|
ונלפאקסין
ונלפאקסין (באנגלית: Venlafaxine) היא תרופה נוגדת דיכאון מקבוצת מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין (SNRI).[1] התרופה יצאה לשוק לראשונה על ידי חברת וויאט (Wyeth) בשנת 1993, ומשווקת כעת על ידי פייזר, דקסל פארמה וטבע. התרופה ונלפאקסין ידועה גם בשמות המסחריים אפקסור (Effexor) ו-ויאפקס (Viepax).[2] ונלפאקסין משמשת לטיפול בהפרעת דיכאון מג'ורי, הפרעת חרדה כללית, הפרעת פאניקה, הפרעת חרדה חברתית[1] והפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD).[3] מחקרים הראו שונלפאקסין משפרת את מצבם של הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (באנגלית: Post traumatic stress disorder - PTSD), ועשויה לשמש גם לכאב כרוני.[4] התרופה נלקחת בבליעה דרך הפה[1] וזמינה גם בפורמולציה של שחרור מושהה - ונלפאקסין XR (Venlafaxine XR).[3] תופעות הלוואי השכיחות כוללות אובדן תיאבון, עצירות, יובש בפה, סחרחורת, הזעה, נדודי שינה, נמנום ובעיות מיניות.[3][1] תופעות לוואי חמורות כוללות סיכון מוגבר להתאבדות, מאניה ותסמונת סרוטונין.[1] בהפסקת הטיפול, ייתכנו סימפטומים של תסמונת הפסקת טיפול.[1] בעבר עלו חששות ששימוש במהלך החלק המאוחר של ההריון עלול להזיק לתינוק.[1] אין כיום מחקרים המוודאים את הסיכון בשימוש בתרופה זו במהלך היריון או הנקה, אם כי ידוע כי היא מופרשת בחלב אם.[3] התרופה אושרה לשימוש רפואי על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) בשנת 1993, כנגד דיכאון, חרדה והפרעות נוספות הקשורות למצב הרוח.[5][1] נכון לשנת 2022, ונלפאקסין דורגה במקום ה-44 ברשימת התרופות הנפוצות ביותר בארצות הברית, עם למעלה מ-13 מיליון מרשמים שנרשמו עבורה.[6][7] שימושים רפואייםהתרופה משמשת בעיקר לטיפול בדיכאון קליני, הפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder - GAD), הפרעת פאניקה וחרדה חברתית.[1][8][9] שימוש מחוץ להתוויה נעשה לטיפול בנוירופתיה סוכרתית[10] ומניעת מיגרנה.[11] משערים כי הפחתת הכאב נובעת מהשפעתה על הקולטן לאופיואידים.[12] נמצא גם כי ונלפאקסין מפחיתה את חומרת 'גלי החום' בנשים בגיל המעבר ובמהלך סרטן שד.[13][14] לונלפאקסין יש פעולה משולבת למערכת הסרטונינרגית והאדרנגית וכך היא יכולה להתאים כטיפול להפחתת אפיזודות של קטפלקסיה בחולים עם נרקולפסיה.[15] מספר מחקרים פתוחים ושלושה עם סמיות כפולה הצביעו על יעילות הונלפאקסין בטיפול בהפרעת קשב וריכוז (ADHD).[16] ניסויים קליניים מצאו יעילות אפשרית בהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD).[17] דיווחי מקרים, ניסויים פתוחים והשוואות עיוורות עם תרופות מבוססות הצביעו גם על יעילותה של ונלפאקסין בטיפול בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית.