שחיקה אוטיסטית היא מצב של תשישות נפשית, רגשית או פיזית אינטנסיבית שחווים חלק מהאוטיסטים.[1][2] שחיקה אוטיסטית נגרמת מעומס חושי, רגשי וחברתי ובשל מאמצי התמודדות עם עולם שאינו מובן דיו.[3] מחקרים מראים שבין הגורמים גם "מיסוך" (הסוואת האוטיזם) ולחץ הנובע מחיים בסביבה נוירוטיפיקלית שאינה רגישה מספיק לצרכים של אנשים אוטיסטים.[4]
הנושא נדון זמן רב באופן בלתי פורמלי בקהילה האוטיסטית, במיוחד בבלוגיםובמדיה החברתית,[10] שחיקה אוטיסטית הייתה נושא למספר הולך וגדל של מחקרים מאז סוף שנות ה-2010.[11] התפתחות זו נתפסת כדוגמה להשפעה הגוברת של סנגור עצמי של אוטיסטים על חקר אוטיזם אקדמי.[11][5]
מחקרים מצביעים על כך ששחיקה אוטיסטית שונה במהותה מדיכאון קליני ומשחיקה תעסוקתית. השוני קיים הן באטיולוגיה ובגורמים המובילים אליה, והן באופן ההשפעה על האדם.[5] למשל, אנהדוניה ובעיות שינה אינן סימפטומים של שחיקה אוטיסטית, למרות שהן סימפטומים של דיכאון[5]. בשונה משחיקה תעסוקתית, שחיקה אוטיסטית אינה חייבת בהכרח להתייחס לתעסוקה[6]. היא אף מלווה ברגישות חושית מוגברת.[12]
שחיקה אוטיסטית שונה עוד יותר משחיקה תעסוקתית ומדיכאון קליני בכך שהן מוכרות וזוכות להכרה נרחבת. ההכרה מעניקה "תוקף" לשחיקה, מה שמקל על קבלת התמיכה הדרושה להחלמה.[12]
• אובדן מיומנויות: מיומנויות שנרכשו על ידי האדם נעלמות ויכולותיו מופחתות, בהשוואה למצב שבו הוא אינו בשחיקה אוטיסטית. בכלל זה נרשמת פגיעה במיומנויות הקוגניטיביות, בתפקודים הניהוליים, בזיכרון (לטווח ארוך וקצר), ביכולת המילולית ובדרכי התקשורת, ועוד.
• הגברת רגישויות: רגישות גבוהה יותר לקולות, מרקמים, ריחות, טעמים, מראות ודומיהן, בהשוואה למצב הרגיל (ללא שחיקה אוטיסטית). בנוסף, עולה הרגישות לשינויי תוכניות ולגירויים חברתיים.
• סובלנות מופחתת לגירויים: היכולת להכיל גירויים שונים נמוכה מהרגיל, מה שמוביל להופעת מלטדאון/שאטדאון בתדירות גבוהה יותר.
• נראות אוטיסטית מוגברת: ריבוי מאפיינים התנהגותיים חיצוניים המזוהים עם אוטיסטים (כמו התנהגויות חזרתיות, קושי להתבטא מילולית, תנועות מווסתות ועוד) בעקבות קושי גובר למסך, וכן בעקבות תחושת מצוקה מוגברת וקשיים פנימיים.[9]
גורמים
שחיקה אוטיסטית נגרמת מעומס חושי, רגשי וחברתי ובשל מאמצי התמודדות עם עולם שאינו מותאם דיו. היא נובעת בעיקר מההשפעה המצטברת של הצורך לנווט בעולם נוירוטיפיקלי.[3] בין הגורמים לעומס ניתן למנות את הבאים:
הציפיות והדרישות החיצוניות עולות על היכולת לעמוד בהן לאורך זמן, בעיקר ללא תמיכה והתאמה מספקת.
מיסוך תמידי, במאמץ לא "להיראות" אוטיסט/ית ו/או לדכא התנהגות אוטיסטית, מרצון פנימי או מכפיה חיצונית.
לחץ, מתח וסטרס, המוגברים בעקבות הקושי להתמודד עם שינויים והצורך להיות "תואם" לעולם.
חוסר יכולת להתאושש מהר מספיק מכל הגורמים הקודמים, לפני ההתמודדות הבאה.
ניהול המצב
שחיקה אוטיסטית יכולה להימשך בין חודשים לשנים, כתלות בגורמים שהובילו אליה.[11] כדי להתאושש משחיקה, מומלץ לאוטיסטים לנסות להימנע מהמצבים הגורמים לה[11][6], דבר שלעיתים קשה עד בלתי אפשרי - למשל, אם מדובר בגורמי לחץ הקשורים למקום העבודה, או לתפעול משק הבית.[12]
הכרה מוקדמת בשחיקה אוטיסטית יכולה לעזור בהתמודדות איתה, שכן היא לרוב מתרחשת עקב הצטברות אירועים ודרישות. עם זאת, לא תמיד זה אפשרי, בעיקר לאור נסיבות החיים ולאור כך שאוטיסטים רבים חווים גם אלקסיתימיה ופגיעה באינטרוספציה.[8]
מתח וחרדה גורמים להחמרה של הסימפטומים האוטיסטים. הימנעות ממצבי מתח, שינויים מוגברים ועודף גירויים יכולים להועיל לאוטיסטים.[13][14]
תשומת לב לצרכים של הפרט, עיסוק בתחומי עניין מיוחדים, הימנעות מגירויים, הימנעות ממצבי עומס, חשחוש, ו"הסרת המסכה" דווחו כמועילים.[6][12][15]
