העדות הקדומה ביותר לנוהג זה מופיעה בספר תהילים עצמו בפתיחה למזמור תהילים צ"ב - מזמור שיר ליום השבת. עדות נוספת לנוהג זה מצויה בתרגום השבעים מופיעה בצורת כותרת לתרגום של חלק מהמזמורים (במזמורים של יום ראשון, שני, רביעי, שישי ושבת[א]) ומציינת שהם היו השיר ליום מסוים בשבוע. רשימת המזמורים המלאה, לפי ימי השבוע מופיעה במשנה (מסכת תמיד, פרק ז', משנה ד'):
ר' שמעון בן לקיש בעי [=שאל] את רבי יוחנן: מהו לומר שיר של יום בלא נסכים [=האם מותר לומר שיר של יום בימינו, לאחר חורבן שני] ? אמר לו [ר' יוחנן]: נישמעיניה [=נלמד זאת] מן הדא [=מהמקור הבא]: דתני בזה ובזה היו הלווים עומדין על הדוכן ואומרים וישב עליהם את אונם וגו'
בחירת המזמורים
כמה הסברים הוצעו לבחירת המזמור לכל יום ויום. הגמרא משווה בין כל מזמור לפעולת ה' יום המתאים של ששת ימי בראשית.[1]ספר הזוהר משווה בין המזמורים לבין תקופות של 1000 שנים בהיסטוריה, החל מבריאת העולם, עד לתקופה משיחית שצפויה לקרות בין השנים 6000 ל-7000.[2]
בתפילה בימינו
לפי המנהג המקובל
מקומה בתפילה היומית
במרבית נוסחי התפילה כיום, שיר של יום נאמר בימי חול בסוף התפילה לפני פיטום הקטורת ועלינו לשבח (כך בנוסח הספרדים, נוסח ספרד ותימן). לפי נוסח איטליה, הוא נאמר לאחר פיסקת ה"שיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש" שבפיטום הקטורת.[3] בנוסח איטליה הוא נאמר גם בתפילת מנחה[4] ולפני ברכת המזון.[5] לפי נוסח אשכנז, שיר של יום נאמר בסוף התפילה לאחר "עלינו לשבח".[6]
בשבתות ובימים בהם אומרים תפילת מוסף, נוהגים בנוסח ספרד לומר את שיר של יום בין תפילת שחרית לקריאת התורה, בעוד על פי נוסח אשכנז אומרים את שיר של יום בסוף התפילה לאחר תפילת מוסף.[7]
בתשעה באב, יש נוהגים שלא לומר שיר של יום כיוון ששיר הוא דבר משמח. לפי מנהג אשכנז נוהגים לומר את שיר של יום בתפילת מנחה ולא בתפילת שחרית. לפי מנהג הספרדים יש שאין אומרים אותו כלל ויש שאומרים כרגיל בתפילת שחרית, וכך גם מנהג תימן הבלדי.
בתפילת ראשי חודשים וחגים
בראש חודש אומרים ברוב הקהילות את "ברכי נפשי" (תהילים, ק"ד);[8] ברוב הקהילות של נוסח אשכנז בא"י ובכמה קהילות ספרדיות, במקום השיר של היום בשבוע; ביתר הקהילות הספרדיות וכן בנוסח ספרד וברוב קהילות נוסח אשכנז בחו"ל בנוסף לשיר הקבוע.
אם חל ראש חודש בשבת, יש נוהגים לומר גם את מזמור השבת וגם את "ברכי נפשי". בקהילות אחרות מקפידים לא לומר "ברכי נפשי" בשבת בשל הפסוק "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב" (תהילים, ק"ד, כ"ג) שאינו מתאים ליום השבת. סיבה נוספת לא לומר את המזמור בשבת היא שהמזמור דן בטבע ובבריאה ויום השבת בתפיסה היהודית הוא מעל הטבע.
לפי מנהג הגר"א אומרים בראש חודש ובחגים מזמורי תהילים אחרים, לפי שירת הלויים בזמן הקרבת קרבן מוסף ולא אומרים את השיר של היום בשבוע. עם זאת, שיר של שבת דוחה שיר של יום טוב.
