ברכת החמה

בהלכה, בִּרְכַּת הַחַמַּה (נקראת גם: קידוש החמה) היא ברכת ראייה שמברכים כשרואים את השמש בתחילת כל מחזור בן 28 שנים, שבו לפי המסורת השמש חוזרת למקומה המקורי בבריאת העולם באותה שעה ובאותו יום בשבוע כבזמן הבריאה. עקב נדירותה של הברכה, נהגו בקהילות שונות לברכה ברוב עם.

הברכה מוזכרת לראשונה בברייתא שהובאה בתלמוד הבבלי, שם נאמר:

תָּנוּ רַבָּנָן (=שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ): הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָה, לְבָנָה בִּגְבוּרָתָהּ, וְכוֹכָבִים בִּמְסִלוֹתָם וּמַזָּלוֹת כְּסִדְרָן, אוֹמֵר: "בָּרוּךְ עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית".
וְאֵימָתַי הָוֵי (=ומתי מתרחשת "חמה בתקופתה")? אָמַר אֲבַּיֵי: כָּל כ"ח שְׁנִּין וְהַדָּר מַחֲזוֹר וְנָפְלָה תְּקוּפַת נִיסָן בְּשַׁבְּתַאי בְּאוֹרְתָּא דִּתְלָת נַגְהֵי אַרְבַּע (=כָּל 28 שָׁנָה, כַּאֲשֶׁר חוֹזֵר הַמַּחֲזוֹר וְנוֹפֶלֶת תְּקוּפַת נִיסָן בְּמַזָּלוֹ שֶׁל שַׁבְּתַאי בָּעֶרֶב שֶׁבֵּין יוֹם שְׁלִישִׁי לִרְבִיעִי)".

— תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נ"ט, עמוד ב'.

נוסח אחר לאותה ברייתא נמצא בויקרא רבה, פרשה כ"ג, פסקה ח'.

וכך פסק הרמב"ם במשנה תורה:

הָרוֹאֶה אֶת הַחַמָּה בְּיוֹם תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁל תְּחִלַּת הַמַּחֲזוֹר שֶׁל שְׁמוֹנָה וְעֶשְׂרִים, שֶׁהַתְּקוּפָה בִּתְחִלַּת לֵיל רְבִיעִי, כְּשֶׁרוֹאֶה אוֹתָהּ בְּיוֹם רְבִיעִי בַּבֹּקֶר, מְבָרֵךְ "עוֹשֶׂה בְּרֵאשִׁית"

— משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות ברכות, פרק י', הלכה ח'.

עם זאת, יש שגרסו בגמרא "עושה מעשה בראשית", כחלק מן הגרסאות בוויקרא רבה (אחת הגרסאות שם אף נוקטת את הלשון "עושה שמים וארץ").

עקב נדירותה של הברכה, נהגו בקהילות שונות לברכה ברוב עם. כך הוא מנהג יהדות אשכנז בארץ ישראל:

הָרוֹאֶה חַמָּה בִּתְקוּפָתָה מְבָרֵךְ בַּשֵּׁם וּמַלְכוּת: "בא"ה אמ"ה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית". בָּעֶרֶב מַכְרִיזִים לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר לִתְפִלַּת הַוָּתִיקִין וּלְבִרְכַּת הַחַמָּה, וְשַׁמָּשִׁים מְעוֹרְרִים אֶת הַקָּהָל לְהַשְׁכָּמָה. מִיָּד אַחַר הַתְּפִלָּה בְּלַחַשׁ, קֹדֶם חֲזָרַת הַשַּ"ץ יוֹצְאִים לַמְּקוֹמוֹת שֶׁרוֹאִים מִשָּׁם אֶת הַחַמָּה כְּדֵי לְבָרֵךְ אֵת הַבְּרָכָה.

