|
אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד (נולד בי"ד בתמוז תשכ"א, 28 ביוני 1961) הוא רב המשתייך לזרם הדתי לאומי ומשמש רב היישוב הר ברכה. הרב מלמד חיבר את סדרת ספרי ההלכה פניני הלכה, והוא בעל טור קבוע בעיתון בשבע. הוא ראש ישיבת הר ברכה לשעבר [1]. זוכה פרס כץ לשנת התשע"ט[2] ופרס הרב קוק לשנת תשפ"א[3]. קורות חייונולד בירושלים, לרב זלמן ולשולמית מלמד (בתו של פרופ' יוסף ולק). בנערותו למד אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק, ולאחר מכן למד בישיבת חורב ובישיבה לצעירים, ואחר כך בישיבת מרכז הרב כשש שנים. את שירותו הצבאי עשה ברבנות הצבאית במשך 4 חודשים במסגרת שלב ב', וכיהן כרב צבאי זמני של חטמ"ר שומרון[4]. הוסמך לרבנות בתמוז תשמ"ח על ידי רבו הרב אברהם שפירא והרב חיים כ"ץ. לימד שנה אחת בכולל לבעלי תשובה בשכונת מאה שערים של הרב יצחק גינזבורג (במהלך שנה זו התקרב לרב גינזבורג ולמד עמו בחברותא[5]), ולאחר מכן עוד כחמש שנים בישיבת בית אל, כיהן במשך כשני עשורים כראש ישיבת הר ברכה, ובשנת תשע"ו הודיע על התפטרותו באופן רשמי[1]. בשנת ה'תשע"ט חזר לתפקיד ראש הישיבה[6][דרוש מקור]. הקים את סניף בני עקיבא הראשון ברובע היהודי בירושלים שהיה בהפרדה מגדרית, והדריך בו, לאחר מכן היה מראשי הקבוצה שהקימה את תנועת הנוער אריאל[7], שיש בה הפרדה בין בנים לבנות, והיה המזכ"ל הראשון שלה. בתקופת הסכמי אוסלו שימש כמזכיר ועורך העלון של ועד רבני יש"ע וחבר באיחוד הרבנים למען ארץ ישראל. הרב מלמד פעיל במוסדות ערוץ שבע שהוקמו על ידי הוריו, והעביר את פינת ההלכה היומית ברדיו של הערוץ. חלק מפינות ההלכה ששודרו עובדו וראו אור בכרכים הראשונים של ספרי 'פניני הלכה'. על סדרת פניני הלכה שכתב קיבל את 'פרס היצירה היהודית' על שם הרב צבי יהודה הכהן קוק מאת 'הקתדרה לתורה ולחכמה' בגבעת שמואל[8]. כן זכה בפרס הרב קוק על הסדרה[3]. בשנת 1982 נישא לענבל[9], בתו של הצייר טוביה כץ, ולהם 13 ילדים[10]. שיטתו בלימוד ופסיקת הלכהכללים ופרטים בהלכהעל פי שיטת ההוראה של הרב מלמד יש לחשוף ראשית את העיקרון או העקרונות שביסוד הסוגיה ולהגדירו במדויק, מתוך עיון בגמרא ובדברי הראשונים והאחרונים. יסוד הסוגיה הוא הכלל העומד בתשתית הפרטים ההלכתיים והוא תנאי הכרחי להבנת הנושא. על פרטי ההלכה להיבחן לאור אותו כלל, וממנו נגזרת גם פסיקה בנושאים חדשים שעל הפרק. יסודות האמונה בתוך ההלכההרב מלמד רואה בהלכה היהודית מקור מחד וביטוי מאידך לערכי המוסר היהודי ולקשר בין האדם לבוראו. הן בשיעוריו והן בספריו מדגיש את הקשר שבין טעמיה הרוחניים של ההלכה לבין הפרטים ההלכתיים. חשיפת הקשרים הללו מסתייעת בהגדרת כלל היסוד של הסוגיה. בהצגת טעמי ההלכה הוא עושה שימוש במקורות מגוונים מן ההגות היהודית, כמו ספרות המדרש, הקבלה והחסידות, המהר"ל וכתבי הראי"ה קוק. סדרת הספרים "פניני הלכה"
