|
סינסתזיה סִינֶסְתֶזְיָה (בכתיב לועזי: Synesthesia; סינ = תחילית שמשמעה יחד, אסתזיס = חושים; בעברית: עירוב חושים[1] או ערבוב חושים) היא תופעה שבה גירוי חושי אובייקטיבי אחד מעורר חוויה סובייקטיבית בחוש אחר ונוצר מיזוג קוגניטיבי בין מספר חושים. לדוגמה, שמיעת צלילים עשויה לגרום לאדם שיש לו סינסתזיה לחוש טעם בפיו. אדם שהתופעה מופיעה אצלו בצורה חזקה ועקבית נקרא סינסתז. שכיחות התופעה באוכלוסייה היא כ-4% (1 ל-25), כאשר השכיחות בין גברים לנשים זהה.[2] היסטוריהקיומה של התופעה מוכר מעל ל-250 שנים, אך רק בשנת 1880 תועדה בפרוטרוט על ידי סר פרנסיס גולטון, אחיינו של צ'ארלס דרווין, שערך מספר ניסויים על סינסתזים. בין השנים 1881 ו-1931 פורסמו יותר משבעים מאמרים בנושא. במאמרים הוצגו ניסויים שבהם תיארו הנסיינים את תחושותיהם, כמקובל בניסויים פסיכולוגיים באותה התקופה. גל המאמרים בנושא פסק כמעט לגמרי בעקבות פריחת הגישה הביהביוריסטית. הגישה התנגדה לניסויים בלתי אובייקטיביים, כגון אלו שנעשו עם סינסתזים, בטענה שאין עניין מדעי במחקר של חוויה סובייקטיבית. כתוצאה מההתנגדות, במשך ארבעים השנים הבאות פורסמו רק שישה עשר מאמרים העוסקים בתחום. החל מסוף המאה ה-20 נהנה הנושא מעדנה מחודשת, בעקבות התבססות הגישה הקוגניטיבית המנסה לתת מדדים אובייקטיביים לחוויה האישית ולתאר את הפעילות המוחית המתרחשת במקביל. במאה ה-21 החלה מגמה נוספת של שימוש בסינסתזיה ככלי לחקר תאוריות קוגניטיביות העוסקות בחוויות לא-סינסתטיות. ממצאים מתחום הסינסתזיה מקדמים תאוריות קוגניטיביות בתחומים שונים כדוגמת פעולה אוטומטית, מודעות, קוגניציה מספרית ועוד.[3] המנגנון הנוירוביולוגיקיימות שתי תיאוריות שמנסות להסביר את המנגנון הנוירו-ביולוגי שגורם לסינסתזיה. אצל מרבית האנשים קיים אלמנט שתפקידו לעכב את קשרי המשוב בין אזורים שונים במוח שאחראיים על עיבוד המידע החושי. בשל כך, לא מתאפשר מעבר של מידע בין החושים השונים. התאוריה הראשונה גורסת שבמוח של סינסתזים חסר האלמנט הזה, ולכן מתאפשר מעבר של מידע בין האזורים השונים במוח. בשל כך גירוי חושי חיצוני שחש אדם עם סינסתזיה עשוי לגרום לו לחוש גירוי באזור שונה במוח, שיתרגם לתחושה בחוש נוסף.[4] התאוריה השנייה גורסת כי קשרים מעין אלה קיימים אצל כל בני האדם בלידה, ומתנוונים עד גיל שלוש. אצל סינסתזים, הקשרים הסינפטיים אינם מתנוונים במהלך התקופה הקריטית של ההתפתחות. כתוצאה מכך, נותרת קישוריות יתר בין הנוירונים, כך שהפעלה של נוירון אחד (לדוגמה נוירון שמגיב כאשר האדם רואה את המספר "2") תגרום להפעלה של נוירון באזור אחר של המוח (לדוגמה נוירון שמגיב כאשר נקלט צבע כחול). הקשרים האלו שאצל מרבית האנשים מתנוונים בגיל צעיר, נשארים אצל חלק מהאוכלוסייה וגורמים לסינסתזיה. ככל הנראה קיים קשר בין סינסתזיה לבין אוטיזם, מכיוון שבשני המקרים קיימת קישוריות יתר בין הנוירונים במוח.[5] גורמים לסינסתזיהסינסתזיה יכולה להופיע כתוצאה מכל אחד משלושת הגורמים הבאים:
