פורטל:תוניסיה

יהדות האי ג'רבה, שלחופי דרום תוניסיה, נחשבת לאחת מן הקהילות היהודיות העתיקות בעולם, ויש המייחסים אותה לתקופת בית ראשון. על פי המסורת, ראשוני היהודים הגיעו לאי עוד בימיו של שלמה המלך, וכן לאחר חורבן בית ראשון, כשהם נושאים עמם את אחת מדלתות בית המקדש.

באופן מסורתי יהודי האי ג'רבה התחלקו בין שני כפרים מרכזיים בשני צידי האי. אף על פי שהקהילה לא גדולה - היא מעולם לא כללה יותר מ-700 חברים - היא אחת מהקהילות היהודיות הידועות והדומננטיות ביותר בצפון אפריקה, וזאת בשל תוחלת החיים יוצאת הדופן שאפיינה את תושביה, העלייה לרגל השנתית אל בית הכנסת אלגריבה והמסורות האותנטיות שנשמרו בה. עם זאת, הקהילה החלה להתדרדר במהלך המאות ה-18, ה-19 וה-20 בעקבות עזיבת חבריה והתנכלויות מצד התושבים הערבים. כיום הקהילה מצומצמת ביותר אך קיימת והיא מהגדולות בתוניסיה.

לערך המלא

תווחידה בן א-שייח' (בערבית: توحيدة بن الشيخ; 2 בינואר 1909 – 6 בדצמבר 2010) הייתה רופאה תוניסאית, רופאת הנשים ורופאת ילדים, הרופאה המוסמכת הראשונה בקרב האוכלוסייה המוסלמית בעולם הערבי.

תווחידה בן א-שייח' נולדה למשפחה מהמעמד הבינוני, אמה הייתה בת למשפחה אמידה שנחשבה מהמשפחות העשירות בבירת תוניסיה. אביה נפטר בהיותה ילדה, אמה של תוחידה גידלה את ילדיה לבד, כשהיא מאפשרת להם ללמוד לימודים אקדמיים. תוחידה לא נישאה ונשארה רווקה כל חייה. השקעתה הרבה בחייה המקצועיים, שנעו בין צרפת לבין תוניסיה, התנגשה במידה רבה עם כל ניסיון שלה להינשא ולהקים משפחה יציבה.

בן א-שייח' ייחסה את החלטתה להתמחות בגינקולוגיה למעמד האישה בעולם הערבי בתקופה ההיא. חלק גדול מהנשים היו שמרניות ואמהות חד-הוריות, והן סירבו להיבדק על ידי גברים, ובמיוחד נשים חד-הוריות, בגלל הפחד משערורייה ורצח בטענת חילול כבוד המשפחה, לכן היה חשוב שתהיה רופאת נשים שתנגיש את כל הטיפולים והבדיקות הדרושים לנשים ברמה מקצועית, והרחקת נשים אלה ככל האפשר מהמיילדות המסורתיות שסיכנו את היולדת ותינוקה. למרות הקושי שהיה לנשים באותה עת ללמוד, מצבן המסוכן של הנשים שנעזרו במיילדות חסרות השכלה ובלי הכשרה מתאימה, איתגר אותה להתמחות בגינקולוגיה. לכן היא לקחה על עצמה את האחריות להרחיק נשים אלה מסכנה זו.

היא נפטרה בשנת 2010 בתוניסיה. בשנת 2020 הנפיקה ממשלת תוניסיה שטר כסף הנושא את דיוקנה של תווחידה בן א-שייח'.