— בצלאל לנדוי, ממנהגי יהדות אשכנז (פרושים) בארץ ישראל (ילקוט מנהגים, ב')

החת"ם סופר כתב:^[1]

בָּרוּךְ ה' כִּי הַגִּיעָנוּ לְיוֹם ד' ז' נִיסָן וּבֵרַכְנוּ בְּרָכָה זוֹ בַּאֲסֵפַת עַם ה' פֹּה פ"ב (=פְּרֶשְׁבּוּרְג) תקע"ג לפ"ק. קֹדֶם הַבְּרָכָה אָמַרְנוּ: "הַלְּלוּ אֵת ה' מִן הַשָּׁמַיִם" וְאַחַר בִּרְכַת "עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בְּרָאשִׁית" אָמַרְנוּ פִּיּוּט: 'אֵל אָדוֹן עַל כָּל הַמַּעֲשִׂים' עַד 'וְחַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ', וְאַחַר כָּךְ מִזְמוֹר "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כָּבוֹד אֵל" וְאַחַר כָּךְ "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" וְקַדִּישׁ.

וכן העיד הרב יוסף חיים:^[2]

"ואנכי הצעיר המחבר אזכיר חסדי השם יתברך אשר זכני בחסדו בשנה זו שנת התרנ"ז ביום חמשה לחודש ניסן ברביעי בשבת קודש בקיבוץ קהל רב שעלינו על הגג של בית הכנסת הגדולה... וגם נשים רבים נקבצו שם וברכתי אני בקול רם וכוונתי להוציא ידי חובה לנשים ולסומין... ועמדתי ודרשתי בעזרת השם יתברך בענין המצוה דבר בעתו מה טוב, השם יתברך יזכינו ברחמיו וחסדיו לברך ברכת החמה בירושלים תוב"ב, אשר תזדמן בשנת תפר"ה ליצירה בחודש ניסן שבו תפרה ותרבה הישועה והברכה והטובה לנו, ולכל ישראל ולארץ הקדושה, יראו עינינו וישמח לבנו בביאת הגואל משיח צדקינו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון."

אף על פי כן, כשביקש הרב יוסף חיים עצמו לבקר בארץ ישראל, והשיירה יצאה לדרכה ביום כ"ה ניסן תרכ"ט, יום אחד בלבד לפני ברכת החמה וללא אפשרות לדחות את תאריך היציאה, התלווה אליה הרב יוסף חיים, בהכרעה שמצוות העלייה לארץ ישראל דוחה את מצוות ברוב עם.^[3]

בספר "בירור הלכה" (סימן רכ"ט, אות ט') כתוב שכאשר ברכת החמה חלה בערב פסח, י"ד בניסן, מברכים בכל בית כנסת בנפרד, והנשים מברכות בבתיהן ולא עושים עצרות גדולות לעניין, היות שהזמן עד לביעור החמץ קצר ודחוק, והציבור עלול להיכשל באיסור חמץ. בספר "ברכת החמה כהלכתה" (סימנים כ"ט, ל"ט, נ"ו) כותב המחבר, שלא נהגו להימנע מקיום עצרות בערב פסח, אולם בכל זאת מקצרים באמירות ובזמירות, לא אומרים את פרקי התהילים פסוק-פסוק, לא דורשים בפני הציבור והנשים לא באות לכינוס. בכל זאת, בשנת ה'תשס"ט (2009) הקהילו את הציבור לאמירת הברכה כבכל תאריך אחר ולא נמנעו מדרשות ומזמירות. גם בשנת ה'תרפ"ה חלה ברכת החמה בי"ד בניסן, ולמרות זאת הציבור התקהל לשם אמירתה.^[4]

כאשר חלה ברכת החמה בשביעי של פסח (כמו שהיה בפעם האחרונה בשנת ה'רס"ה - 1505, ויהיה בפעם הבאה בשנת ה'תתפ"א - 2121) – מברכים גם ביום טוב, ואף אז ראוי לעשות זאת ברוב עם.

