|
יחסי החוץ של הודו
הסוכנות הממשלתית האחראית על ניהול יחסי החוץ של הודו הוא משרד החוץ של הודו. להודו יש יחסים דיפלומטיים רשמיים עם רוב מדינות העולם, ולה קשרי מסחר וכלכלה עם מדינות רבות.[1] הודו היא המדינה המאוכלסת בעולם (לאחר שעקפה את סין בשנת 2023) ונחשבת מעצמה כלכלית. היא בעלת הכוח הצבאי השלישי בגודלו בעולם, עם ההוצאה הצבאית השישית בגודלה, הכלכלה השישית בגודלה בשיעורים נומינליים והשלישית בגודלה במונחי שווי כוח הקנייה,[2] הודו היא מעצמה אזורית,[3] ועולמית, שבכוחה לצמוח ולהגדיל את עוצמותיה הפוטנציאליות הטמונות בה. הודו בעלת השפעה בין-לאומית הולכת וגוברת, ומהווה קול בולט בסוגיות עולמיות שונות. הודו היא מדינה מתועשת חדשה, בעלת היסטוריה ארוכת שנים של שיתופי פעולה עם מספר מדינות. היא מהווה מרכיב עיקרי בקבוצת BRICS וחלק גדול של העולם המתפתח.[4][5] הודו נמנית עם מספר מצומצם של מדינות, אשר היו אמונות על ייסודם של מספר ארגונים בין-לאומיים קרדינליים, בעלי כוח פוליטי וכלכלי רב השפעה: האו"ם, הבנק לפיתוח אסיה, בנק הפיתוח החדש של BRICS ו-G-20, וכן נכללה ברשימת המדינות, אשר ייסדו את המדינות הבלתי-מזדהות. הודו מילאה תפקיד חשוב ומשפיע גם בהקמתם של ארגונים בין-לאומיים רבים אחרים, בעלי השפעה וקול בולט, דוגמת פסגת מזרח אסיה,[6] ארגון הסחר העולמי,[7] קרן המטבע הבין-לאומית,[8] G8+5,[9] וכן פורום IBSA.[10] הודו אף חברה בבנק ההשקעות האסייתי לתשתיות וארגון שנגחאי לשיתוף פעולה. מבחינה אזורית, מהווה חלק מאגודת דרום אסיה לשיתוף פעולה אזורי, ואמונה על שיתוף פעולה טכני וכלכלי רב-תחומי במפרץ בנגל ובסביבתו. היא השתתפה במספר יוזמות לשמירת שלום מטעם האו"ם, וב-2007 הייתה התורמת השנייה בגודלה עבור ארגון זה.[11] כיום, מחפשת הודו מושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם, יחד עם מדינות G4 האחרות.[12] היסטוריהעוד לפני ההכרזה על עצמאותה, שמרה הודו על יחסים דיפלומטיים חצי אוטונומיים עם מדינות שונות. היא החזיקה במושבות דוגמת "מושבת עדן", אליהן שלחה משלחות רבות משתתפים,[13] והייתה חברה מייסדת של שני חברי הלאומים[14] והאו"ם.[15] לאחר קבלת עצמאותה מממלכת בריטניה ב-1947, הצטרפה הודו לקהילת האו"ם, ותמכה בתנועות אשר פעלו למען קבלת עצמאותן של מושבות אחרות. כמו כן, תמכה הודו בפעולות המיליטנטיות, החברתיות והפוליטיות, אשר אורגנו ויושמו על ידי תנועות אלו, דוגמת המהפכה הלאומית באינדונזיה.[16] מחלוקות וסכסוכים טריטוריאליים בעיקר בחבל קשמיר, יצרו קרע דיפלומטי ויחס מדיני וכלכלי רעוע עם פקיסטן, הגובלת בה. במהלך המלחמה הקרה, אימצה הודו מדיניות חוץ נייטרלית, ונמנעה מנקיטת עמדה פוליטית כלשהי, כמו גם מהצהרה פומבית אודות תמיכתה בגוף בעל כוח מרכזי כלשהו. עם זאת, פיתחה הודו קשרים הדוקים עם ברית המועצות וקיבלה ממנה תמיכה צבאית נרחבת. סופה של המלחמה הקרה השפיע באופן משמעותי על מדיניות החוץ של הודו, בדומה לרוב מדינות העולם. כיום, היא בעלת נטייה הולכת וגוברת לחזק את קשריה הדיפלומטיים והכלכליים עם ארצות הברית,[17][18] גוש הסחר של האיחוד האירופי,[19] יפן,[20] ישראל,[21] מקסיקו[22] וברזיל.[23] כמו כן, קשרה הודו קשרים הדוקים עם המדינות החברות באיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה,[24] מדינות האיחוד האפריקאי,[25] מדינות הליגה הערבית[26] ואיראן.[27] גם כיום, שומרת הודו על קשריה הצבאיים עם רוסיה.[28] בנוסף, ישראל הפכה שותפתה הצבאית השנייה בגודלה, ואילו הודו בנתה שותפות אסטרטגית חזקה עם ארצות הברית.[29] מדיניות החוץ אשר נקט נרנדרה מודי הצביעה על שינוי, שעיקרו התמקדות במדינות יבשת אסיה, ובפרט בעסקאות כלכליות עם מדינות אלה. מדיניות הודו מדינות המארחות שליחויות דיפלומטיות הודיות, נכון לשנת 2018. מדיניות החוץ של הודו התייחסה תמיד למדינות השוכנות בסביבתה הקרובה כאל שטחים גאוגרפיים, המתרחבים באופן מעגלי, עבור מדינות בעלות קהילות היסטוריות ותרבותיות הסובבות אותה או הגובלות בה, כאשר היא עצמה משמשת כמרכז ההיסטורי והתרבותי של מדינות אלה.[30]  כ-22 מיליון תושבים ממוצא הודי חיים ועובדים כיום מחוץ להודו עצמה, ומהווים גשר אנושי, כלכלי ותרבותי משמעותי בין המדינות בהן הם עובדים ובין הודו עצמה. עקרון חשוב העומד לנגד עיניה של הודו, בכל הקשר ליחסי החוץ שלה, הוא הבטחת שלומם ורווחתם של תושבים אלה, בהתאם למסגרת חוקי המדינות בהן הם חיים.[31] תפקיד ראש הממשלהג'וואהרלל נהרו היה ראש ממשלת הודו הראשון. עם זאת, מבנה הממשל עליו היה אמון, היה ירוד הן מהבחינה המוסדית והן מהבחינה המוסרית. מבחינה פוליטית, משטרו נחשב במידה רבה דיקטטורי, לאחר שריכז בידיו סמכויות שלטוניות וחקיקתיות רבות. נהרו כיהן במקביל הן כראש הממשלה והן כשר החוץ; הוא הוציא לפועל את כל ההחלטות העיקריות של מדיניות החוץ בעצמו, לאחר התייעצות עם יועציו. רק בשלבי כהונתו המאוחרים יותר, הפקיד נהרו את ניהול ענייני החוץ של הודו בידי בכירים בשירות החוץ ההודי; בכך אפשר למעשה את ביזור סמכויותיו הבלעדיות שהנהיג קודם לכן. יורשיו המשיכו להפעיל שליטה ניכרת על עסקיה הבין-לאומיים של הודו, אם כי הם מינו בדרך כלל שרי חוץ נפרדים.[32][33][34] ראש ממשלת הודו השני, לאל בהדור שסטרי, הרחיב את משרד ראש הממשלה (המכונה לעיתים מזכירות ראש הממשלה) ואת סמכויותיו. בשנות ה-70 הפך משרד ראש הממשלה למתאם בפועל של ממשלת הודו. תפקידו המשופר של המשרד חיזק את שליטתו של ראש הממשלה במדיניות החוץ על חשבון משרד החוץ. יועצים במשרד סיפקו ערוצי מידע והמלצות מדיניות בנוסף לאלו שהוצעו על ידי משרד החוץ. חלק כפוף מהמשרד – אגף המחקר והניתוח – פועל בדרך שהרחיבה באופן משמעותי את המידע העומד לרשות ראש הממשלה ויועציו. אנשי המודיעין הכללי אספו מידע מודיעיני, סיפקו ניתוחים מודיעיניים ללשכת ראש הממשלה וערכו מבצעים צבאיים חשאיים מחוץ לגבולותיה של הודו. שליטתו של ראש הממשלה והסתמכותו על יועצים אישיים בלשכת ראש הממשלה היו חזקים במיוחד בתקופת כהונתה של אינדירה גנדי (1967–1977 ו-1980–1984) ובנה, רג'יב (1984–1989), שירש ממנה את השלטון, ונחלשו יותר בתקופות של ממשלות הקואליציה. המתבוננים מתקשים לקבוע האם מוקד קבלת ההחלטות בכל נושא מסוים מוטל על משרד החוץ, מועצת השרים, משרד ראש הממשלה או ראש הממשלה עצמו.[35] עם זאת, ראש ממשלת הודו רשאי למנות יועצים וועדות מיוחדות לבחינת אפשרויות שונות בתחומי מדיניות החוץ ותחומים רלוונטיים אחרים.[36] במקרה האחרון, מינה מאנמוהאן סינג את ק. סוברמניין, בשנת 2005, לעמוד בראש כוח משימה ממשלתית מיוחדת – על מנת ללמוד את "ההתפתחויות האסטרטגיות הגלובליות" בעשור הבא.[37] צוות המשימה הגיש את מסקנותיו לראש הממשלה בשנת 2006,[38][39] אך הדו"ח עדיין לא פורסם לקהל הרחב. משרד החוץ
משרד החוץ הוא סוכנות ממשלת הודו האחראית על יחסי החוץ של הודו. שר החוץ מכהן כחבר במועצת השרים. נכון ל-2018, סושמה סוואראג' מכהנת כשרת החוץ. במשרד ישנם שני שרי מדינה, ויג'אי קומאר סינג ומ. ג. אכבר. מזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים ההודי מכהן גם כראש שירות החוץ ההודי, ולכן משמש כראש כל השגרירים ההודיים והנציבויות הגבוהות.[40] ס. ג'יישנקר מכהן כמזכיר המדינה הנוכחי לענייני חוץ וחבר העמים. מדיניות מבט מזרחהבעידן שלאחר המלחמה הקרה, היבט משמעותי במדיניות החוץ של הודו היה "מדיניות מבט מזרחה". במהלך המלחמה הקרה, יחסי הודו עם שכנותיה בדרום-מזרח אסיה לא היו חזקים. לאחר תום המלחמה הקרה, ממשלת הודו הבינה במיוחד את החשיבות של תיקון חוסר האיזון במדיניות החוץ של הודו. כתוצאה מכך, ממשלת פ"ו נרסימהה ראו, אשר כיהנה בשנות התשעים המוקדמות של המאה ה-20, חשפה את מדיניות מבט מזרחה. בתחילה התמקדה הודו בחידוש המגעים המדיניים והכלכליים עם מדינות מזרח ודרום-מזרח אסיה. כיום, ממשלת הודו שמה דגש מיוחד על הפיתוח הכלכלי של אזור צפון-מזרח הודו תוך ניצול השוק הענק של איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (אסיאן), ומשאבי האנרגיה הזמינים בחלק מן המדינות החברות באסיאן, כדוגמת בורמה.[41] "מדיניות מבט מזרחה" הושקה ב-1992 מיד לאחר תום המלחמה הקרה, בעקבות פירוק ברית-המועצות. לאחר תחילת הליברליזציה הייתה זו החלטה אסטרטגית מאוד של המדיניות שנקטה הממשלה במדיניות החוץ. מתוך דבריו של ראש הממשלה מאנמוהאן סינג: "זה היה גם שינוי אסטרטגי בחזון של הודו והמקום של הודו בכלכלה העולמית המתפתחת". המדיניות זכתה לדחיפה ראשונית עם ראש הממשלה, נראסימה ראו, שביקר ברפובליקה העממית של סין, יפן, דרום קוריאה, וייטנאם וסינגפור, והודו הפכה לשותפת דיאלוג חשובה עם אסיאן ב-1992. מאז תחילת המאה הנוכחית, הודו נתנה דחיפה גדולה למדיניות זו באמצעות הפיכתה לשותפה ברמת הפסגה של אסיאן בשנת 2002, והשתלבות בכמה יוזמות אזוריות כגון יוזמת אזור מפרץ בנגל לשיתוף פעולה טכני וכלכלי רב-תחומי ושיתוף הפעולה של גנגה-מקונג, ואף הפכה לחברה בפסגת מזרח אסיה (EAS) בדצמבר 2005.