|
טיפול באמנויותטיפול באמנויות (כונה בעבר גם טיפול בהבעה וביצירה, מאנגלית: Creative Arts Therapies), הוא מקצוע בריאות נפש בו נעשה שימוש בתהליכי יצירה והבעה אמנותיים בטיפול בהפרעות נפשיות, התנהגותיות, התפתחותיות ואורגניות, באמצעות אחד משישה תחומי האמנויות: בטיפול באמנות חזותית, ביבליותרפיה, דרמה תרפיה, מוזיקה, פסיכודרמה ותנועה ומחול. מטפלים באמצעות אמנויות עובדים עם מגוון אוכלוסיות, מילדים ועד קשישים; עובדים עם במגוון קשיים: בריאות נפש, אוטיזם, טראומה, ליקויי למידה ילדים בסיכון ועוד. העבודה נעשית במתכונת פרטנית, דיאדית וקבוצתית, בגישה דינאמית, מערכתית, קוגניטיבית-התנהגותית ועוד. מטרת העל של הטיפול באמצעות אמנויות היא טיפוח של כוחות הנפש וחיזוק כישורי ההתמודדות וההסתגלות של האדם ברמה האישית והחברתית, בשאיפה לאיכות חיים טובה ותפקוד אופטימלי. ככל טיפול נפשי, תפקיד הטיפול הוא סיוע בהתמודדות בפני משברים, הפרעות ומצוקות נפשיות, אך בניגוד לטיפול פסיכולוגי שלרוב האמצעי המרכזי בו הוא דיבור[1], הוא מאפשר שילוב של הבעה מילולית והבעה אמנותית בתנועה, אמנות, ריקוד, מוזיקה וכדומה. בשל העיסוק ביצירה ועשייה, הטיפול באמנויות מתמקד לא פעם בכוחות האדם, ובפוטנציאל הקיים שבו. תהליכי היצירה אינם לצורך הפקת תועלת מהתוצרים או השגת מטרות אסתטיות. הטיפול משתמש באמנויות כדי לחשוף ולהבין תהליכים נפשיים, ומספק סביבה שבה יכולים רגשות מודחקים ולא מודעים לעלות על פני השטח. גישות שונות מתייחסות לשלבים שונים בתהליך היצירה כבעלי פוטנציאל טיפולי:
גישות בטיפול באמנויותהגישות הטיפוליות בטיפול באמנויות, דומות לאלו המקובלות בפסיכולוגיה, אם כי השימוש בכלי האמנותי יוצר היבטים נוספים הייחודיים לטיפול באמנויות:
תחומים בטיפול באמנויותהתחומים השונים של הטיפול באמנויות כוללים כלים אמנותיים שונים ומגוונים. לכל תחום אמצעי ביטוי משלו וטכניקות טיפוליות ייחודיות.
טיפול באמנויות בישראליה"ת - האגודה לטיפול באמצעות אמנויות בישראלהמטפלים באמצעות אמנויות בישראל מאוגדים ביה"ת, היא האגודה לטיפול באמצעות אמנויות בישראל. האגודה נוסדה בשנת 1971 ופועלת על בסיס התנדבותי, ללא תמיכה מוסדית כלשהי. האגודה עוסקת בהכשרה נוספת של המטפלים באמצעות סדנאות וימי עיון, בדיון אתי ומשפטי ובמעורבות בתהליכי החקיקה של המקצוע כארגון היחיד המייצג את המטפלים מול הרשויות הממלכתיות. האגודה מונה מעל 1,500 חברים[3]. מסלולי הכשרהטיפול באמצעות אמנויות נלמד כיום במסלולים לתואר שני קליני הכולל הכשרה מעשית תחת הדרכה, זאת לאור הנחיות המועצה להשכלה גבוהה ומשרד הבריאות[4][5], ולכן מתקבלים אליהם בעלי תואר ראשון בלבד. בשל הדואליות של המקצוע העוסק הן בטיפול והן באמנות, חלק מהמטפלים מגיעים מתחום הפסיכולוגיה (פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, קרימינולוגים וכדומה) וחלקם בעלי רקע באמנויות. על מנת להתקבל למסלול ההכשרה האחרונים זקוקים להשלמות בתחום הפסיכולוגיה. בנוסף, על מנת להתקבל למסלול ההכשרה יש להציג ניסיון מעשי של לפחות 500 שעות בתחום האמנות הרלוונטי. במהלך הלימודים הסטודנטים מתנסים בעבודה טיפולית כחלק מההתמחות הקלינית שלהם בבתי חולים, תחנות לטיפול בילד ובמשפחה, מרכזים לבריאות הנפש, משרד החינוך, וכדומה. משך ההכשרה הקלינית הוא שלוש שנים ומלווה בהדרכה מקצועית. במשק הישראלי קיים כיום מחסור במטפלים באמנות, אשר ניכר בין היתר במסגרות שונות, בהם מערכת החינוך המיוחד והחינוך הרגיל[6]. לאור הצורך במטפלים ובכן עקבות משבר הקורונה, חלה עלייה בביקוש בקרב צעירים ללימודי מקצועות טיפוליים ומקצועות הבריאות, בין היתר בעקבות רצונם של אותם צעירים לסייע בעת משבר דרך עיסוק במקצוע