החת"ם סופר כתב כי אינו יודע מדוע נשים לא נהגו לברך, אך קבע שאין לשנות מן המנהג.^[1] בנו, הכתב סופר, כתב שהסיבה היא שהן אינן מברכות על ברכה שהיא מצוות עשה שהזמן גרמא כשהברכה עצמה היא המצווה.^[5] הרב יוסף שאול נתנזון, לעומת זאת, כתב שהנשים כנראה פטורות מברכת החמה כדי שלא תבואנה לטעות שמברכים את השמש עצמו בגלל שהוא משפיע לאדם טובה, במקום לברך את ה', וטעות זאת יותר נוגעת לנשים בגלל שבימי ירמיהו הן הקטירו לשמש.^[6] מנהג חב"ד שגם הנשים מברכות ובאות לבית הכנסת.^[7]

את ברכת החמה מברכים בתחילת תקופת ניסן (עונת האביב), בשנים שבהן מתחילה התקופה ביום שלישי בערב, תחילת ליל יום רביעי, על פי החשבון המקורב ששנה טרופית היא באורך של 365 ימים ורבע, קירוב שעל פיו נקבע הלוח היוליאני וביהדות ידוע כתקופת שמואל. על פי המסורת, תקופת ניסן החלה ביום שלישי בערב בשנה שבה נברא העולם (25 במרץ 3760 לפנה"ס), ובהתאם לכך הברכה נאמרת בזמן שבו חוזרת השמש למקומה בעת בריאתה. לפי החשבון המקורב של תקופת שמואל, תחילת תקופת ניסן מתאחרת בכל שנה ביום ו־6 שעות, שהם השארית של חלוקת אורך השנה בשבעה ימים. בכל 28 שנים מצטברת השארית ל-35 ימים, וכך התקופה מתחילה באותה שעה, באותו יום.

הברכה נאמרת בתחילת תקופת ניסן משום שלפי דעת רבי יהושע בן חנניה במחלוקתו עם רבי אליעזר בן הורקנוס, זהו הזמן שבו נברא העולם^[8]. יחד עם זאת, מנהגים אחרים ביהדות, לדוגמה ברכת זכרונות, מתייחסים דווקא לתשרי כחודש שבו נברא העולם^[9].

הברכה נאמרת בימי רביעי בלבד, יום בריאת המאורות על פי ספר בראשית, בתחילת כל 'מחזור גדול של חמה', דהיינו אחת ל-10,227 ימים (שהם 28 כפול 365.25 ימים). לפי הרב אברהם אבלי הלוי גומבינר, ניתן לברך רק עד סוף שלוש שעות זמניות מהבוקר (כמו זמן קריאת שמע).^[10] לפי הרב יום-טוב ליפמן הלר, אפשר לברך כל היום או לפחות עד חצות.^[11]

תאריך אמירת הברכה הוא 26 במרץ בלוח היוליאני, שעל פי הקירוב שלו נקבע זמן הברכה. בלוח הגריגוריאני, המהווה תיקון של הלוח היוליאני, היא חלה ב-8 באפריל במהלך המאה ה-20 והמאה ה-21, אך ב-9 באפריל במהלך המאה ה-22, כתוצאה מהפער המתרחב בין שני הלוחות.

הדרך למציאת השנה שבה מברכים את ברכת החמה, על פי הלוח העברי, היא פשוטה: יש לקחת את ערכה של השנה העברית, כולל האלפים (לדוגמה, שנת ה'תשס"ו היא 5766), ולחלק ב-28. אם השארית היא 1, הרי שבשנה זו יש לברך.

הפעם האחרונה שבה נאמרה הברכה הייתה בי"ד בניסן ה'תשס"ט (8 באפריל 2009), והפעם הבאה תהיה בכ"ג בניסן ה'תשצ"ז (8 באפריל 2037).

