בנימין לאו
הרב ד"ר בנימין צבי (בני) לאו (נולד בי' בחשוון ה'תשכ"ב, 20 באוקטובר 1961) הוא ראש מיזם 929 - תנ"ך ביחד. כיהן במשך 18 שנים כרב בית כנסת הרמב"ן בשכונת קטמון בירושלים. ביוגרפיהנולד בתל אביב לנפתלי לאו-לביא, ניצול השואה ואחיו של הרב ישראל מאיר לאו. אמו, ג'וּן, היא ילידת בריטניה, בת למשפחת אייזנמן-ברויאר. אחיו, עמיחי לאו-לביא, הוסמך כרב קונסרבטיבי[1], ומשמש כרב קהילה ליברלית בארצות הברית. גדל ברמת גן ולמד בבית הספר סגולה בבני ברק ובישיבה התיכונית נתיב מאיר בירושלים. היה חניך בתנועת הנוער בני עקיבא, למד בישיבת הר עציון, ושירת בצה"ל בחטיבת גולני. סיים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה ובתלמוד באוניברסיטה העברית, ותואר שני ודוקטורט באוניברסיטת בר-אילן. עבודת הדוקטורט, שנעשתה בהדרכתו של הרב פרופ' דניאל שפרבר, עוסקת בשיטתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף. עם נישואיו לנועה בשנת 1985 עבר לקיבוץ סעד ושימש כמחנך בתיכון המשותף בקבוצת יבנה. בתוך כך השלים את לימודי הרבנות בישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים, ובשנת 1993 הוסמך לרבנות על ידי הרבנות הראשית לישראל[2]. בין השנים 1993–2000 שימש כרב קיבוץ סעד. במהלך שנים אלו יצא עם משפחתו לשליחות בת שנתיים בלונדון כרב תנועת בני עקיבא באירופה. כיהן כר"מ בישיבת הקיבוץ עין צורים למשך שנה אחת. בשנים 1998–2012 לימד בבית מורשה בירושלים, וכיהן כראש בית המדרש לצידו של הרב ד"ר יהודה ברנדס. בשנת 2000 הקים את בית המדרש לנשים בבית מורשה ועמד בראשו במשך חמש שנים. בשנת 2005 הקים את בית המדרש לצדק חברתי בשיתוף עם ארגון במעגלי צדק (שהיה ממייסדיו) במגמה להכניס לשיח התורני סוגיות מתחומי החברה בישראל. פרסם מאמרים בכתב העת "אקדמות" בהוצאת בית מורשה. בשנת 2000 עבר לגור בירושלים, והחל משנת 2002 שימש כרב קהילת רמב"ן בשכונת קטמון. בעבר שימש כרב בתי הספר הימלפרב ופלך בעיר. בשנת 2013 החל את עבודתו במכון הישראלי לדמוקרטיה כאחראי על פרויקט זכויות אדם ביהדות. במסגרת זו עסק בליווי מדיניות ציבורית במשרדי ממשלה ובארגונים חברתיים בתחומים הקשורים לפרויקט. הרצה בישיבה החילונית של בינ"ה. בשנת 2019 סיים את כהונתו כרב קהילת רמב"ן. בין השנים 2007–2009 פרסם טור בימי שישי במוסף תרבות וספרות של עיתון "הארץ". הרב לאו הופיע במשך תשע שנים בימי שישי בערוץ הראשון בתוכנית פרשת שבוע יחד עם אבי רט. בשנת 2014 זכה יחד עם אתי אנקרי בפרס הסובלנות הדתית מטעם מכון שכטר למדעי היהדות[3]. בשנת 2014 הקים הרב לאו את מיזם "929 - תנ"ך ביחד", מיזם לקריאה כלל-ישראלית של 929 פרקי התנ"ך מדי יום, ועומד מאז בראשו, כחלק מתפקידו כראש המיזם הוא הדריך שיעורים מכוונים לילדים ונוער וניהל מספר אירועים של המיזם בבית הנשיא. יוזם המיזם היה סגן שר החינוך, אבי וורצמן, ובסבב הראשון עמדה בראשות המיזם, לצד הרב לאו, העיתונאית גל גבאי[4]. ב-2018 קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן[5]. ב-20 ביוני 2021 בחרה האספה הכללית של אקים ישראל את הרב בני לאו לכהן כיו"ר העמותה[6]. פעילותו והשקפתושיטת הלימוד של הרב לאו מבוססת על שילוב של עולם התורה הקלאסי עם עולם המחקר האקדמי, שילוב המתבטא בסדרת הספרים "חכמים" שכתב, שבה מחוברים המקורות התלמודיים להקשר ההיסטורי, ובשיעורי התנ"ך שהוא מעביר במסגרות שונות. הוא עוסק רבות בניסיון לקרב בין הציבור החילוני לדתי. הוא ביקר את חוסר ההישמעות לכללי הפסיקה ההלכתית של היהדות הקונסרבטיבית[7]. תוכנית