|
מחשוב סריגימחשוב סריגי (באנגלית: Grid Computing) הוא מודל מחשוב שנועד לבצע פעולות חישוביות מסובכות על ידי ניצול כוח עיבוד ממספר רב של מחשבים שונים המחוברים יחדיו ברשת מחשבים. מודל זה יוצר ארכיטקטורת מחשבים המחלקת ביצוע תהליכים על פני תשתית של מחשוב מקבילי. מודלים של מחשוב סריגי משתמשים במשאבי המחשוב של מספר רב של מחשבים מרושתים (בדרך כלל על ידי רשת האינטרנט) על מנת לפתור בעיות חישוביות קשות. מודלים אלו מספקים את היכולת לבצע חישובים על מערכות מידע גדולות על ידי פירוקן למספר מערכות קטנות יותר, או מספקים את היכולת לבצע מספר גדול הרבה יותר של חישובים לשנייה מאשר מחשב בודד מסוגל להפיק. התפתחות המחשוב הסריגיבדומה לאינטרנט, המחשוב הסריגי התפתח כצורך חישובי של המדע. האינטרנט פותח כדי לענות על צורכי התקשורת בין מרכזי מחשוב גדולים. חיבורי האינטרנט הללו הובילו לשיתוף משאבים ומידע בין מרכזים אלו ובהמשך אף סיפקו גישה למרכזים ממשתמשים נוספים. תהליכי שיתוף משאבים אלו העלו מצידם צורך בסטנדרטיזציה של הפרוטוקולים ששימשו לתקשורת זו. טכנולוגיית המחשוב הסריגי היא בעצם הרחבה ומימוש של צרכים אלו בצורה מאוד כללית. מערכות מחשוב סריגי הוקמו כבר בתחילת שנות ה-70 – הראשונה מביניהן היא פרויקט מערכת המחשוב המבוזר[1] (Distributed Computing System, DCS) של אוניברסיטת קליפורניה, בהובלת הארכיטקט הראשי, דייוויד פארבר. על מערכת זו נכתב במגזין Business Week של יולי 1973: "הטבעת מתפקדת במכונה יחידה, גמישה בה יחידות שונות יכולות לבקש עבודות חישוב". במונחים מודרניים, טבעת משמעה רשת, ויחידות - מחשבים. דו"ח סיכום אחרון של הפרויקט נערך ב-1977.[2] הטכנולוגיה ברובה נזנחה בשנות ה-80 כשנתברר כי בעיות הניהול והאבטחה הקשורות לכך שמחשבים זרים יערכו חישובים עבור מנהלי הרשת קשות לפתרון. מאפייני מערכות מחשוב סריגיהמחשוב הסריגי מציע מודל ייחודי לניצול משאבים פנויים (כוח עיבוד פנוי או שטח אחסון) של מספר רב של מחשבים שונים. יכולתו של המחשוב הסריגי לתמוך בחישובים על פני שמות תחום (דומיינים) שונים, מבדיל בינו לבין ארכיטקטורות מחשוב שונות כמו צבירי מחשוב והמחשוב המבוזר. רשתות מחשוב סריגי מציעות דרך לפתור בעיות שעד כה נחשבו למסובכות עד כדי אי-פתירות כמו קיפול חלבונים, תחזיות כלכליות, סימולציות רעשי אדמה, וחיזוי מזג אוויר. רשתות אלו מנצלות את משאבי המחשוב בארגונים בצורה אופטימלית. הן גם תומכות בשיתוף משאבים למשתמשים ולקוחות בין אם בצורה חופשית או מסחרית, כך שהתשלום, אם קיים, נעשה עבור השימוש שנעשה בתמורה, כמו עם חשמל או מים. רשתות המחשוב הסריגי נועדו בעיקר כדי לפתור בעיות מסובכות, הקשות מדי עבור מחשב-על יחיד, תוך כדי שמירה על גמישות ופירוק בעיה גדולה למספר בעיות קטנות יותר. על ידי כך רשתות אלו מספקות סביבה רבת-משתמשים. מטרה נוספת היא ניצול טוב יותר של משאבים קיימים. גישה זו דורשת שימוש בטכניקות אשרור וגישה מאובטחת כדי לאפשר למשתמש קצה לשלוט במשאבי הרשת. המחשוב הסריגי משלב משאבים רבגוניים (המסופקים על ידי מערכות הפעלה שונות, חומרה ותוכנה שונות, ארכיטקטורה שונה, ובשפות שונות), הממוקמים במקומות שונים השייכים לשמות תחום שונים על פני רשת מחשוב יחידה תוך שימוש בפרוטוקולים קוד פתוח. כלומר, המחשוב הסריגי מספק שירות משאבי חישוב וירטואליים. לעיתים קרובות קיים בלבול בין מחשוב סריגי למחשוב צבירי. ההבדל העיקרי בין השניים טמון בכך שהצביר הוא מספר מסוים של מחשבי קצה, ממוקמים באותו האזור, בעוד מחשוב סריגי הוא אוסף של צבירים ומשאבים נוספים (כגון שרתי אחסון, רשתות וכו'). סיווגיםניתן לסווג מערכות מחשוב סריגי לכמה סוגים שונים:
סיווג אחר הוא על פי מהות היישום:
מערכות קיימותמערכות מחשוב סריגי מופעלות בהצלחה במספר מוקדים בעולם, בין היתר:
הגדרות המחשוב הסריגיהמונח "מחשוב סריגי" (Grid Computing) הוטמע כמטפורה על הפיכת כוח מחשוב נגיש וקל כמו רשת החשמל (Power Grid). כיום קיימות מספר הגדרות למונח זה:
מחשוב זה הוא תת-סוג של מחשוב מבוזר. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