[42] סקירהיחסיה של הודו עם מדינות העולם התפתחו מאז הראג' הבריטי (1857–1947), כאשר האימפריה הבריטית הייתה בעלת מונופול ביחסי חוץ והביטחון. כאשר זכתה הודו בעצמאותה בשנת 1947, הייתה הודו עודנה חסרת ניסיון בתכנון, ניהול ויישום מדיניות חוץ. עם זאת, המפלגה הוותיקה במדינה, הקונגרס הלאומי ההודי, הקימה מחלקת חוץ קטנה ב-1925 כדי ליצור קשרים בחו"ל ולפרסם את מאבק העצמאות שלה. בשנות העשרים המאוחרות של המאה העשרים, ג'ווהרלל נהרו, שהיה בעל עניין רב שנים בענייני העולם בין מנהיגים עצמאיים, ניסח את עמדת הקונגרס בסוגיות בין-לאומיות. כחבר בממשלת הביניים ב-1946, נהרו ביטא את הגישה של הודו לעולם. השפעתה הבין-לאומית של הודו השתנתה במהלך השנים שלאחר קבלת עצמאותה. היוקרה ההודית והסמכות המוסרית היו גבוהות בשנות החמישים, והקלו על רכישת סיוע התפתחותי, ממזרח וממערב כאחד. על אף שהיוקרה נבעה מעמדתה הנייטרלית של הודו, לא הייתה המדינה מסוגלת למנוע מהפוליטיקה של המלחמה הקרה לפגוע ביחסיה הבין-לאומיים בדרום אסיה. בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 נבלם מעמדה הבין-לאומי של הודו בין המדינות המפותחות והמתפתחות במהלך המלחמות עם סין ופקיסטן, סכסוכים עם מדינות אחרות בדרום אסיה וניסיון בהודו לאזן את תמיכתה של פקיסטן בארצות הברית ובסין על ידי חתימה על הסכם הודו-ברית המועצות של ידידות ושיתוף פעולה באוגוסט 1971. אף על פי שהודו השיגה סיוע צבאי סובייטי משמעותי, אשר סייע לחיזוק האומה, השפעתה של הודו נתעצמה מבחינה אזורית ובין-לאומית על ידי התפיסה כי ידידותה עם ברית המועצות מנעה גינוי חד יותר של הנוכחות הסובייטית באפגניסטן. בסוף שנות ה-80 שיפרה הודו את היחסים עם ארצות הברית, עם מדינות מפותחות אחרות ועם סין, תוך המשך הקשר ההדוק עם ברית המועצות. היחסים עם שכנותיה בדרום אסיה, ובפרט פקיסטן, סרי לנקה ונפאל, היו מעורבים ברבים מעיסוקיו של משרד החוץ.[43]  בשנות התשעים, הבעיות הכלכליות בהודו והסתיימות המערכת הפוליטית הדו-קוטבית העולמית אילצו את הודו לבחון מחדש את מדיניות החוץ שלה ולהתאים את קשרי החוץ שלה. המדיניות הקודמת לא הוכיחה את עצמה כדי להתמודד עם הבעיות הפנימיות והבין-לאומיות החמורות שעמדו בפני הודו. סופה של המלחמה הקרה פגע במשמעות הליבה והותיר את מדיניות החוץ ההודית ללא כיוון משמעותי. השיקולים הקשים והפרגמטיים של ראשית שנות התשעים של המאה התשע-עשרה, עדיין נראו בתוך מסגרת העבר הלא-מלוכדת, אך התפוררותה של ברית המועצות הסירה את רוב המינוף הבין-לאומי של הודו, שהיחסים עם רוסיה ועם המדינות הפוסט-סובייטיות האחרות לא יכלו לפצות. לאחר פירוק ברית המועצות שיפרה הודו את קשריה עם ארצות הברית, קנדה, צרפת, יפן וגרמניה. בשנת 1992 כוננה הודו יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל, והיחסים גדלו במהלך כהונתה של מפלגת העם ההודית והממשלות המאוחדות של ה-UPA (הברית המתקדמת).[44] באמצע שנות ה-90, הודו משכה את תשומת הלב העולמית כלפי הטרור הנתמך בפקיסטן בקשמיר. מלחמת קרגיל גרמה לניצחון דיפלומטי גדול בהודו. ארצות הברית והאיחוד האירופי הכירו בעובדה כי הצבא הפקיסטני הסתנן באופן בלתי חוקי לשטח ההודי ולחצו על פקיסטן לסגת מקרגיל. בנוסף, הארגונים לשכר-א-טיבה וג'יש-י מוחמד הוכרו כארגוני טרור על ידי ארצות הברית והאיחוד האירופי. .jpg) בשנת 1998 ביצעה הודו ניסוי נוסף בנשק גרעיני, והובילה להטלת מספר סנקציות אמריקניות, יפניות ואירופיות עליה. שר ההגנה של הודו, ג'ורג' פרננדס, אמר כי תוכנית הגרעין של הודו נחוצה משום שהיא מספקת הרתעה לאיום גרעיני סיני פוטנציאלי. רוב הסנקציות שהוטלו על הודו הוסרו עד שנת 2001.[45] לאחר פיגועי 11 בספטמבר 2001, סוכנויות המודיעין ההודיות סיפקו לארצות הברית מידע משמעותי על פעילות אל-קאעידה ופעילויות הקשורות בפקיסטן ובאפגניסטן. תרומתה הנרחבת של הודו למלחמה בטרור, יחד עם צמיחתה בתחום הכלכלי, סייעה ליחסים הדיפלומטיים של הודו עם כמה מדינות. הודו קיימה מספר רב של תרגילים צבאיים משותפים עם ארצות הברית והאיחוד האירופי, אשר הביאו לחיזוק היחסים בין ארצות הברית להודו והאיחוד האירופי והודו. מועמדותה של הודו למושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם נתמכת כיום על ידי מספר מדינות, בהן צרפת, רוסיה,[46] הממלכה המאוחדת,[47] גרמניה, יפן, ברזיל,[48] אוסטרליה[49] ואיחוד האמירויות הערביות.[50] ב-2004 חתמה ארצות הברית על הסכם שיתוף פעולה גרעיני עם הודו, אף שהאחרונה אינה חלק מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. ארצות הברית טענה כי שיא ההתרבות הגרעינית של הודו הפכה אותה לחריגה, אולם זה לא שכנע ספקיות גרעין אחרות מתוך חברות הקבוצה לחתום על עסקאות דומות עם הודו. במהלך ביקור ממשלתי בהודו בנובמבר 2010, הודיע נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על תמיכתה של ארצות הברית בהצטרפותה של הודו למועצת הביטחון של האו"ם,[51] כמו גם לכניסתה של הודו לקבוצת הספקים הגרעיניים, להסדר וסנאר, לקבוצת אוסטרליה ולשליטה בטכנולוגיית הטילים.[52][53] נכון לינואר 2018, הודו חברה בהסדר וסנר, קבוצת אוסטרליה ושליטה בטכנולוגיה של הטילים.[54] שותפים אסטרטגייםכלכלתה המתפתחת של הודו, מיקומה הגאוגרפי האסטרטגי, מדיניות החוץ הידידותית והדיפלומטית עם מדינות רבות, ומושבות הינדיות גדולות, רבות ותוססות בכל רחבי העולם – סייעו להודו לזכות בבעלי ברית רבים יותר – מאשר אויבים.[55] הודו מקיימת יחסי ידידות עם מספר מדינות מתפתחות. על אף שהיא אינה נוטלת חלק בברית צבאית רב לאומית, היא עודנה מקיימת קשרים צבאיים הדוקים עם רוב המעצמות הגדולות. מדינות הנחשבות קרובות ביותר להודו, בפרט בפן הצבאי, הן: רוסיה,[56] ישראל,[57] אפגניסטן, צרפת,[58] בהוטן,[59] בנגלדש[60] וארצות הברית. רוסיה היא הספקית הגדולה ביותר של ציוד צבאי להודו, ואחריה ישראל וצרפת.[61] על פי תחזיותיהם והערכותיהם של מספר אנליסטים, ישראל צפויה לעקוף את רוסיה בהיקף הסחר הצבאי עם הודו, בהיותה שותפתה הצבאית הגדולה ביותר.[62] יחסיהן האמיצים של הודו וישראל נפרשים גם מעבר למישור הצבאי, בעשותן יד אחת בתחום הלוחמה בטרור, ובפיתוח, סחר ושיתוף פעולה הדדי והעברת מידע, בכל הקשור לייצור ציוד טכנולוגי, אזרחי כצבאי – בתחום החלל.[63] הודו מפיקה תועלת גם מקשרים צבאיים איתנים עם מספר מדינות נוספות, ביניהן בריטניה,[64] יפן,[65] סינגפור, ברזיל, דרום אפריקה ואיטליה.[66] בנוסף, מפעילה הודו ומתחזקת בסיס טיסה בטג'יקיסטן,[67] וחתמה על הסכם הגנה היסטורי עם קטר ב-2008.[68] הודו היא בעלת יחסים יציבים גם עם מספר מדינות מתפתחות, בעיקר דרום אפריקה, ברזיל[69] ומקסיקו.[70] מדינות אלה מייצגות לעיתים קרובות את האינטרסים של המדינות המתפתחות, באמצעות פורומים כלכליים כגון G8 + 5, IBSA ו-WTO. הודו נחשבת, במידה רבה, כמדינה "נושאת הדגל" של כלל המדינות המתפתחות בעולם, וטענה כי היא "מאמצת לחיקה" למעלה משלושים מדינות מתפתחות אחרות, בסבב הפיתוח של דוחה.[71][72] מדיניות המזרח ההינדית סייעה לה לפתח שותפות כלכלית ואסטרטגית גדולה יותר עם מדינות דרום-מזרח אסיה, דרום קוריאה, יפן וטאיוואן. הודו אף נהנית מיחסים ידידותיים עם מדינות המפרץ הפרסי ועם רוב חברות האיחוד האפריקאי. קרן המחקר הלאומי לביטחון בניו דלהי פרסמה את השותפים האסטרטגיים של הודו (הערכה השוואתית) ודירגה את השותפים האסטרטגיים המובילים בהודו עם ציון של 90 נקודות: רוסיה עם 62, ואחריה ארצות הברית (58), צרפת (51), הממלכה המאוחדת (41), גרמניה (37), ויפן (34).[73] הודו חתמה על הסכמי שותפות אסטרטגית עם יותר משני תריסר מדינות / ישויות על-לאומיות המפורטות בסדר כרונולוגי של הסכמים: צרפת (1998),[74] רוסיה (2000),[75] גרמניה (2001),[76] מאוריציוס (2003),[77] איראן (2003),[78] הממלכה המאוחדת (2004),[79] ארצות הברית (2004),[80] האיחוד האירופי (2004),[81] אינדונזיה (2005),[82] סין (2005),[83] ברזיל (2006),[84] וייטנאם (2007),[85] עומאן (2008),[86] קזחסטן (2009),[87] אוסטרליה (2009),[88] מלזיה (2010),[89] דרום קוריאה (2010),[90] ערב הסעודית (2010),[91] אוזבקיסטן (2011),[92] אפגניסטן (2011),[93] טג'יקיסטן (2012),[94] איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (2012),[95] יפן (2014),[96] סיישל (2015),[97] מונגוליה (2015),[98] סינגפור (2015),[99] איחוד האמירויות הערביות (2015),[100] רואנדה (2017)[101] וישראל (2017).[102] אף על פי שהודו לא חתמה על הסכמי שותפות אסטרטגיים רשמיים עם בהוטן וקטר, משרד החוץ שלה מתאר לעיתים קרובות את היחסים עם מדינות אלה כ"אסטרטגיים".[103][104] יחסים דו-צדדיים ואזורייםהודו ושכנותיה הארגון הדרום אסייתי לשיתוף פעולה אזוריהיבטים מסוימים ביחסיה של הודו בתוך תת-היבשות מתבצעים באמצעות הארגון הדרום-אסיאתי לשיתוף פעולה אזורי (SAARC). מלבד הודו, חברותיה באיגוד הן: אפגניסטן, בנגלדש, בהוטן, האיים המלדיביים, נפאל, פקיסטן וסרי לנקה. הארגון, שהוקם בשנת 1985, מעודד שיתוף פעולה חקלאי, פיתוח אזורים כפריים, מדע וטכנולוגיה, תרבות, בריאות, בקרה על נתונים סטטיסטיים של האוכלוסייה (לדוגמה, בקרה על שיעורי הילודה והתמותה לכל אלף איש), אכיפה מוגברת של הסחר בסמים, כמו גם העלאת המודעות לנושא, וגישה המתנגדת לפעילות מיליטנטית או טרוריסטית. הארגון הדגיש במכוון את "סוגיות הליבה" הללו ונמנע מבעיות פוליטיות חלוקות יותר, אם כי דיאלוג פוליטי מתנהל לעיתים קרובות בשולי פגישות האיגוד. ב-1993, חתמו הודו וחברות האיגוד על הסכם להפחתת תעריפים באזור באופן הדרגתי. אפגניסטן
