|
טנזניה
הרפובליקה המאוחדת של טנזניה[8] (בסוואהילי: Jamhuri ya Muungano wa Tanzania) היא מדינה השוכנת במזרח אפריקה. מצפון היא גובלת בקניה ובאוגנדה, ממערב ברואנדה, בבורונדי ובקונגו, ומדרום בזמביה, במלאווי ובמוזמביק. במזרח נושקת המדינה לאוקיינוס ההודי. הרפובליקה הוקמה כאיחוד של טנגניקה וזנזיבר. מאז 2021 נשיאה הנוכחית של טנזניה היא סמיה חסן סולוהו. כ-63% מכלל מאוכלוסיית טנזניה הם נוצרים וכ-34% הם מוסלמים.[9][10] בשנת 1996 נבחרה העיר דודומה כבירתה הרשמית של טנזניה במקום דאר א-סלאם, אם כי רבים ממשרדי הממשלה נותרו בדאר א-סלאם. היסטוריההרפובליקה המאוחדת של טנזניה נוצרה ב-26 באפריל 1964 ממיזוג של טנגניקה עם האי השכן זנזיבר. ב-1971 הודח שליט אוגנדה, מילטון אובוטה, מתפקידו ויצא לגלות בטנזניה, אצל ידידו ג'וליוס נייררה. ב-1979 הכריזה טנזניה מלחמה על אוגנדה לאחר שזו ניסתה לספח לעצמה שטחים בצפון המדינה. טנזניה לא הסתפקה בסילוק הכוחות האוגנדים משטחיה, אלא אף פלשה לתחומי אוגנדה וכפתה את גירושו של הרודן האוגנדי אידי אמין והחזרתו לשלטון של אובוטה. בחירות רב-מפלגתיות שנערכו לראשונה בשנת 1995 סימלו את קץ השלטון החד-מפלגתי בטנזניה. ב-23 בנובמבר 1995 הושבע בנג'מין מקפה כנשיא המדינה. שתי מערכות בחירות נערכו מאז, בעיקר לנוכח התנגדות עממית ומעמדה האוטונומי-למחצה של זנזיבר, ובשתיהן ניצחה מפלגת השלטון, חרף עדויות משקיפים בדבר אי-סדרים. בשנת 2019 התרחשה התפוצצות מכלית הדלק במורוגורו בה נהרגו 89 אזרחים ונפצעו עוד רבים. פוליטיקהנשיא טנזניה וחברי האספה הלאומית (פרלמנט חד-ביתי בן 384 חברים, מתוכם 264 נבחרים על פי השיטה הרובנית, והשאר – על פי השיטה היחסית) נבחרים בבחירות ישירות לתקופת כהונה בת חמש שנים. הנשיא, העומד בראש הרשות המבצעת, ממנה ראש ממשלה המשמש כמנהיג הממשלה באספה הלאומית. הנשיא בוחר את חברי הקבינט מבין חברי האספה הלאומית, אך החוקה הטנזנית מסמיכה אותו לבחור בעשרה שרים שאינם חברי הפרלמנט. היחסים האוטונומיים-למחצה שמקיימת ממשלת טנזניה עם זנזיבר מהווים מערכת שלטונית ייחודית למדי. בית הנבחרים הזנזיברי, המונה 76 נציגים, עוסק בעניינים הרלוונטיים לאי בלבד. החוקה משריינת חמישה מושבים באספה הלאומית לחברי בית הנבחרים הזנזיברי. להלכה, בית הנבחרים של זנזיבר רשאי לחוקק חוקים עבור זנזיבר מבלי להזדקק לאישורה של ממשלת האיחוד, כל עוד אין הדבר מתנגש עם עניינים הנוגעים לטנזניה כולה. הרשות השופטת בטנזניה כוללת חמש ערכאות, ומשלבת את מערכות החוק השבטי, האסלאמי והבריטי. השופטים ממונים על ידי נשיא בית המשפט העליון של טנזניה (הממונה בעצמו על ידי הנשיא), מלבד אלה המכהנים בבית הדין לערעורים ובבית המשפט העליון, הממונים על ידי הנשיא. מערכת המשפט בזנזיבר מקבילה לזו הקיימת באיחוד, ועל פסקי הדין של בתי הדין הזנזיבריים (מלבד אלה הדנים בסוגיות חוקתיות ובדין האסלאמי) ניתן לערער בבית הדין לערעורים של האיחוד. טנזניה מחולקת לעשרים-ושישה אזורים אדמיניסטרטיביים: 21 בטנגניקה, 3 בזנזיבר ו-2 בפמבה. 