|
תהילים א'
 תהילים א' הוא המזמור הפותח את ספר תהילים ונפתח בפסוק ”אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים”. בלטינית מכונה המזמור "Beatus vir" ("אשרי האיש"). עיקר עניינו של המזמור הוא בשאלת דרך החיים הרצויה לאדם והגדרת דמויות הצדיק והרשע. המזמור משולב בליטורגיה היהודית ובליטורגיה הנוצרית (אצל הקתולים, הפרוטסטנטים והאנגליקנים) בהזדמנויות שונות. סוג המזמורבמזמור זה אין תפילה הפונה לה' בלשון נוכח, לא בקשה ולא שבח או תלונה. על כן, מבחינת שיוך המזמור לסוגה, יש חוקרים הטוענים כי יש לשייך את המזמור לסוגת מזמורי חכמה מאחר שהוא מעמת בין הטיפוס של הרשע לטיפוס של הצדיק, בדומה למזמורים נוספים בסוגה זו (כמו תהילים ע"ז). חוקרים אחרים מסווגים את המזמור כמזמור ברכה בשל הברכה המופיעה בראש המזמור וזיקתה לברכה בראש נבואת ירמיהו:"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר".[1] יש הסוברים כי זהו מזמור תורה המבוסס על אזכורה של התורה ודרכם של הצדיקים במזמור זה כמו גם אוצר המילים המאפיין מזמורי תודה.[2] זמן חיבורו של המזמורלמזמור קווים מקבילים בלשון ובסגנון עם הנבואה בספר ירמיהו, פרק י"ז, פסוקים ה'–ו' ובספר יהושע, פרק א', פסוק ח'. מהדמיון בין הכתובים הללו יש שסברו כי ירמיהו ויהושע הכניסו קטעים מתוך המזמור לדברים, או שמא בעל המזמור שאב השראה מנבואות ירמיהו ומספר יהושע. כמו כן, קיימת אפשרות כי השניים - ירמיהו ומשורר המזמור הכניסו לטקסט דימויים מאותו מקור. ייתכן אף שמשורר תהילים שילב את שני הטקסטים במזמורו. מכאן סברו חוקרים כי זמן חיבורו זהה לזמן חיבורם של ספר ירמיהו, ויהושע.[3] במדרש תהילים נכתב שמחבר המזמור הוא דוד המלך[4]. מיקומו של המזמורכבר בתקופת הגמרא נחשבו שני המזמורים הראשונים של ספר תהילים לפרק אחד קדום (כמובא בהמשך הערך), וניתן לראות שבין תהילים א' ותהלים ב' קיים קשר תוכני ולשוני.[5][6] כמו כן קיים קשר בין השניים הללו לבין תהילים מ"א, הסוגר את הקובץ הראשון מבין חמשת הקבצים שמרכיבים את ספר תהילים.[7]. אולם לדעת החוקרים קשה להניח ששני הפרקים הללו היו מלכתחילה חלק מן הקובץ הראשון של תהילים.[7] עדות לכך יש בעובדה ששם מחבר הפרקים הללו לא צוין, להבדיל משאר פרקי הקובץ הראשון, המיוחסים לדוד. סביר יותר שכאשר תהילים ב' התפרש באופן משיחי ונקשר לדמותו של דוד המלך, צורפו שני המזמורים הללו לקובץ המזמורים המיוחסים לו. יש הסוברים שלאחר שהושלם חיבורו של ספר תהילים, נוסף מזמור א' כמבוא לספר כולו. הבחירה במזמור זה כפתיחה לספר נעשתה לאור מכלול של שיקולים.[7] השיקול הראשון במעלה הוא השיקול התאולוגי: המזמור משקף תפיסה שבעולם שולטים סדרי מוסר המתקיימים ופועלים מכוח הצו האלוהי, ומכאן שההשגחה האלוהית מפליאה לפקח על הברואים כולם. כך המזמור מבטא את הנחת היסוד המקראית שבלעדיה לא ייתכן קשר של ממש עם האל. בנוסף מביע המזמור את הגישה שעומדת ביסוד ראיית העולם של הפרושים, שהעיסוק בתורה ובמצוות הוא היענות האדם לדרישות האל, ובכך המזמור יוצר את הזיקה ההדדית בין לימוד תורה לחסידות ולצדקה. שיקול נוסף, משני, לבחירה לפתוח במזמור זה את ספר תהלים הוא שיקול ספרותי-צורני. גם הרעיון המובע בפתיחת המזמור, על הדרך הראויה עבור הצדיק ועל העימות בין דרכו לבין דרכו של הרשע, קושרת בין המזמור (שמהווה פתיחה לא רק לספר תהילים אלא לחטיבת הכתובים כולה), לבין התורה וספרות הנביאים, בהן מודגשת חשיבות קיום המצוות ותורת ה'. אחד הפסוקים האחרונים בספר מלאכי החותם את חטיבת הנביאים הוא ”זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל כׇּל יִשְׂרָאֵל חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים.” (ספר מלאכי, פרק ג', פסוק כ"ב). גם בפרשנות המסורתית נומק מיקומו של המזמור בשל מרכזיות נושאיו התאולוגיים: ”וכלל דוד בזה המזמור תורת האדם ומה שראוי לו לעשות בזה העולם, והגמול הטוב לצדיקים והעונש לרשעים; והוא מזמור נכבד מאוד, לפיכך החל ספרו בו” (רד"ק בפירושו לספר תהילים, פרק א', פסוק א'). עמוס חכם הציע כי המזמור עומד בראש ספר תהילים בתור אזהרה: כיוון שספר תהילים כולו הוא ספר תפילות, המזמור הראשון מדגיש שכדי שהתפילה תהיה רצויה, על המתפלל להתרחק מדרכם של הרשעים ולהרבות בעיסוק בתורת ה'.