יוסי כץ (נולד ב-19 באוגוסט 1949) הוא חבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה.
ביוגרפיה
כץ נולד בחיפה. כץ עורך דין במקצועו, ושימש כחבר מועצת קריית טבעון וכיועץ המשפטי של ההסתדרות במרחב חיפה.
בשנים 1992–2003 כיהן כחבר הכנסת בכנסות 13 - 15 מטעם העבודה, ישראל אחת והעבודה-מימד.
כץ כיהן כיושב ראש ועדת העבודה והרווחה בכנסת ה-13, כיושב ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת ה-14 וכיושב ראש ועדת הכנסת בכנסת ה-15.
כן עמד, במהלך הכנסת ה-15, בראש ועדה מיוחדת לעניין החקיקה הנלווית לאי-חידוש ההכרזה על מצב חירום ובראש הוועדה המיוחדת שגיבשה את חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם ("חוק טל").
בשנת 2000 החליטה הממשלה למנותו לשגריר בגרמניה, על אף התנגדותה של ועדת המינויים לכך. ההחלטה ספגה ביקורת קשה[1], ולבסוף לא מונה כץ לשגריר. בפריימריז שנערכו לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה, ניסה כץ להתמודד על מקום ברשימת המפלגה דרך הרשימה הארצית, ולא דרך המקום המשוריין למחוז חיפה, כפי שעשה עד אז. כץ לא הצליח להתברג ברשימה, ולא נבחר לכנסת ה-16.
לאחר פרישתו מהכנסת, חזר לעבוד כעורך דין והשתלב כיועץ בכיר במשרד עורכי הדין "ליפא מאיר ושות'". בתפקיד זה הִרְבָּה כץ לעסוק בדיני עבודה ופנסיה. בשנת 2009 פרש ממשרד ליפא מאיר, ופתח משרד עצמאי[2].
לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה הצטרף כץ למפלגת גיל. הוא הוצב במקום השלישי ברשימתה לכנסת, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה. עקב כך, פרש מהחיים הפוליטיים.
בשנת 2014 עלה שמו כמועמד לשופט בבית הדין הארצי לעבודה, אולם הוא לא זכה בתפקיד[3].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.jpg)
