|
רקיע הרָקִיעַ הוא השמיים כפי שהם מוצגים בסיפור הבריאה בפרשת בראשית. לפי הסיפור המקראי, לאחר שברא אלוהים את השמיים והארץ ביום הראשון, הוא ברא ביום השני רקיע באמצע המים שכיסו את העולם, והבדיל באמצעותו בין המים העליונים למים התחתונים, לרקיע הוא קרא "שמיים". במקראהמקרא מתאר כך את בריאת הרקיע:
בהמשך מתואר כי ביום הרביעי ברא אלוהים את השמש והירח ותלה אותם ברקיע, וביום החמישי ברא עופות שיעופפו "על פני הרקיע". מלבד בפרשת בראשית מוזכר הרקיע גם בספר יחזקאל,[1] בתהילים[2] ובדניאל.[3] פרשנותהשורש ר.ק.ע. משמש במקרא[4] לתיאור מתיחת חומר מוצק ורידודו על פני שטח רחב, למשל רידוד גוש מתכת ללוח דק,[5] גם בהקשר לרקיע ביארו מפרשי המקרא הקדומים שמדובר בגוף מוצק שנמתח כאוהל על העולם,[6] מפרשים מאוחרים יותר ביארו שהרקיע הוא מהאוויר ואינו מוצק.[7] מפרשים בני זמננו הציעו שהרקיע הוא אטמוספירת כדור הארץ, שנדמית לצופים מכדור הארץ כיריעה הפרוסה על הארץ.[8] בחז"לבכתבי חז"ל אין תיאור של עצם בריאת הרקיע אלא רק של השלמת בריאתו, חיזוקו או מתיחתו, שהרי כבר קודם לכן מוזכר שנבראו השמיים,[9] דעה אחרת בכתבי חז"ל,[10] היא שהרקיע שנברא ביום השני הוא "רקיע שעל ראשי החיות" המוזכר בספר יחזקאל.[1] המדרש מסביר שמי הגשם שאינם מלוחים מקורם מהרקיע: לפי מפרשי המדרש, מעל לרקיע יש מים מתוקים, ובגלל חומו של יסוד האש שברקיע, המים מתאדים ועולים לכיפה שמעליו; משם הם יורדים לאוקיינוס מבלי להתערב במים המלוחים שבו, ולאחר מכן עולים לעננים ויורדים כגשם. מי הרקיע אינם נגמרים בדרך נס.[11] גם בתלמוד נאמר "כמין קובה יש ברקיע שממנה גשמים יוצאין".[12] לדעה אחרת בחז"ל מקור הגשם אינו מן הרקיע.[13] חז"ל נחלקו על עוביו של הרקיע. בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ד', הלכה ב' נכתב שעוביו "מהלך 50 שנה" (כ-200 אלף קילומטר) ובתלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף צ"ד, עמוד א' מתוארת מחלוקת בין הטוענים שעוביו "מהלך 500 שנה" (כ-2 מיליון קילומטר) לבין הטוענים שעוביו "אחד מעשרה ביום" (כ-600 קילומטר). בתלמוד הבבלי מובאת גם דעתו של רבא שעובי הרקיע הוא אלף פרסאות. לדבריו, השמש עוברת ביום מרחק של 6,000 פרסאות שהוא גודל העולם, והזמן שבין עלות השחר להנץ החמה הוא 1/6 מהיום כולו, בזמן זה עוברת השמש את עובי הרקיע, ומכאן שעובי הרקיע הוא 1,000 פרסאות.[14] לדעות אחרות בחז"ל עובי הרקיע הוא כשתי אצבעות, או כטס של מתכת.[15] שבעת הרקיעיםבתלמוד הבבלי[16] מובאת דעת רב יהודה שקיימים שני רקיעים: השמיים ושמי השמיים.[17] ריש לקיש סובר שישנם שבעה רקיעים, התלמוד מפרט את שמות הרקיעים ואת הנעשה בכל אחד מהם:
במסכת מנחות[27] נקבע סדר קשירת הציצית על פי שבעת הרקיעים והאוירים שביניהם. בספר הרזים מתוארים בפירוט שבעת הרקיעים והנעשה בכל אחד מהם. הרמב"ם כתב ששבעת הרקיעים שמוזכרים בתלמוד הם שבעה גלגלים שמסובבים את שבעת כוכבי הלכת.[28] באסלאםגם באסלאם מופיעים הרקיעים, במסע הלילי של מחמד לפיו סיפר מוחמד שהמלאך ג’יבריל הגיע אליו באחד הלילות, ולאחר טקס טהרה הרכיב אותו על סוס פלאי ששמו אל-בוראק. באותו לילה הגיעו למקום המכונה היום בשם מסגד אל-אקצא. משם העלה אותו המלאך ג’יבריל אל שבעת הרקיעים, שם פגש את אברהם אבינו, משה רבנו ודמויות אחרות. ברקיע השביעי פגש את אלוהים, ושם ניתנה המצווה להתפלל חמש פעמים בכל יום.[29] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