סדרה זו מבטאת את שיטתו ההלכתית של הרב מלמד, הבאה לידי ביטוי גם במאמריו בטור "רביבים" בעיתון "בשבע" וגם בשיעורים בעל פה. בשבט התשע"ו, 2016, ציינו את הגעת תפוצת הספרים הנמכרים לחמש מאות אלף, ובשנת התשפ"א (2021) נמכרו כבר למעלה ממיליון עותקים של הסדרה[11][12]. הסדרה יוצאת על ידי מכון הר ברכה. בנוסף להצגת ההלכה מן הכלל אל הפרט ובקישור ההלכה לטעמיה הרוחניים מאופיינים הספרים בהתייחסות למנהגי כל העדות. דרכו כפוסק הלכה היא שרק באותם המקומות שבהם יש מנהג עדתי מובהק יש להציג את הדבר כמחלוקת. פסיקתו ברוב המקומות (בהם אין מנהג מובהק) תתייחס למנהג האשכנזים והספרדים. הרב דוחה את הטענה שכל עדה צריכה לנהוג על פי פסיקות של רבנים בני העדה בלבד, גם במקומות שאין מנהג עדתי מובהק. דעותיו תורה ומדעהרב מלמד רואה בשילוב תורה ומדע ערך חשוב, דוגל בהכנסת לימודי החול בבתי הספר ובבחינות הבגרות – ומנמק זאת בשאיפה להציג את חכמת התורה בכל תחום מתחומי המציאות, ולהפוך אותה ל"תורת חיים" שאיננה מצומצמת בין כותלי בית המדרש בלבד[13]. לדבריו הנושא הוא חלק מחזון הגאולה לתיקון עולם, וגישה זו באה לידי ביטוי במוסדות הר ברכה. עם זאת הוא נוקט עמדה ביקורתית מאוד כלפי השיח האקדמאי הישראלי ומבקר מה שהוא מכנה "כפיפות" ו"ההתבטלות" של מוסדות חינוך לתוכניות לימודים של משרד החינוך, עליהן יש לו ביקורת חריפה.[דרוש מקור] הציבור התורניהרב מלמד עושה שימוש במונח "תורני" לתיאור הזרם החרדי לאומי בקרב הציבור הדתי לאומי, זרם שהוא משתייך לו. לדבריו, ישנו ניגוד מובהק בין ציבור זה לבין הציבור החרדי, וזרם זה אינו תת-זרם לא של הציבור החרדי ולא של הציונות הדתית הישנה, מאחר שלדעתו הוא נבדל משניהם במאפיינים עיקריים. לפי הרב מלמד ההבדל בין הציבור התורני לבין החרדיות מתבטא באחריות הלאומית של ציבור זה ובחשיבות שהוא מייחס ללימודי חול, לשירות הביטחוני והלאומי ולהימנעות מהתפרנסות מלימוד תורה. מנגד, לפי הרב מלמד הזרם התורני אף אינו חלק מהציונות דתית הישנה, היות שבסיס המוטיבציה של הציבור התורני איננו רק הרצון להשתוות לציבוריות הישראלית החילונית או לקבל לגיטימציה בקרב הציבור החילוני (מאפיינים אותם הוא מזהה עם הציונות־דתית הישנה), אלא המחויבות ההלכתית למצוות השירות בצבא ולמצוות יישוב הארץ בהקשר הרחב שלה, והשאיפה ליטול חלק משמעותי בקביעת סדר היום הלאומי, הפוליטי והציבורי, לרבות הנהגת המדינה, וזאת אף על פי שהמאפיינים המעשיים של זרמים אלו דומים מאוד זה לזה. אחוזים גבוהים מפעולות ההסברה של הרב מלמד מוקדשים לחידוד ייחודיות הדרך התורנית, והוא אמר מספר פעמים שמדובר בתופעה חברתית משמעותית, שהיקפה גדול יותר מן המצטייר בתקשורת. במדיום הפובליציסטי[14] הרב מלמד מרבה להתייחס לסוגיות אקטואליות ולהציג את עמדתו ביחס אליהן. בדרך זו מנסה הרב מלמד לשקף על פי הבנתו את השקפת העולם של הציבור התורני, במובדל מן הציבור החרדי ומחלקים בציונות הדתית הישנה. שש שעות לימוד תורה בשבתלדעת הרב מלמד ישנה חובה ללמוד תורה בשבת ובחול המועד במשך שש שעות לפחות[15]. הוא למד זאת מהגמרא (תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ח, עמוד ב') שלפיה צריך לחלק את זמן השבת, חציו לה' בלימוד תורה בבית המדרש וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. הוא מביא ראיות בעניין גם משורת