תהילים מ"ח
תהילים מ"ח הוא המזמור הארבעים ושמונה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-47) המזמור מיוחס לבני קרח המוזכרים בספר דברי הימים כבני לוי וכמשוררים במקדש. כמו מ"ב, מ"ג, מ"ד, מ"ה, מ"ו, מ"ז, מ"ט, פ"ד, פ"ה, פ"ז ופ"ח. המפרשים נחלקו אודות חלקם במזמורים, יש הטוענים שהם חיברו את המילים או הלחן ויש המפרשים שהם אלו שנהגו לזמרו במקדש. יש האומרים כי אמירת הפרק היא סגולה שיפחדו ממך שונאים.[1] תוכנו של המזמורמזמור מ"ח מורכב מחמישה עשר פסוקים, המהווים שיר בן שני בתים. ב'-ט'הבית הראשון של השיר מספר על גדולתה ויופייה של עירו של האל:"יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ... קִרְיַת מֶלֶךְ רָב"(ג). ככזו, היא זוכה ליחס מיוחד, כל המלכים ש"נוֹעֲדוּ" כדי לפגוע בה, בסופו של דבר "נִבְהֲלוּ" ו"נֶחְפָּזוּ" להימלט עד ש"אֱלֹהִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה"(ט). י'-י"דאז בהתאם לגדולתה של העיר, בני האדם רואים, מתפעלים, שמחים ומעבירים הלאה את המסר: "סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ מִגְדָּלֶיהָ שִׁיתוּ לִבְּכֶם לְחֵילָה פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ. לְמַעַן תְּסַפְּרוּ לְדוֹר אַחֲרוֹן כִּי זֶה אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד"(יג-טו). המזמור בליטורגיה
בתרבות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|