|
טמפל גרנדין
 טמפל גרנדין (באנגלית: Temple Grandin; נולדה ב-29 באוגוסט 1947 בבוסטון, מסצ'וסטס) היא חוקרת אמריקאית למדעי ההתנהגות, סופרת מדע פופולרי ומעצבת סביבות גידול ומכשירי שחיטה מפחיתי סבל לבעלי חיים[1]. גרנדין היא פרופסורית ומרצה מן המניין באוניברסיטת מדינת קולורדו. גרנדין היא אוטיסטית ומומחית בעלת שם עולמי בתכנון מתקני אחזקת בקר. היא פרסמה ספרים רבים, הן בנושאי אוטיזם והן בנושאי התנהגות בעלי חיים. גרנדין קיבלה את התואר השלישי שלה במדעי בעלי החיים מאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. חייהבתקופת ילדותה של גרנדין לא הייתה מודעות גבוהה לאוטיזם. לכן, בגיל ארבע (1950) היא אובחנה כבעלת "נזק מוחי בלתי מוגדר". היא למדה בגן טרום-חובה לילדים מעוכבי דיבור ובגן חובה ובבית ספר יסודי רגילים עקב התעקשותה של אימה, באזור בו יש מעט תלמידים בכיתות בתי הספר. גרנדין החלה לדבר רק בגן טרום-חובה, בגיל ארבע וחצי, והחלה לקרוא רק בגיל תשע. היא מעידה על כך שמושגים רבים שמובנים להרבה ילדים, נעשו מובנים לה רק בגיל מאוחר יותר, ושהיא חושבת בתמונות, כך שכל שפה מילולית נותנת לה תחושה של שימוש בשפה זרה. גם בנעוריה של גרנדין היא וסביבתה טרם הבינו שיש לה אוטיזם והיא למדה בבית ספר תיכון פנימייתי לנוער מחונן עם בעיות נפשיות. חיבתה לחיות וקרבתה אליהן החלו בבית-הספר התיכון בו למדה, שרכש סוסים זולים שסבלו בעבר מהתעללויות. בספרה "השפה הסודית של בעלי-החיים" היא מסבירה כיצד הלך מחשבתה כאוטיסטית עזר לה להבין את מחשבתן של החיות המבויתות. היא כותבת: "...וכך חיינו יחד בבית-הספר, חבורה של מתבגרים מופרעים וחבורה של בעלי-חיים מופרעים לא פחות". ב-2010 הפיק ערוץ HBO סרט טלוויזיה בשם "טמפל גרנדין" (אנ'), המבוסס על חייה, בכיכובה של קלייר דיינס. הסרט זכה בפרס אמי וכך גם דיינס. בשנת 2012 הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת המדינה של אריזונה[2]. השפעתה על תעשיית הבשרייחודה של גרנדין קשור לכך שהיא עושה שימוש באוטיזם כדי להגיע להישגים. בסריקות של מוחה התגלה שהוא שונה במידה ניכרת ממוחם של אנשים ללא אוטיזם, ובין השאר היא מצטיינת בראייה חדה במיוחד. ראייתה החדה והמיוחדת מאפשרת לה לבקר במכלאות הבקר ולזהות מצבים שאנשים אחרים אינם מזהים כלל. דברים שמפריעים לחיות מפריעים גם לה. הסרת המכשולים הללו מאפשרת למתקן להתייעל[3]. גרנדין טוענת כי בשל היותה אוטיסטית, החשיבה שלה דומה לחשיבתן של חיות בכך שהיא מבוססת בין השאר על חשיבה חזותית ולא מילולית. אי לכך היא הייתה מסוגלת להבין את הסבל שעוברות פרות במתקני השחיטה, סבל שנבע מכך שהמתקנים היו ברובם לא מובנים לפרות ומפחידים עבורן, היות שכללו פניות חדות, תאורה המותאמת לעובדים ולא לחיות, ועוד. המתקנים שתכננה מותאמים עבור הפרות, ויוצרים מסלול שבו ברור להן לאן ללכת. הדבר מונע נפילות ופציעות, ומפחית את צורך בהתערבות אגרסיבית של עובדי המתקן. התוצאה היא פחות לחץ, פאניקה, וקריאות מצוקה אצל החיות המובלות לשחיטה. במילותיה של גרנדין:
כיום מתקני שחיטה רבים משתמשים בשיטותיה של גרנדין. ספריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||
