שפוך חמתך

שפוך חמתך הוא קטע מהגדה של פסח, הנאמר בליל הסדר. הקטע נזכר בכל ההגדות העתיקות החל מהמאה ה-11. יש הסבורים שהוא נוסף בעקבות מסעי הצלב.

היו מנהגים שונים במהלך הדורות באשר להרכב הקטע ולמספר הפסוקים הכלולים בו. בנוסח המקובל היום הקטע הוא ליקוט של ארבעה פסוקים מתהילים וממגילת איכה.

קטע זה גרם במהלך הדורות לטענות והשמצות על היהודים מצד הגויים.

הקטע עצמו הוא ליקוט של ארבעת פסוקים מהתנ"ך. שני הפסוקים הראשונים לקוחים מספר תהילים עט:

(ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. (ז) כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.

— ספר תהילים, פרק ע"ט, פסוקים ו'–ז'

הפסוק השלישי לקוח מתהילים פרק סט, והפסוק האחרון מסיים את פרק ג ממגילת איכה. מקבילה דומה לפסוקים הראשונים מופיעה בספר ירמיהו:

שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא־יְדָעוּךָ וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ כִּי־אָכְלוּ אֶת־יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ וְאֶת־נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ

— ספר ירמיהו, פרק י', פסוק כ"ה

בכמה מההגדות גרסו "שפוך חמתך על הגויים", כפי המופיע בירמיהו, ולא כנוסח בתהילים שהוא המקור לקטע.

תוכן הקטע הוא בקשה ותפילה לאלוהים שיעניש את הגוים שאינם מאמינים בקיומו ואת האומות שאינן קוראות בשמו- בשל העובדה שהם רודפים ומכלים את עם ישראל בכל הדורות, ואף בקשה להשמידם מעל פני האדמה.

המנהג מופיע בהגדות של פסח החל מהמחצית השנייה של המאה ה-12. אברהם פרנקל כותב כי ייתכן והמנהג החל כמנהג עממי לומר פסוקי קללות קודם מזיגת הכוס הרביעית, וייתכן שכבר החל לנהוג באיטליה במאה ה-11, ובהמשך הגיע לצרפת והתקבע כחלק מנוסח ההגדה^[1].

יש שכתבו שהמנהג החל לאחר מסעי הצלב, אמנם יוסף תבורי סבור כי הדבר לא ייתכן הן מצד שהמנהג מתועד כבר בכ"י משנת 1145, עשרות שנים קודם מסעי הצלב, ומטעמים נוספים.

ואמנם קטע זה של שפוך חמתך, אינו מופיע בכל ההגדות, כך למשל הוא נעדר מנוסח ההגדה של הרמב"ם, והרס"ג ועוד.

כיום ברוב ההגדות מופיעים ארבע פסוקים הנזכרים לעיל, אך בהגדות עתיקות ישנם גרסאות רבות, יש שכתבו רק את הפסוק הראשון אחרים הוסיפו גם את הפסוק השני, ובהגדות נוספות ישנם פסוקי קללה נוספים^[2].

במחזור ויטרי למשל, הקטע אינו מופיע בסדר ההגדה שמובא בשם רש"י, אך מופיע במקום אחר, והוא כולל פסוקי קללות נוספים^[3] מלבד ארבעת הפסוקים שנזכרו^[4]:

שפוך חמתך... שפוך עליהם זעמך... תֶּחְשַׁכְנָה עֵינֵיהֶם מֵרְאוֹת וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד (תהילים סט כ). תְּהִי טִירָתָם נְשַׁמָּה בְּאָהֳלֵיהֶם אַל יְהִי יֹשֵׁב: (תהילים סט כו) תְּנָה עָוֹן עַל עֲוֹנָם וְאַל יָבֹאוּ בְּצִדְקָתֶךָ: (שם כח) יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ: (שם כט) תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם (שם ב ט) יְהִי שֻׁלְחָנָם לִפְנֵיהֶם לְפָח וְלִשְׁלוֹמִים לְמוֹקֵשׁ (סט כג) תֵּן לָהֶם יְהֹוָה מַה תִּתֵּן תֵּן לָהֶם רֶחֶם מַשְׁכִּיל וְשָׁדַיִם צֹמְקִים (הושע ט יד) תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהֹוָה כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם (איכה ג סד) תרדוף... תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת לֵב תַּאֲלָתְךָ לָהֶם: (איכה ג סה) כי אכל...

