בתורה לא נאמר למה משמשים המים העליונים, אולם בחז"ל ישנן דעות שהגשם מגיע ממים אלו.[1] גם בבבל הקדומה האמינו שמעל הרקיע קיים מאגר מים שממנו יורד הגשם.[2]
במקרא
אלוהים מבדיל בין המים שבשמיים למים שעל פני האדמה; ג'יימס טיסו
בסיפור הבריאה המקראי מתואר כי הרקיע נברא כדי להבדיל בין המים העליונים למים התחתונים:
תיאור הפרדת המים הוא המשך לתיאור המקראי שלפיו ביום הראשון של הבריאה היה העולם מכוסה כולו במים ורק 'רוח אלוהים' ריחפה מעליהם. ביום השני הופרדו חלק מהמים על ידי הרקיע שנברא בתוכם, וביום השלישי נאספו המים שנשארו למטה אל הים.
המים העליונים נזכרים גם בספר תהילים”הַלְלוּהוּ שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם וְהַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל הַשָּׁמָיִם”,[3] וכן לפי חלק מהפרשנים בפסוק ”הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו”.[4]
בחז"ל
לשיטה אחת בחז"ל המים העליונים נסמכים על הרקיע כפשוטו של מקרא,[5] גם אנשי דור הפלגה מתוארים בחז"ל כמי שהאמינו שהמים העליונים ייפלו בהיעדר רקיע,[6] לפי שיטה זו מתפרשת המילה שמיים – שא מים, על שם שהם נושאים את המים העליונים. לשיטה אחרת בחז"ל יש מרחק בין המים העליונים לבין הרקיע והם תלויים ועומדים מעל הרקיע ב'גזירת מלך'.[7]
מחלוקת נוספת ישנה בחז"ל, האם מקור הגשם הוא מהמים העליונים, או ממי האוקיינוס.[1]
המים העליונים מתוארים בחז"ל כזכרים והתחתונים כנקבות.[8]
בפרשנות המקרא
בקרב פרשני המקרא מספר גישות להבנת מהותם של "המים העליונים":
בשם רס"ג כתבו כי הוא מפרש את המקרא כפשוטו, לדבריו ישנו גוף כדורי בחלל אוויר העולם שמעליו נמצאים המים העליונים, אך בני האדם אינם מרגישים בהם.[9]
הרמב"ם כתב שהמים העליונים שונים במהותם מהמים התחתונים ואינם מים רגילים, וההבדלה בין מים למים לא הייתה רק במקומם אלא בטבעם.[10] האברבנאל ביאר שלדבריו החלק התחתון של האוויר הוא הרקיע וחלק האוויר שמעליו הוא המים העליונים ששם נולד הגשם. המים התחתונים הם מים בפועל והמים העליונים הם מים "בכח". פירוש זה מבוסס על שיטת אריסטו בספרו אותות השמים (אנ') שחילק את האוויר לשלושה חלקים.[11]
הרב יצחק בן יוסף הישראלי כתב שהמים העליונים הם כינוי ל"עצם השמים וכל צבאם", והמים התחתונים הם "גופים השפלים ההווים והנפסדים".[12]
הרב יצחק אברבנאל כתב שהמים העליונים הם השמים העליונים, והתורה העלימה את הש' כדי להעלים את מהות המים העליונים.[13]
הרב אליעזר אשכנזי כתב שהרקיע הוא הארץ, המים התחתונים הם מי התהום, (וכמו שנאמר "לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם"[14]) והמים העליונים הם מי הימים והנהרות הנראים לעין. לדבריו פירוש הכתוב "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם"[15] הוא שהבורא החליף את שמו של הרקיע העליון ל"שמים" כדי להבדיל את שמו מהרקיעה התחתונה שהיא הארץ.[16]
הרלב"ג כתב שהמים העליונים הם כינוי ל"גשם בלתי שומר תמונתו"[17] שנמצא בין הגלגלים (אנ').[18]
הרמב"ן כתב ש"העניין הוא מסתרי התורה... והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו".[19]
בספרי הקבלה היהודית קיימת הקבלה בין המים העליונים והתחתונים למושגים הקבליים "מיין דוכרין" ו"מיין נוקבין" (מארמית: מים זכרים ומים נקבות), הרקיע מקביל לספירת יסוד שמבדילה ביניהם.[22] בכל זיווג, הנקבה שלמטה מעלה מיין נוקבין ומעוררת את הזכר להמשיך מיין דוכרין.[23]