היחסים הדו-צדדיים בין הודו ואפגניסטן היו מאז ומתמיד חזקים וידידותיים.. במהלך שנות השמונים, תמכה ברית המועצות בשלטון הקומוניסטי של אפגניסטן. למרות זאת, דעכה תמיכה זו במהלך שנות התשעים, עם פריצתן של מלחמות האזרחים בה, כמו גם בעקבות עלייתו והתבססותו של שלטון הטליבאן האסלאמי במדינה.[105] הודו סייעה להפלת הטליבאן, העניקה לאפגניסטן סיוע הומניטארי וסייעה בשיקומה.[106][107] ממשלת אפגניסטן החדשה, שנבחרה באופן דמוקרטי, חיזקה את קשריה עם הודו, בעקבות מתחים מתמשכים ובעיות עם פקיסטן, הממשיכה לחסות ולתמוך בטליבאן. הודו הייתה המשקיעה האזורית הגדולה ביותר באפגניסטן ב-2008, לאחר שתרמה יותר מ-2.2 מיליארדי דולרים לשיקום המדינה.[108] בהוטן
מבחינה היסטורית, לבהוטן היו קשרים הדוקים עם הודו. שתי המדינות חתמו על הסכם ידידות בשנת 1949, באמצעותו סייעה הודו לבהוטן ביחסי החוץ. ב-8 בפברואר 2007, תוקן הסכם הידידות ההינדי-בהוטני באופן משמעותי תחת שלטון ג'יגמה קיזר נאמגייל ואנגצ'וק, מלך בהוטן. באמנת 1949 סעיף 2 כתוב: "ממשלת הודו מתחייבת לא להתערב בממשל הפנימי של בהוטן. על ממשלת בהוטן לקבל את עצות ממשלת הודו, למען שיפור יחסיה החיצוניים". באמנה המתוקנת נכתב, כי "בהתאם לקשרי הידידות ההדוקים ושיתוף הפעולה בין בהוטן והודו, ממשלת ממלכת בהוטן וממשלת הרפובליקה של הודו ישתפו פעולה זו עם זו בנושאים הקשורים לאינטרסים הלאומיים שלהן. אף ממשלה לא תאפשר את השימוש בשטחה לפעולות המזיקות לביטחון הלאומי ולעניין של האחר". האמנה המתוקנת כוללת גם בה את "המבוא מחדש של כבודן זו לזו לעצמאותן, לריבונותן ולשלמותן הטריטוריאלית", מרכיב שלא היה קיים בגרסה הקודמת. הודו ממשיכה להיות שותפת הסחר הגדולה ביותר של בהוטן. מאמצי הפיתוח המתוכננים בבהוטן החלו בתחילת שנות השישים. תוכנית החומש הראשונה (FYP) של בהוטן הושקה בשנת 1961. מאז, הרחיבה הודו את סיועה הפיננסי של התוכנית לבהוטן. התוכנית העשירית הסתיימה ביוני 2013. הסיוע הכולל של הודו ל-FYP העשירית היה מעט מעל ל-Rs. 5000 קרורים, למעט מענקים לפרויקטים של אנרגיה.[109] ענף ההידרו-דלק הוא אחד מעמודי התווך העיקריים של שיתוף הפעולה הדו-צדדי, המדגים את הסינרגיה המועילה לשני הצדדים על ידי אספקת אנרגיה נקייה להודו ומייצאת הכנסות לבהוטן (כוח תורם 14% לתמ"ג הבהוטני, המהווה כ-35% מכלל הייצוא של בהוטן).[109] בורמה/מיאנמר
הודו הקימה יחסים דיפלומטיים לאחר עצמאותה של בורמה מבריטניה בשנת 1948. במשך שנים רבות, יחסי הודו-בורמה היו חזקים בשל קשרי תרבות, מסחר משגשג, אינטרסים משותפים בעניינים אזוריים ונוכחות של קהילה הינדית משמעותית בבורמה.[110] הודו אף סיפקה תמיכה רבה כאשר בורמה נאבקה עם התקוממויות אזוריות. עם זאת, הפלת הממשל הדמוקרטי על ידי הצבא של בורמה הוביל למתחים בקשר הדיפלומטי. יחד עם רוב העולם, הודו גינתה את דיכוי הדמוקרטיה ובורמה ציוותה על גירוש הקהילה ההינדית הבורמזית, ובכך הגבירה את הבידוד שלה מהעולם.[111] רק סין שמרה על קשרים הדוקים עם בורמה, בעוד הודו תומכת בליגה הלאומית לדמוקרטיה.[112][113] עם זאת, בשל חששות גאו-פוליטיים, חידשה הודו את יחסיה והכירה במשטר הצבאי של בורמה ב-1993, התגברה על נושא הסחר בסמים, על דיכוי הדמוקרטיה ועל שלטון החונטה הצבאית בבורמה. בורמה ממוקמת מדרום למדינות מיזוראם, מניפור, נאגאלנד וארונאצ'ל פרדש בצפון מזרח הודו, וקרבתה של הרפובליקה העממית של סין מייחסת חשיבות אסטרטגית ליחסים בין הודו לבורמה. הגבול בין הודו לבורמה משתרע על פני 1,600 ק"מ, ומספר מורדים בצפון מזרח הודו מחפשים מקלט בבורמה. כתוצאה מכך, הודו כבר להוטה על הגדלת שיתוף הפעולה הצבאי עם בורמה שלה נגד ההתקוממות פעילויות. ב-2001 השלים הצבא ההינדי את בנייתו של כביש מרכזי לאורך הגבול עם בורמה. הודו גם בנתה כבישים ראשיים, כבישים מהירים, נמלים וצינורות בתוך בורמה, בניסיון להגביר את השפעתה האסטרטגית באזור, וגם כדי להתגבר על הצעדים הגוברים של סין בחצי האי הודו-סין. קבוצת חברות הינדיות אף ביקשו גם השתתפות פעילה בחיפושי נפט וגז בבורמה. בפברואר 2007 הכריזה הודו על תוכנית לפיתוח נמל סיטווה, אשר יאפשר גישה לאוקיינוס ממדינות צפון מזרח הודו כמו מיזוראם, דרך נהר קלדאן. הודו היא הלקוחה העיקרית לנפט בורמזי וגז. בשנת 2007 היצוא ההינדי לבורמה הסתכם ב-185 מיליוני דולרים, ואילו היבוא מבורמה הוערך בכ-810 מיליוני דולרים, המורכב בעיקר משמן וגז.[114] הודו העניקה סכום בסך 100 מיליוני דולרים למימון פרויקטים של תשתית כבישים בבורמה, ואילו 57 מיליוני דולרים הוצעו לשדרוג רכבות בורמזיות. מענק אחר של 27 מיליוני דולרים כבר חויב עבור מימון פרויקטים ברכבות ובכבישים.[115] הודו היא אחת מהמדינות היחידות שסיפקו סיוע צבאי לחונטה הבורמזית.[116] עם זאת, מופעל לחץ הולך וגובר על הודו על מנת לצמצם קצת את תרומות הציוד הצבאי לבורמה.[117] היחסים בין השניים נותרו קרובים, אשר באו לידי ביטוי בעקבות ציקלון נארגיס, כאשר הודו הייתה אחת המדינות המעטות שהצעות ההצלה, הסיוע והשיקום שלהן התקבלו על ידי החונטה השלטת של בורמה.[118] הן הודו והן הרפובליקה העממית של סין מחזיקות שגרירויות הממוקמות ביאנגון ובקונסוליה הכללית במנדליי. בנגלדש
הודו הייתה המדינה השנייה להכיר בבנגלדש כמדינה נפרדת ועצמאית, ב-6 בדצמבר 1971, לאחר שלחמה לצדה במלחמת העצמאות של בנגלדש, על מנת לשחררה משליטתה של מערב פקיסטן. לאחר 1976, תוארו יחסי שתי המדינות עכורים, בעקבות סכסוכים על רקע מתווה הגבולות היבשתיים ביניהן. עם זאת, נהנתה הודו מקשרים דיפלומטיים משביעי רצון עם בנגלדש במהלך ממשלות שהוקמו על ידי ליגת עוואמי, בשנים: 1972 ו-1996. ככלל, יחסיהן של שתי המדינות מעולם לא היו חזקים דיים, עד אותו רגע מכונן, בו תמכה הודו באופן רשמי בעצמאות בנגלש, כמו גם ביצירת אופוזיציה צבאית ומדינית ובמלחמה אקטיבית נגד פקיסטן, ב-1971. במהלך מלחמת העצמאות של בנגלדש נמלטו פליטים בנגליים רבים להודו, אשר העניקה להם מקלט מדיני. יש הגורסים, כי הודו סייעה להעלות את קרנה של סוגיה זו באמצעות יצירת תהודה תקשורתית בין-לאומית, בעקבות ביקור מדיני של אינדירה גנדי בוושינגטון די. סי., נוסף על סיוע הומניטרי וסיוע בשיקום בנגלדש החרבה. הודו הכירה רשמית בבנגלדש כמדינה עצמאית עוד לפני תום המלחמה ב-1971, והייתה למדינה השנייה שעושה זאת, לאחר בהוטן[119]) ולאחר מכן שידלה אחרות ללכת בעקבותיה. הודו אף החזירה את צבאה מבנגלדש, כאשר שייח' מוג'יבור רחמן ביקשה מאינדירה גנדי לעשות זאת במהלך ביקורה האחרון בדאקה ב-1972. יחסי הודו-בנגלדש היו מעט פחות ידידותיים מאז נפילת ממשלת מוג'יב באוגוסט 1975,[120] במהלך השנים על נושאים כגון אי טלפאטי הדרומי, פרוזדור טין ביגה והגישה לנפאל, מחסום פראקה ושיתוף מים, סכסוכי גבולות באזור טריפורה והקמת גדר לאורך רוב הגבול שהודו מסבירה כמתן ביטחון נגד מהגרים, מורדים ומחבלים. רבים מהתושבים הבנגליים מאמינים, כי הודו נהנית להתנהג ולפעול כלפי המדינות הקטנות השכנות לה כ"אחות גדולה", ביניהן בנגלדש. היחסים הדו-צדדיים התחממו ב-1996, בשל המדיניות הרכה יותר של ההינדים והממשלה בראשות ליגה חדשה. הסכם שיתוף המים של נהר הגנגס, שהיה בפועל במשך 30 שנה, נחתם בדצמבר 1996, לאחר שנפסק ב-1988 ההסכם הדו צדדי הקודם בנושא שיתוף מים בנהר. שתי המדינות אף שיתפו פעולה בנושא אזהרות שיטפון והיערכות. ממשלת בנגלדש ומורדים שבטיים חתמו על הסכם שלום בדצמבר 1997, שאפשר את חזרתם של פליטים שבטים שנמלטו להודו החל ב-1986, על מנת להימנע מאלימות שנגרמה על ידי התקוממות במולדתם, בגבעות צ'יטאגונג. צבא בנגלדש שומר על נוכחות חזקה מאוד באזור עד עצם היום הזה. הצבא מודאג יותר ויותר לגבי בעיה גוברת של טיפוח סמים בלתי חוקיים. ישנם גם חלקים קטנים של קרקע לאורך הגבול אשר בנגלדש מנסה דיפלומטית להשיב לעצמה. פדואה, חלק מחטיבת סילט לפני 1971, נמצאת תחת שליטה הינדית מאז המלחמה בשנת 1971. רצועת אדמה קטנה זו נכבשה מחדש על ידי משמרות הגבול של בנגלדש בשנת 2001, אך מאוחר יותר הוחזרה להודו, לאחר שממשלת בנגלדש החליטה לפתור את הבעיה. איי טלפאטי הדרומיים כבר אינם קיימים, אך בנגלדש נוהגת לטעון שוב ושוב שמדובר בחלק ממחוז סטקירה בבעלות בנגלדש.