|
זאת חנוכה.jpg) זאת חנוכה הוא כינוי ליום השמיני של חנוכה (ב' בטבת או ג' בטבת) שמקורו ביהדות אשכנז,[1] שכן בקריאת התורה של יום זה נמצאות המילים ”זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ” (ספר במדבר, פרק ז', פסוק פ"ד). בתקופות מסוימות היה מקובל בקרב יהודי אשכנז לכנות יום זה בכינוי חנוכת המזבח על שם אותו פסוק,[2] ולא מוכר שימוש במינוח "זאת חנוכה" לפני המאה ה-16. במחשבת החסידות מוקדש עניין מיוחד ליום זאת חנוכה, וחסידויות רבות נוהגות לערוך ביום זה טיש ולשרוף את פתילות נרות חנוכה ברוב עם. כמו כן, בחסידויות רבות מתייחסים לזאת חנוכה בתור שיאו של חנוכה, יום שכולל בתוכו את כל הימים שלפניו[3][4], ובתור יום החיתום האחרון של הגזר הדין של השנה. מנהגי היוםבספר מנהגי מהרי"ל מובא מנהג יהדות ריינוס על פיו ביום השמיני של חנוכה אין לעשות מלאכה[5], כפי שאין לעשות מלאכה גם ביום הראשון של חנוכה. יש שנוהגין להרבות בסעודה, מפני שעושים סעודה לגמרה של מצווה וביום זה גומרים את מצוות הדלקת נרות חנוכה, ואדמו"רים בחסידויות השונות נוהגים לערוך ביום זה טיש[6]. מנהג נפוץ ומיוחד לזאת חנוכה הוא מנהג שריפת הפתילות של נרות חנוכה, שעושים מפני שהשמן והפתילות ששימשו להדלקת נרות מיוחדים למצווה ואסור להשתמש בהם לצורך דברים אחרים[7], בקהילות חסידיות רבות נהגו לשרוף את הפתילות ברוב עם, ויש שנהגו להקפיד לשורפן ביום[6]. אחרים נהגו לשרוף את הפתילות בשריפת החמץ בפסח[6][8], ומסתמכים על כך שהשמן שנותר לא מיוחד למצווה. ונוהגים להגיד בזמן שריפת הפתילות את פרק ס"ז בתהלים[9]. בגלל משמעותו של היום בקהילות החסידיות כיום חיתום הדין האחרון של השנה - יש שמאחלים "גמר חתימה טובה" או "גמר טוב" עד זאת חנוכה[10]. מאותה סיבה, נהגו רבים להתפלל בו על כפרת עוונות, פרנסה[11] ופקידת עקרות[12]. בעשרות שנים האחרונות הנהיג רבי אשר פריינד[13] לנסוע ביום הזה לציון הרשב"י במירון, מנהג שהתפשט בקהלים רבים[14]. משמעות היוםרחמים ותשובה ויום החיתום האחרוןחשיבותו של היום השמיני של חנוכה מובאת כבר בכתבי האר"י[15], המשווה את שבעת ימי החנוכה הראשונים לשבע המידות הראשונות מתוך י"ג מידות הרחמים (כל יום למידה אחת בלבד), ואת היום השמיני לשש המידות האחרונות, מנוצר ועד ונקה. מקובל בחסידות לומר כי ימי החנוכה הם המשך לימים הנוראים, ומי שלא עשה תשובה בעשרת ימי תשובה, תשובתו מתקבלת עד יום השמיני של חנוכה[16]. רמז לכך מופיע בספר ישעיהו בפסוק: ”בְּזֹאת יְכֻפַּר עֲוֹן-יַעֲקֹב” (ספר ישעיהו, פרק כ"ז, פסוק ט')[17]. ורבי ישראל מרוז'ין אף אמר עליו:
.jpg) מעל לטבעהמהר"ל מפראג (בספרו "נר מצווה") עומד על ההקבלה שבין היום השמיני של חנוכה לבין ברית המילה, הנעשית ביום השמיני להולדת ילד יהודי. לדבריו המספר 7 מסמל את הטבע ומספר 8 מסמל את מה שמעל לטבע. ששת ימי הבריאה ושבת - זה הטבע, והיום השמיני הוא מעל לטבע. כך התינוק שנברא עם עורלה - זה הטבע, וביום השמיני לאחר המילה הוא הופך להיות מעל הטבע. המהר"ל מחדד את דבריו ומזכיר את דיני כהן גדול הנכנס לקודש הקודשים פעם אחת בשנה ביום הכיפורים. על כך כתוב בתורה: ”בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל-הַקֹּדֶשׁ”, ועל כך אמרו חז"ל: בזכות המילה שנאמר בה ”זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ: הִמּוֹל לָכֶם כָּל-זָכָר”[18] נכנס אהרן אל הקודש. הכהן הגדול, בזכות ברית המילה שהיא מעל לטבע, יכול להיכנס לקודש הקודשים שהוא מעל לטבע, ביום הכיפורים שהוא מעל הטבע. ברית המילה עליה נאמר "זאת" זהה במדרגתה ליום השמיני של חנוכה שגם עליו נאמר "זאת" ובזכות מדרגה זאת נוצחו היוונים אשר שלטו בטבע, אך לא שלטו במה שמעל הטבע, הוא יום זאת חנוכה. בדומה לכך, בחסידות אומרים כי ביום השמיני של חנוכה קיימת הארה למעלה מהטבע - בניגוד לשבעת הימים הקודמים שהם כנגד שבעת ימי הבריאה ושבע הספירות התחתונות, בזאת חנוכה מתייחסים לספירות העליונות שנמצאות מעבר[4][19][20]. אסרו חגהאדמו"ר יהודה אריה ליב אלתר מגור, בספרו "שפת אמת" כותב כי היום האחרון של חנוכה כמו באסרו חג, קשה עלינו הפרידה מהקב"ה, ומשאיר יותר הארה והשפעה על שאר ימות השנה[3]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית. |
