|
אדם (דמות מקראית)
אָדָם (מכונה בפרשנות המקרא: אדם הראשון) הוא דמות מקראית. לפי סיפור בריאת העולם שבספר בראשית הוא היה האדם הראשון עלי אדמות, ואבי האנושות כולה.[1] פרק א' בספר בראשית מספר כי האדם נברא על ידי אלוהים ביום השישי לבריאת העולם, ביחד עם האישה:
פרק ב' מספר כי אלוהים יצר את אדם הראשון מהאדמה, עוד לפני הצמחים, החיות והאישה, והניח אותו בגן עדן כדי שיעבד את הגן וישמור עליו.
אדם היה בן זוגה של חוה, האישה הראשונה, שעל פי פרק ב' נוצרה מצלעו כדי לשמש כ"עזר כנגדו". לאחר חטא עץ הדעת גורשו שניהם מגן עדן. לפי פרק ה' בספר בראשית, אדם נפטר בגיל תשע מאות ושלושים שנה. לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית היה זה בשנת תתק"ל (2831 לפנה"ס). מדרש שמובמדרש שמו של אדם אפשר לראות את צורת לשון נופל על לשון: אדם-אדמה. לדעת חוקרי מקרא זוהי אטימולוגיה עממית.[2] אדם בסיפורי הבריאה
לסיפור בריאת אדם וחוה ישנן שתי גרסאות. לפי המסופר בבראשית א', אדם וחוה נבראו ביום השישי בצלם אלוהים. על-פי סיפור הבריאה השני, אלוהים ברא את האדם, הניחו בגן עדן. תחילה אלוהים ברא את בעלי החיים והביאם אל האדם, אך הוא לא מצא בהן "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". לכן יצר אלוהים את האישה מצלעו כדי להפיג את בדידותו: "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"[3] הכתוב במקרא אינו מציין מי מהברואים נברא ראשון, אדם או חוה. בניגוד לסיפור בריאת האדם בבראשית א', בריאת האדם בבראשית ב' נמסרת באריכות, האדם נוצר מן העפר ואילו האישה נוצרת מצלעו. כמה ממדרשי האגדה מפרשים את הכתוב "זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם"[4] כי האדם נברא דו-פרצופין.[5] במקור אחר נכתב: "אמר רבי ירמיה בן אלעזר, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון אנדרוגינוס בראו, הדא הוא דכתיב 'זכר ונקבה בראם' ".[6]  הגאון מווילנה רואה במצב הפיזי בסיפור הבריאה הראשון, של אדם וחוה בבראשית א', יחסים של ניכור. החסידות קוראת למצב הבריאה השני בו נוצרה חוה מצלעו של אדם: 'פנים אל פנים'. רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, כתב כי: "בחינת זיווג פנים בפנים נקרא התכללות" ובכך רומז לאירוע הכלולות.[7] חטא בגן עדן אלוהים מעניש את אדם. ציור מעשה ידי ויליאם בלייק משנת 1795 מוצג בגלריית טייט בלונדון לפי המסופר בספר בראשית, פרק ב', פסוק ט"ז מצווה אלוהים על אדם לא לאכול מפרי עץ הדעת וזאת לפני בריאת האישה. הסיפור בספר בראשית, פרק ג' מספר כי הנחש פנה אל האישה. האישה עונה לנחש בלשון רבים. לאחר שחוה טועמת מהפרי היא נותנת לאדם לטעום. המקרא אינו מספר על דו-שיח שהתקיים ביניהם. אדם וחוה מגורשים מגן עדן כי אכלו מפרי עץ הדעת וכך קונים לעצמם דעת, כלומר את היכולת להבחין בין טוב לרע. אדם וחוה מתנערים מאחריות כאשר ה' פונה אליהם בשל מעשה החטא.[8] עונשו של אדם
לאחר החטא נענש אדם בידי אלוהים: "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ"[9] דברים אלו מבוארים על ידי הכתוב בהמשך "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה. ".[10] מאמץ קשה זה של עבודת האדמה לא תמיד יניב פרי למאכל. מאחר שאדם נענש בגירוש מגן עדן יוצא האדם אל העולם שמחוץ לגן. למקום זה אלוהים לא רצה להביאו. מקום בו יאלץ לעבד את האדמה בזיעת אפו.[11] משפחתולאדם וחוה נולדו בתחילה שני בנים, קין והבל. בתלמוד מובא שקין והבל נולדו כל אחד עם אחות תאומה, ודרשו כן מיותר המילים 'את' בפסוק: ”ותוסף ללדת את אחיו את הבל” (ספר בראשית, פרק ד')', הבל ואחותו, קין ואחותו".[12] לפי בראשית רבה נולדה עם קין תאומה אחת ועם הבל שתי תאומות.[13] רבי יצחק אברבנאל מביא בשם "ספרי האומות" ששמה של תאומת קין היא קלמנה ושם תאומת הבל היא בלבירה[14]: ”וכתוב בספרי האומות שתאומות קין שהיתה אשתו היתה שמה קלמ"אנא ותאומות הבל שהיא אשתו היתה שמה בלב"ירא” בספר היובלים נזכרו שמותיהם של שתי בנות שנולדו לאדם ואשתו:
כמו נאמר שם כי קין התחתן עם אחותו 'עון': ”ויקח קין את אחותו עון לו לאשה” (ספר היובלים, ד, יא). שם נוסף המופיע בספרים חיצוניים הוא 'הויה',[15] חומקמה,[16] או דבורה.[17] מראהובמדרשי חז"ל מופיעים מספר תיאורים של אדם הראשון, לפיהם היה עצום בגודלו ויפה תואר. הוא נברא כגבר בן 20, מושלם במראהו, והתלמוד מונה אותו בין הדמויות היפות ביותר בהיסטוריה, דרגה אחת מתחת לאל עצמו.[18] אגדה תלמודית מספרת כי אפילו מלאכי השרת התבלבלו בין אדם הראשון לאלוהים, עד שהאל הפיל שינה על האדם כדי להדגיש את ההבדל ביניהם (אלוהים אינו זקוק לשינה).[19] במסכת חגיגה כתוב שגובהו של אדם הראשון היה עצום: כאשר עמד ראשו נגע בשמים, וכאשר שכב נגעו רגליו בכיפת השמים במזרח וראשו נגע בכיפת השמים במערב. לאחר חטא עץ הדעת, האל הניח את ידו על ראשו של האדם והנמיך אותו.[20] מקבילה במיתולוגיה הבבליתכאשר נברא אנכידו, אחד מגיבורי המיתולוגיה המסופוטמית, הוא חי בחברת החיות. הקדשה "שמחת" מפתה אותו לקיום יחסי מין, אכילת לחם ושתיית שיכר, ובכך משתנה הווייתו מאדם-חיה לאדם שחי בחברת בני אדם.[21] יש חוקרים המשווים בין המעבר של אנכידו מחיים בהרמוניה עם הטבע לחיים בחברה אנושית מתורבתת לגירוש האדם מגן העדן לאחר חטא עץ הדעת.[22] בחז"לחלק ממזמורי ספר תהילים מיוחסים לאדם: קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||