99 מועצות מחוזיות הוקמו לצורך הגדלת סמכות השלטון המקומי. כיום ישנן 114 מועצות הפועלות ב-99 מחוזות, מתוכן 22 עירוניות ו-92 כפריות. כלכלה טנזניה היא אחת הארצות העניות בעולם. הכלכלה מבוססת בעיקר על חקלאות, שעליה מבוסס חצי מהתל"ג, מספקת 85% מהיצוא ומעסיקה 90% מכוח העבודה. תנאי הטופוגרפיה והאקלים מגבילים את שטח האדמה הניתנת לעיבוד ל-4% משטח המדינה. התעשייה כוללת כמעט אך ורק עיבוד של מוצרי חקלאות ומעט מוצרים אחרים. הבנק העולמי ותורמים נוספים מספקים משאבים לשיקום התשתית הכלכלית המדורדרת של טנזניה. אף על פי שיש בה כמות נכבדה של משאבים טבעיים כגון, מרבצי זהב ופארקים לאומיים יפהפיים, הם אינם מפותחים ולכן אינם נמצאים בשימוש ועקב כך מספקים הכנסות מועטות. בין השנים 1991 לבין 1999 היו עלייה בייצוא התעשייתי וגידול משמעותי בתפוקה ממינרלים, ובראשם זהב. כמו כן, חיפוש אחר גז טבעי באזור דלטת רופיג'י נראה מבטיח. רפורמה במערכת הבנקאית בתחילת המאה ה-21 עזרה להגדיל את הצמיחה בסקטור הפרטי ובהשקעות, אולם הקידום הכלכלי תלוי גם בריסון השחיתות. ב-2007, יסדו המשרד לפיתוח קהילתי, מגדר וילדים, משרד האוצר ובנק טנזניה את בנק TWBL המיועד לנשים בלבד. הבנק נפתח בפועל ביולי 2009, כשבסיסו בדאר א-סלאם. נכון ל-2024 יש ל-TWBL יותר מ-30 אלף לקוחות. טנזניה היא המדינה האפריקאית הראשונה שהקימה בנק לנשים בלבד, ו-TWBL הפך מודל לחיקוי במדינות השכנות אוגנדה, קניה וזמביה.[11] ענף התיירות מהווה חלק נכבד מכלכלתה של טנזניה, שמורות הטבע שלה כמו הסרנגטי, והאי זנזיבר שהוא אתר נופש בהתפתחות, תורמים רבות לכלכלתה של טנזניה. גאוגרפיה טנזניה היא מדינה אפריקאית השוכנת במזרח אפריקה על גדות האוקיינוס ההודי. היא גובלת בקניה ובאוגנדה מצפון, ברואנדה, בורונדי וקונגו ממערב, בזמביה, מלאווי ומוזמביק מדרום. מלבד השטח ביבשת, המדינה כוללת גם מספר איים סמוך לחוף המזרחי של אפריקה, ביניהם איי זנזיבר, מאפיה (Mafia) ופמבה. האתרים המומלצים מבחינה תיירותית הם: דאר אל סלאם, זנזיבר (אי התבלינים), הר הקילימנג'רו, הפארק הלאומי סרנגטי, שמורת הטבע נגורונגורו וכפרים לאורך החוף.[12] אקליםהאקלים בטנזניה משתנה מאזור לאזור, במקומות מסוימים כמו החוף קיים מזג אוויר טרופי ובאזורים אחרים כמו בהרים שורר מזג אוויר מתון יותר. פני השטחפני השטח מישור לאורך החוף, פלאטו במרכז והרים בצפון ובדרום. הנקודה הנמוכה ביותר: האוקיינוס ההודי, 0 מ' (גובה פני הים). הנקודה הגבוהה ביותר: הר קילימנג'רו, 5,895 מ', שהוא ההר הגבוה באפריקה. משאבים טבעייםטנזניה עשירה במשאבים טבעיים ביניהם: מקורות ליצירת אנרגיה הידרואלקטרית, בדיל, פוספט, ברזל, פחם, יהלומים, אבנים טובות: ביניהן הטנזניט – אבן חן נדירה מאוד הנכרית רק באזור קטן ליד העיר ארושה, זהב, גז טבעי, ניקל. רשימת אזוריםאזורים מערביים 