[121] בשנים האחרונות הודו מתלוננת יותר ויותר ובטענתה כי בנגלדש אינה מאבטחת את גבולותיה כראוי. היא חוששת מזרימה הולכת וגדלה של תושבים בנגליים עניים, והיא מקטרגת את בנגלדש באיתור קבוצות בדלניות הינדיות, דוגמת ULFA וקבוצות טרור לכאורה. ממשלת בנגלדש סירבה לקבל את ההאשמות הללו.[122][123] הודו מעריכה כי מעל 20 מיליון תושבים בנגליים חיים באופן בלתי חוקי בהודו.[124] אחד הפקידים מבנגלדש השיב, כי אין כלל מהגרים בנגליים בהודו.[125] מאז 2002, הודו עוסקת בבניית גדר, המבדילה בין שתי המדינות לאורך של 2,500 קילומטר סיב הגבול.[126] הכישלונות בפתרון סכסוכי הגירה נושאים בעלות אנושית על מהגרים בלתי חוקיים, כגון סיכוני מאסר ובריאות (דהיינו, איידס).[127] ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ועמיתתו הבנגלית, שייח חסינה, השלימו עסקה היסטורית, שציירה מחדש את הגבול המשותף שלהם, שם פתרו סכסוכים בין הודו לבנגלדש. בנגלדש אף נתנה נתיב מעבר הודו לנסוע דרך בנגלדש לשבע האחיות. בנוסף, הודו ובנגלדש חתמו על הסכם סחר חופשי ב-7 ביוני 2015.[128] שתי המדינות פתרו את מחלוקת הגבול ב-6 ביוני 2015.[129] האיים המלדיביים
להודו השפעה ניכרת על מדיניות החוץ של האיים המלדיביים וזו מספקת שיתוף פעולה ביטחוני נרחב במיוחד לאחר מבצע קקטוס ב-1988, במהלכו הדפה הודו שכירי חרב טמילים שפלשו לארץ. כחברה מייסדת ב-1985 של הארגון הדרום-אסיאתי לשיתוף פעולה אזורי, המפגיש בין אפגניסטן, בנגלדש, בהוטן, הודו, האיים המלדיביים, נפאל, פקיסטן וסרי לנקה, ממלאת מדינה זו תפקיד מרכזי בארגון. האיים המלדיביים הובילו את הקריאה להסכם סחר חופשי בין מדינות דרום אסיה, ניסוח אמנה חברתית, העלאת יוזמות לשיתוף פעולה פוליטי לא רשמי במסגרת תחום פעילותה של אגודת דרום אסיה לשיתוף פעולה אזורי, הרחבת הפעילות הבין-מדינתית בנושאי איכות הסביבה ונקיטת צעדים ויוזמות רבים לקידום זכויות אדם. על אלו נמנים: האמנה האזורית לזכויות הילד והקמת מרכז משאבי זכויות אדם של הארגון. מדינת האיים המלדיביים תומכת בקידום היוזמה עבור אגודת דרום אסיה, לקידום שיתוף פעולה אזורי רב-מדינתי נרחב יותר, כמו גם העלאת המודעות הכלל עולמית באשר לסוגיה זו, בהשתמשה בקמפייני הסברה נרחבים, בעיקר במסגרת האו"ם, המשמש כלי שרת למען קידום מטרות אלה. הודו אף חתמה על הסכם עם האיים המלדיביים בשנת 2011, אשר עקרונותיו מתמקדים סביב:
הרפובליקה העממית של סין
 למרות החששות המתמשכים מצד שתי המדינות, בעקבות מלחמת הודו–סין ותקריות נאט'ו לה וצ'ו לה בשנת 1962, כמו גם סכסוכי הגבולות המתמשכים על אקסאי צ'ין וארונאצ'ל פרדש, יחסי סין-הודו השתפרו בהדרגה מאז 1988. שתי המדינות שאפו לצמצם את המתיחות ארוכת השנים, אשר שררה לאורכם של גבולותיהם המשותפים, כמו גם להרחיב את קשריהן התרבותיים ולמטב את יחסיהן הדיפלומטיים. סדרה של ביקורים מדרג גבוה בין שתי המדינות סייעה לשפר את היחסים. בדצמבר 1996, נשיא הרפובליקה העממית של סין ג'יאנג דזה-מין ביקר בהודו במהלך סיור בדרום אסיה. בביקורו בניו דלהי, הוא חתם עם ראש ממשלת הודו על שורה של צעדים לבניית אמון בגבולות השנויים במחלוקת. יחסי סין-הודו סבלו מהפסגה קצרה במאי 1998, כאשר שר ההגנה ההינדי הצדיק את הניסויים הגרעיניים של המדינה על ידי ציטוט האיומים הפוטנציאליים של סין. עם זאת, בחודש יוני 1999, במהלך משבר קרגיל, שר החוץ, יאסוואנט סינג, ביקר בבייג'ינג ואמר כי הודו אינה רואה בסין איום. בשנת 2001, היחסים בין הודו לבין סין היו בעיצומם, ושני הצדדים טיפלו במעבר מטיבט להודו של הקרמאפה ב-17 בינואר 2000 באופן עדין ומנומס. ב-2003 הכירה הודו רשמית בטיבט כחלק מסין, וסין הכירה בסיקים כחלק רשמי של הודו ב-2004. מאז 2004, העלייה הכלכלית של סין והודו אף סייעה לקרב את היחסים בין השניים. הסחר הסיני-הינדי הגיע ל-65.47 מיליארדי דולרים בשנת 2014, מה שהופך את סין לשותפת הסחר הגדולה ביותר של בהודו.[131] ההסתמכות הכלכלית הגוברת בין הודו לסין קירבה את שתי המדינות גם מבחינה פוליטית, כאשר נעשו הודו וסין להוטות לפתור את מחלוקת הגבול שלהם.[132] הן אף שיתפו פעולה במספר נושאים החל מסבב ארגון הסחר העולמי של דוחה סבב בשנת 2008[133] להסכם הסחר החופשי האזורי.[134] בדומה לעסקה הגרעינית בין הודו לארצות הברית, הודו וסין גם הסכימו לשתף פעולה בתחום האנרגיה הגרעינית.[135] עם זאת, האינטרסים הכלכליים של סין מתנגשים עם האינטרסים הכלכליים של הודו.[136] שתי המדינות הן המשקיעות האסייתיות הגדולות ביותר אפריקה[137] ואלו אף התחרו על השליטה במשאבי הטבע הגדולים שלה.[138] נפאל
היחסים בין הודו לנפאל קרובים אך עדיין כרוכים בקשיים הנובעים מסכסוכי גבולות, מחלוקות על רקע כלכלי, חוסר המידתיות בכל הקשור לכוחה הצבאי של הודו ביחס לזה של נפאל, והסוגיה לאיזו מהמדינות שייכות מספר קבוצות אתניות-לשוניות, אשר מבחינה היסטורית יושבות באזור מזה עידן ועידנים. ב-1950 פתחו בניו דלהי ובקטמנדו את קשריהם ההדוקים עם הסכם השלום והחברות, הנלווה במכתבים סודיים שהגדירו את יחסי הביטחון בין שתי המדינות, והסכם המסדיר הן את הסחר הדו-צדדי והן את הסחר באדמת הודו. אמנת 1950 והמכתבים קבעו כי "אף ממשלה לא תסבול כל איום על ביטחונו של האחר על ידי תוקפן זר", וחייבה את שני הצדדים "להינדיע זה לזה על כל חיכוך או אי-הבנה רציניים עם כל מדינה שכנה העלולה לגרום לכל הפרה של היחסים הידידותיים הקיימים בין שתי הממשלות", וכן העניקו לאזרחים ההינדים והנפאלים זכות להיות מעורבים בפעילות כלכלית כלשהי, כגון עבודה ופעולה הקשורות לעסקים בשטח של האחר. הסכמים אלה ביצרו "יחסים מיוחדים" בין הודו לנפאל שהעניקו לנפאל בהודו אותן הזדמנויות כלכליות וחינוכיות כמו לאזרחים ההינדים. היחסים בין הודו לנפאל הגיעו לשיאם במהלך 1989, כאשר הודו הטילה מצור כלכלי של 13 חודשים בנפאל. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי ביקר בנפאל ב-2014, ביקור ראש ממשלת הודו הראשון בנפאל, לאחר כמעט 17 שנים. בשנת 2015, המצור על הגבול בין הודו לנפאל השפיעו גם הם על היחסים. המצור הובל על ידי קהילות אתניות אשר זעמו על החוקה החדשה של נפאל, שפורסמה לאחרונה.[139] עם זאת, הממשלה הנפאלית מאשימה את הודו בהחרפה מכוונת של האמברגו, אך הודו מכחישה זאת. סרי לנקה
היחסים הדו-צדדיים בין סרי לנקה להודו היו ידידותיים למדי, אך הושפעו ממלחמת האזרחים בסרי לנקה ומכישלון ההתערבות ההינדית במהלך מלחמת האזרחים, כמו גם בתמיכתה של הודו בטיגריסי השחרור של טאמיל אילם. הודו היא השכנה היחידה של סרי לנקה, המופרדת על ידי מצר פלק; שתי המדינות תופסות עמדה אסטרטגית בדרום אסיה ושאפו לבניית אבטחה משותפת באוקיינוס הודי.[140] יחסי הודו-סרי לנקה עברו שינוי איכותי וכמותי בעבר הקרוב. היחסים הפוליטיים קרובים, המסחר וההשקעות גדלו באופן דרמטי, הקשרים מתמשכים ומתחדדים באופן תמידי, שיתוף הפעולה הביטחוני גדל, וישנו שיפור כללי רחב בכל תחומי שיתוף הפעולה הדו-צדדי. הודו הייתה המדינה הראשונה שהגיעה לבקשת סרי לנקה לסיוע לאחר הצונאמי בדצמבר 2004. קיימת הסכמה רחבה בתוך שלטון סרי לנקה על עליונותה של הודו במטריצת יחסי החוץ של סרי לנקה. שתי המפלגות הגדולות בסרי לנקה, מפלגת החירות של סרי לנקה והמפלגה הלאומנית המאוחדת תרמו להתפתחות המהירה של היחסים הדו-צדדיים בעשר השנים האחרונות. סרי לנקה תמכה במועמדותה של הודו לחברות קבועה במועצת הביטחון של האו"ם.[141] פקיסטן