מועדי קיום הברכה בין המאה ה-16 לבין המאה ה-22:

ברכת החמה יכולה לחול בכל תאריך עברי שבין סוף חודש אדר ב' לסוף חודש ניסן, אשר יכול לחול ביום רביעי, כלומר באחד מ-16 ימים אפשריים, בטווח משתנה לאורך השנים. היו מקובלים שטענו שתחולת ברכת החמה בערב פסח נדירה במיוחד, וראו בכך סימן לגאולה, אולם לא נמצא אישוש לנדירות של התחולה בערב פסח.^[12]

העדות הקדומה ביותר על ברכת החמה בפועל היא של רבי שמעיה, תלמיד רש"י, שבירך בכ"ז באדר ב' ד'תתמ"ה^[13].

התאריך המוקדם ביותר מייסוד חשבון הלוח הוא כ"ד באדר ב' שחל בפעם האחרונה בשנת ד'שצ"ז, אחריו כ"ו באדר ב' שחל בפעם האחרונה בשנת ד'תתקכ"ט, אחריו כ"ז באדר ב' שחל בפעם האחרונה בשנת ה'תס"א. בשנת ה'תתקצ"ג תחול ברכת החמה בפעם האחרונה בכ"ט באדר ב'. בשנת ה'י"ג חלה לראשונה בכ"ה בניסן. התאריך המאוחר ביותר הוא כ"ו בניסן שחל לראשונה בשנת ה'תקמ"ה. בשנת ו'ע"ז תחול לראשונה ברכת החמה בכ"ח בניסן.

מאחר שזמן ברכת החמה מבוסס על חזרת השמש למקומה על פי אורך שנה של 365.25 ימים, בעוד אורך השנה הידוע כיום וכן אורך השנה הממוצע עליו מבוסס הלוח העברי קצרים יותר, נוצר עימות בין ההסבר לברכה לבין זמן אמירתה. למשל, מציג את הקושיא הרב בנימין אהרן סלניק בספרו:

אַךְ לִבִּי מְהַסֵּס דְּלְפִי זֶה מַשְׁמָע שֶׁאָנוּ סוֹמְכִין בְּחֶשְׁבּוֹן הַתְּקוּפוֹת עַל הַחֶשְׁבּוֹן דִּשְׁמוּאֵל דּאָמַר: אֵין בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה אֶלָּא ז' שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, וּשְׁנַת הַחַמָּה הוּא שס"ה יָמִים וְרָבִיעַ... אָמְנָם לְדַעַת רַב אַדָא וּלְפִי חֶשְׁבּוֹנוֹ תַּחֲזֹר הַחַמָּה לַנְקֻדָּה הָרִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בְּעֵת הַבְּרִיאָה בְּכָל תְּקוּפַת נִיסָן שֶׁבְּרֹאשׁ הַמַּחֲזוֹר הַקָּטָן שֶׁל י"ט שָׁנִים ... וְחֶשְׁבּוֹן זֶה דְּרַב אַדָא הוּא עִקָּר.

— משאת בנימין, סימן ק"א

בטבלה זו ניתן לראות את ההפרשים בין החשבונות השונים.