פוסקים. לימוד זה, לדעתו מהווה גם מענה לבעיות חינוך של הנוער[16]. זרמים יהודיים שוניםבשנת ה'תש"ף השתתף בפגישת זום, בה השתתפה גם הרבה דלפין הורווילר[17]. ובעקבות כך ספג ביקורת[18][19]. בתגובה לביקורת פרסם הרב מלמד במדור "רביבים" שבעיתון בשבע מספר טורים שבהם ביאר את עמדתו[20]. בחשון ה'תשפ"א התפרסם מכתב של הראשון לציון הרב יצחק יוסף במחאה על הפגישה, שבו טען כי הרב מלמד "פרץ גדר שגדרו בו ראשונים" ושכל גדולי הדורות הרחיקו את הרפורמים, וציטט מדברי הרא"ש שהורה שיש לנדות רב שלא מציית לדברי גדולי הדור[21][22]. למחאת הראשון לציון הצטרפו רבנים נוספים, בהם הראשון לציון לשעבר הרב שלמה משה עמאר[23]. קבוצת רבנים, בהם הרב דב ליאור והרב צבי ישראל טאו, חתמו על מכתב המוחה על פריצת "גדרים שגדרו גדולי עולם" ביחס לרפורמים, מבלי להזכיר במפורש את הרב מלמד[24]. להגנת הרב מלמד יצאו בין היתר ארגון רבני צהר[25], הרב רא"ם הכהן[26], הרב יעקב מדן[27], הרב חיים נבון[28] והרב אורי שרקי[29]. לאחר שבתשעה באב ה'תשפ"א היו עימותים ברחבת "עזרת ישראל" ליד הכותל, פרסם הרב מלמד במדור רביבים את עמדתו לפיה יש לאפשר לבני הזרמים השונים שאינם מעוניינים בתפילה ברחבת הכותל, להתפלל בעזרת ישראל. הרב מלמד אף קרא לרב הכותל להעמיד לרשות זרמים אלו ספרי תורה לקרוא בהם[30][31]. ימים ספורים לאחר מכן נערך ביקור של מנכ"לית התנועה המסורתית בישראל רקפת גינסברג אצל הרב מלמד ורעייתו הרבנית ענבל, שלדברי הראשונה נועד לחיזוק אחדות העם היהודי[32]. פמיניזם וקריירה מול ערכי המשפחהרובו של פרק זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים.
הרב מלמד רואה בפמיניזם תנועה שטרם הבשילה לתפיסת עולם מאוזנת, דבר שלדבריו יוצר עיוותים, כדוגמה הוא מביא את התקנה המחייבת מינוי אישה לדירקטור כאשר כל חברי הדירקטוריון האחרים הם גברים[33]. הוא מצדד בקידום נשים בשוק העבודה על ידי מתן אפשרות הולמת לעבודה בתנאים שיאפשרו להשאיר את המשפחה בראש סולם הערכים, כגון: עבודה במשרה חלקית ובשעות המתאימות לאימהות. פמיניזם ופסיקהיחד עם העמדה הביקורתית העקרונית של הרב מלמד כלפי הפמיניזם המודרני, הוא מתיר לכל אישה המעוניינת ללמוד תורה לשם שמיים, ללמוד גמרא בעיון. מנגד הוא ממליץ לנשים שאין להן חשק מיוחד להתעמק בתורה, ללמוד ספרי הלכה מעשיים ולהעמיק ביסודות האמונה והמוסר. לדעתו עם התפתחות ההשכלה הכללית וההתמחות המקצועית של נשים בתחומים שונים בזמן המודרני, נשים צריכות ללמוד תורה הרבה יותר מכפי שלמדו בעבר. הרב מלמד אינו שולל אפשרות שאשה תשמש בתפקיד מורת הלכה או אף כדיינית, אולם לשם כך דרושה לדעתו הקמת מערך לימודי מתאים להצמחת נשים שתעמודנה בקריטריונים הנדרשים לכך, ובאופן מתון והדרגתי שלא יעורר התנגדות או יסב נזק לתהליך זה, שביסודו מבורך[34]. מניעת היריוןלגבי מידת ההיתר ההלכתי למניעת היריון, מצדד הרב מלמד בחשיפת המידע ובהשארת רוב מרחב שיקול דעת לבני הזוג. במאמר בנושא נמנע הרב מקביעה מפורשת שיש איסור הלכתי במניעת היריון, ומקפיד להשאיר פתח רחב להתייעצות. בהמשך דבריו הוא כותב שבלא מעט מקרים דחיית