על ידי זינדין זידאן.[31] ב-28 במאי 2016 ניצחה ריאל את יריבתה העירונית אתלטיקו בגמר ליגת האלופות, וזכתה בתואר האירופי האחד-עשר שלה.[32] עונת 2016/17ב-2 במאי 2017, רונאלדו כבש שלושער וריאל עלתה ליתרון 3–0 מול אתלטיקו מדריד במשחק הראשון של חצי גמר ליגת האלופות.[33] ב-6 במאי 2017, צמדים של מוראטה ורודריגס מול גרנדה הובילו את מדריד לניצחון 4–0.[34] ב-10 במאי 2017, שער של איסקו הספיק לריאל כדי להעפיל לגמר ליגת האלופות, למרות הפסד 1–2 לאתלטיקו במשחק השני, מפני שריאל ניצחה 4–2 בסיכום שני המשחקים.[35] ב-14 במאי 2017, צמד של רונאלדו ושערים של נאצ'ו וקרוס הבטיחו לריאל ניצחון 4–1 על סביליה.[36] ב-17 במאי 2017, צמד נוסף של רונאלדו ושערים של בנזמה וקרוס הביאו למדריד ניצחון חוץ 4–1 מול סלטה ויגו. הניצחון הזה העלה את מדריד ליתרון בטבלת הליגה על ברצלונה, כשנותר משחק אחד לסיום העונה.[37] ב-21 במאי 2017, ניצחון 2–0 על מאלגה משערים של רונאלדו ובנזמה, הבטיח למדריד את אליפות הליגה ה-33 בתולדותיה בעונת 2016/2017.[38] ב-3 ביוני 2017 זכתה מדריד בליגת האלופות 2016/17 לאחר שהביסה את יובנטוס 4–1 בגמר, עם צמד של רונאלדו ושערים של קאסמירו ומרקו אסנסיו. ריאל זכתה בגביע אירופה בשני ברציפות, השלישי בארבע שנים וה-12 בסך הכל שלה. עם הניצחון הזה, מדריד הפכה לקבוצה הראשונה שזוכה פעמיים ברצף בגביע בעידן ליגת האלופות.[39] עונת 2017/18ריאל מדריד זכתה בליגת האלופות בפעם השלישית ברציפות כשניצחה את ליברפול 3–1 בגמר, והפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בשלושה תארים רצופים מאז 1976. זה היה גביע אירופה הרביעי של ריאל בתוך חמש שנים, שיא תקופת הדומיננטיות האירופית של קבוצה כלשהי מאז הדומיננטיות של הבלאנקוס עצמם בשנות ה-50 וה-60.[40] שחקני עידן הפוסט-גלאקטיקו (2018–הווה)
עונות 2018/19 ו-2019/20רונאלדו עזב את המועדון ב-2018 ליובנטוס, מה שגרם לעונה הגרועה ביותר של ריאל מזה עשור.[42] המועדון נכנס במקביל לבנייה מחודשת ארוכה, שהחלה להניב פירות בעונת 2019/2020, בה זכתה באליפות הליגה.[43] סיום עידן הגלאקטיקוסעונת 2020/21 שוב הסתיימה ללא תואר עבור הבלאנקוס, אך המועדון חזר לחצי גמר ליגת האלופות לאחר שתי הדחות רצופות בשמינית הגמר.[44] לבסוף, בעונת 2021/22 הושגה פריצת הדרך. בהנהגתו של קרלו אנצ'לוטי, שחזר לקדנציה שנייה במועדון, ריאל זכתה בדאבל של הלה ליגה וליגת האלופות.[45][46] בגמר, ריאל ניצחה את ליברפול 1–0 בשחזור המפגש מ-2018. כך, למרות הבנייה מחדש וסוף עידן הגלאקטיקוס, ריאל זכתה בגביע אירופה החמישי שלה בתשע שנים.[47] עם זאת, הזכייה הזאת הייתה שונה לחלוטין מקודמותיה. למרות מעמדה של ריאל כקבוצה המעוטרת ביותר בתולדות ליגת האלופות, היא נחשבה לאנדרדוג בעונה זו, לאחר שדורגה שביעית בסיכויי הזכייה לפני תחילת שלב הבתים בספטמבר 2021, והפייבוריטית הייתה פריז סן-ז'רמן (שבעצמה בנתה מעין גלאקטיקוס, בכיכובם של ליונל מסי, ניימאר וקיליאן אמבפה).[48] לפני תחילת שלב הנוקאאוט בפברואר 2022 ריאל שוב דורגה במקום השביעי, אחרי מנצ'סטר סיטי, באיירן מינכן, ליברפול, צ'לסי, פריז סן-ז'רמן ואייאקס, ונחשבה לאנדרדוג מול כל הקבוצות מולן התמודדה (פריז, צ'לסי, סיטי וליברפול, לפי הסדר).[49] לכן, הזכייה של מדריד נחשבת בין הפחות צפויות בהיסטוריה המודרנית של ליגת האלופות.[50] תאריםעידן הגלאקטיקוס הראשון