[18] דיכאוןה-FDA אינו מצביע על עדיפות ברורה של קבוצת תרופות נוגדות דיכאון אחת על פני האחרות. הרושם הקליני שונה אך עדיין אין מחקר שהוכיח את עליונותה של קבוצה אחת על פני אחרת בצורה מספקת מבחינה מדעית. קיימת טענה שהשפעה משולבת על סרוטונין ונוראפינפרין משפיעה כל דיכאון באופן יותר משמעותי מאשר השפעה על סרוטונין בלבד. הדיווח הראשון בנושא הגיע מאוניברסיטה דנית שבדקה קלומיפרמין בהשוואה לציטלופראם (ציפרמיל) ופרוקסיטין. דיווח נוסף שחיזק טענה זו, השווה פציינטים שקבלו שילוב של דזיפרמין עם פלואקסטין לכאלו שקבלו רק דזיפרמין. הבסיס החזק ביותר לטענה היא מטה-אנאליזה של 25 מחקרים לגבי פציינטים מאושפזים, שהשוותה טיפול בטריציקלים לטיפול ב-SSRI, אף על פי שהטריציקלים הראו עדיפות קלה בלבד. הממצאים הראו שתמיד היה יתרון במתן טריציקלים שיש להם השפעה על שני המסלולים (סרוטונין ונוראפינפרין). מטה-אנאליזה הצביעה על אפשרות שלונלפאקסין יש פוטנציאל גבוה יותר לרמיסיה לעומת SSRI.[3] מטה-אנליזה אחרת הראתה כי יעילות הונלפאקסין אינה קשורה לחומרתו הבסיסית של הדיכאון.[19] טיפול בילדים ומתבגריםמחקרים לא הוכיחו את יעילות הונלפאקסין בטיפול בילדים ובמתבגרים.[20] יתרה מזו, בילדים ובני נוער עם דיכאון הטיפול בונלפאקסין מגביר את הסיכון למחשבות או ניסיונות אובדניים.[21][22][23][24] דיכאון בהפרעה ביפולריתנעשתה בדיקה של החברה הבינלאומית להפרעות דו-קוטביות (The International Society for Bipolar Disorders) לגבי שימוש בתרופות נוגדות דיכאון בהפרעה דו-קוטבית.[25] במהלך הטיפול בדיכאון בפציינטים הסובלים מהפרעה דו-קוטבית (מסוג I או II), ההתרשמות הייתה שתרופות מסוג SSRI ובופרופיון גורמות להופעת היפומאניה או מאניה בשכיחות יותר נמוכה. לעומתן, תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון הטריציקליים וקבוצת ה-SNRI נושאות סיכון גבוה למעבר מדיכאון למצבי רוח מוגברים ופתולוגיים. לכן מומלץ לשיקול במקרים כאלו לעשות הערכה מדוקדקת של כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבות הקליניות. השכיחות והחומרה של המעברים למצבי רוח היפומאניים ומאניים נראית גדולה יותר במחלה דו-קוטבית I מאשר II. לכן במחלה דו-קוטבית I ההמלצה היא לתת נוגדי דיכאון בשילוב עם מייצבי מצב רוח.[25] חרדהחלק ממנגנון הפעולה של ונלפאקסין הוא חסימה של ספיגה חוזרת של נוראדרנלין. לאור זאת העלו ספקות לגבי התאמתו לטיפול בחרדה, אך במחקרים שונים נמצא שונלפאקסין אכן יעיל בטיפול בהפרעות חרדה. ונלפאקסין נחשבת בחירה מתאימה לטיפול בהפרעות חרדה כמו חרדה מוכללת, חרדה חברתית, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) הפרעה אוסבססיבית קומפולסיבית (OCD) והפרעת פאניקה.[26] חרדה מוכללתונלפאקסין בשחרור מושהה (extended) אושרה כטיפול בחרדה מוכללת. מחקרים קליניים ארוכי טווח, שנמשכו 6 חודשים, בחנו את יעילות התרופה במינונים שנעו בין 75 מ"ג ל-225 מ"ג. התוצאות הראו כי נלפאקסין אפקטיבית לטיפול בחרדה מוכללת, ומצאו שיפור בסימפטומים אופייניים: אינסומניה, ירידה בריכוז, חוסר שקט, עצבנות ומתח שרירים מוגבר.