לערך המלא

תוניסיה היא מדינה בצפון אפריקה, הגובלת בים התיכון, בעלת גבול מערבי עם אלג'יריה (965 קילומטר) וגבול דרום-מזרחי עם לוב (459 קילומטר) היכן שרוחב הקרקע הולך ומצטמצם לדרום מערב אל הסהרה. למדינה יש חופים מצפון, מזרח ומכלול ממזרח לצפון, כולל מפרץ גאבס המעוקל, המהווה את החלק המערבי של מפרץ סידרה באפריקה. רוב המפרצים הגדולים בתוניסיה מתלכדים עם החופים המרכזיים בלוב, לרבות עם העיר סירת, שעל שמה קרוי אחד המפרצים. הקואורדינטות גאוגרפיות של המדינה הן 34°00′N 9°00′E / 34.00°N 9.00°E / 34.00; 9.00 שטחה של תוניסיה הוא 163,610 קילומטר רבוע, ו-8,250 קילומטר רבוע מתוכם מכילים מים גרידא. הנהרות העיקריים זורמים בצפון המדינה, אך מעטים מהם מגיעים אף מצפון-מזרח אלג'יריה וזורמים דרך המישור הצפוני של המדינה, שבו כמות גשמים מספקת מאפשרת את קיומם של מיני צמחים מגוונים ואת השקיתם.

יהדות תוניסיה היא קהילה יהודית באזור תוניסיה שבצפון אפריקה, המאופיינת בשורשים הטרוגניים, כולל חלקים שמקורותיהם קדומים מאוד, עוד בטרם היות האימפריה הרומית, לפני כ-2,300 שנים. כיום יש בתוניסיה כ-1,500 יהודים, רובם באי ג'רבה. רבים מיהודי ג'רבה ותוניסיה שעלו לישראל התיישבו בירושלים, בנתיבות וביישובי הדרום, בהם באר שבע, אופקים, תלמים, איתן, זמרת, גילת, שרשרת, בית הגדי וברכיה.

המהפכה בתוניסיה או מהפכת היסמין כפי שנקראה על ידי התקשורת (בערבית: ثورة الياسمين), הוא שמן של סדרת מחאות בהיקף רחב שפרצו בתוניסיה ב-18 בדצמבר 2010 בקריאה להחליף את שלטונו האוטוקרטי של זין אל-עאבדין בן עלי. במשך 28 ימים התקיימו הפגנות רחוב ממושכות ולעיתים אלימות שבסופו של דבר הובילו להדחת בן עלי מהשלטון וכינון דמוקרטיה מלאה במדינה.

הרקע למהפכה התרחש שנים אחורה, והיא נבעה מתוך מצב אזרחי קשה ששרר בתוניסיה תחת שלטון בן עלי; שיעור האבטלה הרקיע שחקים, הכלכלה עברה אינפלציה, תוניסאים רבים נמצאו מתחת לקו העוני ועסקים רבים פשטו רגל. נוסף על כך, תוניסיה נשלטה בצורה חד מפלגתית, והמשטר פגע רבות בחופש הביטוי, חופש העיתונות וחופש הבחירה. ההפגנות היוו את הגל הדרמטי ביותר של התקוממות אזרחית בתוניסיה מזה שלושה עשורים (אז התרחשה המהפכה בה עלה בן עלי לשלטון), והביאו לחיכוחים רבים בין המשטרה למפגינים, כמו גם מקרי מוות ופצועים שנפגעו מפעולות כוחות הביטחון.

המחאה התלקחה בעקבות ההצתה העצמית שביצע מוחמד בועזיזי כמחאה על השחיתות השלטונית והעוני הקשה. עד מהרה רבים הזדהו עם מסריו של בועזיזי ופרצו במחאות, חלקם הציתו עצמם בדומה לו. לאחר כחודש, ב-14 בינואר 2011, נפל שלטונו של בן עלי והוא נמלט עם אנשיו לערב הסעודית. ההפגנה בתוניסיה עוררה השראה בקרב מדינות נוספות, והביאה לתגובת שרשרת נרחבת במזרח התיכון, שנודעה בשם האביב הערבי.