ישנם הגורסים שזמן הברכה נבחר מלכתחילה על ידי חז"ל באופן לא מדויק וסמלי, כדי לקבוע הזדמנות לברכה על השמש. הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי^[14] מבאר כי הברכה נתקנה על פי החשבון המקורב המקובל אצל הציבור הרחב, ששנת החמה היא בת 365.25 ימים. הרב שמואל אריאל^[15] מעלה את האפשרות שמאחר שהקפדה על חישוב מדויק תמנע אפשרות לברך את הברכה כלל, העדיפו חז"ל לקובעה במועד מקורב, ובלבד שתאמר. הרב יצחק למפרונטי^[16] כתב "יען כי לחשבון שמואל יש עת קבוע וכל אדם יכול להבינו לא כן חשבון רב אדא כי הוא מתחלף בכל פעם ואין כל אדם יכול למיקם על חושבניה". רבי משה העכים מאנסבך כתב שמכיוון שהלוח העברי המשמש כיום הוא זמני, עד חידוש הלוח על פי הראייה ומכיוון שחז"ל לא ציפו שהגלות תהיה כה ארוכה, הם הרשו לעצמם להשתמש בחשבון מקורב ולא מדויק.^[17] כראייה לדבריהם שחז"ל מלכתחילה בחרו בחשבון סמלי הם מביאים את העובדה שכבר האסטרונום היוני היפרכוס פרסם שהשנה הטרופית קצרה מ-365.25, ועל כן חז"ל (כמו גם האסטרונום סוסיגנס, שסייע בקביעת הלוח היוליאני, המבוסס על הנחה זהה לזו של תקופת שמואל לגבי אורך שנת החמה) שהיו אחריו, בוודאי ידעו שתקופה זו אינה מדויקת והשתמשו בה רק מפאת הנוחות.

החת"ם סופר, לעומת זאת, שלל את הסברה שחז"ל קבעו לברך בזמן שבו לא חל התקופה באמת מכיוון שלטענתו "איך נברך? ועל פי האמת אין כאן שום תקופה ולא הגיעה החמה לראש מזל טלה בתחילת ליל ד' בממשלת שבתאי ועל מה נברך? וצריך עיון גדול". הוא כתב שככל הנראה רס"ג והערוך פירשו את הברייתא הקובעת את זמן הברכה אחרת, בגלל הקושיה הזאת.^[1].

לעומתם, יש הטוענים שחז"ל טעו ורואים בקביעת זמן ברכת החמה דוגמה לכך שחז"ל לא היו בקיאים באסטרונומיה.^{[דרוש מקור]} יש שנתנו הסברים אחרים לזמן הברכה, למשל הצגת הברכה כברכה על השגרה, כהסבר חלופי להסבר המקורי שאינו רלוונטי.^{[דרוש מקור]}

היו רבנים שדנו בשאלה האם יש להמשיך לברך את הברכה למרות אי הדיוק בקביעת זמנה. הרב יצחק למפרונטי^[18] כתב שמכיוון שברכת החמה היא ברכת שבח ניתן לאומרה תמיד ועל כן אין בעיה לברכה בזמן שתקנו חכמים.^[19] הרב צדוק הכהן מלובלין, לעומת זאת, חשש לברכה לבטלה ושמח על כך שהשמש הייתה מכוסה בעננים ולא היה ניתן לברך את הברכה בשם ומלכות.^[20] ר' משה העכים מאנסבך מספר שהנהיג על פי הנהגת הרב צבי הירש יאנב שרק החזן יגיד את הברכה והקהל יענו אמן, כדי למעט בברכות לבטלה אם אכן יש בעיה באמירת הברכה.^[17]

הרב אריה לייב ליפקין מסביר שאורך השנה היה בימי בריאת העולם 365 יום ורבע והוא מתקצר והולך עם השנים.^[21] נוסף על כך, הרב משה נחום שפירא כותב שיש לשמש מחזור נוסף שבו היא מסתובבת לעומת נקודת ייחוס אחרת,^[22] הנוגעת לעניין ירידת הגשם ובמחזור זה אורך הסיבוב הוא 365 יום ורבע בדיוק.^[23]

הרב ד"ר נסים וידאל שולל את עצם השאלה באומרו:^[24]