[3][27] חרדה חברתיתונלפאקסין אושרה לטיפול בחרדה חברתית הידועה גם כ־Social-Phobia או Social Anxiety Disorder. מחקרים קליניים שנמשכו 12 שבועות הראו כי ונלפאקסין בטבליות בשחרור מושהה מתאימה לטיפול בחרדה חברתית.[3][28] הפרעת פאניקההועלו חששות באשר לשאלה האם ונלפאקסין יכול להתאים לטיפול בהפרעת פאניקה, הידועה גם כ־Panic Disorder. על רקע יעילותה בטיפול בהפרעות החרדה האחרות נעשו מחקרים שהיו מכוונים לנושא והוכיחו יעילות לטווח קצר ולטווח ארוך, ובכך הפכה אותו לבחירה כקו טיפול ראשון בהפרעת פאניקה. הפרעות חרדה משולבות לעיתים קרובות עם הפרעת דיכאון ומצבים פסיכיאטריים וסומאטיים אחרים. בשילוב עם יעילותה המוכחת בהפרעת דיכאון והסיכון הנמוך לתופעות לוואי חמורות, ניתן להשתמש בונלפאקסין בחולים עם הפרעת פאניקה ומחלות הנלוות לדיכאון וחרדה. היתרונות של ונלפאקסין בחולים עם הפרעות אכילה ותסמונות כאב סומטיות מחזקות את התועלת הפוטנציאלית שלה בחולים עם מצבים נלווים מרובים.[26] הפרעה אובססיבית קומפולסיביתממחקרים עולה שונלפאקסין יעילה לטיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית, גם במקרים שהיו עמידים לטיפול בתרופות מקבוצת ה-SSRI.[29][30] ממחקר אחר עולה כי ונלפאקסין שווה ביעילותה לקלומיפראמין בטיפול בהפרעה אובססיבית קמפולסיבית, עם פחות תופעות לוואי.[31] הפרעת דחק פוסט טראומטיתונלפאקסין הוכחה כמתאימה לטיפול באנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית.[32][33] למרות שמטופלים רבים הראו שיפור אחרי 12 שבועות של טיפול תרופתי, ניסיון קליני מתרופות אחרות מצביע על כך ששיפור נוסף מתרחש מאוחר יותר. ניסיון ב-SSRI למשל מצביע על כך שתגובה ראשונית יכולה להופיע גם אחרי 4 עד 6 חודשים של טיפול תרופתי. בהפרעת דחק פוסט טראומטית כרונית הסיכון להישנות ההפרעה הוא גבוה, ולכן כחלק מפרקטיקה סטנדרטית מומלץ המשך טיפול תרופתי למשל שנה לפחות.[32] כאב כרונינוגדי דיכאון נכללים כטיפול כנגד כאב כרוני, ובמיוחד כנגד כאבים כתוצאה מ:[34]
חלק מהתרופות מקבוצת ה-SNRIs נבדקו ונמצאו יעילות כטיפול בכאב כרוני וביניהן ונלפאקסין ודולוקסטין (Duloxetine, Cymbalta). יש עדויות גם לכך שונלפאקסין יכולה לשמש כתרופה משככת כאבים בטוחה ונסבלת היטב לטיפול סימפטומטי בכאב נוירופתי.[35] טיפול בחיותיש הוכחות ליעילות טיפול בונלפאקסין בחתולים עם התנהגות בעייתית ובכללה אגרסיה. כרגע יש מעט מחקרים לגבי הטיפול בונלפאקסין בכלבים.[36] הזהרות ותופעות לוואילונלפאקסין יש בטיחות ופרופיל תופעות לוואי דומים לאלו של ה-SSRI. תופעת הלוואי השכיחה של ונלפאקסין היא בחילה. הדרך לנסות ולמזער תופעת לוואי זו היא התחלת טיפול במינון נמוך ועליה הדרגתית. בבחילות חמורות רושמים תרופות כמו אנטאגוניסט סלקטיבי ל-5-HT3 או רמרון.