על פי הכלל 'מגע אש' ברכת בורא פרי העץ קודמת לברכת בורא פרי האדמה. אך ברכת בורא פרי הגפן קודמת לה.
ההבחנה בין ברכת "בורא פרי העץ" לברכת "בורא פרי האדמה"
ההבחנה הבסיסית בין פירות עץ לפירות אדמה היא האם הצמח הוא חד-שנתי או רב-שנתי, כאשר שתי הגדרות ניתנו לכך:
האם הגזע איננו נובל משנה לשנה.
האם שורשיו מתקיימים כמה שנים או שנה אחת.
מקרים מיוחדים
ישנם כמה פירות שדנו בהם הפוסקים האם דינם כפירות העץ או כפירות האדמה:
בננה ואננס - עצי בננה ואננס שונים משאר עצי הפרי, בכך שגזע העץ נובל בסוף העונה ואינו נשאר עד לעונה הבאה, אך מאידך, אין צריך לזרוע אותם בכל שנה ושנה כירק. לדעת הרא"ש מברכים עליהם בורא פרי העץ, אך השולחן ערוך[4] פסק כדעת הגאונים שיש לברך עליהם אדמה.
פפאיה - לגבי הפפאיה התעורר ספק, שכן בצדדים מסוימים הוא דומה לירק ובצדדים אחרים לפרי: מצד אחד גזעו מתקיים משנה לשנה כעץ, אך מצד שני הגזע חלול כגבעול וכן העץ נותן פירות כבר מן השנה הראשונה. לאור ספק זה, הורו פוסקים רבים לברך על הפפאיה "אדמה", שכן כאמור, גם על פירות העץ אם ברך בדיעבד "האדמה" יצא ידי חובתו[5].
שוקולד - רוב הפוסקים סוברים שיש לברך על שוקולד "ברכת שהכל נהיה בדברו"[6] משום שלא ניכרת בהם צורת פולי הקקאו. עם זאת, ישנה דעה האומרת שהואיל וזוהי דרך אכילת הקקאו, יש לברך עליו בורא פרי העץ[7].
