|
גינאה המשוונית
  רפובליקת גינאה המשוונית (בספרדית: República de Guinea Ecuatorial) היא מדינה במרכז אפריקה. המדינה גובלת בקמרון בצפון, בגבון בדרום ובמזרח ובמפרץ גינאה במערב. משנת 1979 שולט במדינה הנשיא תאודורו אוביאנג נגמה מבאסוגו, שהנהיג בה דיקטטורה ללא זכויות אדם וזכויות אזרח מינימליות, ללא חופש ביטוי, חופש עיתונות או חופש התאגדות.[7] היסטוריההתושבים הקדומים באזור היבשתי של גינאה המשוונית היו פיגמים, שמספר כיסי התיישבות שלהם עוד נותרו בחלקו הצפוני של האזור. בני בנטו היגרו לאזור בכמה גלים מן המאה השביעית לספירה ועד המאה ה-19. אחד העמים נקרא בשם פאנג, ומניחים שממנו התפתחה הקבוצה האתנית בּוּבִּי, שצאצאיה התיישבו באי בִּיוֹקוֹ. הספן הפורטוגזי פרנאו דה פו הגיע לביוקו ב-1471, בחפשו דרך ימית להודו. האי, שנקרא ב-1494 על שמו ("פרנאו דו פו" או "פרננדו פו" Fernando Póo; לפני כן כונה בפיו "פורמוזה פלורה" או "הפרח היפה"). באי אנובון, שהיה בלתי מיושב, יישבו הפורטוגזים מתיישבים מאנגולה. באי היו מושבות פורטוגזיות מ-1474 ועד 1778, ואז מסרה אותם פורטוגל לספרד, יחד עם זכויות סחר ביבשת, בתמורה לשטחים בדרום אמריקה. במאה ה-19 היו לבריטניה ולספרד תביעות לבעלות על החלק היבשתי של גינאה המשוונית, ריו מוני (Rio Muni) ובחוזה פריז משנת 1900 נקבע סופית שהאזור יינתן לספרד. שלטון ספרדבשנים 1926–1959 אוחדו השטחים בשלטון ספרד במפרץ גינאה למושבה אחת שכונתה "גינאה הספרדית". בשנת 1959 הוענק לאזור מעמד של פרובינציה של ספרד, ולתושביו ניתן ייצוג בבית הנבחרים הספרדי. אוטונומיה מוגבלת הוענקה בשנת 1963, שם הטריטוריה שונה ל"גינאה המשוונית" והוקם בית נבחרים מקומי, שחבריו נבחרו בבחירות רב-מפלגתיות – בניגוד למצב בספרד גופא באותה תקופה. עיקר הסמכויות נותרו עדיין בידי המושל הספרדי הממונה על האזור. במרץ 1968, לאחר לחצים מצד התושבים ומצד האומות המאוחדות, הודיעה ספרד כי תעניק עצמאות מלאה לגינאה המשוונית, מספר שנים לאחר שמושבות צרפת ובריטניה באפריקה קיבלו את עצמאותן. פוליטיקהבאופן רשמי, מוגדר המשטר בגינאה המשוונית מאז 1991 כדמוקרטיה נשיאותית, אך בפועל שוררת בה דיקטטורה חד-מפלגתית של תאודורו אוביאנג נגמה מבאסוגו שעלה לשלטון ב-1979. זאת אחרי שהנהיג הפיכה נגד דודו פרנסיסקו מסיאס נגוומה, שאף הוא הנהיג דיקטטורה פרו סובייטית קיצונית, ואף כונה "נירון השחור".[8] קבוצה של גולים, שמתגוררים בעיקר בספרד ומונהגים על ידי סברו מוטו נסה, קוראים לדמוקרטיזציה של המדינה. הבחירות לנשיאות מתקיימות כל שבע שנים (האחרונות התקיימו ב-2022). הנשיא ממנה את ראש הממשלה. בית המחוקקים נקרא "בית הנבחרים של העם" והוא נושא, למעשה, תפקיד סמלי בלבד, ללא סמכות של ממש. הבחירות לבית המחוקקים מתקיימות כל חמש שנים ובהן בוחרים התושבים את 100 הנבחרים בבחירות ישירות. בבחירות האחרונות לפרלמנט, שנערכו ב-2008, והוחרמו על ידי מרבית ארגוני האופוזיציה, זכתה מפלגת השלטון, "המפלגה הדמוקרטית של גינאה המשוונית", ב-99 מתוך 100 המושבים. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מדווח על מעצרים שרירותיים, עינויים והפרות זכויות אדם נוספות שמבצע השלטון הרודני. גינאה המשוונית וישראל