הסוג השכיח ביותר הוא סינסתזיה התפתחותית, מכיוון שסמים מעוררי הזיות אינם חוקיים, וסינסתזיה הנרכשת מפגיעה היא נדירה למדי. בשל כך, רוב המחקרים בתחום נעשים על אנשים בעלי סינסתזיה התפתחותית. סוגי סינסתזיהקיימים למעלה מחמישים סוגים מתועדים של סינסתזיה. בחלק מהסוגים מעורב גירוי מעורר ובעקבותיו חוויה חושית נלווית. למשל, בסינסתזיה מסוג גרפמה-צבע, אותיות וספרות מלוות בחוויה של צבע (פוטיזם). באחרים, הגירוי המעורר גורם לעירוב תפיסה של מספר חושים המתקשרים זה לזה. לדוגמה, בסוג מסוים של סינסתזיה, מילים יכולות לגרום לתחושת טעם על הלשון. בסוג אחר, יחידות זמן כגון שנים או חודשים, נחוות כממוקמות במיקום ספציפי וקבוע במרחב, כאשר צורתה הנפוצה ביותר של סינסתזיה מסוג זה היא של ימים המופיעים בצבעים קבועים וממוקמים במרחב מול עיניו של הסינסתז. הסוג הנחקר ביותר של סינסתזיה היא גם הסוג הנפוץ ביותר שלה, גרפמה-צבע, המופיעה באחוז אחד מהאוכלוסייה.[2] סינסתזיה לשוניתבלשון העברית קיימות מטאפורות ששייכות לשדה הסמנטי של חושי האדם. לעיתים מגולמת בביטויים האלו סינסתזיה בכך שמעורבים בהם מספר חושים יחדיו, למשל "צליל מתוק". הסוג הזה של סינסתזיה נקרא "סינסתזיה לשונית". חוקרי לשון אבחנו מעין כיווניות בסינסתזיה הלשונית דרך היררכיה של חמשת החושים. ניתן לסדר את החושים בסדר יורד, ראייה > שמיעה > ריח > טעם > מגע, כך שהשוואה של חוש "גבוה" יותר, למשל שמיעה לחוש "נמוך" יותר, למשל טעם, תהיה ברורה לאדם, אך לא להפך. כך למשל אנשים יבינו בקלות את הביטוי "צליל מתוק" ויתקשו בהבנת מטאפורות שכיוונן מנוגד להיררכיית החושים, כמו "טעם רועש". ממחקרים של חוקרים בתחום המדעים הקוגניטיביים בנושא המטפורה, עולה כי כאשר ממפים תחום נגיש לתחום נגיש פחות (או בניסוח פשטני מעט - מתארים את הלא ידוע באמצעות הידוע), מתקבל מבנה פשוט יותר להבנה ולזכירה. בהתאם לכך, מספר חוקרים טענו כי היררכיית החושים משקפת היררכיה של נגישות. ככל שחוש כלשהו "גבוה" יותר בהיררכיה, כך הוא פחות נגיש קוגניטיבית. לפי תאוריה זו, מגע הוא חוש מוחשי יותר מאשר ראייה או ריח, ומכאן שאנשים יעדיפו סינסתזיה שבה משווים ראייה לטעם, על פני סינסתזיה שבה משווים טעם לראייה. סינסתזיה בספרות ובתרבותהסינסתזיה משמשת כאמצעי פיגורטיבי בספרות ובשירה, על מנת להפיק תיאור מדויק ככל האפשר של תחושה מסוימת או על מנת להעצימה. בתנ״ך
בספרות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
