הזכות המיידית של דרום סודאן העצמאית, הייתה לכונן יחסים בינלאומיים. היא שאפה לפתח יחסים במיוחד עם העולם המערבי, מדינות אפריקאיות נוספות וארצות ערב.[1] מאז הכרזת העצמאות, מחפשת דרום סודאן דרך לזנוח את תלותה בסודאן.[2][3][4]
היחסים בין המדינות החלו רשמית ב-9 ביולי 2011, מיד לאחר שהממשלה בח'רטום הכירה בעצמאות השטחים הדרומיים. עם זאת, המלחמה בין הצפון לדרום, שהובילה לחלוקת סודאן, התחדשה עד מהרה. הסכסוך נגרם על ידי שטחי גבול עתירי נפט, כמו גם מחלוקות על תשלום מעבר נפט מדרום סודאן לסודאן, שם מתרכז זיקוק נפט. במהלך המלחמה מתו כ-1,500 איש משני הצדדים, רובם תושבי דרום סודאן. ישנה בעיה בין המדינות בתיחום הגבול: מחוז אביי בווראבה, בקורדופן הדרומית ואזור קפיה קומי בדרום דארפור הם שטחים שנויים במחלוקת.באוגוסט 2012 הסכימו המדינות לסיים את הסכסוך באמצעות קביעת אגרות עבור מעבר חומרי גלם. באמצעות תיווך האיחוד האפריקאי, אורגן בסוף ספטמבר אזור מפורז בין סודאן לדרום סודאן.
דרום סודאן והמדינה הסמוכה אוגנדה נהנים מקשרים תרבותיים, פוליטיים וכלכליים חזקים יחסית. כשדרום סודאן התקרבה לעצמאות, שתי המדינות החלו לנצל הזדמנויות מוגברות לסחר, פיתוח וחילופי חינוך. היחסים המדיניים בין דרום סודאן לאוגנדה היו ידידותיים במשך כמה עשורים, בניגוד ליחסי קמפלה עם ממשלת חרטום, שהיו לעיתים קרובות מתוחים.
קשרי ישראל-דרום סודאן החלו עוד במהלך מלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה, כאשר ישראל, בעקבות יחסיה העכורים עם שכנותיה הערביים-מוסלמים תמכה בדרום הנוצרי.
ייצוג בדרום סודאן
ארצות הברית שדרגה את הקונסוליה שלה בדרום סודאן לשגרירות ב-9 ביולי 2011,[12] וכך גם צרפת.[13] סודאן הודיעה כי היא מתכננת לפתוח שגרירות בג'ובה,[14] בעוד שמצרים הודיעה שהיא מתכננת לשדרג את הקונסוליה בג'ובה לשגרירות.[15][16] בנוסף, בריטניה פתחה שגרירות.[17]
ב-16 בספטמבר 2011, שגריריהן של בריטניה ונורווגיה הגישו את כתב אמנתם, והיו לשגרירים הראשונים שעושים זאת.[18] כתבי האמנה של שגרירי סין, גרמניה וקניה הוגשו ב-15 בנובמבר 2011.[19]
לפי פקידי הממשל ההודי, תשדרג ניו דלהי את הקונסוליה שלה לשגרירות בג'ובה ותמנה שגריר[20].
