תהילים ק"ב

תהילים ק"ב
	(א) תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.; (ב) ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא.; (ג) אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא מַהֵר עֲנֵנִי.; (ד) כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ.; (ה) הוּכָּה כָעֵשֶׂב וַיִּבַשׁ לִבִּי כִּי שָׁכַחְתִּי מֵאֲכֹל לַחְמִי.; (ו) מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי.; (ז) דָּמִיתִי לִקְאַת מִדְבָּר הָיִיתִי כְּכוֹס חֳרָבוֹת.; (ח) שָׁקַדְתִּי וָאֶהְיֶה כְּצִפּוֹר בּוֹדֵד עַל גָּג.; (ט) כָּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ.; (י) כִּי אֵפֶר כַּלֶּחֶם אָכָלְתִּי וְשִׁקֻּוַי בִּבְכִי מָסָכְתִּי.; (יא) מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי.; (יב) יָמַי כְּצֵל נָטוּי וַאֲנִי כָּעֵשֶׂב אִיבָשׁ.; (יג) וְאַתָּה ה' לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר.; (יד) אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד.; (טו) כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ.; (טז) וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכָל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ.; (יז) כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ.; (יח) פָּנָה אֶל תְּפִלַּת הָעַרְעָר וְלֹא בָזָה אֶת תְּפִלָּתָם.; (יט) תִּכָּתֶב זֹאת לְדוֹר אַחֲרוֹן וְעַם נִבְרָא יְהַלֶּל יָהּ.; (כ) כִּי הִשְׁקִיף מִמְּרוֹם קָדְשׁוֹ ה' מִשָּׁמַיִם אֶל אֶרֶץ הִבִּיט.; (כא) לִשְׁמֹעַ אֶנְקַת אָסִיר לְפַתֵּחַ בְּנֵי תְמוּתָה.; (כב) לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה' וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם.; (כג) בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת ה'.; (כד) עִנָּה בַדֶּרֶךְ כחו [כֹּחִי] קִצַּר יָמָי.; (כה) אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ.; (כו) לְפָנִים הָאָרֶץ יָסַדְתָּ וּמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ שָׁמָיִם.; (כז) הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד וְכֻלָּם כַּבֶּגֶד יִבְלוּ כַּלְּבוּשׁ תַּחֲלִיפֵם וְיַחֲלֹפוּ.; (כח) וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ.; (כט) בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן.

תהילים ק"ב הוא המזמור ה-102 בספר תהילים. קריאת הפרק הומלצה בספרי הסגולות כסגולה לאישה עקרה ולשלום עם חברו.^[1]

מחבר המזמור

המאירי כותב כי דוד אמרו על עצמו.^[2] מנגד רבי ישעיה די טראני מציין כי לא מוזכר שם המחבר בפרק.^[2]

תוכן המזמור

מזמור ק"ב מורכב מ־29 פסוקים ומחולק לארבעה חלקים:

א'-ג'

המזמור נפתח בבקשת המשורר מאלוהים שישמע את תפילתו: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (א'), "ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא" (ב').

ד'-י"ב

בחלקו השני של המזמור מתאר המשורר לאלוהים כי מצבו נחות וירוד: "(ד) כִּי כָלוּ בְעָשָׁן יָמָי וְעַצְמוֹתַי כְּמוֹקֵד נִחָרוּ" (ד'), ומה קרה לו בעקבות זאת: "כׇּל הַיּוֹם חֵרְפוּנִי אוֹיְבָי מְהוֹלָלַי בִּי נִשְׁבָּעוּ" (ט').

המשורר מודיע כי מכעס אלוהים הגיעו אליו הצרות: "מִפְּנֵי זַעַמְךָ וְקִצְפֶּךָ כִּי נְשָׂאתַנִי וַתַּשְׁלִיכֵנִי" (י"א).

י"ג-כ"ג

בחלקו השלישי של המזמור עובר המשורר מתפילתו הפרטית ומתרכז בתפילה על בניין ירושלים.

את החלק השלישי פותח המשורר בהצהרה: "לְעוֹלָם תֵּשֵׁב וְזִכְרְךָ לְדֹר וָדֹר" (י"ג) ואחר כך מבקש מאלוהים שירחם על ירושלים ושיחנון אותה: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד" (י"ד).

המשורר מנמק ומסביר את תפילתו בקידוש ה' שיתגלה בעולם: "וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכׇל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ" (ט"ז), "כִּי בָנָה ה' צִיּוֹן נִרְאָה בִּכְבוֹדוֹ" (י"ז), וגם: "לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה' וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָ‍ִם" (כ"ב), "בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבֹד אֶת ה'" (כ"ג).

כ"ד-כ"ט

בחלקו האחרון של המזמור חוזר המשורר לצרתו, ומבקש מאלוהים שלא יקצר את ימיו: "אֹמַר אֵלִי אַל תַּעֲלֵנִי בַּחֲצִי יָמָי בְּדוֹר דּוֹרִים שְׁנוֹתֶיךָ" (כ"ה). המזמור נחתם בהצהרת המשורר כי ה' הוא האלוהים ושהוא נצחי לעומת בני האדם: "וְאַתָּה הוּא וּשְׁנוֹתֶיךָ לֹא יִתָּמּוּ. בְּנֵי עֲבָדֶיךָ יִשְׁכּוֹנוּ וְזַרְעָם לְפָנֶיךָ יִכּוֹן" (כ"ח-כ"ט).

בתפילה

בתפילת העמידה המיוחדת לתעניות גשמים (ולחלק מהדעות בכל תענית ציבור), תפילת עשרים וארבע, מזמור ק"ב הוא הנוסח של אחת משש הברכות המיוחדות הנוספות לתפילה. לאחר אמירת המזמור, חתימת הברכה היא ”מִי שֶׁעָנָה אֶת דָּוִד וְאֶת שְׁלֹמֹה בְּנוֹ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא יַעֲנֶה אֶתְכֶם וְיִשְׁמַע בְּקוֹל צַעֲקַתְכֶם הַיּוֹם הַזֶּה, בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְרַחֵם עַל הָאָרֶץ:”^[3]

לפי מנהג עדות המזרח נהוג כיום להגיד מזמור זה לאחר תפילת מנחה בתענית ציבור (במקום למנצח).