שאלה זו היא קצת משונה בעיני, ובפרט כאסטרונום וגם כיהודי מאמין. שהרי אנחנו לא צריכים, ולעולם לא שאלנו את השאלה, אם המדע מאשר לנו או לא, את יום השבת שלנו, [...] אין שום צורך לבדוק את הצד המדעי של מנהגינו וספירותינו, וגם אין לבדוק את המספרים שקבלנו מאבותינו, כי אין לנו שום צורך לבדוק את הדת והאמונה שלנו על פי "האמת" של שיטות אחרות, שידוע לנו וגם להם, שהן כולם רק מעשה ידי אדם ומחשבותיו [...] כך גם ברכת החמה, כל מטרתה היא שיהודי יברך את בורא עולם בברכת עושה מעשה בראשית, כדי להודות לו על כל טובה שהוא עושה עמנו, מאז מעשה בראשית, וברכת החמה היא הזדמנות מיוחדת לברכה זו, על פי החשבון הנמצא בידינו כיום.

יצוין שברכת החמה היא מהקביעות היחידות ביהדות המבוססות על תקופת שמואל. הלוח העברי מבוסס על קירוב טוב יותר לאורך השנה, תקופת רב אדא.

משה לרמן^[25] חיפש זמן שבו אמירת ברכת החמה התאימה ליום השוויון האביבי, ולפי חשבונו הברכה נתקנה בימי הכנסת הגדולה, בסביבות שנת ג'תכ"א-340 לפנה"ס, זמן קצר לפני כיבושי אלכסנדר הגדול. לדעתו, גם מניין השנים מבריאת העולם נקבע אז, ע"פ חישוב שמבוסס על מחזור החמה של 28 שנה ומחזור העיבור של 19 שנה, ומתוך הנחה שהשמש נבראה ביום השוויון האביבי שחל ביום רביעי בשבוע, ד' בניסן.

בלוח השנה במגילות קומראן, המבוסס על ספר מהלך המאורות, כל שנה חל האחד בחודש הראשון (א' בניסן) ביום רביעי ובו השמש חוזרת למקומה בעת הבריאה. לטענת אטיין נודט^[26], ברכת החמה היא שריד לשיטת עיבור שנהגה בלוח זה שהוסיפה 5 שבועות מדי 28 שנים.

ישנן דעות אחרות לגבי הזמן שבו צריכה להיאמר ברכת החמה, והן מבוססות כנראה על גרסאות שלא גרסו את דברי אביי בגמרא. שריד לכך אנו מוצאים ברי"ף שלא מזכיר את דברי אביי.

סידור רס"ג ורבנו בחיי על בראשית א' יד, כותבים שיש לברך על החמה בתקופת תמוז, כלומר כאשר החמה בתוקפה.

הערוך, בערך "חמה", הביא פירוש אחר מן המקובל, שעל פיו מברכים את הברכה כשרואים את השמש לאחר שלושה ימים מעוננים שבהם לא נראתה השמש. ב"מוסף הערוך" פירש שם:^[27]

וְדַע דְּהָא דְּאִיתְּמָר בַּירוּשַׁלְמִי (שֶׁהֵבִיאוֹ רַבֵּינוּ): אָמַר ר' הוּנָא הֲדָא דְּתֵימַר בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים שֶׁנֶּאֱמַר (איוב פרק לז) "וְעַתָּה לֹא רָאוּ אוֹר בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם. קָאִי עַל דְּאִיתְּמָר שָׁם וְהָרָקִיעַ בְּטָהֳרָתָהּ, עַל זֶה מִפְרָשׁ רַב הוּנָא... וְאַגַּב צָרִיךְ טַעַם שהִשְׁמִיטוּ כָּל הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים דְצָרִיךְ לְבָרֵךְ כְּשֶׁרוֹאֶה חַמָּה אַחַר שֶׁהָיוּ ג' יַמֵּי מְעֻנָּנִין כִּדְאִיתָא בִּירוּשַׁלְמִי לְהֶדְיָא בְּאֵין חוֹלֵק. וְאוּלַי מִשּׁוּם דגמ' דִּילָן (דַּף נ"ט) מְפָרֵשׁ אַבַּיֵי עִנְיָן רָקִיעַ בְּטָהֳרָתָהּ בְּאֹפֶן אַחֵר.