[3] תופעות לוואי שכיחות אחרות הן כאב ראש, אינסומניה, ישנוניות, יובש בפה, סחרחורת, עצירות, חוסר אנרגיה, חולשה, הזעה ועצבנות.[3] תופעות לוואי הקשורות לתפקוד ורציה מיניתונלפאקסין עשויה לגרום לתופעות לוואי הקשורות לתפקוד ולרציה המינית, בעיקר ירידה בליבידו והשהיית אורגזמה או שפיכה. במחקר מעקב מעמיק נמצא כי השכיחות יכולה להיות גבוהה אף יותר מ-30-40%.[3][37] לחץ דםטיפול בונלפאקסין במינון גבוה קשור לסיכון מוגבר לעליה מתמשכת בלחץ דם. מחקרים שבחנו מטופלים עם דיכאון אשר קיבלו ונלפאקסין בשחרור מיידי (IR) הראו קשר ישיר בין מינון התרופה לבין עלייה בלחץ הדם. במינונים עד 300 מ"ג ליום השכיחות בעליית לחץ הדם הייתה ב-3-7% מהמקרים ובמינונים הגבוהים מ-300 השכיחות בעליית לחץ הדם הגיעה ל-13%. במערך הנתונים הזה טיפול בונלפאקסין לא השפיע לרעה על בקרת לחץ הדם של חולים הנוטלים תרופות להורדת לחץ דם, והוריד את הערכים הממוצעים של חולים עם קריאות לחץ דם גבוהות לפני הטיפול.[3] מחקרים מבוקרים שהשוו ונלפאקסין בשחרור מושהה לפלצבו הראו כי העלייה במטופלי הונלפאקסין בשחרור מושהה הייתה רק בכ-1% גבוהה יותר. המחקרים נעשו תוך הגבלת המינון של הונלפאקסין וכך הורידו משמעותית את החשש לעלייה בלחץ הדם. בגלל תוצאות המחקרים מומלץ לערוך ניטור של לחץ דם בזמן טיפול במינונים גבוהים יותר של ונלפאקסין בשחרור מושהה.[3] מסיבה זו גם מומלץ להשתמש בונלפאקסין בזהירות בטיפול בחולים הסובלים גם מיתר לחץ דם, ויש להפסיק את השימוש אם יתר לחץ דם משמעותי נמשך.[38][39] בנוסף לדיווחים על לחץ דם גבוה עוד לפני תחילת שיווק התרופה היו דיווחים על:
היריון והנקההאינפורמציה הזמינה לגבי ההשפעה של ונלפאקסין במהלך ההיריון וההנקה אינה מספקת ולכן יש לשקול בזהירות את הסיכונים לעומת התועלת לגבי השימוש במהלך ההיריון וההנקה.[3] שרות הבריאות האנגלי (NHS) פרסם בפברואר 2022 שאין ראיות משמעותיות המצביעות על כך שטיפול בונלפאקסין בתחילת ההיריון משפיע על התפתחות התינוק. טיפול בונלפאקסין בשבועות שלפני הלידה יכול לפעמים לגרום לתסמיני גמילה קצרי טווח ולעיתים נדירות מאוד לבעיות נשימה אצל התינוק. יש לוודא במקרים אלה שהתינוק ייבדק לאחר הלידה ויקבל את הטיפול המתאים.[40] לפי דיווח של שירות הבריאות האנגלי המשך טיפול בונלפאקסין בחודש האחרון להיריון עלולה להגביר במידה מועטה את הסיכון לדימום לאחר הלידה. מדובר בתופעת לוואי נדירה, שאין בעקבותיה המלצה על הפסקת הטיפול בונלפאקסין עבור רוב הנשים ההרות. המלצה זו מדגישה את הבריאות הנפשית של האישה ההרה שלדעתם היא בעלת חשיבות מרכזית והשפעה גדולה על רווחת היולדת כמו גם על רווחת התינוק. במהלך הטיפול חשוב לקחת בחשבון את הסכנה להחמרת הדיכאון והחרדה במהלך ההיריון ואחרי הלידה.