אנטימון

אנטימון

טלור - אנטימון - בדיל
As Sb Bi       51 Sb                                                                                                                                                                                                                                                                                           הטבלה המחזורית
נתונים בסיסיים
מספר אטומי	51
סמל כימי	Sb
סדרה כימית	מתכות למחצה
מראה
אפור כסוף מבריק
תכונות אטומיות
משקל אטומי	121.760 u
סידור אלקטרונים ברמות אנרגיה	2, 8, 18, 18, 5
קונפיגורציה אלקטרונית	1s² 2s² 2p⁶ 3s² 3p⁶ 4s² 4d¹⁰ 4p⁶ 5s² 5d¹⁰ 5p³
תכונות פיזיקליות
צפיפות	6,697 kg/m3
מצב צבירה בטמפ' החדר	מוצק
נקודת רתיחה	1,860K (1,586.85°C)
נקודת התכה	903.78K (630.63°C)
לחץ אדים	2.49 E-9Pa ב-6,304K
שונות
אלקטרושליליות	2.05
קיבול חום סגולי	210 J/(kg·K)
מוליכות חשמלית	2.88 106/m·Ω
מוליכות חום	24.3 W/(m·K)
אנרגיית יינון ראשונה	834 kJ/mol
מבנה גבישי	המערכת הגבישית הטריגונלית

אנטימון (Antimony, לטינית: Stibium) הוא יסוד כימי מסדרת המתכות למחצה שסמלו הכימי Sb ומספרו האטומי 51.

אנטימון הוא מתכת לבנה-כסופה, שבירה בעלת הולכה חשמלית ותרמית נמוכות. אנטימון נתקף על ידי חומצות והלוגנים. בדומה למים, ישנן סגסוגות אנטימון שמגדילות את נפחן בקירור. לאנטימון ארבע צורות אלוטרופיות.

הדרישה לאנטימון בתעשיית המוליכים למחצה גוברת, מכיוון שהוא חיוני בייצור דיודות, גלאי תת אדום ומוצרים נוספים. השימוש החשוב ביותר של אנטימון הוא בסגסוגת, כאשר הוא מגביר את קשיחותה וכוחה של עופרת בסוללות. שימושים נוספים:

• לתרכובות אנטימון (תחמוצות, סולפידים) תפקיד בייצור חומרים חסיני אש שמצפים צעצועי ילדים, מטוסים, מושבים במכוניות ועוד.
• ברפואה, לתרכובת האנטימון KSbC₄H₄O₇·0.5H₂O תפקיד כסם הקאה.
• בשנת 1440 השתמש יוהאן גוטנברג באנטימון כמרכיב ליצירת סגסוגת לאותיות דפוס הבלט ששימשו במכונת הדפוס שהמציא.

תרכובות המכילות אנטימון ידועות לאדם עוד מימי קדם (שנת 3000 לפנה"ס בקירוב). כבר במצרים הפרה שושלתית (3100 לפנה"ס בקירוב), האדם השתמש במינרל סטיבניט (Sb₂S₃) בתור חומר קוסמטי.^[1] כמו כן, נמצאו כמויות קטנות של אנטימון בכלים המתוארכים לאלף השלישי לפני הספירה.^[2]

אנטימון הוזכר לראשונה על ידי האלכימאי יוהאן תולדה (Johann Thölde) ב-1450 והוכר כמתכת בתחילת המאה ה-17. מקור השם אנטימון אינו ברור, סביר להניח שהוא מהמילים היווניות "אנטי" ו"מונוס" שמשמעותן "מתנגד לבדידות".

גם באלכימיה אנטימון זכה לתשומת לב. בעבר השתמשו באנטימון בתור תרופה לסכיסטוסומיאזיס. אנטימון נקשר לאטומי גופרית באנזימים מסוימים שבהם הטפיל משתמש וכך הורג אותם, כמויות קטנות של אנטימון יכולות להרוג את הטפיל מבלי לפגוע במטופל.

למרות שאנטימון הוא לא יסוד נפוץ במיוחד, הוא נמצא ביותר מ־100 מינרלים, במיוחד במינרל סטיבניט.

אנטימון ומספר גדול מתרכובותיו רעילים, בצורה דומה לרעילותו של ארסן. בכמויות קטנות אנטימון גורם לכאבי ראש, סחרחורת ודיכאון. כמויות גדולות יגרמו להקאות ובכך ימנעו את המשך ההרעלה.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אנטימון
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אנטימון

• אנטימון ב-Webelements (אנגלית)
• אנטימון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)