ביום א' אומרים פ"א – "למנצח על הגיתית לאסף", וביום ב' אומרים מ"ז "כל העמים תקעו כף". בימי הסליחות קודם ר"ה אומרים פ"ט משכיל לאיתן האזרחי, בערב ראש השנה - צ"ח "מזמור שירו לה' שיר חדש". בעשרת ימי תשובה - י' "למה ה' תעמד ברחוק", ובשבת שובה - ל"ב "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"
י"ז – "תפילה לדוד שמעה ה' צדק"; כ"ה – "לדוד אליך ה' נפשי אשא"; ל"ב – "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"; נ"א – "בבוא אליו נתן הנביא"; ס"ה – "לך דומיה תהילה אלקים"; פ"ה – "רצית ה' ארצך"; (למחורת הכיפורים) פ"ו – "תפילה לדוד הטה ה' אזנך"; ק"ב – "תפילה לעני"; ק"ג – "לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרביי את שם קדשו"; ק"ד – "ברכי נפשי את ה' ה' אלוהי גדלת מאוד"
ע"ו - "למנצח בנגינות מזמור לאסף" ביו"ט שני בחו"ל: מ"ב - "למנצח משכיל לבני קרח" (ואומרים שם מזמור צ"ד ביום אחד) כ"ט - "מזמור לדוד הבו לה'" נ' – "מזמור לאסף אל אלוהים ה'" צ"ד, ט"ז–כ"ג – "מי יקום לי" עד סוף הפרק צ"ד, א'–ט"ו – "אל נקמות ה'" עד "כל ישרי לב" פ"א – "למנצח על הגיתית" פ"ב – "מזמור לאסף אלוהים ניצב"
מ"ב ומ"ג – "כאייל תערוג על אפיקי מים" ו"שפטני אלוהים וריבה ריבי"
ביום א', אומרים ע"ו - "למנצח בנגינת מזמור לאסף שיר", ביום טוב שני אומרים ס"ו "למנצח שיר מזמור הריעו לא-להים כל הארץ", בחול המועד אומרים צ"ז "ה' מלך תגן הארץ", ובהושענא רבא אומרים פ"ח "שיר מזמור לבני קרח"
ביום טוב ראשון: ק"ה - "הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו". ביום טוב שני: ס"ו – "למנצח שיר מזמור". בחול המועד: ע"ח - "משכיל לאסף האזינה עמי תורתי". בז' של פסח: י"ח - "למנצח לעבד ה' לדוד". בח' של פסח: קי"ד – "בצאת ישראל ממצרים"
לפי רוב עדות ישראל (למעט חלק מהאשכנזים) אומרים שיר של יום מיוחד לרגל הפורים (יש האומרים במקום השיר הרגיל ויש שבנוסף). הספרדים וגם האשכנזים ההולכים בשיטת הגר"א אומרים את מזמור כ"ב בתהילים. לפי סדר עבודת ישראל אומרים ז', ובשושן פורים ס'. האיטלקים אומרים את מזמור ז', והתימנים אומרים את מזמור פ"ג. רוב עדות האשכנזים (חוץ מהנוהגים לפי מנהג הגר"א וסדר עבודת ישראל, כאמור לעיל) לא אומרים מזמור מיוחד לפורים.
מנהגי עדות וקהילות
לפי מנהג הגר"א
אין אומרים שני מזמורים ביום אחד. שיר של ראש חודש דוחה שיר של שבת ושל חנוכה. שיר של שבת דוחה שיר של חנוכה ושל יו"ט ושל חול המועד. אם חלה שבת באחד מששת הימים הראשונים של פסח או באחד מימי חוה"מ של סוכות, נדחה שיר של אותו יום מפני שיר של שבת ולמחר מתחילים משיר שפסק, ואומרים בכל יום כסדר (ושיר יום אחרון של חוה"מ נדחה).
בראש השנה אומרים את מזמור פ"א בתהילים – "למנצח על הגיתית לאסף"
ביום הכיפורים אומרים את מזמור ל"ב בתהילים – "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה".
ביום הראשון של חג הפסח אומרים את מזמור קי"ד – "בצאת ישראל ממצרים".
בבית האבל נוהגים לומר את מזמור מ"ט בתהלים, בדומה לעדות המזרח.
בבית חתנים נוהגים לומר את מזמור מ"ה - "למנצח על ששנים".
לפי מנהג עדות המזרח
לפי מנהג עדות המזרח נוסף שיר של יום הן בחגים והן בתעניות. ביום טוב שיר של יום נאמר לפני תפילת ערבית (בדומה ל"ברכי נפשי" שאומרים בראש חודש) ובין המזמורים שמוסיפים בתפילת שחרית בין "ה' מלך" ל"ברוך שאמר" – בין "יושב בסתר עליון" ל"מזמור שירו לה' שיר חדש". בראש חודש וחול המועד נחלקו המנהגים, המנהג הקדום היה שלא לומר שיר של יום, והבן איש חי הנהיג שיר של יום מפוצל: השיר של יום החול (ראשון, שני וכו') נאמר אחרי תפילת שחרית והשיר הנוסף של המועד נאמר לאחר תפילת מוסף וכך נוהגים היום בירושלים.
ביום הכיפורים מוסיפים עשרה מזמורים העוסקים בכפרה ותשובה בין ה' מלך לברוך שאמר: מזמור י"ז – "תפילה לדוד שמעה ה' צדק"; מזמור כ"ה – "לדוד אליך ה' נפשי אשא"; מזמור ל"ב – "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה"; מזמור נ"א – "בבוא אליו נתן הנביא"; מזמור ס"ה – "לך דומיה תהילה אלקים"; מזמור פ"ה – "רצית ה' ארצך"; מזמור פ"ו – "תפילה לדוד הטה ה' אזנך"; מזמור ק"ב – "תפילה לעני"; מזמור ק"ג – "לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרביי את שם קדשו"; מזמור ק"ד – "ברכי נפשי את ה' ה' אלוהי גדלת מאוד".
בנוסף נאמר שיר של יום מיוחד בי"א בתשרי (יום לאחר יום הכיפורים) שהוא מזמור פ"ה בתהילים – "רצית ה' ארצך".
בחג הסוכות (וחול המועד) אומרים את מזמורים מ"ב ומ"ג בתהילים – "כאייל תערוג על אפיקי מים" ו"שפטני אלוהים וריבה ריבי".
בבית האבל אומרים את מזמור מ"ט בתהילים – "שמעו זאת כל העמים".
לפי סדר עבודת ישראל
בסדר עבודת ישראל[11] מופיע רשימת פרקי התהלים לשיר של יום הנאמרים בימים מיוחדים. מזמורים אלו נאמרים לפי סדר זה בקצת קהילות אשכנז המערבי, בדרך כלל בנוסף לשיר של יום הרגיל.
^כשהפרושים הנהיגו לומר פיטום הקטרת בכל יום, הכניסו אותו אחרי שיר של יום. לפי דברי קהלת פפד"מ תרכ"ב, עמ' 9, בפפד"מ נהגו לאומרו לפני התפילה. בקצת קהילות אשכנז, נוהגים לומר מזמור פג (שיר מזמור לאסף) לאחר שיר של יום בכל יום, עיין סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 152, ויש שאומרים אותו רק בימים שאומרים בהם תחנון.