עידן הגלאקטיקוס השני
בישראללפני עונת 2005/2006 הוחלט במכבי תל אביב, לרגל חגיגות המאה למועדון (שהוקם ב-1906) ובעקבות העפלת הקבוצה לליגת האלופות בעונה שעברה, להקים פרויקט "גלאקטיקוס" מקומי לקראת העונה. באותה המועדון היה בתקופה קשה לנוכח מחאות אוהדים נגד הבעלים לוני הרציקוביץ' בעקבות הוויתור על אבי נמני דווקא אחרי עונת האליפות ב-2002/2003, ומי שהגה את הרעיון היה דווקא אחד מבעלי מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב, דייוויד פדרמן, ששכנע את הרציקוביץ' להגדיל משמעותית את תקציב הקבוצה. פדרמן טס לאנגליה ושכנע את אייל ברקוביץ', שחקן פורטסמות', לחתום בקבוצה. במסיבת העיתונאים בה הוצג בקבוצה הכריז ברקוביץ' כי קבוצתו תזכה בדאבל.[51] בקבוצה הוחתמו גם אבי יחיאל, בלם נבחרת ישראל, ג'ובאני רוסו, שעבר לקבוצה ישירות ממכבי חיפה, ובלסינג קאקו, שהוחתם מבולטון וונדררס מהפרמייר ליג. שיא חלון ההעברות של הצהובים היה החתמתו בחזרה של נמני מבית"ר ירושלים. הזרים כריסטיאן גונזאלס האורוגוואי, ז'וזה דוארטה הברזילאי ואאוג'ן טריקה הרומני חתמו גם הם בקבוצה. המועדון אף שבר את שיא המינויים שלו, עם 9,500. העונה של מכבי תל אביב נפתחה רע עם הפסד 2–3[52] לבני יהודה במסגרת גביע הטוטו ותבוסה בדרבי להפועל תל אביב 0–3. הקבוצה גם הודחה מגביע אופ"א אחרי 2–2 בהארכה באצטדיון בלומפילד מול אפואל ניקוסיה, ו-2–3 בסיכום. למרות ניצחונות בפתיחת הליגה 1–0 על בית"ר ירושלים ו-2–0 על הפועל תל אביב, הקבוצה הפסידה 0–1 להפועל כפר סבא ומכבי חיפה החלה לברוח.[53] בעקבות ריאיון של ברקוביץ' לפגוש את העיתונות בערוץ 2, בו תקף את קבוצתו על כך שלא החתימה חלוץ,[54] השעה אותו המאמן ניר קלינגר מהקבוצה.[55] כבר בנובמבר עמד הפער בין הצהובים למכבי חיפה על 11 נקודות, והקבוצות הגיעו למשחק ביניהן במומנטום הפוך. חיפה ניצחה 2–1 והגדילה את הפער ל-14.[56] לאחר הפסד לבית"ר ירושלים התפטר קלינגר מתפקידו ובמקומו מונה בני טבק, מאמן קבוצת הנוער של המועדון, אך הוא הוחזר לפני שאימן פעם אחת את הקבוצה הבוגרת.[57] טון קאנן, שאימן את בית"ר ירושלים עד שפוטר ממנה, מונה למאמן הקבוצה ב-20 בדצמבר.[58] בפברואר הוחתמו בקבוצה גיורגי דמטרדזה, אלווין בצ'ירי והנרי מקינאווה בניסיון לשפר את המצב, וזמן קצר לאחר מכן ניצחו הצהובים את מכבי חיפה 1–0 משער של אופיר חיים.[59] השפל של הקבוצה בעונה היה התבוסה 0–4 להפועל עכו מהליגה הלאומית במסגרת גביע המדינה.[60] מכבי תל אביב סיימה את העונה במקום השישי עם 44 נקודות. בסיום העונה פרש ברקוביץ' מכדורגל,[61] והעונה הסתיימה בכישלון חרוץ.[62] הערות שוליים
|
