|
יצחק הלוי
רבי יצחק בר אלעזר הלוי (מכונה בשם: רבי יצחק סגן לויה; 1000–1080 ד'תש"ס-ד'תת"מ בקירוב), מרבני אשכנז מהעיר וורמיזא, ואחד משלושת רבותיו המובהקים של רש"י. משפחתורבי אשר, מחבר הפיוט "אשר הניא" היה קרובו. לדברי ר' זלמן משטוגיווערא תלמיד המהרי"ל,[1] נכדתו של רבי יצחק הלוי נישאה לרבי יצחק בנו של רבי אשר. אך לפי אברהם גרוסמן רבי אשר היה סבו של רבי יצחק הלוי. על רבי אשר מסופר ש”תִקן [את הפיוטים] 'אשר הניא' ו'אשר בגלל אבות' ו'אתניה שבחיה', והיה יהודי הראשון אשר בא לגור בוירמיישא, ובא לשם מעיר ויטרי וכתב יוחסין היה בידו עד הנשיאים, ולוי היה”.[2] אם אכן ר"י הלוי נמנה עם משפחה ותיקה של תלמידי חכמים וממייסדי הקהילות באשכנז, הדבר מוסיף הסבר על מעמדו הבכיר בקהילת וורמיזא, בהתאם למקובל אצל ראשוני אשכנז, שמנהיגי הקהילות נמנו על מספר משפחות מיוחסות.[3] אף בניו, רבי אליעזר רבי אשר ורבי שמואל, נמנו על חכמי וורמיזא ברבע האחרון של המאה האחת עשרה. בניו הרבו למסור את הוראותיו והנהגותיו של אביהם. כך למשל שנים מהחכמים מחברי ספר מעשה המכירי למדו אצל ר' אליעזר ור' שמואל והיו מכנים אותם בשם "רבותינו הלוויים". באמצעות ספרם זה נשתמרו תורתם של בניו ועדויותיהם על הנהגותיו של ר' יצחק. קרוב להניח שהגדול שבאחים ר' אליעזר שימש כמורה בישיבת ורמייזא לצדם של ר' שלמה בן שמשון, ור' קלונימוס מרומי. אשתו חנה נספתה בגזירות תתנ"ו. היו להם בן, יעקב, שהיה מבעלי התוספות, וכן שתי בנות, יסכה ובילא. מצבתה של בילא עם שם אביה נמצאה בוורמייזא. ברשימת יוחסין מפורטת המופיע בסוף ליקוטי מהרי"ל נזכרים צאצאי הבן שמואל עד למחצית השנייה של המאה ה-14 ובהם תלמידי חכמים רבים, מכן נראה שלמרות חורבן קהילות שו"ם בהן נספו רבים מבני המשפחה, המשיכו צאצאיו להימנות על חכמי אשכנז במשך דורות. רבותיו, חבריו ותלמידיורבו המובהק של רבי יצחק הלוי היה רבי אליעזר הגדול בן יצחק שישב בראש ישיבת חכמי לותיר במגנצא אחרי רגמ"ה מייסד הישיבה ואשר גם עמד קודם לכן בראשה. רבי יצחק הלוי הספיק בצעירותו ללמוד גם אצל רבנו גרשום מאור הגולה ואפילו אצל רבו של רגמ"ה רבי יהודה הכהן הנקרא גם רבי ליאונטין. על חבריו נמנו כמה חכמים מובהקים שאף הם פעלו איתו בוורמיזא באותם הימים ובמיוחד ר' מאיר בן יצחק, רבי קלונימוס בן שבתי ואולי גם ר' יהודה בן ברוך ור' יעקב בן יקר. אף על פי שר' קלונימוס מתואר "כזקן ויושב בישיבה" ראה עצמו כפוף אל ר"י הלוי ואף מצאנו שפנה אליו בשאלה. על תלמידיו בנוסף לבניו הנ"ל, נמנו גם רש"י, וכן חתנו של רש"י רבי מאיר בן שמואל, רבי אליקים בן משולם הלוי, ורבי אלכסנדרי בר' משה ועוד. יצירתו הספרותיתפעילותו הספרותית הייתה