[40] הוועדה לתופעות לוואי של תרופות של ממשלת ניוזילנד (Medicines Adverse Reactions Committee) פרסמה ב-2022 הזהרה לגבי שימוש בתרופות מקבוצת ה-SSRI ומקבוצת ה-SNRI בשלבי ההיריון הראשונים באמרם כי שימוש זה יכול לגרום למומים מולדים. באזהרה נכלל גם שימוש בשלבי היריון מאוחרים בתרופות מקבוצת ה-SNRI בציון כי הוא יכול להוביל לרעלת היריון, ושימוש בסמוך ללידה יכול לגרום לדימום במהלך הלידה.[41] פוריותאין עדות ברורה המקשרת את הטיפול בונלפאקסין בירידת הפוריות בגברים. קיימת אפשרות שהתרופה משפיעה על המחזור החודשי אצל נשים.[40] אקאתיזיהיש דיווחים בודדים על אקאתיזיה (הפרעה בתנועה) המופיעה כתופעתה לוואי לטיפול בונלפאקסין. סקירה של הספרות העלתה רק שלושה מקרים כאלו.[42] פגיעה בכבדטיפול בונלפאקסין מקושר לעיתים לעליה אסימפטומטית ברמות אמינוטראנסאמינז שהיא לרוב זמנית. במקרים נדירים יש קשר לפגיעה קלינית בכבד.[43] תסמונת סרוטוניןרעילות חמורה של ונלפאקסין במינון גבוה או בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון אחרות כגון SSRI, SNRI או MAOI, עלולה להוביל לתסמונת סרוטונין. תסמונת זו שעלולה לסכן חיים, קשורה לפעילות סרוטונרגית מוגברת במערכת העצבים המרכזית.[44] תסמינים של תסמונת סרוטונין אפשר שיכללו: שינויים במצב נפשי (כגון תסיסה, הזיות, תרדמת), חוסר יציבותאוטונומית (היכולה להתבטא: טכיקרדיה, חוסר יציבות של לחץ דם, היפרתרמיה), סטיות עצביות-שריריות (למשל היפרפלקסיה, חוסר קואורדינציה), או תסמינים במערכת העיכול (כגון בחילות, הקאות, שילשולים).[45] דווח על מקרה של תסמונת סרוטונין חלקית, במהלכה המטופל סבל מהלוצינציות על רקע טיפול בונלפאקסין במינון בינוני (150 מ"ג ליום).[46] תסמונת הפסקת טיפול (discontinuation syndrome)הפסקת טיפול בונלפאקסין קשורה לעיתים קרובות לתסמונת הפסקת הטיפול. התסמונת מאופיינת בשילוב של תופעות לוואי המלוות הפחתה מהירה או הפסקה פתאומית של הטיפול וכוללת: סחרחורת, יובש בפה, נדודי שינה, בחילה, עצבנות, הזעה, אנורקסיה, שלשולים, נמנום והפרעות תחושתיות. מסיבה זו, כאשר מחליטים להפסיק את הטיפול חשוב להוריד מינון, במידת האפשר, בהדרגה ובאיטיות. לעיתים אפשר לגשר על ההפסקה על על ידי מתן כמה מנותפלואוקסטין.[3] מינון יתרלפני תחילת שיווק הונלפאקסין לא היו כל דיווחים על מקרי מוות, למרות שהיו דיווחים על שינויים באק"ג, על טכיקרדיה, ברדיקרדיה, לחץ דם גבוה, לחץ דם נמוך, קומה, סינדרום סרוטונין והתכווצויות. בהמשך דווח על מקרי מוות הכוללים שימוש בונלפאקסין בשילוב עם תרופות אחרות או אלכוהול.