כיום, כעשור לאחר פרוץ המחאות, תוניסיה היא המדינה הערבית היחידה בה מונהג שלטון דמוקרטי מלא הודות למהפכה, והיחידה מבין מדינות העביב הערבי שלא התגלגלה לאנרכיה, מלחמת אזרחים או שלטון דיקטטורי אחר.

ההיסטוריה של תוניסיה (בערבית: تاريخ تونس) היא רצף האירועים והתרחישים ההיסטוריים שקרו בתוניסיה מאז ימי קדם ועד ימינו אנו. זוהי היסטוריה עשירה ורבגונית של מדינה המצויה לחוף הים התיכון על אדמת צפון אפריקה.

תוניסיה הייתה במשך שנים מרכז תרבותי ומסחרי. אלפי שנים ישבו בה שבטים ברברים והיא הייתה מוקד להגירה מכיוונים שונים. הפיניקים הקימו בה את האימפריה האדירה קרתגו, ולאחריהם שלטה באזור האימפריה הרומית. במאה השביעית נכבשה תוניסיה בידי הערבים המוסלמים, ובמאה העשירית הייתה בסיסה של השושלת הפאטימית האסמאעילית.

בתקופה הערבית שלטו שליטי תוניסיה בשטחים נרחבים בצפון אפריקה וכן בסיציליה והגיעו עד לקלבריה שבדרום איטליה. במאות שלאחר מכן הייתה תוניסיה בשלטונם של שליטים רבים. צרפתים, נורמנים, צלבנים ושודדי ים שלטו בה לתקופות קצרות שודד הים ח'יר א-דין (ברברוסה) ייסד בה מדינה ב-1534, הספרדים דיכאו את מדינת שודדי הים ושלטו במדינה עד לשנת 1574, עת נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית. ב-1881 שבו הצרפתים והשתלטו על המדינה.

במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה המדינה זירת קרבות. בשנת 1956 זכתה בעצמאותה, ונשיאהּ הראשון היה חביב בורגיבה. בשנת 1987 הודח בורגיבה על ידי זין אל-עאבדין בן עלי, הנשיא השני שהודח בהפיכה עממית בינואר 2011.

תוניס (בערבית: تونس, תעתיק מדויק: תוּנִס; בברברית: ⵜⵓⵏⴻⵙ) היא עיר הבירה של תוניסיה. בשנת 2007 התגוררו בעיר 693,486 איש, אם כי לפי הערכה לא-רשמית מתקרבת אוכלוסייתה למיליון תושבים ואוכלוסיית השטח המטרופוליטני שלה עומדת על כ-2 מיליון איש. רובע המָדינה של תוניס הוכרז כאתר מורשת עולמית בשנת 1979 והעיר שימשה כבירת התרבות הערבית בשנת 1997.

תוניס שוכנת בצפון-מזרח המדינה ומרכזה העתיק ממוקם על מצר יבשה צר בין שני אגמים. מצר היבשה גבעי ועשוי אבן גיר וסלעי משקע, ומכונה "כיפת תוניס" (מצרפתית: dôme de Tunis). ממזרח לו שוכן אגם תוניס (بحيرة تونس או "האגם" - البحيرة) הרדוד מאוד ומשתרע על שטח של 37 קמ"ר וחוצץ בין מרכז העיר לבין מפרץ תוניס שבים התיכון. תעלה באורך של 11 ק"מ חוצה את האגם ומחברת את העיר אל הים. לאורך התעלה עובר סכר שמקורו בתקופה הרומית ועליו עוברים כיום כביש ומסילת רכבת המוליכים אל ערי החוף לה גולט (La Goulette), לה מארסה (La Marsa) וסידי בו-סעיד (Sidi Bou Said).