כאמור בקהילות רבות (בני אשכנז ועוד) נוהגים לומר במהלך ליל הסדר הקטע "שפוך חמתך". אמירת הקטע נעשית לאחר ברכת המזון: מוזגין כוס רביעית, ואומרים 'שפוך חמתך' ולאחר מכאן ממשיכים באמירת ההלל. יש נוהגים למזוג את הכוס הרביעית לאחר 'שפוך חמתך', קודם ההלל.

בחלק מהגדות הפסח מופיע מנהג כוס אליהו הנביא או כוס חמישית, אותה נהגו למזוג קודם אמירת שפוך חמתך^[5].

בפירושי ההגדה השונים ניתנו הסברים רבים מדוע נכנס קטע זה של 'שפוך חמתך' בין שני חלקי ההלל^[6]:

• במאירי כתב שמאחר וארבע כוסות הם רמז ללכוס התרעלה שעתיד הקב"ה להשקות את ארבע המלכויות, לכך תקנו בכוס האחרונה שמשילמה את ארבעת הכוסות לבקש על כך^[7].
• עוד כתב במאירי כי תיקנו זאת לשבח עם ישראל שלאחר שאכלו ושתו הם משבחים לקב"ה בניגוד לאומות העולם^[7].
• יש שכתבו שתיקנו לאמר זאת קודם אמירת הפרק 'לא לנו' המדבר על מלחמת גוג ומגוג, תיקנו לבקש על ההצלה מהגויים הצרים על ישראל^[8].
• אחרים כתבו שהטעם הוא להראות שאין אנו חוששים בשתיית הכוס הרביעית מ'זוגות', מאחר שהוא ליל שימורים המשומר מהמזיקים^[9].

כאמור נזכר לעיל שיש נוהגים למזוג בעת אמירתו כוס חמישית או כוס אליהו הנביא. בספרים נזכרו מנהגים נוספים:

מנהג שהשתרש ונפוץ במקומות רבים, הוא לפתוח את הדלת בעת אמירת 'שפוך חמתך'. בספרות האחרונים ניסו להתחקות אחר טעם המנהג, ונאמרו מספר טעמים לכך:

• במהרי"ל כתב שהטעם לכך הוא מפני שבניסן עתידים להיגאל פותחים את הדלת על מנת שאם יבוא אליהו ימצא את הפתח מוכן לקראתו.
• טעם אחר כתב רבי משה איסרליש בספרו דרכי משה שהוא על מנת להראות שאנו בטוחים בהבטחת הקב"ה כי לילה זה הוא ליל שימורים ואין אנו חוששים מפני המזיקים, ובזכות אמונה זו נגאל.
• בהגדת הגר"א נאמר כי הטעם לזה הוא מחשש 'זוגות' של ארבע כוסות, ומפני שאמרו חכמים כי ראיית הרחוב מבטלת את צירוף הזוגות נהגו לפתוח את הדלת. אך האחרונים פקפקו ביוחס טעם זה לגאון מפני כמה טעמים.
• טעם אחר הובא בהגדה שלמה, שהוא מפני שבעבר קודם אמירת הקטע 'שפוך חמתך', פחדו שמא מישהו מאזין מחוץ לדלת, לכך היו יוצא אחד מהמסובים לראות שאף אחד אינו בנמצא.

יש נוהגים לעמוד בעת אמירת הקטע^[10]. יש שכתבו שהטעם לכך הוא לכבודו של אליהו הנביא.

בחב"ד ובעדות נוספות נהגו להחזיק ביד את הכוס הרביעית, בעת אמירת שפוך חמתך.

קטע הגדה זה עורר טענות רבות בעיקר מגויים שטענו על תוכנו של התפילה המבקשת מאלוהים להרוג את כל הגויים, טענות אלו הושמעו רבות בוויכוחים שהיו בין הדתות השונות לבין היהדות.

במאה ה־13 העבירו יהודים מומרים (למשל ניקולס דונין) לעיונם של חכמים נוצריים כמו פטרוס ונרביליס (אנ')^{[דרושה הבהרה]} קטעים מהתלמוד והצביעו לפניהם על מספר רב של אגדות תלמודיות המכילות הגשמת אלוהים ודברים קשים כנגד ישו (ראו ישו ביהדות) והלכות ודינים שבהם יחס שלילי ביותר למי שאינם יהודים, אחד הקטעים היה הקטע "שפוך חמתך". הדבר נעשה כתחמושת לטוענים הנוצרים בעת הוויכוחים בין מלומדים נוצרים ויהודים, שנערכו ברחבי העולם הנוצרי במטרה להוכיח את עליונות הנצרות. ואכן לאחר שהיהודים הפסידו במשפט פריז, התבצעה אחת השריפות הגדולות הראשונות של ספרי תלמוד בכיכר העירייה של פריז.