למרות הקשרים ההיסטוריים, התרבותיים והאתניים ביניהן, היחסים בין הודו לשכנתה ממערב פקיסטן מתאפיינים כבר שנים רבות בחוסר אמון ובחשדנות, זאת מאז חלוקת הודו ב-1947. מקור המחלוקת העיקרי בין השתיים הוא הסכסוך על חבל קשמיר. לאחר פלישתם של שבטים פשטונים וכוחות פקיסטנים צבאיים למחצה לקשמיר, חתמו המהרג'ה ההינדי של בני הדוגרה (אנ') בנסיכות ג'אמו וקשמיר (אנ'), הארי סינג (אנ') (אז במסגרת הראג' הבריטי), וראש ממשלתה המוסלמי, שייח' עבדאללה (אנ'), על אמנה עם ניו דלהי. מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה החלה לאחר כניסת הצבא ההינדי לסרינגאר, בירת המדינה, על מנת לאבטח את השטח מהכוחות הפולשים. המלחמה הסתיימה בדצמבר 1948 עם קו השליטה שחילק את המדינה לשטחים המנוהלים על ידי פקיסטן (צפון ומערב) והודו (דרום, מרכז וצפון מזרח). מלחמת הודו–פקיסטן השנייה החלה בעקבות כישלון מבצע גיברלטר בפקיסטן, שנועד להחדיר כוחות לג'אמו וקשמיר כדי לעורר התקוממות נגד שלטון הודו. המלחמה גרמה לאלפי נפגעים בשני הצדדים. זו הסתיימה בהפסקת אש של מנדט האו"ם ובהנפקה שלאחר מכן של אמנת טשקנט. הודו ופקיסטן יצאו למלחמה נוספת ב-1971, הפעם הסכסוך היה על מזרח פקיסטן. מעשי הזוועה הרבים בוצעו שם על ידי הצבא הפקיסטני הובילו למיליוני פליטים בנגלים שהפליגו להודו. הודו, יחד עם מוקטי בהני, הביסה את פקיסטן והכוחות הפקיסטנים נכנעו בחזית המזרחית. המלחמה הביאה ליצירתה של מדינת בנגלדש. ב-1998 ביצעה הודו את הניסויים הגרעיניים פוקראן II, שאחריה בוצעו ניסויי צ'גאי I של פקיסטן. בעקבות הצהרת לאהור בפברואר 1999 השתפרו היחסים לתקופה קצרה. עם זאת, כמה חודשים לאחר מכן, כוחות צבאיים פקיסטניים הסתננו בכמויות רבות לתוך מחוז קרגיל של ג'אמו וקשמיר. הסכסוך גלש למלחמה מקומית אך לא הפך למלחמה מלאה בין הודו לפקיסטן, היחסים בין השניים הגיעו לשיא של כל הזמנים, שהחריפו עוד יותר בעקבות מעורבותם של טרוריסטים בפקיסטן בחטיפת מטוס 814 של אינדיאן איירליינס בדצמבר 1999. מתקפת הטרור על הפרלמנט ההודי בדצמבר 2001, אשר הואשמה בפקיסטן, שגינתה את הפיגוע,[142] גרמה למבוי סתום בין שתי המדינות, שנמשך כמעט שנה, מחשש למלחמה גרעינית. עם זאת, תהליך שלום, שהוזם ב-2003, הביא לשיפור היחסים בשנים הבאות. מאז תחילתו של תהליך השלום, נעשו כמה צעדים לבניית אמון בין הודו לפקיסטן. שירותי האוטובוסים סמיואטה אקספרס ודלהי-לאהור הם שניים מהצעדים המוצלחים הללו, אשר מילאו תפקיד מכריע בהרחבת הקשר בין אנשים לשתי המדינות.[143] ייזום שירות אוטובוס סרינגאר-מוזאפרבאד בשנת 2005 ופתיחת נתיב סחר היסטורי לאורך קו הפיקוח בשנת 2008 משקף עוד יותר את ההתלהבות הגוברת בין שני הצדדים לשיפור היחסים. על אף שהסחר הדו-צדדי בין הודו ופקיסטן הגיע לסכום צנוע של 1.7 מיליארדי דולרים במרץ 2007, הוא צפוי לחצות את עשרת מיליארדי דולרים עד 2010. לאחר רעידת האדמה בקשמיר 2005, הודו שלחה סיוע לאזורים מושפעים בקשמיר הפקיסטנית, פנג'אב וכן קשמיר ההינדית. מתקפת הטרור במומבאי (2008) ערערה את היחסים בין שתי המדינות. אסיה–פסיפיקאוסטרליה
הודו ואוסטרליה שתיהן חברות בחבר העמים הבריטי, ואלו חולקות קשרי ספורט ותרבות משמעותיים. הקריקטרים האוסטרלים נוטלים על עצמם מיזמים מסחריים גדולים בהודו, משופרים go הליגה הפרמיירית ההינדית, וכן, במידה פחותה, עם ליגת הקריקט ההינדית. גם הפקות הבוליווד נהנות משוק גדול באוסטרליה. בשנת 2007, ביקר הנשיא האוסטרלי ג'ון הווארד במומבאי ובתעשיית הבידור שלה, במאמצים להגדיל את התיירות בהודו לאוסטרליה. ישנם ניסיונות אסטרטגיים מתמשכים ליצור "נאט"ו אסייתי" עם הודו, יפן, ארצות הברית ואוסטרליה.[144] ההסכמים הדו-צדדיים התאימו לכל זווית הודו-אוסטרלית, אך זו נפגעה מסירובה של הודו לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני ומסירוביה של אוסטרליה לספק להודו אורניום, עד אשר תעשה זאת. הצבאות האוסטרלים וההינדים כבר עבדו היטב יחד. היחסים ההינדים-אוסטרליים חוו זעזוע כאשר נודע בתקשורת ההינדיות על דיווח התקפות סטודנטים מהקהילה ההינדית במלבורן, אוסטרליה. ממשלת הודו הגישה מחאות חריפות לממשלת אוסטרליה. ראש ממשלת אוסטרליה, מר קווין ראד, אמר כי "אוסטרליה מעריכה את מערכת החינוך שלה ותלמידים בין-לאומיים מוערכים יותר באוסטרליה". מר ראד אמר כי ממשלתו הורתה על חקירה יסודית של התקיפות, וגינתה אותם בצורה החזקה ביותר, ואף על פי שלא הושגה פריצה משמעותית באופן מיידי, במהלך השנים האחרונות התקיפות כמעט לגמרי הופסקו באמצעות אכיפה חזקה של המשטרה ומעורבות קהילתית. תחת הנהגתה של ראש ממשלת אוסטרליה, ג'וליה גילארד, היחסים בין שתי המדינות השתפרו באופן משמעותי על רקע גישתה ההוליסטית ביחסים.[145][146] אינדונזיה
 הודו ואינדונזיה הן בעלות גבול ימי, בין איי אנדמן וניקובר לסומטרה. לשתי המדינות יש יחסים הדדיים טובים, שהופרעו רק במהלך מלחמת הודו–פקיסטן השנייה ב-1965, כאשר אינדונזיה, שתמכה בפקיסטן, הציעה לתקוף את איי אנדמן וניקובר כדי להקל את הלחץ על על פקיסטן. מדיניות החוץ של ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו ושל נשיא אינדונזיה סוקרנו השתלבה בהקמת המדינות הבלתי-מזדהות. הפיליפיניםבאמצעות האימפריות של סריביג'איה ומג'פהיט, ההשפעה ההינדית ניכרת בהיסטוריה הפיליפינית מהמאות ה-10 עד ה-14. במהלך המאה ה-18, קוימו קשרי סחר חזקים בין מנילה לחוף קורומנדל של בנגל, והייצוא הפיליפיני להודו כלל בעיקר טבק, משי, כותנה, אינדיגו, קנה סוכר וקפה. היחסים הדיפלומטיים הפורמליים בין הפיליפינים להודו הוקמו ב-16 בנובמבר 1949. השגריר הפיליפיני הראשון בהודו היה שר החוץ המנוח נרקיסו ראמוס. שבע שנים לאחר עצמאותה של הודו ב-1947 חתמו הפיליפינים והודו על הסכם ידידות ב-11 ביולי 1952 במנילה לחיזוק היחסים הידידותיים בין שתי המדינות. זמן קצר לאחר מכן, הצירות הפיליפינים בניו דלהי הוקמה ולאחר מכן הועלתה לשגרירות.[147] עם זאת, בשל הבדלי מדיניות החוץ כתוצאה ממבנה הברית הדו־קוטבית של המלחמה הקרה, התפתחות היחסים הדו-צדדיים נבלמה. רק בשנת 1976 נורמלו היחסים, כאשר אדיטייה בירלה, אחד התעשיינים המצליחים של הודו, נפגש עם הנשיא, פרדיננד מרקוס, כדי לבחון אפשרויות להקמת מיזמים משותפים בפיליפינים. כיום, כמו בהודו, הפיליפינים היא המקור המוביל למיקור חוץ של תהליכים עסקיים המופעלים באמצעות קול (BPO), במונחי הכנסות (US $5.7) ומספר האנשים (500,000) המועסקים בענף. בשותפות עם הפיליפינים, הודו מחזיקה בכ-20 חברות IT / BPO בפיליפינים. הסחר הפיליפיני בהודו עמד על כ-986.60 מיליוני דולרים בשנת 2009, כאשר בשנת 2004 היה 600 מיליוני דולרים. שתי המדינות שאפו להגיע למיליארדי דולרים עד 2010. ישנם 60,000 הינדים המתגוררים בפיליפינים. הפיליפינים והודו חתמו באוקטובר 2007 על המסגרת לשיתוף פעולה דו-צדדי שיצר את "PH-India JCBC", ולזו קבוצות עבודה בתחומי מסחר, חקלאות, תיירות, בריאות, אנרגיה מתחדשת ומנגנון התייעצות שוטף במדיניות ודיאלוג ביטחוני. וייטנאםהודו תמכה בעצמאות וייטנאם מצרפת, התנגדה למעורבותה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם ותמכה באיחוד וייטנאם. הודו הקימה יחסים דיפלומטיים רשמיים בשנת 1972 וקיימה יחסי ידידות, במיוחד בעקבות היחסים העוינים של וייטנאם עם הרפובליקה העממית של סין, שהפכה ליריבה האסטרטגית של הודו.[148] הודו העניקה את המעמד של "המדינה המועדפת ביותר" לווייטנאם ב-1975,[148] ושתי המדינות חתמו על הסכם סחר דו-צדדי ב-1978 ועל הסכם ההגנה על השקעה דו-צדדית (BIPPA) ב-8 במרץ 1997.[149] בשנת 2007, הצהרה משותפת חדשה הוצאה לאור במהלך ביקור המדינה של ראש ממשלת וייטנאם נגויאן טאן דונג.[150] הסחר הבילטראלי גדל במהירות מאז הליברליזציה של כלכלות וייטנאם והודו.[148] הודו היא היצואנית ה-13 בגודלה לווייטנאם, כאשר היצוא גדל בהתמדה מ-11.5 מיליוני דולרים ב-1985–1986 ל-395.68 מיליוני דולרים ב-2003.[149] ייצוא וייטנאם להודו הסתכם ב-180 מיליוני דולרים, וכלל בעיקר מוצרים חקלאיים, עבודות יד, טקסטיל, אלקטרוניקה ואחרים.[151] בין השנים 2001 ו-2006, היקף הסחר הדו-צדדי גדל ב-20%–30% בשנה והגיע ל-1 מיליארדי דולרים כבר בשנת 2006.[152][153] בהמשך לקצב הצמיחה המהיר, הסחר הדו-צדדי צפוי היה לעלות ל-2 מיליארדי דולרים עד 2008, שנתיים לפני היעד הרשמי.[153][154] וייטנאם והודו הרחיבו גם את שיתוף הפעולה בטכנולוגיית המידע, החינוך ושיתוף הפעולה של תוכניות החלל הלאומיות.[150] הקישורים האוויריים הישירים ויחסי האשרות הרפים הוקמו כדי לחזק את התיירות בין השתיים.[155] וייטנאם והודו הן חברות בשיתוף פעולה של המקונג-גאנגה, שנועד כדי לפתח קשרים קרובים בין הודו לבין מדינות דרום-מזרח אסיה. וייטנאם תמכה בהצעתה של הודו להיות חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם, ולהצטרף לשיתוף הפעולה הכלכלי של אסיה-פסיפיק (APEC).[156] בהצהרה המשותפת של 2003, הודו וייטנאם חזו ליצור "קשת של זכויות ושגשוג" בדרום-מזרח אסיה;[150] לשם כך, וייטנאם תמכה ביחסים ותפקידים חשובים יותר בין הודו לבין איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) ומשא ומתן על הסכם סחר חופשי בין הודו לאסיה.[148][150] הודו וייטנאם הקימו גם שותפויות אסטרטגיות, כולל שיתוף פעולה נרחב בפיתוח כוח גרעיני, שיפור האבטחה האזורית ולחימה בטרור, בפשע הבין-לאומי ובסחר בסמים.[157][150][151] יפן