ב-1968 כוננו יחסים דיפלומטיים בין המדינות, אך אלו נקטעו בעקבות החרם על ישראל של רבות ממדינות אפריקה לאחר מלחמת יום הכיפורים.[9] יחסים אלה חודשו ב-1994[10] השגריר הישראלי אינו יושב במדינה אלא בשגרירות ישראל שביאונדה, קמרון [דרושה הבהרה]. בשיתוף פעולה גרמני-ישראלי מופעל בית חולים בעיר הגדולה במדינה באטה, ובין עובדיו ישראלים. אשת העסקים הישראלית ירדנה עובדיה משמשת קונסול כבוד של גינאה המשוונית בישראל. זאת לאחר שהקימה, בין השנים 2007–2011, שני בתי חולים בגינאה המשוונית. באוגוסט 2019 נפתחה שגרירות ראשונה של גינאה המשוונית בישראל.[11] כלכלהגינאה המשוונית היא חלק מהאיחוד הכלכלי והמוניטרי של אפריקה המרכזית (CEMAC) (אנ'). המטבע הרשמי מאז 1984 הוא פרנק CFA, שהוא המטבע המשותף ל-14 מדינות במערב ובמרכז אפריקה, ושערו לעומת האירו קבוע – מאז 1994 הוא עומד על 655.957 פרנק לאירו. מקור ההכנסה העיקרי של המדינה הוא ייצוא נפט. מעריכים כי מדי יום מפיקים במדינה כ-360,000 חביות נפט ומספר החביות המיוצאות עבור כל אזרח זהה לזה של כווית. על פי דירוג התמ"ג לנפש, גינאה המשוונית היא המדינה העשירה ביותר באפריקה, אם כי נראה כי חלוקת ההון דומה לזו שבשאר היבשת [דרושה הבהרה]. מקורות הכנסה נוספים הם: עיבוד עץ, חקלאות עם מוצרים כגון קפה, קנה סוכר, פירות טרופיים, כותנה ועוד. גאוגרפיהשני חלקיה המרכזיים של גינאה המשוונית הם האי ההררי בִּיוֹקוֹ ((Bioko) וקודם לכן נקרא פרננדו פו), השוכן כ-40 ק"מ מחופי קמרון, והשטח המכונה ריוֹ מוּנִי (Río Muni), הנמצא ביבשת וגובל בגבון ממזרח ומדרום, בקמרון מצפון, ובאוקיינוס האטלנטי ממערב, והוא אזור של ביצות לאורך החוף ויערות עד בפנים הארץ. וכולל גם כמה איים הסמוכים לחוף. כמו כן משתייך למדינה האי הקטן אנובון (Annobón) המצוי מדרום לאיי סאו טומה ופרינסיפה, כ-595 ק"מ דרומית-מערבית לביוקו ושטחו 17 קמ"ר בלבד.[12] המדינה היא אחת הקטנות באפריקה, ושטחה הכולל הוא 28,051 קמ"ר, מתוך זה 26,003 קמ"ר ביבשת ו-2,017 קמ"ר שטחו של ביוקו. בירת המדינה, מלאבו (Malabo), שוכנת באי ביוקו. יחד עם דנמרק ואיחוד האמירויות, גינאה המשוונית היא אחת משלוש המדינות היחידות שעל אף שרוב שטחן ביבשת, מצויה בירתן על אי. בניגוד לשמה, שום חלק של גינאה המשוונית אינו שוכן על קו המשווה עצמו – שעובר מעט מדרום לריו מוני. אקליםהאקלים בשני חלקי המדינה הוא אקלים טרופי חם וגשום. הטמפרטורה במלאבו נעה בין 21 מעלות צלזיוס בלילה ל-32 מעלות ביום, בקירוב, ואינה משתנה לאורך השנה. כמות המשקעים השנתית ברוב חלקי הארץ עולה על 2,000 מ"מ בשנה. בדרום האי ביוקו גורמים גשמי המונסון לכמויות משקעים אדירות – ממוצע שנתי של 10,000 מ"מ. העונה הגשומה בביוקו היא מיולי עד ינואר, אם כי גם בעונה היבשה יורדים גשמים, בעוצמה פחותה. בחלק היבשתי, העונות הגשומות והיבשות מתחלפות. העונה הגשומה היא בחודשים פברואר עד יוני ומספטמבר עד דצמבר. המדינה מועדת לסופות טרופיות וגם לסופות טורנדו. דמוגרפיההאוכלוסייה של גינאה המשוונית היא צעירה – 45% מהתושבים הם בני 15 ומטה. רק 4% הם בני 65 ומעלה. תוחלת החיים היא 49 שנים לגברים ו-53 שנים לנשים. שיעור האוריינות בקרב האוכלוסייה הבוגרת עמד על 52% ב-1992, אך עלה ל-80% ב-1999, והגיע ל-85.7% ב-2003. רוב התושבים חיים באזורים כפריים. רובם המוחלט של התושבים שייכים לגזע הנגרואידי ודוברים שפות וניבים השייכים למשפחת השפות הבנטו. 80% מהגינאנים מהמוצא האתני פאנג, והשאר הם בעיקר בובי (Bubi) החיים באי ביוקו. כמו כן קיימת אוכלוסייה לבנה ממוצא ספרדי ובני תערובת של ספרדים וילידים. רובם הגדול של התושבים הם נוצרים וקתולים ויש מיעוט מוסלמי. למעלה מ-90% מהתושבים הם דוברי ספרדית. הצרפתית והפורטוגזית צורפו כשפות רשמיות על מנת לקבל סיוע מארגוני השפה הבין-לאומיים. רבים מתושבי גינאה המשוונית של היום הם צאצאים של עבדים אשר נחטפו במסגרת סחר עבדים בתקופה הקולוניאלית של ספרד. חינוך ותרבותגינאה המשוונית היא חלק מארגון המדינות האיברו-אמריקניות, בו משתפות מדינות איברו-אמריקאיות פעולה בנושאי חינוך, מדע ותרבות. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
