|
חשחוש חִשְׁחוּשׁ (באנגלית: Stimming) הוא שם כולל שניתן למגוון פעולות חזרתיות יזומות, היוצרות גירוי חושי בעבור הפרט. שכיחות החשחוש גבוהה בקרב אוטיסטים[1] ובקרב אנשים עם הפרעה בעיבוד התחושתי.[2] חשחוש עשוי להתבטא בתנועות גופניות, בהשמעת צלילים, בשימוש במילים או בהזזת חפצים באופן חזרתי. שימוש בחשחוש נחשב לתגובה אופיינית בעקבות גירוי יתר של החושים, והוא משמש להרגעה עצמית ולחסימת גירויים סביבתיים שקיימת רגישות מוגברת אליהם.[2] קיימת תאוריה שלפיה החשחוש משמש להקלה על חרדה ועל רגשות מציפים אחרים.[3] לחשחוש יש מגוון צורות גירוי - מישוש, ראייה (חשחוש ויזואלי), שמיעה, חוש הריח והמערכת הוסטיבולרית (האחראית לשיווי המשקל). בין הסוגים הנפוצים של חשחוש ניתן למצוא נפנופי ידיים; נדנוד של הרגליים ושל הגוף; מצמוץ אינטנסיבי; דפיקות ראש; חזרה על קולות, רעשים או מילים; משחק באצבעות הידיים; שימוש בחפצים מסתובבים; או עיסוק בחפצים שמספקים גירוי והסחת דעת מהסביבה.[4][5][6] בהתאם לכך, ניתן לראות בחשחוש סוג של פיג'טינג.[7] דוגמאותהחשחוש כולל בדרך כלל תנועות גוף חזרתיות או השמעת קולות. סוגים נפוצים של חשחוש הם:[8][9]
חשחוש בקרב אוטיסטיםאוטיסטים נוטים לחשחש באמצעות הידיים, העיניים ואיברי גוף נוספים. לאורך השנים, נוסחו תיאוריות רבות להסבר התופעה. הפופולרית מביניהן גורסת שהפעולות נעשות על מנת לשחרר אנרגיה ולהקל על עצבנות. החשחוש נוטה להרגיע את מערכת העצבים, עוזר בהתמודדות עם הפרעות קשב, ואף נחשב לפעולה טבעית ובריאה.[10] במדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM), שפורסם על ידי האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, התנהגות החשחוש מתוארת כ"אוסף של גינונים מוטוריים סטראוטיפים חזרתיים" ומפורטת כאחד התסמינים של שייכות לספקטרום האוטיסטי.[11] גישות שונות גורסות כי החשחוש מערב גירויים חושיים ומוטוריים כאחד, ותחושת אי נוחות שנגרמת עקב גירוי כזה עשויה לגרום לשימוש בחשחוש. אחרים טוענים כי החשחוש נותן לאדם תחושת שליטה על גופו, והרגשה שהוא מצליח לווסת את הגירויים הלא נעימים מהסביבה.[12] מכיוון שחשחוש אינו מנהג מקובל בחברה, לעיתים נעשים ניסיונות לגרום לאוטיסטים להפחית את השימוש בו באמצעות טיפולים רגשיים שונים. רוב האנשים בקהילה האוטיסטית מתנגדים לניסיונות להפחית או לבטל את השימוש בחשחוש, מכיוון שהוא כלי חשוב לוויסות עצמי.[12] בנוסף, מחקרים מראים שניסיונות למנוע מאנשים לחשחש עלולים להזיק להם בטווח הארוך.[13][14] אף על פי שהרוב המכריע של האוטיסטים משתמשים בחשחוש, קיומו כתסמין התנהגותי אינו מעיד על שייכות לספקטרום האוטיסטי.[15] ההבדל המרכזי בין חשחוש אוטיסטי לבין חשחוש אצל אנשים שאינם אוטיסטים ("נוירוטיפיקלים") מתבטא בעיקר בסוג הגירוי ובכמותו. סכנות בחשחושעל אף העובדה ששימוש בחשחוש עשוי להקל מאוד בזמן הצפה חושית, לעיתים הוא עלול להוביל לפגיעה עצמית. דוגמאות לחישחוש פוגעני כוללות הטחת ראש בחפצים או בקירות, נשיכות ידיים, שפשוף עצמי מוגזם, תלישת שיער ושריטות.[16] על אף הקושי הקיים בהפסקה מלאה של חשחוש, ישנן דרכים לצמצם את השימוש בו ולהפכו לבטוח. חשחוש פוחת בסביבות בטוחות ושלוות מבחינה חושית, שבהן האדם מרגיש בנוח. בנוסף, הפחתת גירויים מעוררי דחק וחרדה עשויים גם הם לגרום לצמצום השימוש בחשחוש. אחת הדרכים לעשות זאת היא הקפדה על לוח זמנים קבוע וידוע מראש, שיעניק לאדם ודאות ביחס לעתיד הקרוב. חידות וצעצועים מפיגי מתח עשויים גם הם לתרום להרגלי חשחוש בטוחים.[17] ראו גםקישורים חיצונייםהערות שוליים
|