 בין המדינות האסיתיות נוצרו יחסים חמים לאחר עצמאות הודו, למרות הנטייה היפנית לכיוון ארצות הברית בעוד הודו נטתה לכיוון ברית המועצות. היריבות המשותפת שלהם עם הרפובליקה העממית של סין סייעה לחיזוק היחסים ביניהם. לאחר הניסויים הגרעיניים שערכה הודו ב-1998 הטילה יפן סנקציות שהטילה יפן על הודו, שהוסרו ב-2001. מלזיהלהודו יש נציבות עליונה גבוהה קואלה לומפור, ולמלזיה יש נציבות עליונה בניו דלהי. שתי המדינות הן חברות מלאות של חבר העמים ושל האיחוד האסייתי. הודו ומלזיה קשורות גם על ידי קשרים תרבותיים היסטוריים שונים עוד מימי קדם. שתי המדינות מקיימות יחסים ידידותיים זו עם זו, ומלזיה אף מאכלסת אוכלוסייה קטנה של מהגרים הינדים. מהאתיר בין מוחמד, ראש ממשלת מלזיה הרביעי הוא ממוצא הינדי. אביו מוחמד איסקנדר הוא מוסלמי-מלזי שהיגר ממרכז קראלה, ואמן וואן טמפואן היא מלאית.[158] נאורויחסי הודו-נאורו הוקמו כבר מאז עצמאותה של האומה ב-1968. מנהיגי שתי המדינות נפגשים בשוליים של כמה מהפורומים הבין-לאומיים שבהם שתי המדינות הן חלק, כגון האו"ם ומהמדינות הבלתי-מזדהות. הודו היא אחת התורמות הגדולות ביותר לאי באמצעות שיפור משרד החינוך ותרומה לתחבורה ולטכנולוגיה עבור חברי הפרלמנט ויו"ר הפרלמנט של נאורו. קוימו ביקורים רבים של נשיא נאורו לרפובליקה כדי לחזק עוד יותר את הקשרים ואת שיתוף הפעולה.[91] סינגפור_and_INS_Brahmaputra_(F_31).jpg) הודו וסינגפור משתפות יחסים תרבותיים, אסטרטגיים וארוכי טווח, כאשר סינגפור היא חלק מהאזור התרבותי והמסחרי "הודו הגדולה". יותר מ-300,000 אנשים ממוצא הינדי ודוברי טמילית חיים בסינגפור. בעקבות עצמאותה ב-1965 עסקה סינגפור באיומים קומוניסטיים הנתמכים על ידי סין וכן בשליטה ממלזיה ואינדונזיה וחיפשה מערכת יחסים אסטרטגית הדוקה עם הודו, אשר ראתה בה משקל נגד להשפעה הסינית ושותפה להשגת ביטחון אזורי.[159] לסינגפור תמיד היה תפקיד חשוב במסחר, ודאגה להותיר גישה לסחר ההינדי אל הימה בדרום-מזרח אסיה ובמזרח הרחוק. אף על פי שעמדותיהן היריבות של שתי המדינות על מלחמת וייטנאם והמלחמה הקרה גרמה לזעזוע ביחסים בין הודו וסינגפור, היחסים שלהם התרחבו משמעותית בשנות התשעים;[159] סינגפור הייתה אחת הראשונות להגיב למדיניות המזרח של הודו, הבאה לידי ביטוי בהרחבת קשריה הכלכליים, התרבותיים והאסטרטגיים בדרום-מזרח אסיה כדי לחזק את מעמדה כמעצמה אזורית.[159] סינגפור, ובמיוחד, שר החוץ הסינגפורי, ג'ורג'יו, הביע עניין בלהקים מחדש את האוניברסיטה ההינדית העתיקה, אוניברסיטת נלנדה. סינגפור היא המקור השמיני בגודלו של השקעות בהודו והגדול ביותר בין מדינות החברות באיגוד מדינות דרום-מזרח אסיה.[159][160] כמו כן, סינגפור היא שותפת המסחר התשיעית בגודלה של הודו מבין השנים 2005–2006.[159] ההשקעה המצטברת בהודו מסתכמת ב-3 מיליארדי דולרים נכון לשנת 2006 וצפויה הייתה לעלות ל-5 מיליארדי דולרים ב-2010 ו-10 מיליארדי דולרים ב-2015.[159][161][162] הליברליזציה הכלכלית של הודו ומדיניותה של "מבט למזרח" הביאו להתרחבות משמעותית בהיקף הסחר הדו-צדדי, שגדל מ-2.2 מיליארדי דולרים ב-2001 ל-9–10 מיליארדי דולרים ב-2006 – גידול של 400% בטווח של חמש שנים, ול-50 מיליארדי דולרים עד 2010.[159][161][162] בכ-38% מתוך הסחר בין הודו למדינות דרום-מזרח אסיה מעורבת סינגפור. עם זאת, רק 3.4% מתוך הסחר הכללי של הודו מקושר לסינגפור.[159] היצוא העיקרי של הודו לסינגפור בשנת 2005 כלל נפט, אבני חן, תכשיטים, מכונות, וייבואיה מסינגפור כללה מוצרים אלקטרוניים, כימיקלים אורגניים ומתכות. יותר ממחצית הייצוא של סינגפור להודו הם ביסודם "ייצוא מחדש", כלומר, פריטים שיובאו במקור מהודו.[159][160] קוריאה
הודו שימשה כיו"ר ועדת האו"ם שפיקחה על חלוקת קוריאה ב-1947 ולאחר מלחמת קוריאה ב-1953 עמדה בראש הוועדה העצמאית להשבת העמים בחצי האי קוריאה. הודו ייסדה יחסים דיפלומטיים עם קוריאה הדרומית והצפונית ב-1973, אך יחסיה עם קוריאה הדרומית חמים יותר. תאילנדמדיניותה של הודו למזרח הרחוק ראתה את הודו מטפחת קשרים עם מדינות כמו תאילנד, והמדיניות המערבית של תאילנד פיתחה אף היא את הקשר עם הודו. שתי המדינות הן חברות ביוזמת בנגל לשיתוף פעולה טכני וכלכלי רב-תחומי. ראשי ממשלת הודו רג'יב גנדי, פ' ו' נרסימהא ראו, אטאל ביהארי וג'פיי ומאנמוהאן סינג ביקרו בתאילנד, שהייתה בזמנם בראשות ראשי הממשלה התאים צ'טיצ'אי צ'ונהאבן, תאקסין צ'ינוואט וצ'ולנונט סוריוד. בשנת 2003 נחתם הסכם סחר חופשי בין שתי המדינות. כמו כן, הודו היא המשקיעה ה-13 בגודלה בתאילנד. תחומי המסחר העיקריים בין המדינות הם כימיקלים, תרופות, טקסטיל, ניילון, כבלי צמיגים, מקרקעין, חוטי פלדה ומוטות. באמצעות הבודהיזם, השפיעה הודו תרבותית על תאילנד. האפוסים ההינדיים מהאבהארטה וראמאיאנה פופולריים ונלמדים בבתי ספר כחלק מתוכנית הלימודים בתאילנד. את הדוגמה הזאת אף ניתן לראות במקדשים ברחבי תאילנד, שם הסיפור של ראמאיאנה וסיפורים עממיים הינדיים מפורסמים מתוארים על קיר המקדש. בתקופה האחרונה נעשתה תאילנד יעד תיירותי פופולרי עבור ההינדים. איגוד מדינות דרום-מזרח אסיההאינטראקציה של הודו עם איגוד דרום-מזרח אסיה במהלך המלחמה הקרה הייתה מוגבלת מאוד. הודו סירבה להשתייך לאיגוד עוד בשנות ה-60, כאשר חברות מלאה הוצעה עוד לפני שהוקמה הקבוצה.[42] רק עם ניסוח מדיניות "מבט למזרח" בעשור האחרון (1992), החלה הודו להעניק לאזור חשיבות רבה במדיניות החוץ. הודו הפכה לשותפת דיאלוג סקטוריאלי עם ASEAN בשנת 1992, שותפה מלאה בדיאלוג ב-1995, חברה בפורום האזורי של האיגוד ב-1996, וכן שותפה ברמת הפסגה (יחד עם הרפובליקה העממית של סין, יפן וקוריאה) בשנת 2002. ועידת הפסגה העסקית הראשונה של הודוט עם האיגוד התקיימה בניו דלהי באוקטובר 2002. ראש הממשלה, אטאל ביהארי וג'פיי, התייחס לפגישה זו ומאז פסגת העסקים הזו הפכה לתכונה שנתית לפני ועידות הודו-ASEAN, כפורום לשיתוף פעולה וחילופי חוויות עסקיות בין קובעי מדיניות ומנהיגים עסקיים שלהן. עד כה קוימו מספר ועידות כלליות בין הודו לאיגוד, כאשר הראשונות מביניהן הן ב-2002 בפנום פן (קמבודיה), ב-2003 בבאלי, אינדונזיה, השלישית ב-2004 בוויינטיאן (לאוס), והרביעית ב-2005 בקואלה לומפור (מלזיה). להלן ההסכמים אשר חתמה הודו עם ASEAN:
ההצעות הבאות הוכרזו על ידי ראש הממשלה בפסגה הרביעית של אסיאן-הודו:
באזור האיגוד ישנו שפע של משאבים טבעיים ומיומנויות טכנולוגיות משמעותיות. אלה מספקים בסיס טבעי לשילוב בין ASEAN והודו הן במסחר והן בהשקעה. הרמה הנוכחית של הסחר הדו-צדדי עם ASEAN קרובה ל-18 מיליארדי דולרים וזו גדלה בכ-25% בשנה. הודו קיוותה להגיע לרמה של 30 מיליארדי דולרים עד 2007. הודו אף משפרת את קשריה באמצעות עזרה בהחלטות מדיניות אחרות כמו הצעות של קווי אשראי, קישוריות טובה יותר דרך האוויר (מדיניות השמיים הפתוחים), ומסילות הרכבת והכביש.[42] אמריקהיחסי הודו עם מדינות מתפתחות באמריקה הלטינית, במיוחד עם ברזיל ומקסיקו ממשיכים לגדול ולהתפתח. הודו וברזיל ממשיכות לעבוד יחד על רפורמה במועצת הביטחון באמצעות מדינות ה-G4, תוך הגברת שיתוף פעולה אסטרטגי וכלכלי באמצעות פורום IBSA. התהליך של השלמת הסכם הסחר המועדף (PTA) עם מרקוסור (ברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי ופרגוואי) נמצא על המסלול ואף מתנהל משא ומתן עם צ'ילה.[163] נשיא ברזיל, לואיז אינסיו דה סילבה, היה אורח הכבוד בחגיגות יום הרפובליקנים בניו דלהי.[164] ארגנטינההיחסים הפורמליים בין שתי המדינות הוקמו בשנת 1949. הודו מחזיקה בשגרירות הממוקמת בבואנוס איירס, והשגרירות הארגנטינאית בהודו נמצאת בניו דלהי. השגריר ההינדי הנוכחי בארגנטינה (מוכר במקביל לאורוגוואי ופרגוואי) הוא ר' ויסוואנת'אן. לדברי משרד החוץ של ממשלת הודו, "על פי הסכם הויזה בשנת 1968, האגרות עבור המעבר וויזות התיירים בוטלו. על פי הסכם ויזה חדש שנחתם במהלך ביקור נשיא ארגנטינה באוקטובר 2009, הוסכם כי אשרות עסקיות מרובות כניסה לחמש שנים יינתנו ללא עלות. שגרירות הודו בבואנוס איירס מעניקה "קפה-קון ויזה" (קפה וויזה) למבקרים הארגנטינאים. המבקשים מוזמנים לקפה ואשרה מיידית. הדבר זכה לשבחים על ידי התקשורת הארגנטינית, הציבור ושר החוץ עצמו.[165] ארצות הברית
מבחינה היסטורית, ארצות הברית העניקה תמיכה רבה מאוד לתנועת העצמאות ההינדית, בהתרסה על האימפריה הבריטית.[166][167] היחסים בין הודו וארצות הברית תוארו כפושרים בעקבות עצמאותה של הודו, שכן הודו נטלה עמדה מובילה בתנועת המדינות הבלתי-מזדהות, וזכתה לתמיכת ברית המועצות. ארצות הברית סיפקה תמיכה להודו בשנת 1962 במהלך המלחמה שלה עם סין. במשך רוב המלחמה הקרה נטתה ארצות הברית לקיים יחסים חמים יותר עם פקיסטן, בעיקר כדרך להכיל את הודו הידידותית לסובייטים ולהשתמש בפקיסטן כדי לתמוך במוג'אהדין האפגני נגד הכיבוש הסובייטי באפגניסטן. הסכם שיתוף פעולה בין הודו לסובייטים, אשר נחתם בשנת 1971, הפנה את הודו נגד ארצות הברית. לאחר מלחמת הודו–סין והמלחמה ההודו-פקיסטנית ב-1965, שינתה הודו שינויים ניכרים במדיניות החוץ שלה. היא פיתחה קשר הדוק עם ברית המועצות והחלה לקבל ציוד צבאי וסיוע כספי מסיבי מברית המועצות. הנושא השפיע לרעה על היחסים בין הודו לארצות הברית. ארצות הברית ראתה בפקיסטן משקל-נגד להודו הפרו-סובייטית והחלה לתת את הסיוע הצבאי לשעבר, דבר אשר יצר אווירה של חשד בין הודו לארצות הברית. היחסים בין הודו לארצות הברית ספגו מהלומה ניכרת כשהסובייטים השתלטו על אפגניסטן כאשר הודו תמכה בגלוי בברית המועצות.  