היריון היא האפשרות העדיפה לכתחילה. הפלת עובר חולהסוגיית הפלות עוברים החולים במחלה קשה מצויה במחלוקת עמוקה בין פוסקי ההלכה. הרב מלמד פוסק כי מותר לבני זוג לבחור לשאול רב המקל במקרים אלה[35]. בטור "רביבים" כתב כי היו רבנים שהתרעמו על שפרסם את הדעה המקילה בהבלטה והורה שאפשר לסמוך עליה. בעמדתו זו הוא מסתמך על מה ששמע לדבריו מהרב אברהם שפירא. בעמדתו בנושא הפלות נעשה שימוש אף בין כותלי בית המשפט[36]. שירות צבאי וסירוב פקודה ישיבת הר ברכה, שבראשה עמד הרב מלמד, היא ישיבת הסדר. הוא רואה בשירות צבאי במסגרת ישיבת הסדר דרך לכתחילה ולא רק דרך ברירת מחדל, זאת ללא תלות במשימות הצבא ובפיקודו. הוא מנמק זאת בכך שיש מצווה להגן על חייהם ושלומם של יהודים ומשום מצוות יישוב ארץ ישראל. עם זאת יש לו ביקורת רבה על דרגי הצבא הבכירים[37]. בעת תוכנית ההתנתקות, לאחר שהרב אברהם אלקנה כהנא שפירא קרא לחיילים לסרב לפקודה של פינוי יישובים, חתם הרב מלמד על כרוז התומך בו[38]. הרב מלמד רואה בשאלת סירוב הפקודה הרבה מעבר לשאלה הלכתית. העצמאות הבאה לידי ביטוי במוכנות ללכת נגד הזרם ואף לשלם על כך מחיר אישי של הליכה לכלא או הדחה משירות קרבי וקצונה, היא זו שתאפשר את הצבתו ומימושו של חזון אלטרנטיבי לזה של התרבות החילונית-ליברלית השלטת[39]. מסיבה זו תומך הרב מלמד גם בהתעקשות של חיילים על עמדתם בעניינים נוספים, כמו הוצאת הציציות[40], וקבלת זמנים ותנאים ראויים לתפילה[41]. בפולמוס סביב "שירת נשים בצבא", תומך הרב מלמד, בניגוד לעמדת הרבנות הצבאית, ביציאתם של חיילים דתיים מאירועים שבהם מופיעה זמרת, גם כאשר מדובר בטקס רשמי וממלכתי, ואף אם יקבלו פקודה מפורשת להישאר[42]. כנגד הטענה שסירוב פקודה יפגע באחדות הצבא ואף עשוי להוביל להתפרקותו, טוען הרב מלמד שההפך הוא הנכון. רוב גדול של עם ישראל – כולל החרדים והמתנחלים – יזדהה הרבה יותר עם הצבא, אם יהיה ברור שפקודותיו אינן סותרות את ההלכה וסמכותו אינה מנסה להתחרות בסמכותה[43]. גם רוב המשרתים בצבא שאינם שומרי מצוות, מזדהים הרבה יותר עם ערכי השמירה על העם והארץ ועם מורשת ישראל שביסודו של הצבא, מאשר עם החובה הפורמלית לציית. רק מיעוט שמאלני קטן איננו מזדהה עם הערכים הללו ואין צריך לחשוש כל כך מתגובתו[44]. אדרבא, סירוב הפקודה ישיב את הצבא לערכיו המקוריים של נאמנות למורשת ישראל והתמקדות במלחמה באויבי ישראל, ולא בניסיון למצוא חן בעיני הגויים[45]. אין צורך לחשוש מ"מדרון חלקלק" בעניין זה, מפני שאין מדובר על סירוב לפקודה בעת לחימה (שאז יש לציית גם במצבים של חוסר הסכמה[46]), אלא לוויכוח עקרוני בין עמדות שהתבררו היטב בזירה הציבורית. כמו כן, הכל מבינים שיש הבדל בין סירוב לפעול כנגד יהודים או כנגד ההלכה, לבין סירוב להילחם באויבי ישראל. כפי שאין דואגים מן הכפיפות של הצבא לבג"ץ אף על פי שהוא מייצג עמדה רחוקה מאוד מזו של מורשת ישראל, ואף שהוא מתערב בפעילותו של הצבא ולא רק בשמירת זכויותיהם של חיילים פרטיים, כך אין צורך לדאוג מ"כפיפות" של הצבא לרבנים"[47]. בתגובה לעמדותיו בנושא סירוב פקודה ביטל שר הביטחון אהוד ברק את מסלול