• ברכת הלבנה

• הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, תקופת החמה וברכתה, ירושלים תרפ"ה-1925.
• הרב מנחם מנדל גרליץ, ברכת החמה כהלכתה, אוריתא, ירושלים תשמ"ג.
• הרב צבי כהן, ברכת החמה בני ברק תשס"ט
• הרב שמעון ויצהנדלר, החמה וברכתה – ברכת החמה במשנה החסידית, הוצאת מרכז ההפצה באה"ק – פתח תקווה, ה'תשס"ט
• הרב אברהם קוסמן, התקופה שנשמרה בסוד, קולמוס מס' 76 - תמוז, ה'תשס"ט
• הרב לוי יצחק קופר, מעמד ברכת החמה בחצרות חסידיות, דעת 77 (קיץ תשע"ז), עמ' 183–207

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברכת החמה

• ברכת החמה, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ברכת החמה: מה, מדוע וכיצד? באתר בית חב"ד
• ברכת החמה, אוסף שעורים (וידאו) מתוך אתר מכון מאיר
• ברכת החמה באתר יד מאיר
• הרב מרדכי גנוט, ברכת החמה, באתר "ישיבה", כ"ו בניסן תשס"ח
• ברכת החמה – על שום מה? ביאור נרחב של הסוגיה (אורכב 03.03.2016 בארכיון Wayback Machine)
• סדר ברכת החמה, באתר ישיבה

• נוסח אשכנז וספרד
• נוסח עדות המזרח

• תערוכה וירטואלית של ברכות חמה, באתר הספרייה הלאומית
• רבי חיים בנימין פונטרימולי, הלכות ונוסח ברכת החמה, מכון הכתר, תשס"ט.
• ד"ר שלום פייגלשטוק, תקופות השנה (אורכב 28.03.2009 בארכיון Wayback Machine) - דף שבועי לפרשת השבוע אוניברסיטת בר-אילן
• הערך "ברכת החמה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• מאמרים בנושא ברכת החמה, באתר ספריית אסיף
• הרב אליהו לנדא, כפר חב"ד, ביאור כללי ומקיף בסוגיית ברכת החמה
• ד"ר צבי שקדי, ברכת החמה, לפי חשוב מדעי מדויק של זמן תקופת האביב
• יואל יעקובי, בתקווה לתקופה טובה, באתר ערוץ 7
• יוסף צבי רימון, ברכת החמה, בהוצאת "מרכז הלכה והוראה, אלון שבות, תשס"ט (2009)
• כתב יד, ברכת החמה, מאה 19, לונדון, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
• מידע על ברכת החמה בקטלוג הספרייה הלאומית