היחסים בין הודו וארצות הברית הגיעו לשיא של כל הזמנים בתחילת שנות השבעים. יחד עם הדיווחים על מעשי הזוועות במזרח פקיסטן, דווחו גם פעולות רצח עם שבוצעו על ידי הכוחות הפקיסטניים. שר החוץ האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, ונשיא ארצות הברית לשעבר, ריצ'רד ניקסון, לא עשו דבר כדי לעודד את נשיא פקיסטן, יאחיה חאן, ואת הצבא הפקיסטני. קיסינג'ר היה מודאג במיוחד מההתפשטות הסובייטית לדרום אסיה בעקבות הסכם ידידות שנחתם לאחרונה בין הודו לברית המועצות, וביקש להפגין בפני הרפובליקה העממית של סין את ערכה של ברית סמויה עם ארצות הברית.[168] במהלך מלחמת הודו-פקיסטן בשנת 1971 הצליחו הכוחות המזוינים של הודו, יחד עם מוקטי בהני, לשחרר את מזרח פקיסטן, אשר הכריזה על עצמאותה. כדי להוכיח לסין את תמימותה של ארצות הברית כבעלת ברית, ובהפרה ישירה של הסנקציות שהטיל הקונגרס על פקיסטן, שלח ניקסון אספקה צבאית לפקיסטן, תוך ניתובן דרך ירדן ואיראן,[169] ועידוד סין להגדיל את אספקת הנשק שלה לפקיסטן. כאשר התבוסה של פקיסטן במגזר המזרחי נראה היה בטוח, ניקסון שלח את אנטרפרייז (CVN-65) למפרץ בנגל, מהלך שנחשב בעיני ההינדים כאיום גרעיני. האנטרפרייז הגיע ליעדו ב-11 בדצמבר 1971. ב-6 וב-13 בדצמבר שיגר הצי הסובייטי שתי קבוצות של אניות, חמושות בטילים גרעיניים מוולדיווסטוק; הן עקבו אחר כוח המשימה האמריקני 74 לתוך האוקיינוס ההודי מ-18 בדצמבר 1971 עד ל-7 בינואר 1972. הסובייטים אף שלחו צוללות גרעיניות כדי להדוף את האיום הנשקף על ידי האנטרפרייז באוקיינוס ההודי.[170] אף על פי שלמאמצים האמריקאיים לא הייתה השפעה על הפיכת הגאות למלחמה, הרי שהאירוע של האנטרפרייז נתפס כגורם להמשך ההתעניינות של הודו בפיתוח נשק גרעיני.[171] המדיניות האמריקנית לקראת סוף המלחמה הוכתבה בעיקר על ידי הצורך להגביל את הסלמת המלחמה על המגזר המערבי כדי למנוע את "פירוק" מערב פקיסטן.[172] שנים רבות אחרי המלחמה, סופרים אמריקאים רבים מתחו ביקורת על מדיניות הבית הלבן בזמן המלחמה בעקבות פגמים קשים, ואף עלתה טענה כי אינו משרת כהלכה את האינטרסים של ארצות הברית.[173] הודו ביצעה ניסויים גרעיניים כמה שנים מאוחר יותר וכתוצאה מכך הוטלו עליה סנקציות על ידי ארצות הברית. בשנים האחרונות, קיסינג'ר ספג ביקורות בעקבות הערות שנאמרו במהלך מלחמת הודו-פקיסטן שבהן תיאר את ההינדים כ"ממזרים".[174] קיסינג'ר הביע את חרטתו על ההערות.[175] לאחר המלחמה הקרהמאז תום המלחמה הקרה, יחסי ארצות הברית-הודו השתפרו באופן דרמטי. הנתון כי ארצות הברית והודו הן דמוקרטיות ויש להם יחסי סחר גדולים וגדלים סייע לשיפור היחסים. במהלך מלחמת המפרץ, מצבה הכלכלי של הודו עבר תקופה קשה, ומשלת הודו אימצה מערכות כלכליות ליברליות. לאחר התפרקות ברית המועצות שיפרה הודו את היחסים הדיפלומטיים עם חברות נאט"ו, בעיקר עם קנדה, צרפת וגרמניה, ובשנת 1992 הקימה הודו יחסים דיפלומטיים רשמיים עם ישראל. ניסויים גרעינייםבשנת 1998 ביצעה הודו ניסויי נשק גרעיני שהוביל לסנקציות אמריקניות, יפניות ואירופיות על הודו. שר ההגנה של הודו אז, ג'ורג' פרננדס, אמר כי תוכנית הגרעין של הודו נחוצה, שכן סיפקה הרתעה לאיום גרעיני פוטנציאלי. רוב הסנקציות הוסרו בשנת 2001. הודו קבעה באופן מוחלט כי לא ייעשה בנשק שימוש להתקפה, אך ישמש להגנה. הסנקציות הכלכליות שהטילה ארצות הברית בתגובה למבחני הגרעין של הודו במאי 1998 הופיעו, לפחות בהתחלה, כדי לפגוע קשות ביחסים בין הודו לאמריקה. הנשיא ביל קלינטון הטיל עונשים נרחבים על פי חוק מניעת התפוצה הגרעינית של 1994. סנקציות אמריקניות הופעלו על ישויות הינדיות המעורבות בתעשיית הגרעין והתנגדות למוסדות פיננסיים בין-לאומיים להלוואות לא-הומניטריות בהודו. ארצות הברית עודדה את הודו לחתום על האמנה למניעת ניסויים גרעיניים (CTBT) באופן מיידי וללא תנאי. ארצות הברית גם קראה לעצור ולרסן את בדיקות הטילים הגרעיניים ופריסה על ידי הודו ופקיסטן. הדיאלוג על אי-הפצת נשק גרעיני, שנוסד לאחר מבחני הגרעין של 1998, גשר על רבים מהפערים בהבנה בין המדינות. לאחר פיגועי 11 בספטמברתרומתה של הודו למלחמה בטרור סייעה ליחסים הדיפלומטיים של הודו עם כמה מדינות. במהלך השנים האחרונות, הודו קיימה מספר רב של תרגילים צבאיים משותפים עם ארצות הברית והאיחוד האירופי, אשר הביאו לחיזוק היחסים בין ארצות הברית להודו והאיחוד האירופי והודו. הסחר הדו-צדדי בין הודו לארצות הברית גדל פי שניים בחמש השנים האחרונות. עם זאת, הודו לא חתמה על ה-CTBT, או על האמנה למניעת תפוצת נשק גרעיני, בטענה כי האופי המפלה של האמנה מאפשר לחמש המדינות הגרעיניות המוצהרות בעולם לשמור על ארסנל הגרעין שלהן ולפתח אותו באמצעות בדיקות סימולציה ממוחשבת. לפני בדיקות הגרעין שלה, הודו לחצה על הרס מקיף של נשק גרעיני על ידי כל מדינות העולם במסגרת זמן מוגבל. המהלך לא נתמך על ידי ארצות הברית ועל ידי מדינות מסוימות אחרות. כיום, הודו הכריזה על מדיניותה של "ללא שימוש ראשוני בנשק גרעיני" ושמירה על "הרתעה גרעינית אמינה". ארצות הברית, תחת הנשיא ג'ורג' ווקר בוש, העלתה גם את מרבית הסנקציות שלה על הודו וחזרה לשיתוף פעולה צבאי. היחסים עם ארצות הברית השתפרו במידה ניכרת בשנים האחרונות, כאשר שתי המדינות לוקחות חלק בתרגילי חיל הים המשותף מול חופי הודו ותרגילי אוויר משותפים הן בהודו והן בארצות הברית.[176][177][178] הודו כבר מועמדת לרפורמות מסוימות באו"ם ובארגון הסחר העולמי עם תוצאות מעורבות. מועמדותה של הודו למושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם נתמכת כיום על ידי מספר מדינות, כולל בריטניה, צרפת, גרמניה, יפן, ברזיל, מדינות האיחוד האפריקאי, וארצות הברית. ב-2005 חתמה ארצות הברית על הסכם שיתוף פעולה עם הודו, אף על פי שאחרונה אינה חלק מאמנת אי-הפצת הנשק הגרעיני. ארצות הברית הסכימה כי ההרשמה החזקה של הודו להפקת נשק גרעיני הפכה אותה לחריגה ושכנעה את חברי קבוצת הספקים הגרמניים האחרים לחתום על עסקאות דומות עם הודו. ב-2 במרץ 2006 חתמו הודו וארצות הברית על הסכם גרעיני בין הודו לארצות הברית בנושא שיתוף פעולה בתחום הגרעין האזרחי. ההסכם נחתם במהלך הביקור הנשיאותי שארך ארבעה ימים של נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, בהודו. הודו תפריד את תוכניות הגרעין האזרחיות והצבאיות שלה, והתוכניות האזרחיות יובאו תחת חסותה של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית. ארצות הברית תמכור את הודו לטכנולוגיות הכורים ולדלק הגרעיני לשם הקמה ושדרוג תוכנית הגרעין האזרחית שלה. עם זאת, הקונגרס האמריקני צריך לאשרר את ברית זו מאז החוק הפדרלי בארצות הברית שאוסר על סחר של טכנולוגיות וחומרים גרעיניים מחוץ למסגרת של קבוצת הספקים הגרעיניים (NSG). שותפות אסטרטגיתיחסי הודו-ארצות הברית זכו לצד אסטרטגי כבר בתחילת שנות השישים של המאה העשרים. עלייתה של הרפובליקה העממית של סין הדאיגה את קובעי המדיניות בוושינגטון. הטענה הסינית בטיבט, תפקידה במלחמת קוריאה ובמעשים דומים אחרים בנושא וושינגטון. ככל שהיחסים בין הודו לסין התחממו בשנות החמישים המאוחרות, מצאו האמריקאים הזדמנות פז לנצל את המצב הזה כדי לקדם את הודו כמשקל נגד לסין.[179] אך כל ברית חד-ממדית חייבת להיות קצרת ימים, וברית זו לא הייתה יוצאת דופן מן החוק הרגיל. כאשר סין חדלה להוות מכשול עבור קובעי המדיניות האמריקאית עד סוף שנות השישים, ברית חד-ממדית זו נעלמה באוויר. סופה של המלחמה הקרה היה נחוץ והקלה על הזרמת הצד האסטרטגי ליחסים בין הודו לארצות הברית. בעידן שלאחר המלחמה הקרה, המטרות האסטרטגיות של הודו וארצות הברית ממוקדות על מספר נושאים ולא רק אחד – כמו גם במקרה קודם לכן. נושאים אלה כוללים, בין השאר, את הטרור, קידום הדמוקרטיה, חופש השיט באוקיינוס ההודי, מאזן הכוחות האסייתי ועוד.[29] אחד המאפיינים המעניינים ביותר ביחסים בין הודו לארצות הברית בתקופה האחרונה הוא השינויים בתנאי התקשורת בין שתי המדינות בסוגיית התפוצה הגרעינית. בעוד שעל המחשבה אסטרטגית על הפצת נשק גרעיני, חשבה הודו בעיקר בשל דאגתה של ארצות הברית לתוכניות הגרעין והטילים של המאה העשרים, אולם, במאה ה-21, החשיבה האסטרטגית האמריקנית בנושא התפשטות הגרעין עברה שינוי משמעותי. כיום האמריקאים מבינים את חוסר התוחלת של התעקשות על החזרה של תוכנית הגרעין של הודו.[180] בהיותה הדמוקרטיה העתיקה ביותר בעולם, קידום הדמוקרטיה ברחבי העולם הוא אחד ממטרות המדיניות החשובות ביותר של ארצות הברית. כך, הודו, בתור הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם – בקושי יכולה להתעלם מצעדיה של ארצות הברית.[181] זו הסיבה ששיתוף הפעולה בקידום הדמוקרטיה בעולם הפך לאחד ההיבטים החשובים ביותר של יחסי הודו-ארצות הברית בתקופה האחרונה. הודו היא חברה מייסדת של "קהילת הדמוקרטיות" – מאמציה הבולטים של ארצות הברית לקידום הדמוקרטיה. עם זאת, הודו דחתה את הצעתה של ארצות הברית על הקמת מרכז לדמוקרטיה באסיה.