[3] עליה באובדנותמנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) פרסם אזהרת קופסה שחורה עבור תרופות נוגדות דיכאון שמזהירה מפני מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית של ילדים ומבוגרים צעירים. אזהרה זו מבוססת על ניתוח בן עשור של תוצאות ניסויים קליניים. לאחרונה, ניתוח מחודש ומקיף של נתונים הראה כי מחשבות אובדניות יורדות אצל חולים מבוגרים וגריאטריים שטופלו בתרופות נוגדות דיכאון בהשוואה לפלצבו ולא נמצאו הבדלים לגבי שכיחות מחשבות אלו עבור בני נוער. אצל מבוגרים נמצאה הפחתה במחשבות התאבדות ובניסיונות, שהתרחשה במקביל לירידה בתסמיני הדיכאון. בכל קבוצות הגיל במהלך הטיפול התרופתי היה שיפור בחומרת הדיכאון וירידה באובדנות. נראה כי הטיפול ב-SSRI וב-SNRI מביא לירידה בשכיחות ההתאבדות הקשורה לירידה בתסמיני דיכאון עם הטיפול.[47][48] מטא אנליזה משנת 2014 של 21 ניסויים קליניים השוותה את הונלפאקסין כטיפול בדיכאון במבוגרים לפלצבו. ונלפאקסין הפחיתה את הסיכון למחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית ובמקביל הוכחה כיעילה כנגד דיכאון.[49] תוצאות שונות נמצאו במחקר אחר, שנערך בפינלנד בין השנים 1997 עד 2003 (במשך 3.4 שנים), ועקב אחר יותר מ-15,000 חולים. מחקר זה הראה כי ונלפאקסין מעלה את הסיכון להתאבדות ב-60% (עליה בעלת מובהקות סטטיסטית) בהשוואה לאנשים שנותרו ללא טיפול. במקביל הראו כי עבור אנשים שטופלו בתרופה אחרת, פלואוקסטין, הטיפול הפחית את הסיכון להתאבדות לחצי.[50] במחקר בחסות ויית, המייצרת ומשווקת ונלפאקסין, נאספו נתונים על יותר מ-200,000 מקרים שהתקבלו ממסד הנתונים של מחקר פרקטיקה כללית בבריטניה (UK General Practice Research Database). המחקר נעשה על אוכלוסייה של בני 18 עד 89, בין השנים 1995 עד 2005. במחקר מצאו שבקבוצת חולים שטופלו בונלפאקסין היה מספר גדול יותר של גורמי סיכון להתאבדות בהשוואה לחולים שטופלו בתרופות נוגדות דיכאון אחרות. בין גורמי הסיכון שנבדקו: ניסיונות התאבדות קודמים, קרובים משפחה עם דיכאון חמור או דיכאון חמור הקשה לטיפול. המטופלים שנטלו ונלפאקסין נמצאו בסיכון גבוה יותר להתאבדות באופן משמעותי בהשוואה לאלו שקיבלו פלואוקסטין או ציטלופראם, ללא קשר לטיפול שקבלו. לאחר התאמה לגורמי סיכון ידועים, ונלפאקסין הייתה עדיין קשורה לסיכון מוגבר להתאבדות, אם כי לא מובהק סטטיסטית.[51] ונלפאקסין אסורה לשחמוש בילדים ובמתבגרים עם דיכאון. בילדים ובמתבגרים עם אבחנה של דיכאון נמצא כי הטיפול בונלפאקסין מגביר את הסיכון למחשבות או ניסיונות אובדניים.[52][21][23][24][53] בחלק מהמחקרים ונלפאקסין נמצאה כמסוכנת יותר עבור ילדים ומתבגרים לגרימת אובדנות מאשר נוגדי דיכאון אחרים.[52][21] פרמקוקינטיקה במתן דרך הפה ונלפאקסין נספגת ברובה (92%) למחזור הדם. התרופה עוברת חילוף חומרים בכבד באמצעות האיזואנזים CYP2D6 לדסונלפאקסין (desvenlafaxine), המשווק כעת כתרופה נפרדת בשם פריסטיק (Pristiq).[54][3] הפריסטיק שייך לקבוצת ה-SNRI, ונמצא יעיל קלינית במידה שווה לונלפאקסין. כלומר - ההבדל בחילוף החומרים בין התרופה לבין המטבוליט שלה אינו משפיע על היעילות הקלינית שלהן. עם זאת, דווח על תופעות לוואי חמורות יותר אצל אנשים עם פעילות נמוכה של האיזואנזים CYP2D6.