שנים שמברכים בהן את ברכת החמה

ג'תשפ"א ‑ 21 | ג'תת"ט ‑ 49 | ג'תתל"ז ‑ 77 | ג'תתס"ה ‑ 105 | ג'תתצ"ג ‑ 133 | ג'תתקכ"א ‑ 161 | ג'תתקמ"ט ‑ 189 | ג'תתקע"ז ‑ 217 | ד'ה' ‑ 245 | ד'ל"ג ‑ 273 | ד'ס"א ‑ 301 | ד'פ"ט ‑ 329 | ד'קי"ז ‑ 357 | ד'קמ"ה ‑ 385 | ד'קע"ג ‑ 413 | ד'ר"א ‑ 441 | ד'רכ"ט ‑ 469 | ד'רנ"ז ‑ 497 | ד'רפ"ה ‑ 525 | ד'שי"ג ‑ 553 | ד'שמ"א ‑ 581 | ד'שס"ט ‑ 609 | ד'שצ"ז ‑ 637 | ד'תכ"ה ‑ 665 | ד'תנ"ג ‑ 693 | ד'תפ"א ‑ 721 | ד'תק"ט ‑ 749 | ד'תקל"ז ‑ 777 | ד'תקס"ה ‑ 805 | ד'תקצ"ג ‑ 833 | ד'תרכ"א ‑ 861 | ד'תרמ"ט ‑ 889 | ד'תרע"ז ‑ 917 | ד'תש"ה ‑ 945 | ד'תשל"ג ‑ 973 | ד'תשס"א ‑ 1001 | ד'תשפ"ט ‑ 1029 | ד'תתי"ז ‑ 1057 | ד'תתמ"ה ‑ 1085 | ד'תתע"ג ‑ 1113 | ד'תתק"א ‑ 1141 | ד'תתקכ"ט ‑ 1169 | ד'תתקנ"ז ‑ 1197 | ד'תתקפ"ה ‑ 1225 | ה'י"ג ‑ 1253 | ה'מ"א ‑ 1281 | ה'ס"ט ‑ 1309 | ה'צ"ז ‑ 1337 | ה'קכ"ה ‑ 1365 | ה'קנ"ג ‑ 1393 | ה'קפ"א ‑ 1421 | ה'ר"ט ‑ 1449 | ה'רל"ז ‑ 1477 | ה'רס"ה ‑ 1505 | ה'רצ"ג ‑ 1533 | ה'שכ"א ‑ 1561 | ה'שמ"ט ‑ 1589 | ה'שע"ז ‑ 1617 | ה'ת"ה ‑ 1645 | ה'תל"ג ‑ 1673 | ה'תס"א ‑ 1701 | ה'תפ"ט ‑ 1729 | ה'תקי"ז ‑ 1757 | ה'תקמ"ה ‑ 1785 | ה'תקע"ג ‑ 1813 | ה'תר"א ‑ 1841 | ה'תרכ"ט ‑ 1869 | ה'תרנ"ז ‑ 1897 | ה'תרפ"ה ‑ 1925 | ה'תשי"ג ‑ 1953 | ה'תשמ"א ‑ 1981 | ה'תשס"ט ‑ 2009 | ה'תשצ"ז ‑ 2037

ברכות
ברכות הנהנין	המוציא לחם מן הארץ • בורא מיני מזונות • בורא פרי הגפן • בורא פרי העץ • בורא פרי האדמה • שהכל נהיה בדברו • ברכות הריח
ברכות השבח	אשר יצר • אלוהי נשמה • ברכות השחר • ברכת החמה • ברכת הלבנה • משנה הבריות • ברכת האילנות • ברכת הגומל • הטוב והמיטיב • ברכת הנסים • שהחיינו
ברכות הראייה	ברכת המלכים • ברכת הים הגדול • חכם הרזים • שחלק מחכמתו ליראיו • שנתן מחכמתו לבשר ודם • שככה לו בעולמו • עושה מעשה בראשית • שכוחו וגבורתו מלא עולם • זוכר הברית • ברכת מחיה המתים • אשר יצר אתכם בדין • מציב גבול אלמנה
ברכות המצוות	ברכות התורה • ברכת השחיטה • ברכת אירוסין • ברכת לשמור חוקיו • ברכת לישב בסוכה
ברכה אחרונה	ברכת המזון • מעין שלוש • בורא נפשות
ברכות שונות	ברכת בתולים • ברכת חתנים • ברכת מעין שבע • ברוך דיין האמת • ברכת הגשמים • ברוך שפטרני מעונשו של זה • בורא מאורי האש • ברכת השיר • ברכת ברוך ה' לעולם • ברכת אבלים • ברכת רופא חולים
דינים כלליים	מאה ברכות • ברכה שאינה צריכה • ברכה לבטלה • הפסק • תוך כדי דיבור • שם ומלכות • שומע כעונה • ספק ברכות להקל • תדיר ושאינו תדיר • עובר לעשייתן • ברכה הסמוכה לחברתה • עניית אמן • ברוך הוא וברוך שמו • סדר קדימה בברכות