[8] מבנה המזמור ותוכנוהמזמור הוא בן שישה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים שווים, שני פסוקים לכל חלק. בפסוקים א'-ב' מתואר ההבדל שבין מעשי הצדיקים למעשי הרשעים. בפסוקים ה'-ו' מתואר הגמול הצפוי לצדיקים ולרשעים. בתווך, בפסוקים ג'-ד', מתואר הניגוד שבין דמותו של הצדיק לבין דמותו של הרשע באמצעות הנגדה בין עץ לבין מוץ. קיימת סימטריה הבאה לידי ביטוי בהצגת הדמויות, דמות הצדיק ודמות הרשע. המזמור בנוי ממבנה כיאסטי המבליט את הניגוד בין הצדיקים לרשעים וגמולם.[8] במזמור נאמרים דברי מוסר וחכמה על אודות ההבדל שבין הצדיקים ומעשיהם לבין הרשעים ומעשיהם. בתחילה, מתוארים מעשי הצדיקים על דרך השלילה: ”לֹא הָלַךְ... לֹא עָמָד... לֹא יָשָׁב” ובהמשך מובעים הדברים על דרך החיוב: ”כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה”. הן מעשי הצדיקים והן מעשי הרשעים מתוארים באופן כללי ונרחב ביותר: הרשע הולך ”...בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים...” בניגוד לצדיק שחפץ ”בְּתוֹרַת ה'”. ייתכן, שהכוונה היא לרמוז על כך שכל המתרחק ונוטה מתורת ה' סופו לחטוא.[8] ביטויים שמקורם במזמורמקור הביטוי "מושב לצים", שמשמעותו חברה שלילית, הוא בפסוק א' של המזמור. מקור הביטוי "דרך רשעים תאבד" הוא בפסוק ו' במזמור. בכתוב נאמר כי רשעים לא יזכו להגנתו של ה' ולכן הם נידונים למוות. הביטוי "דרך רשעים תאבד" שגור בעברית המודרנית ופירושו משאלת לב מוצדקת.[9] אמצעים אומנותיים במזמורמשלבפסוקים ג'-ד' מתואר על דרך המשל הצדיק ”כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ” ואילו הרשע מתואר ”כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ”. יש אומרים שהמשל נועד לתאר את הגמול הטוב לו זוכה הצדיק ואת העונש בו לוקה הרשע. אחרים אומרים כי המשל מתאר את דרך החיים של הצדיק לעומת דרך החיים של הרשע.[10] משל דומה למשל זה נמצא בספר ירמיה, פרק י"ז. הזדהות הצדיק עם הטבעהמכנה המשותף לשלושת איברי הדימוי של הצדיק ”וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ” הוא שהצדיק "חי" עם סדרי הטבע, הוא נהנה ממה שהטבע מעניק, ועל כן, בהתאם לסדריו הוא יכול להעניק מעצמו בתמורה. הרשע לעומתו, נפגע ונדחה על ידי הטבע ”כַּמֹּץ אֲשֶׁר תִּדְּפֶנּוּ רוּחַ”.[11] תקבולת כיאסטיתפסוק ו' בנוי מתקבולת כיאסטית. ההקבלה מביעה את הניגוד בין דרכו של הצדיק לבין דרכו של הרשע:[12]
המזמור בליטורגיהביהדותהפרק (ביחד עם תהילים ב', ג' וד') נאמר במקצת קהילות לאחר תפילת ערבית של ליל יום כיפור, והוא נחשב כסגולה להנצל מטומאת קרי ביום הקדוש.[13] הפרק נחשב כסגולה למניעת הפלות. בנצרותהמזמור בספרות חז"ללדעת התלמוד הבבלי[14], שני המזמורים הראשונים בספר תהילים, הם מזמור אחד ('חדא פרשה'). רבי שמואל בר נחמני הצביע על כך שמחלוקה זו יוצא שהמזמור הראשון בספר תהילים נפתח ונחתם באותו ביטוי - בפתיחה 'אשרי האיש' (תהילים, א', א'), ובחתימה 'אשרי כל חוסי בו' (תהילים, ב', י"ב). לדעתו, הדבר נובע מכך שפרשה זו הייתה חביבה במיוחד על דוד, מחבר המזמור, שכן ”כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח בה באשרי וסיים בה באשרי”. בדומה לכך, מובאת במדרש תהילים התבטאותו של רבי יודן על מזמור זה, שהוא ”משובח מכל המזמורים”[15]. במסכת אבות מובא, שרבי חנינא בן תרדיון למד מהפסוק הראשון של הפרק, ש”שנים שיושבין ואין ביניהן דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר 'ובמושב לצים לא ישב'”[16]. המזמור בתרבותהמשורר ג'ון מילטון תרגם את תהילים א' לאנגלית בשנת 1653. המשורר הסקוטי רוברט ברנס כתב בשנת 1781 פרפרזה על המזמור שנפתחת במשפט: ”The man, in life wherever plac'd, ... Who walks not in the wicked's way,” (Paraphrase Of The First Psalm).[17] הזמר קים היל הקליט ביצוע מודרני למזמור.[18] ביני לנדאו הלחין את הפסוק "אשרי האיש" בשיר בשם זה מתוך אלבומו "משכן". במוזיקה החסידית
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
