|
חוקת מונגוליה
החוקה של מונגוליה (במונגולית: Монгол Улсын Үндсэн Хууль, Mongol Ulsīn Ündsen Húlĭ, "החוק הכללי של המדינה המונגולית") היא המסגרת המשפטית, המסדירה את היחסים שבין ממשלת מונגוליה ובין אזרחי מונגוליה. החוקה הנוכחית, אשר נכתבה בהשראת חוקות מערביות נוספות, אומצה ב-13 בינואר 1992, נכנסה לתוקף ב-12 בפברואר באותה שנה, ותוקנה ב-1999 וב-2001. החוקה קובעת כי ״מונגוליה היא רפובליקה בעלת שלטון פרלמנטרי״, ומבטיחה חופש דת, חופש תנועה, חופש ביטוי, וזכויות נוספות עבור אזרחי מונגוליה. החוקה גם מגדירה את אופן פעילותה והיקף סמכויותיה של ממשלת מונגוליה, מנגנון הבחירות במדינה, ועניינים נוספים. החוקה, שנכתבה זמן קצר לאחר ההפיכה במונגוליה (1990), מורכבת מהקדמה, ואחריה שישה פרקים, המחולקים ל-70 סעיפים.[1] בטרם החוקה הנוכחית, מונגוליה אימצה חוקות קודמות בשנים 1924, 1940 ו-1960. מבנה החוקהפרק ראשוןפרק זה מצהיר על הריבונות והשלמות הטריטוריאלית של המדינה המונגולית, מגדיר את מערכת היחסים בין הדת והמדינה, ומעגן את מעמדם המשפטי של הסמל, הדגל, וההמנון המונגולי.[2] פרק שניפרק זה מגדיר את הזכויות המוקנות לאזרחי מונגוליה, ביניהן חופש דת, חופש ביטוי, חופש העיתונות, זכות הצבעה לכל, שוויון בפני החוק, הזכות לטיפול רפואי, לחינוך, ולקניין רוחני. הפרק גם מפרט את חובותיו של האזרח המונגולי, לרבות תשלום מיסים ושירות בצבא המונגולי.[3] פרק שלישיפרק זה מגדיר את המבנה ואופן פעילותה של ממשלת מונגוליה, וכן של המערכת המשפטית במדינה. פרק רביעיפרק זה מגדיר את החלוקה המנהלית של המחוזות הפנימיים במונגוליה, ומסדיר את אופן חלוקת הסמכויות בין השלטון המרכזי ובין הרשויות המקומיות ברחבי המדינה. פרק חמישיפרק זה מכריז על הקמתו של בית משפט חוקתי, אשר תפקידו לפרס ולפסוק בנושאים ובסוגיות שונות הקשורות לחוקה. פרק שישיפרק זה קובע את הדרכים השונות בהן ניתן לבצע שינויים עתידיים בחוקה. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
