|
יעקב גיל (ליפשיץ)
יעקב גיל-ליפשיץ (מכונה; הרב "קפיטן" יעקב גיל ליפשיץ[1], ט"ו בטבת תרס"ח, דצמבר 1907 – 22 באוקטובר 1990) היה רב ואיש ציבור ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים בכנסת הראשונה. לפני כן כיהן כרבה הראשי של נס ציונה. ביוגרפיהגיל נולד ב-1908 בטבריה בשם יעקב ליפשיץ. למד בבית הספר "תלמוד תורה" ובישיבת אור תורה בעיר. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת עץ חיים בירושלים והוסמך לרבנות. באוניברסיטה העברית למד מקרא ובלשנות שפות שמיות וקלאסיות וקיבל תואר מוסמך במדעי הרוח בסוף 1940[2]. בשנת 1942 קיבל תואר ד"ר על חיבורו "תולדות הדקדוק העברי, הפרשנות למקרא, והבלשנות העברית בימי הביניים"[3]. בין השנים 1931–1933 עמד בראש ישיבת "אהל יעקב ודגל תורה" בטבריה[4] והיה חבר בית הדין הרבני של העיר. לאחר מכן הוא מונה לרבהּ של נס ציונה[5], תפקיד בו שימש עד 1942[6][7][8][9][10]. במקביל היה כותב מאמרים בנושאים שעמדו על הפרק, כמו המלחמה בספסרות[11] וחיזוק שמירת השבת, נאם ברחבי ארץ ישראל והיה פעיל בתנועת "המזרחי"[12][13][14]. בשנת 1941 במהלך מלחמת העולם השנייה, הצטרף לוועדה לעידוד הגיוס לצבא הבריטי בנס ציונה[15][16]. בשנת 1942 התנדב לצבא הבריטי ושירת כרב צבאי[17] בדרגת סרן[18]. תחילה שירת בארץ ישראל[19][20][21]. מאוחר יותר, התמנה לתפקיד הרב הראשי של הבריגדה היהודית[22][23]. בנובמבר 1945 הגיע לחופשה בארץ ישראל[24]. לאחר המלחמה פעל בקרב שארית הפליטה באירופה. בתחילת 1946 ביקר במלטה[25] ואצל יהדות לוב[26]. במאי 1946 השתחרר מהצבא לאחר 4 שנות שירות[27]. זמן קצר לאחר מכן הוציא ספר על הבריגדה[28]. באמצע 1947 העיד בפני ועדת אונסקו"פ על הגיוס של יהודי ארץ ישראל לצבא הבריטי ועל מיעוט הגיוס של הערבים[29]. באוגוסט 1947 השיב במכתב למלך אנגליה את אות ההצטיינות שקיבל במחאה על השבת עולי אקסודוס לגרמניה[30]. באפריל 1948 עברת את שמו לגיל[31]. בסוף 1947 הקים את תנועת "אחדות העם"[32][33] שנקרא גם "אחדות האומה"[34][35] שדרשה לכונן מיד מדינה עברית ולהתחמש כדי להגן על המדינה מפני הערבים[36]. אנשי התנועה הזהירו מנסיגה מהקמת המדינה והתריעו על מחדלים של הנהגת היישוב בבניין הכח הצבאי[37][38]. גיל גם תקף את המפלגתיות ואת העובדה שכל שר מינה מאנשי מפלגתו לתפקידים ממשלתיים[39]. נציגי התנועה, שכללה גם את נחום סלושץ, פעלו ברחבי ישראל באסיפות עם[40][41] וקראו לליכוד הכוחות של מפלגות המרכז והימין[42]. בנובמבר 1948 התאחדה אחדות האומה עם הציונים הכלליים[43][44]. בשנת 1949 נבחר לכנסת הראשונה, היה חבר ועדת העבודה וועדת השירותים הציבוריים. על פעילותו בכנסת נכתב בביטאון הציונים הכלליים, הבוקר: "יעקב גיל הוא האיש שבעזרת קריאות ביניים וגם בשאילתות, הוא מצליף קו אור על נקודות שונות של המציאות שהמנגנון והנואמים הרשמיים מטילים עליהם איפול"[45]. לקראת הבחירות לכנסת השנייה לא שולב גיל שוב ברשימת הציונים הכלליים. בשנת 1952 החיה את פעילות "אחדות האומה" בביקורת על השמאל ועל הציונים הכלליים שלטענתו חלקו ביניהם את השלל בהנהגת המדינה[46][47]. בהמשך הוציא עיתון בשם "חדשות סוף השבוע" מטעם מפלגתו החדשה, מפלגת האומה[48]. בשנת 1954 הוסמך כעורך דין והחל לעבוד במקצוע[49]. החל משנת 1956 נדון על מספר עניינים שונים לשלילת רישיונו כעורך דין. ערעוריו של גיל לבית המשפט העליון נדחו[50][51][52]. בנוסף, לקה גיל במחלה שזוהתה כפמפיגוס וטופלה בקורטיזון שגרמה לתופעות לוואי של אפתיה[53]. בעקבות שלילת רישיונו כעורך דין, עבר גיל לחיפה ולימד בסמינר גורדון[54]. במקביל היה פעיל בחברה לחקר המקרא בישראל ונתן הרצאות על נושאים מהתנ"ך בחיפה[55]. היה נשוי לצפורה לבית פוטרמן ואביהם של ישראל, חוה ועפרה. נפטר ב-1990, בגיל 82. ספרו
ספר יובל לכבודו
הנצחהבירושלים נקרא על שמו כיכר בגבעה הצרפתית בשם כיכר יעקב גיל[58]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