טיפולי[7], וכן בעקבות רצונם לעבור הסבה מקצועית למקצועות הנדרשים בשוק, לאחר היפלטותם ממקומות התעסוקה[8][9]. תעודות הסמכה ותהליך החקיקהמטפלים באמנויות מוכרים על ידי משרד הבריאות מאז שנת 1988, אז החל להעניק לבוגרי המסלולים השונים תעודת הכרה במעמדם כמטפלים, שהותנתה בתנאים הבאים: תואר ראשון ממוסד אקדמי מוכר, בתחום רלוונטי, אישור על 600 שעות התנסות מעשית, תעודה המעידה על סיום לימודים לפי תוכנית המוכרת על ידי משרד הבריאות, סיום 1,200 שעות התמחות, ועמידה בבחינת רישוי ממשלתית. בפסק דין תקדימי, שניתן בחודש אפריל 2004, לבקשת חמש מטפלות שהוכשרו על פי תוכנית שלא הוכרה על ידי משרד הבריאות, פסל בג"ץ את רישוי המקצועות הפרה-רפואיים באמצעות הסדרים מנהליים כפוגע בחופש העיסוק[10], וזאת בהיעדר הסמכה מתאימה בחוק לפגיעה מעין זו. בפסיקת בג"ץ נוספת, שניתנה בחודש יוני 2005[11], נאסר על המעסיקים הציבוריים והפרטיים להסתמך על תעודה זו בקבלה לעבודה של בעלי מקצוע פרה-רפואיים. מאז פסיקות אלו אין לבוגרי המסלול לטיפול באמנויות הכרה רשמית של המדינה בהסמכתם, ועתירה לבג"ץ בנושא זה שביקשה לחייב את המדינה ליתן תעודת הכרה למטפלת שעמדה בדרישות המשרד נדחתה, מן הטעם שלפי הפסיקה הקודמת אין משרד הבריאות מוסמך ליתן תעודה מעין זו[12], אך עם זאת הסדרי ההעסקה במוסדות ציבוריים ופרטיים נותרו על כנם. בשנים האחרונות מתקיים תהליך חקיקה בכנסת להסדרת העיסוק במקצועות הפרה-רפואיים, לרבות טיפול באמנויות. במסגרתו הוציא משרד הבריאות בשנת 2010 הנחיות הנוגעות להשכלה והכשרה נדרשת של מטפלים בתחום בחוזר מנכ"ל 19/10[13] ובאותה שנה פרסמה המועצה להשכלה גבוהה מתווה למוסדות ההכשרה עם קריטריונים זהים[14]. קריטריונים אלו מנחים כיום את האגודה המקצועית וכן מעסיקים בשוק העבודה. עם זאת, תהליך החקיקה עדין נמשך במטרה לפתור את הפגיעה בחופש העיסוק שהציג בג"ץ ולהסדיר בחוק את הקריטריונים להסמכה לעיסוק בטיפול באמנויות, את דרישות ההשכלה, ההכשרה המקצועית וההתמחות. על מנת לפתור את המצב המתמשך של העדר רגולציה, יצרה האגודה של המטפלים באמנויות בישראל "תו תקן" המוענק לכל חבר אגודה ומעיד על כך שהמטפל נמצא ראוי ועומד בכל הדרישות האקדמיות והמעשיות כפי שמוגדרים על ידי משרד הבריאות והמועצה להשכלה גבוהה, והוא מטפל מוסמך על פי אמות המידה של האגודה המקצועית ומחויב לכללי האתיקה שהוגדרו על ידי האגודה. מטרת תו התקן היא ליצור מכשיר שיקל על המעסיקים ועל הציבור הרחב בבואם לבחור מטפל על פי הקריטריונים של הגופים הממשלתיים. דילמות אתיות בטיפול באמנויותהאתיקה בטיפולים רגשיים מתייחסת לבעיות מקצועיות-מוסריות בצורת חוקים, תקנות, הנחיות ו'שבועות', שנוסחו עבור אנשי טיפול בדומה לאתיקה הרפואית. האתיקה מגדירה את הנחות היסוד של המקצוע ואת מסגרת היחסים בין המטפל והמטופל תוך דגש על תחומים רגישים בהם עלול המטופל להיפגע. הטיפול באמנויות מביא למצבים ייחודיים שאינם קיימים בטיפול רגשי מילולי ומעוררים דילמות אתיות. סודיותכל מטפל בכל שיטה טיפולית נדרש להגן על הסודיות והחיסיון של המטופל ולא לחשוף אותו ברבים. החיסיון קיים לא רק על התכנים שעלו בטיפול ומחוץ לו, אלא גם על תוצרי האמנות. עם זאת, בטיפול באמנויות עולה לא פעם צורך להציג את תוצרי האמנות. מגע ואינטימיותעל כל מטפל להימנע מניצול לרעה של יחסי הקרבה ויחסי המרות עם המטופל. בטיפול באמנויות מתקשר במידה רבה ליצריות ובשיטות טיפול מסוימות גם בקרבה פיזית ובמגע. לדוגמה, בטיפול בתנועה המגע הוא לעיתים חלק אינטגרלי מהתהליך הטיפולי. המטפל מחויב להביא זאת מראש לידיעת המטופל ולהגדיר איתו את אופי המגע בחוזה הטיפולי. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