[55][56] ריכוזים קבועים של ונלפאקסין ושל המטבוליט שלו מושגים בדם תוך 3 ימים, והשפעות טיפוליות מושגות בדרך כלל תוך 3 עד 4 שבועות. בנבדקים בריאים לא נצפתה הצטברות של ונלפאקסין גם במהלך טיפול ממושך. הדרך העיקרית בה מופרשים ונלפאקסין והמטבוליטים שלה היא דרך הכליות. זמן מחצית החיים של ונלפאקסין קצר יחסית, ולכן מזהירים מטופלים להימנע מדילוג על לקיחת התרופה, כיוון שאפילו מנה אחת שהוחמצה יכולה לגרום לתסמינים של הפסקת טיפול.[57] במינונים נמוכים (פחות מ-150 מ"ג) התרופה פועלת על הנוירוטרנסמיטור סרוטונין, ובמינונים בינוניים (מעל ל-150 מ"ג) היא פועלת גם על הנוירוטרנסמיטור נוראדרנלין. במינונים גבוהים (מעל ל-300 מ"ג) התרופה עובדת על הנוירוטרנסמיטורים סרטונין, נוראדרנלין ודופמין. אינטראקציה עם תרופות אחרותהמטבוליזם העיקרי של ונלפאקסין הוא בכבד. לתרופה ולמטבוליט העיקרי שלה יש אותה פוטנטיות טיפולית ולכן תרופות המשפיעות ישירות על הונלפאקסין אינן משפיעות על האפקט הטיפולי. ונלפאקסין יכולה להעלות רמה של תרופות כמו דזיפרמין (דפרקסן) וריספרדל.[58] בגלל החשש מתסמונת סרוטונין אסור לתת ונלפאקסין עם תרופות מקבוצת ה-MAOI. רק אחרי שמתן הונלפאקסין הופסק למשך שבוע אפשר להתחיל במתן תרופה מקבוצת ה-MAOI. יש כיום נתונים מעטים לגבי שילוב של ונלפאקסין עם תרופות פסיכיאטריות אחרות כמו: נוירולפטיקה אטיפית, בנזודיאזפינים, ליתיום, ותרופות אנטי אפילפטיות, ולכן נאמר כי יש להפעיל שיקול קליני בשילוב כזה.[58] שימוש לרעהקיים שימוש לרעה בונלפאקסין כסם המלווה בנזקים, היכולים להופיע במאוחר, תוך חודש.[59] מציאת נתונים לגבי שכיחות השימוש לרעה בתרופה אינה קלה. משתמשים דיווחו על שימוש במינונים גבוהים במיוחד, פי 5 עד 10 מהמינונים הקליניים המקובלים, בהם מתקבלת השפעה הדומה לזו המתקבלת בסמים כמו אקסטאזי (MDMA).[60] שימוש לרעה בשילוב סמים אחרים דווח לעיתים קרובות.[61] תופעות הלוואי של הונלפאקסין בצורתן הקיצונית הן חלק מההשפעות השליליות בשימוש לרעה בתרופה. מסיבות אלו ונלפאקסין אמור להינתן אך ורק כחלק מטיפול רפואי בפיקוח רופא. שימוש וטרינרייםכלביםמאמר שהתפרסם ביוני 2023 בעיתון לטיפול התנהגותי וטרינארי (Journal of Veterinary Behavior) סוקר מחקר רטרוספקטיבי ומסקנתו שונלפאקסין מתאים לטיפול בחרדה בכלבים.[62] ידוע שנוגדי דיכאון בכלל יכולים לגרום לתופעות רעילות אצל כלבים. במקרה של ונלפאקסין,[63] סימני ההרעלה מופיעים לרוב תוך 6-8 שעות, אם כי בשימוש בתרופה בשחרור מושהה הסימנים יכולים להופיע עד 72 שעות אחרי העיכול.[63] במקרה של הרעלה הסימנים יהיו
הטיפול יכול לכלול
חתוליםביוני 2022 פורסם מאמר שבדק השפעת ונלפאקסין על בעיות התנהגות בחתולים. נמצא שיפור במדדים שונים שנבדקו, חלקם תוך 30 יום ואחרים תוך 60 יום. תופעות הלוואי היו מוגבלות לנמנום והתגלו בחתול יחיד.[64] הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