בחלק ממהדורות ההגדות שנדפסו באירופה, הושמט הקטע.^[11]

לאחר שהרב חיים פסחוביץ, עבר לכהן כרב בעיר כוטימסק, הוא נאסר לזמן קצר, לאחר שציטט בדרשת שבת הגדול את האמרה מההגדה של פסח "שפוך חמתך".

חיים בלוך מביא בספרו "היכל לדברי חז"ל" קטע חילופי ל"שפוך חמתך", שנפתח במילים "שפוך אהבתך". לטענתו מצא את הקטע בהגדה של פסח של הרב שמשון ורטהיימר, הגדה ב"כתב יד מפואר וציורים נפלאים על גבי קלף". הוא מספר שהגדה זו הייתה ביד אחד מניניו של רבי שמשון שהתיר לו לצלם את ההגדה, אך תצלומי ההגדה אבדו לו בימי השואה. הוא מציין כי ההגדה נכתב בוורמס בשנת רפ"א על ידי "יהודה בן יקותיאל נכד רש"י". על אף שצילומי ההגדה נאבדו לו, הנוסח של "שפוך חמתך" נשתייר בידו בכתב ידו^[12]. זהו הנוסח שהוא מביא:

שפוך אהבתך על הגויים אשר ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך קוראים, בגלל חסדים שהם עושים עם זרע יעקב ומגנים על עמך ישראל מפני אוכליהם. יזכו לראות בטובת בחירך ולשמוח בשמחת גויך

על אף עדותו המפורטת של בלוך, רבים פקפקו באמינות דבריו, וזאת לאור זיופים אחרים שהוכח שביצע. יש הסבורים כי שינה את הנוסח "שפוך חמתך" בעקבות הצלתו מהשואה על ידי גויים^[13].

שפוך חמתך מתוך הגדות עתיקות
מתוך הגדת ששון מתוך הגדת יהודה מתוך הגדת גרציאנו מתוך הגדת האחות מתוך הגדת הזהב מתוך הגדת שאלתיאל מתוך הגדת ריילנדס

• שפוך חמתך אל הגויים ישיבת בני עקיבא קריית הרצוג
• שפוך חמתך באתר זמרשת
• אברהם פרנקל, 'פיוטי קללה ופסוקי "שפוך חמתך" באיטליה הקדומה', תרביץ פג (תשע"ה), עמ' 125–128
• טל גויטין, מזיגת כוס לאליהו הנביא: תיאור לא מוכר של המנהג מהמאה החמש עשרה בהגדת ארנה מיכאל, באתר אוניברסיטת בן גוריון

חג הפסח
ערב פסח	קמחא דפסחא • אפיית מצות • שבת הגדול • הגעלת כלים • בדיקת חמץ • ביטול חמץ • ביעור חמץ • מכירת חמץ • תענית בכורות • ערב פסח שחל בשבת
סיפור יציאת מצרים	שעבוד מצרים • עשר מכות מצרים • יציאת מצרים • קריעת ים סוף • שירת הים
ליל הסדר	הלכות ליל הסדר • קערת ליל הסדר • חרוסת • כרפס • מצה • מרור • זרוע • ארבע כוסות • כוס של אליהו • הסבה • אפיקומן
סדר ההגדה	סימני הסדר • הא לחמא עניא • מא כ'בר • מה נשתנה • עבדים היינו • ארבעה בנים • והיא שעמדה • דצ"ך עד"ש באח"ב • דיינו • אמונים ערכו שבח • קריאת ההלל (התחלה) • שפוך חמתך • הלל (המשך) • הלל הגדול • ברכת השיר • חסל סידור פסח • לשנה הבאה בירושלים • ובכן ויהי בחצי הלילה • ובכן ואמרתם זבח פסח • אדיר במלוכה • אדיר הוא • אחד מי יודע • חד גדיא
מצוות החג	איסור חמץ • קורבן פסח • סיפור יציאת מצרים • אכילת מצה • אכילת מרור • ארבע כוסות • מנחת העומר
מהלך החג	ערב פסח • ליל הסדר • חול המועד פסח • שביעי של פסח • פסח שני
מנהגים	סעודת אסתר • סהרנה • אמירת שירת הים • סעודת משיח • מימונה
תפילות ופיוטים	קריאת ההלל • אבוא בחיל להתיצבה • תפילת טל • ליל שמורים אותו אל חצה
חמץ ומצה	מצה עשירה • מצה שמורה • שרויה • קטניות בפסח • חמץ נוקשה • חמץ שעבר עליו הפסח
שונות	מסכת פסחים • לא בד"ו פסח • מטבח פסח • רומפלנאכט
חגי ישראל ומועדיו • שלוש רגלים