ההלכה שהקים בבית מורשה יועדה לגברים ולנשים והתמקדה בשאלות של הלכה ומודרנה. הרב לאו תובע מהציבור הדתי השתלבות אזרחית מלאה במדינת ישראל על כל מערכותיה. כתוצאה מהשקפה זו הוא תופס את "ההסדר" כמסגרת שנועדה ליחידים המצטיינים בלימוד התורה. בתקופת ההתנתקות הופיע בפני חיילי צה"ל שעברו הכנה מנטלית לקראת הפינוי על מנת לשכנעם שלא לסרב פקודה, וכדי לתאר להם את השקפת עולמם של המתיישבים. זאת אף על פי שהתנגד לתוכנית וטען כי "תהליך קבלת ההחלטה של ראש הממשלה על ההתנתקות היה חד צדדי ולא דמוקרטי". בסרט וידאו שהוצג בפני החיילים הביע את השקפת עולמו במילים: "אני לא דתי בגלל שאני ציוני ואני לא ציוני בגלל שאני דתי. אני גם וגם, וזה מה שיוצר את כל התסבוכת הזו". את הנוער שפעל והפגין נגד התוכנית בדרכים בלתי חוקיות תיאר בדוא"ל ששלח ליונה גודמן, מזכ"ל בני עקיבא בעבר, כ"אוסף נערים ונערות מוסתים על ידי קומץ שחצנים, שאינם מהססים לפגוע ברקמת החיים של המדינה, מאיים להבעיר עלינו את הבית"[8]. בליל תשעה באב ה'תשע"ב (2012) חזר בו מהמילים. נמנה עם החותמים על העצומה המתנגדת לכל סוג של סרבנות פוליטית. בפברואר 2012, כשהרב אלישיב אושפז בבית החולים ונאבק על חייו, פרסם הרב לאו בדף הפייסבוק שלו קריאה "להתפלל שהרב אלישיב ימצא שקט ומנוחה ויסתלק מכל ייסורי הגוף", בהסתמכו על דברי הגמרא במסכת נדרים ומקורות נוספים[9]. בעקבות הסערה שעוררו דבריו בכלי התקשורת החרדיים, אמר כי דבריו הוצאו מהקשרם וכי המסר בדבריו היה "לא לומר לקב"ה ולדרוש ממנו תעשה כך או אחרת, אלא תעשה הטוב בעיניך"[10]. בינואר 2013 ביקר את אגודת אפרת: ”האגודה לוחמת נגד כל סוגי ההפלות והופכת כל הפלה לרצח. ... במהלך המלחמה הזו נגרמים נזקים רבים לנשים, לזוגות ולמשפחות. מקרים שבהם ההלכה הסבירה הייתה מתירה הפלה אך העמדה הקתולית של אגודת אפרת משפיעה על דעת הקהל הדתי ואינה מאפשרת כל דיון ענייני בנושא.” בתגובה הכחישה האגודה כי אמרה אי פעם שהפלה היא רצח[11][12]. במאי 2013 כתב, על רקע פרשת נשות הכותל, שהתעטפות בטלית והנחת תפילין בידי נשים אינה איסור הלכתי ואף מוכרת מהמקורות, אך אין הוא תומך בשום הפגנה או הפגנה שכנגד ברחבת הכותל המערבי[13]. באותו חודש כתב בעניין מועמדות הרב דוד סתיו לרב הראשי לישראל: "הציונות הדתית הייתה אמורה להתמוגג מנחת ולשאת אותו על כפיים. אך כשהשלטון ניתן בידי רבנים - הקנאה והכבוד מעוורים את עיניהם ומחבלים במעשה ידי עצמם"[14]. בנובמבר 2014 קרא למאבק על זכותם של יהודים להתפלל בהר הבית[15]. עם זאת, באוקטובר 2015 כתב כי אינו עולה להר הבית והוסיף: "אני בוער מכאב וכעס על אנשים שברגל גסה עולים להר כדי להראות שהם הריבון. גם אם יש כיפה על ראשם הם מחללי קודש באופן הנורא ביותר". עם זאת הדגיש כי האיסור לעלות להר הבית אינו רק הלכתי, אלא מונע גם משיקולים חברתיים ומדיניים[16]. באוגוסט 2014 תקף לאו את ארגון להב"ה שהפגין נגד חתונת ערבי ויהודיה. לדבריו, כדי לראות לאן תוביל פעילות הפגנתית מעין זאת: "ניתן לראות את השכנות שלנו - שמנהלות שלטון טרור דתי". הוא הוסיף כי להב"ה "מחבל במדינת ישראל, בחברה הישראלית, וגורם נזק איום ליחס של החברה הישראלית לתורה וליהדות"[17]. במרץ 2016 התבטא נגד החלטתו של ערוץ 20 לא לאפשר את שידוריו של דב אלבוים בערוץ במסגרת מיזם 929: "בעלי הערוץ משקפים בעיני יהדות חלולה של ספרי קודש ללא קדושה, של מעטפת חיצונית המתהדרת במורשת ומחללת את ערכי התורה הספוגה באחריות קפדנית לכבוד האדם באשר הוא". הוא כתב שהערוץ, כמו ענף תודעה יהודית