אזורים מזרחיים
.jpg) דמוגרפיהחלוקת האוכלוסייה במדינה היא לא-שוויונית באופן קיצוני. צפיפות האוכלוסייה נעה בין אדם אחד ועד ל-134 אנשים לקמ"ר – תלוי בכמות המים של אותו האזור, ככל שיש יותר מים האוכלוסייה גדולה יותר. בזנזיבר יותר מ-80% מהאוכלוסייה היא עירונית. דאר א-סלאם היא העיר הגדולה ביותר. העיר דודומה השוכנת במרכזה של טנזניה, נבחרה כעיר הבירה הרשמית החדשה של טנזניה, על אף שבפועל חלקים רבים מגופי השלטון נותרו בעיר, דאר א-סלאם. מוצאות אתנייםמבחינת הקבוצות האתניות בקרב התושבים בטנזניה, בחלקה היבשתי של טנזניה 99% מהאוכלוסייה הם אפריקנים מקומיים (אשר 95% הם בני הבנטו המורכב ממעל ל-130 שבטים שונים), ו-1% הם צאצאי מהגרים אירופאיים, אסיאתיים וערבים. אף על פי כן, בזנזיבר, לעומת הערים לעיל, הרכב האוכלוסייה שונה ומורכב בעיקר מערבים, אפריקנים מקומיים, ובני תערובת של האוכלוסיות המקומיות עם תושביה הערביים. דתותנכון לשלהי שנת 2020, כ-63% מכלל אוכלוסיית טנזניה הם נוצרים וכ-34% הם מוסלמים.[9][10]וכ-3% הם או חסרי-דת או בני אמונות שבטיות אפריקאיות.[13] לעומת זאת, בחבל הארץ של זנזיבר כ-99% מהאוכלוסייה הם בני דת האסלאם. בחינוך בטנזניה קיים חינוך חובה חינם לילדי בית ספר יסודי. ישראל וטנזניה
קשרים דיפלומטיים, תיירותיים ומסחריים ענפים מתקיימים בין המדינות. ישראלים נדרשים לוויזת כניסה לטנזניה. במהלך שנות ה־60 של המאה ה־20 התהדקו הקשרים בין מדינת ישראל הצעירה לבין טנזניה. הנשיא הטנזני הסוציאליסטי ג'וליוס ניררה התחבר עם ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. בין המדינות התפתחו קשרים וישראל סייעה לטנזניה בהקמת ה"שירות הלאומי" של המדינה, ה-JKT (בסווהילית: Jeshi la Kujenga Taifa – צבא בניית המדינה). בתחום הבנייה נקשרו קשרים אמיצים בין חברות ואדריכלים ישראלים לבין השלטונות הטנזנאים. שלושת האדריכלים הישראלים אשר בלטו בפעילותם במקום הם משה ירמיצקי, גבריאל מרגלית ויעקב מרקו שתכננו בין השאר את מרכז הצרכנות בדאר א-סלאם, את "מלון קילימנג'רו" בדאר א-סלאם ואת "מלון ספארי" בשמורת מיקומי. לאחר מלחמת יום כיפור, במסגרת החרם הערבי, ניתקה ממשלת טנזניה את הקשרים הדיפלומטיים עם ישראל בלחץ המצרים שהיו בעלי אינטרסים רבים בטנזניה, והפעילו לחץ דיפלומטי על הממשלה הצעירה של המדינה. ב-24 בנובמבר 1988, בעקבות הכרזת יאסר ערפאת על הקמת מדינה פלסטינית תשעה ימים קודם לכן באלג'יר, הכירה טנזניה בעצמאותה של מדינה זו.[14] ב-2017 העלו ישראל וטנזניה את דרג היחסים, ושגריר טנזניה הראשון הגיע לישראל.[15] ב-2018 הודיעה ממשלת טנזניה כי תקים שגרירות מטעמה בישראל, אך בעיר רמת-גן.[16] לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