רבגונית, והוא נטל חלק בכל ענפי היצירה שבהם עסקו באותם ימים באשכנז: פירושים למקרא, פירושים לתלמוד, תשובות לשאלות, פיוטים ופירושם. פירושים למקראפרשני המקרא רש"י ור' יוסף קרא מביאים במקומות שונים בחיבוריהם פירושים משמו, דבר המלמד שעסק בפרשנות המקרא ולימד אותה. פירושים לתלמודרבים מפירושיו לתלמוד נשתמרו בפירושו של רש"י, החוקרים י"נ אפשטיין, אברהם גרוסמן ואליעזר מאיר ליפשיץ דנו בשאלה האם הועלה פירושו לתלמוד על הכתב ודעתם היא שאכן הועלו פירושיו על הכתב על ידו או לכל הפחות על ידי תלמידיו, חיבור זה מכונה קונטרס וורמיזא. ראיה לדבריהם הביא גרוסמן מפירוש רש"י במסכת שבת: "במערב – שהוא מקום מצונן ואין ראוי להוליד. כך מצאתי בהש"ס רבינו הלוי".[4] המסכתות שרש"י למד כנראה מפי רבי יצחק הלוי: שבת, סוכה, ביצה, ראש השנה, קידושין, שבועות, חולין, בכורות. שאלות ותשובותמצויות בידינו למעלה מ-15 תשובות של ר"י הלוי, רובן המכריע בספרים מבית מדרשו של רש"י וכן ב"מעשה המכירי" (כפי שציינו לעיל ש"בני מכיר" למדו אצל בניו של ר"י הלוי). כמו כן בעוד כעשר תשובות של הרשב"ש הוא מציין שהוא התייעץ בשאלה זו עם ר"י הלוי. על כך שהשיב על שאלות רבות ניתן ללמוד גם מדברי "בעל דורות ראשונים": "אין מספר להלכות והוראות שהביאו הפוסקים בשם רבינו הלוי ובפרט ב-מרדכי ו-אור זרוע, שיבולי הלקט, הרא"ש, הטור, וגם בראב"ן".[5] אברהם גרוסמן עומד על שתי נקודות בשיטתו של ר"י הלוי העולות בעיון מתוך תשובותיו:
פיוטיואברהם גרוסמן מונה ארבעה פיוטים שכתב ר"י הלוי וכולם נכתבו לשבת חתונה ולכבודו של חתן: מערכת יוצר הכוללת יוצר, אופן וזולת, וכן רשות לחתן העולה לתורה. בפיוטים אלה פייט בשבח הקב"ה, בשבח התורה ולומדיה ובשבח החתן. מערכת היוצר יצאה לאור בידי יעקב ישראל סטל[6] ובידי עזרא שבט.[7] ר"י הלוי אף עסק בפירוש לפיוטים. באחד מפיוטיו[8] הוא מבטא יפה את מידת שימוש תלמידים את רבותיהם ודרך לימודם:
קווים לאישיותו על פי הנהגותיומהנהגותיו השונות של ר"י הלוי הידועות לנו הוא מצטייר כמנהיג מלא ביטחון בכוחו וסמכותו אשר אינו חושש לשנות את מנהגי מקומו כאשר לדעתו בטעות יסודם, לכך סייע גם מעמדו הבכיר בוורמיזא וייחוסה של משפחתו. מהנהגותיו עולה שהיה מחמיר על עצמו ונוהג במידת חסידות, ואמנם בדרכו ההלכתית היה לרוב נוטה לפסוק לחומרה, אולם פעמים רבות כאשר היה מדובר בפסיקת הלכה לציבור גם היה פוסק להקל, לדוגמה:
למרות היותו תקיף בדרכי הנהגת הציבור, היה ידוע גם כענוותן גם לפי איך שהיה מכנה עצמו בכתביו וגם לפי שלא היה נמנע מלהודות כאשר טעה, למשל כפי שמתאר תלמידו רש"י כאשר חלק עליו:
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