של הרבנות הצבאית, מבטאים "יהדות בכוחניות"[18]. ביוני 2019 הנחה את טקס לווייתה של נחמה ריבלין[19]. נישואין חד-מיניים ונישואיים אזרחייםבאוגוסט 2016, בעקבות פרסום סקר על התמיכה בנישואים אזרחיים, אמר שיהודים רבים "בוחרים בנתיבי מילוט מהרבנות רק בגלל ששוללים מהם את אפשרות הבחירה. פתיחת המסלול החלופי ישחרר את סיר הלחץ הזה ויחזיר הרבה צעירים יהודים לנישואים בדרכי אבותם [...] כל זה בלי לדבר על אותם רבבות שאינם יכולים להינשא ברבנות כלל ושעבורם נישואים אזרחיים הם הכרח"[20]. בעצרת שנערכה לאחר מצעד הגאווה בירושלים באוגוסט 2015 שבו נרצחה שירה בנקי, אמר לאו: "אף אחד, אף אחת, אסור לו לגור בארון. ארון זה מוות. (...) אנחנו צריכים לדאוג שאף ילד או ילדה, נער או נערה, גבר או אישה, לא יפחד לגור בבית פתוח ומלא חום. זו אחריות שלנו בשם התורה, בשם אלוהי ישראל, בשם העם שמבקש לחיות כאן על פני האדמה הזו"[21]. באוקטובר 2020 פרסם לאו מאמר שבו כתב שנישואים חד-מיניים הם עניין של בחירה אישית, קרא לקרובי המשפחה להשתתף בהם, והמליץ לזוגות חד-מיניים על הבאת ילדים, בנימוק שהרצון של כל אדם בזוגיות להביא חיים לעולם הוא טבע עמוק ועל כן אסור לדכא אותו. לדבריו בני זוג להט"בים וילדיהם צריכים להיות חברים בקהילה כמו כל אדם אחר[22]. רבנים ואחרים מתחו עליו ביקורת, בנימוק שהוא מנוגד להשקפת עולמה של היהדות[23], וכמה מזקני רבני הציונות הדתית, בהם הרב יעקב אריאל והרב חיים שטיינר, חתמו על מכתב מחאה תחת הכותרת "אין מקיפין בחילול השם"[24]. בינואר 2018 נכח זמן קצר בחתונה של גבר שעובד עמו והתחתן עם חברו לחיים, כדי לברך. הוא נימק זאת בכך שהוא רואה ערך בזוגיות כשלעצמה, אף בין בני אותו המין, וכי הבדידות מגדילה את הסיכוי שיתאבדו. עם זאת אמר שאין מקום לקידושין בין בני זוג מאותו המין[25]. השקפות פוליטיותלקראת הבחירות לכנסת ה-21, התנגד הרב לאו בחריפות להתמודדותן של הבית היהודי והאיחוד הלאומי – תקומה ברשימה משותפת עם מפלגת עוצמה יהודית של תלמידי הרב מאיר כהנא. הוא השווה את החוקים שביקש הרב כהנא לקדם לחוקי נירנברג שקדמו לשואה, והכריז שיילחם נגד הצבעה למפלגה המשותפת משום שהצבעה לה היא תמיכה בגזענות[26][27]. במרץ 2021, כיממה טרם הבחירות לכנסת העשרים וארבע, הביע הרב לאו תמיכה ברשימת כחול לבן בראשות בני גנץ[28][29]. בספטמבר 2023 מתח ביקורת על אישים בציונות הדתית שתמכו בעמירם בן אוליאל, שהורשע ברצח.[30] דת ומדינהבהתראיינו לעיתון דה מרקר במרץ 2021, התבטא הרב לאו נגד עירוב של הדת והפוליטיקה, ואמר: "אני בעד הפרדת דת ופוליטיקה. כל חוק שמנסים לחוקק כדי לחזק אלמנטים דתיים רק פוגע בדת. הדוגמה הטובה ביותר היא חוק החמץ - יותר אנשים אוכלים חמץ בגלל החוק. ביום שבו יחוקקו 'חוק יום הכיפורים', אנשים יתחילו לנסוע."[31] התבטאות זו ממשיכה את הקו שביטא עשור קודם, בריאיון באתר וואלה במאי 2011, שם קבע כי "הרבנות הראשית היא גורם מפריע". לדבריו, קבוצה של פוליטיקאים מחליטה מי יהיה הרב הראשי או המקומי, כשלא בהכרח ישנם חיבור והתאמה לקהילות בשטח[32][33]. דברים מעין אלו אמר הרב לאו גם בערב יום הכיפורים 2013 בריאיון איתו בישראל היום[34]. חיים אישייםהרב לאו נשוי לנועה (בתו של ידידיה כהן), סגנית ראש המדרשה במדרשת נשמת העומדת בראש תוכנית יועצות ההלכה במדרשה. לזוג שישה ילדים. בנם הבכור, ידידיה, הוא רב היישוב אלון. בנם נצר, הוא משורר ועורך ספרותי. ספריו
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
מאמרים ופרסומים של הרב לאו
הערות שוליים
|