תוניס החלה להתפתח כיישוב קטן, ושימשה מרכז מעבר בין ריכוזי התרבות, הכלכלה והדת הגדולים באזור: קרתגו, שנמצאת כיום בתוך תוניס, וקירואן, שהיוותה את המרכז המוסלמי החשוב באפריקה, לצד קהיר. עם זאת, העיר תפחה ואוכלוסייתה גדלה, וכתוצאה מכך הכריזו עליה שלטונות האל-מוואחידון כבירת תוניסיה כבר בשנת 1159. העיר שימשה מרכז תרבותי וכלכלי חשוב בתוניסיה עם עליית השלטון הצרפתי הקולוניאליסטי, שפיתח את העיר וקידם בה כלכלה מודרנית על פי המודל הקולוניאלי. לאחר עצמאותה של תוניסיה הוכרזה תוניס באופן רשמי לבירת המדינה.

לערך המלא

כלכלת תוניסיה הוא שם כולל למגוון תחומים כלכליים שמלווים את הרפובליקה של תוניסיה לאורך ההיסטוריה. כיום הכלכלה התוניסאית נמצאת בתהליך של ליברליזציה לאחר עשרות שנים של מעורבות גדולה של הממשלה בכלכלת השוק. תכנון כלכלי זהיר הביא לצמיחה מתונה אך מתמשכת של הכלכלה במשך למעלה מעשור. הצמיחה הכלכלית הייתה תלויה מבחינה היסטורית רבות בנפט, פוספט, חקלאות, תעשייה ותיירות. במדד התחרותיות העולמי של הפורום הכלכלי העולמי לשנים 2015–2016 מדורגת תוניסיה במקום ה-92. בדומה לכך, בדו"ח מדד הפיתוח האנושי משנת 2014 מדורגת תוניסיה במקום ה-96 בעולם ובמקום החמישי באפריקה.

כיום כלכלתה של תוניסיה מתבססת בעיקר על נפט, פוספט, חקלאות ותיירות. אחוז המובטלים הוא 15.5% (2017), עלייה של 2.5% מאז פרוץ המהפכה בתוניסיה. כמות התושבים הנמצאים מתחת לקו העוני נאמדה בשנת 2005 בכ-7.4%. אחוז האינפלציה עומד נכון ל-2020 על 5.4%. כמות העובדים בשנת 2006 נאמדה ב-3.502 מיליון איש, והתפלגות כוח העבודה אינו תואם את הייצור לפי תחומי העיסוק (התפלגות הייצור – ההכנסה המדינית מכל תחום עיסוק):

• בענף החקלאות, הגידולים העיקריים הם חיטה, שעורה, סלק, סוכר, זיתים, פירות הדר וירקות. משק החי כולל בעיקר כבשים ועזים, וכן דגה.
• בענף התעשייה, המוצרים העיקריים הם מוצרי מזון, פלדה, כימיקלים, טקסטיל ומוצרי עור. בנוסף, אחוז ניכר מהכלכלה מסתמך על גז טבעי, נפט ופוספט.

בתוניסיה נספרו בשנת 2011 כ-1.2 מיליון קווי טלפון, ירידה של כ-100,000 קווי טלפון פעילים משנת 2009. לעומת זאת, מספר הקווים הסלולריים בשנת 2011 היה גבוה מ-12 מיליון, עלייה של 3 מיליון משנת 2009. מספר זה של משתמשים בטלפונים ניידים הוא הגבוה ביותר באפריקה ולמעשה בממוצע לכל תושב תוניסיה יש יותר מטלפון סלולרי אחד. נקודות התקשורות המרכזיות נמצאות בספקס, סוסה, ביזרטה ותוניס, ומאפשרות גישה לאינטרנט. מספר רשתות האינטרנט ברוחב פס בתוניסיה נאמד בכ-544,392 בשנת 2011.

• כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא תוניסיה שרק מחכים שירחיבו אותם.
• כאן ניתן למצוא רשימה של ערכים שטרם נכתבו ומחכים שיכתבו אותם.
• כל הערכים החסרים שכדאי לכתוב - רשימה אוטומטית שנוצרת על פי אתר ויקינתונים.

מהו פורטל? – רשימת כל קטגוריות המשנה והערכים