ה"הסדר" מישיבת הר ברכה. בתמוז ה'תשע"ג חידש מחליפו של ברק, משה יעלון, את המסלול בישיבה[48]. ביקורת כלפי פוליטיקאים וקציני צבאהרב מלמד מותח לעיתים בטוריו בעיתון "בשבע" ביקורת על חלק מגורמי השלטון במדינת ישראל. כך למשל, לאחר מלחמת לבנון השנייה האשים את הנהגת המדינה ואת ראשי הצבא בשחצנות, בהטעיית הציבור ובהעדפת הקידום האישי, גורמים שהובילו לדבריו למחדל המדיני-צבאי[49]. בטור אחר ציין כי אף על פי שהוא בטוח כי ברמה העקרונית ראש הממשלה ושר הביטחון (נתניהו וברק) חשים מחויבות לביטחונה של מדינת ישראל ואף היו מוכנים למסור את נפשם עבור קיומה של המדינה, יש לחשוש שגם מניעים אישיים מדרבנים אותם לפעול נגד איראן[50]. עוד כתב שהרבנים הצבאיים הראשיים לאחר הרב שלמה גורן אינם בגדר "מרא דאתרא", משום שהם תלויים במפקדיהם ואם יפסקו שלא לפי דעתם הם עלולים להיות מודחים[51]. ביולי 1994, בהיותו מזכיר ארגון רבני יש"ע, ביקר את ממשלת ישראל בראשות יצחק רבין בשל מדיניות ענישה קולקטיבית שנקטה כלפי האוכלוסייה הפלסטינית[52]. שירות לאומיהרב מלמד קורא לחשיבה מחודשת בנושא ההליכה לשירות הלאומי לבנות, שירות שנפוץ מאוד בקרב בנות דתיות כתחליף התנדבותי לשירות צבאי. לדברי הרב מלמד, מול התרומה הציבורית בשירות הלאומי, ישנם גם חסרונות, כגון: פגיעה בבנות למשפחות עניות המתקשות לממן השכלה גבוהה לאחר נישואיהן, הקטנת הסיכויים להשלמת לימודים גבוהים ולמיצוי כישרונות והגשמה עצמית של הבנות וכן דחיית גיל הנישואין ודחיית הולדת ילדים[53]. לדעתו כתוצאה ממשך הזמן של השירות הלאומי, בנות רבות מוותרות על קריירה משמעותית[54]. נוער הגבעות, פעולות מחאה מרובות מוקדים ותג מחירהרב מלמד מתנגד לפעולות נקם פרטיות וסובר שיש לנהל את המלחמות של עם ישראל במסגרת צה"ל. בשנת 2015, לאחר הצתת בית משפחת דוואבשה בדומא, שיוחסה לפעילי 'תג מחיר', כתב:
ובטור המשך הוסיף:
במאמר בעיתון "בשבע" הביע הרב מלמד אהדה לנוער הגבעות:
באדר ב' ה'תשע"א נשאל, באתר ישיבה, האם הביע תמיכה בפגיעה בערבים במסגרת "מדיניות תג המחיר", מושג שכלל באותה תקופה פעולות מחאה מרובות מוקדים. הוא השיב כי הביע תמיכה בהפגנות כאלה שארגנו ועדי המתיישבים בצמתים, שנועדו להעסיק כוחות צבא רבים ככל האפשר, אך אמר כי מעולם לא הביע תמיכה בפגיעה של אנשים פרטיים בערבים או ברכושם[58]. עלייה להר הביתהרב מלמד תומך בעלייה להר הבית בטהרה ובמקומות המותרים, בנימוק שיש בכך תועלת לשמירת הריבונות הישראלית במקום[59]. תלמידי הישיבה ותושבי היישוב בראשם הוא עומד עולים בקביעות להר הבית. הוא עצמו עלה להר לראשונה ביום ירושלים ה'תשנ"ז ומאז ביקר בו מספר פעמים. נושאים נוספיםבשנת התשע"ה, לאחר שמועצת הרבנות הראשית ניסתה להפסיק את כהונתו של הרב שלמה ריסקין, רבה של אפרת, בשל דעותיו, התנגד לכך הרב מלמד. הוא כתב על כך בטורו:
בטור נוסף הגיב על טענות בדבר יחס לא ראוי של הרב ריסקין לנצרות וקרא לאנשים להזהר מקבלת טענות לא בדוקות נגדו[61]. כך גם קרא שלא להחרים את נציגי הרפורמים[62]. ספריו חיבורים
עריכה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