[182] החקלאות היא תחום חשוב נוסף של שיתוף פעולה בין הודו וארצות הברית בתקופה הנוכחית. בהתחשב בעובדה ששתי המדינות יש כיום מאגר עצום של משאבי אנוש מיומנים בכלכלת ידע, טבעי שהקורס הטוב ביותר לשיתוף פעולה כזה יכול לרתום את המשאבים האנושיים הללו על ידי התמקדות בפיתוח והפצה של ידע חקלאי באמצעות מחקר, חינוך, הכשרה וכו'. ראש ממשלת הודו, מאנמוהאן סינג, היה אורח הכבוד בארוחת הערב הראשונה, שהתקיימה ב-24 בנובמבר 2009, של ממשל אובמה. אובמה ביקר בהודו מאוחר יותר בין ה-6 עד ל-9 בנובמבר 2010, וחתם הסכמי סחר והגנה רבים עם הודו. הוא התייחס למושב המשותף של הפרלמנט ההינדי בניו דלהי, והפך לנשיא השני של ארצות הברית לעשות זאת. הוא אף הודיע כי ארצות הברית תיתן את תמיכתה בהצעתה של הודו למושב קבוע במועצת הביטחון של האו"ם, הממד האסטרטגי של היחסים בין שתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם.[183] ברבדוסהודו וברבדוס כוננו יחסים דיפלומטיים ב-30 בנובמבר 1966 (תאריך העצמאות הלאומית של ברבדוס).[184] באותו יום, ממשלת הודו הכשירה את ברבדוס לכס המלוכה בבית האספה הלאומי של ברבדוס.[185] הודו מיוצגת בברבדוס דרך שגרירותה בסורינאם[186][187][188] והקונסוליה ההינדית בהולטאון, סנט ג'יימס. ברזילהיחסים בין ברזיל להודו הורחבו לתחומים מגוונים כמו מדע וטכנולוגיה, תרופות וחלל, כאשר שתי המדינות חברות בקבוצת מדינות BRICS. הסחר הדו-כיווני בשנת 2007 כמעט שולש ל-3.12 מיליארדי דולרים מ-1.2 מיליארדי דולרים בשנת 2004. הודו מייחסת חשיבות עצומה ליחסיה עם אמריקה הלטינית, ומקווה לראות את תחומי שיתוף הפעולה ביניהן מתרחבים בשנים הקרובות. שתי המדינות תומכות בהשתתפותן של המדינות המתפתחות בחברות קבועה של האו"ם מאז ביטוי הפילוסופיה הבסיסית לשתיהן: מועצת הביטחון של האו"ם צריכה להיות דמוקרטית, לגיטימית וייצוגית יותר, כאשר מדינות G4 הוא איגוד חדשני העשוי לממש זאת. ברזיל והודו בעלות מחויבות ליוזמות IBSA (האיגוד המשולש של הודו, ברזיל ודרום אפריקה) ולייצר חשיבות עליונה לשיתוף פעולה משולש בין שלוש המדינות המתפתחות הגדולות, הרב-אתניות, הרב-גזעיות והרב-דתיות, אשר קשורים לעקרון המשותף של פלורליזם ודמוקרטיה. ג'מייקה
היחסים בין הודו לג'מייקה הם בדרך כלל קרובים ולבביים. ישנם קשרים תרבותיים ופוליטיים רבים בירושת הקולוניזציה הבריטית, כגון חברות בחבר העמים הבריטי, דמוקרטיה פרלמנטרית, השפה האנגלית וקריקט.[190][191] שתי המדינות הן חברות בתנועה הבלתי מזדהת, האו"ם וחבר העמים הבריטי, וג'מייקה תומכת במועמדותה של הודו לחברות קבועה במועצת הביטחון של האו"ם. במהלך התקופה הבריטית, ההינדים יצאו מרצונם לעבוד בג'מייקה ובאיי הודו המערבית. המצב יצר אוכלוסייה ניכרת של אנשים ממוצא הינדי בג'מייקה. להודו ישנה נציבות עליונה בקינגסטון,[190] בעוד שלג'מייקה יש קונסוליה בניו דלהי,[192] ומתכננת לשדרג אותה בקרוב לנציבות. ונצואלההיחסים הדיפלומטיים בין הודו לוונצואלה הוקמו ב-1 באוקטובר 1959.[193] הודו מחזיקה בשגרירות הממוקמת בקראקס, בירת ונצואלה, בעוד שזו מחזיקה בשגרירות הממוקמת בניו דלהי, בירת הודו. טרינידד וטובגוהיחסים הבילטראליים בין הרפובליקה של הודו לבין הרפובליקה של טרינידד וטובגו התרחבו במידה ניכרת בשנים האחרונות, כאשר שתיהן בונות קשרים אסטרטגיים ומסחריים. שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים בשנת 1962. שתי המדינות היו בשליטתה של האימפריה הבריטית; הודו תמכה בעצמאותה של טרינידד וטובגו משלטון קולוניאלי והקימה את משלחתה הדיפלומטית בשנת 1962, השנה בה קיבלה טרינידד וטובגו את עצמאותה באופן רשמי מהשלטון הבריטי. יש לשתיים משאבים טבעיים וכלכליים מגוונים והן הכלכלות הגדולות באזורים שלהם. שתיהן אף חברות בחבר העמים הבריטי, האו"ם, G-77 והמדינות הבלתי-מזדהות (NAM). מקסיקו.jpg) מקסיקו היא שותפה כלכלית עיקרית וחשובה מאוד להודו. חתן פרס נובל ושגריר הודו, אוקטביו פס, כתב את הספר "Light of India", שהוא ניתוח ההיסטוריה והתרבות ההינדית.[194] שתי המדינות הן מעצמות אזוריות וחברות בכלכלות הגדולות של פורום G-20. הודו מחזיקה בשגרירות הממוקמת במקסיקו סיטי,[195] והשגרירות המקסיקנית בהודו ממוקמת בניו דלהי, בירת המדינה.[196] ניקרגואההיחסים הדו-צדדיים בין הודו לניקרגואה הוגבלו לדיאלוג "SICA" ולביקורים של שרי ניקרגואה בהודו. הודו מחזיקה בקונסוליית כבוד בניקרגואה,[94] שהוסמכה במקביל לשגרירות ההינדית בפנמה סיטי. ניקרגואה נהגה להחזיק שגרירות בהודו, אך זו הפכה לקונסוליה כללית בניו דלהי.[197] שר החוץ הנוכחי, סמואל סנטוס לופז, ביקר בהודו ב-2008 לפגישת שרי החוץ של הודו-SICA[94]וב-2013 לשיחות מדרג גבוה עם שר החוץ, סלמן ח'ורשיד, שהרחיב גם את הסחר הדו-צדדי עם שתי המדינות והגיע ל-60.12 מיליוני דולרים במהלך 2012–2013. פנמההיחסים הדו-צדדיים בין פנמה להודו צומחים בהתמדה, ומשקפים את התפקיד המכריע של תעלת פנמה במסחר העולמי. יתר על כן, עם למעלה מ-15,000 הינדים החיים בפנמה, היחסים הדיפלומטיים גדלו במידה ניכרת בעשור האחרון. פתיחת התעלה המורחבת בשנת 2016 צפויה הייתה לספק ללקוחות הפוטנציאליים החדשים לקישוריות הימית. בשאיפה לחזק במהירות את יחסי הסחר, כגון זרימתו לשלוש המדינות, הודו להוטה למנף את מתקני הסחר בפנמה כדי לגשת לשוק הרחב של אמריקה הלטינית. יחד עם חתירה להסכם סחר חופשי, הודו רוצה לקדם השקעות במגזרים שונים של כלכלת פנמה, כולל תעשיית הבנקאות והים והמרכז הרב-אזורי של אזור הסחר החופשי בקולון.[198] פרגוואיהיחסים הדו-צדדיים בין הרפובליקה של הודו לבין פרגוואי היו חזקים באופן מסורתי עקב שיתוף פעולה מסחרי, תרבותי ואסטרטגי. הודו מיוצגת בפרגוואי דרך שגרירותה בבואנוס איירס בארגנטינה. להודו יש גם קונסול כללי באסונסיון. בשנת 2005 פתחה פרגוואי את שגרירותה בהודו. קובההיחסים בין הודו וקובה מתוארים כחמים יחסית. שתי המדינות הן חלק מהמדינות הבלתי-מזדהות. קובה קראה שוב ושוב לייצוג "דמוקרטי" יותר של מועצת הביטחון של האו"ם ותומכת במועמדותה של הודו כחברה קבועה במועצת הביטחון.[199] פידל קסטרו אמר כי "בגרותה של הודו..., דבקותה הבלתי מותנית בעקרונות המונחים ביסודה של התנועה הבלתי מזדהת מעניקים לנו את ההבטחות שבמנהיגותה הנכבדה של אינדירה גנדי (לשעבר ראש ממשלת הודו). המדינות הבלתי-מזדהות ימשיכו להתקדם בתפקידן הבלתי-מתפשר כמבצר שלום, עצמאות לאומית ופיתוח...".[200] להודו יש שגרירות בהוואנה, בירת קובה, שנפתחה בינואר 1960, וזו הייתה בעל משמעות מיוחדת כפי שהיא מסמלת את הסולידריות ההינדית עם המהפכה הקובנית.[201] הודו הייתה אחת המדינות הראשונות בעולם להכיר בממשלה הקובנית החדשה לאחר המהפכה הקובנית.[202] קולומביהשתי המדינות הקימו את קשריהן הדיפלומטיים ב-19 בינואר 1959. מאז היחסים בין שתי המדינות הולכים וגדלים בהדרגה, יחד עם עריכת ביקורים דיפלומטיים תכופים יותר לקידום חילופי תרבות פוליטיים, תרבותיים ואקדמיים. קולומביה מהווה כיום נקודת כניסה מסחרית לאמריקה הלטינית עבור חברות הינדיות.[203] קנדהיחסי הודו-קנדה, הם היחסים הדו-צדדיים ארוכי השנים בין הודו וקנדה, אשר בנויים על פני ערכי המחויבות ההדדית לדמוקרטיה, הפלורליזם והקשרים בין האנשים, על פי דברי ממשלת קנדה. בשנת 2004, הסחר הדו-צדדי בין הודו וקנדה עמד על כ-2.45 מיליארדי דולרים קנדיים. עם זאת, הטיפול בחקירת אייר אינדיה ובמקרה הכללי פגע ביחסים בין הודו לקנדה. הניסוי הגרעיני פוקראן I הוביל לקשרים בין שתי המדינות, עם טענות לפיהן הודו שברה את תנאי תוכנית קולומבו. אף על פי שז'אן קרטיין ורומיו לבלנס ביקרו בהודו בסוף שנות ה-90, היחסים נחלשו שוב לאחר ניסויי פוקראן II. יחסי קנדה-הודו נמצאים במסלול חיובי ומתקדמים לטובה מאז שנת 2005. ממשלות בכל הרמות, ארגוני המגזר הפרטי, המוסדות האקדמיים בשתי המדינות, ואנשי הקשר בין אנשים – בעיקר ברשתות הפזורה – תרמו באמצעות מאמצים אישיים ומאורגנים לשיפורים משמעותיים ביחסים הדו-צדדיים. שתי הממשלות הסכימו על מסגרות מדיניות חשובות לקידום היחסים בין שתי המדינות. בפרט, הסכם שיתוף הפעולה הגרעיני (שנחתם ביוני 2010) והמשא ומתן המוצלח הנוכחי של הסכם השותפות הכלכלית המקיפה (CEPA) מהווים נקודת מפנה ביחסי קנדה-הודו. שתי הממשלות ניסו לפצות על הזמן האבוד ואלו להוטות היו להשלים את המשא ומתן במסגרת הסכם השותפות הכלכלית עד 2013 ולהבטיח את אישורו עד 2014. לאחר סיום ההסכם, על קנדה והודו להגדיר את התחומים לשותפותם, אשר יהיו תלויים ביכולתם להמיר אינטרסים משותפים לפעולה משותפת ולהגיב ביעילות על שיתוף פעולה יציב. לדוגמה, במהלך פגישות "פול אסייד" בין ראשי הממשלות מאנמוהאן סינג וסטיבן הארפר בפסגה G-20 במקסיקו ביוני 2012, ובפגישה הקודמת בטורונטו בין שר החוץ ס. מ. קרישנה וג'ון באיירד, המנהיגים דנו בפיתוח שותפות מקיפה יותר מעבר לביטחון התזונתי ובכלל זה את האפשרות לקשור קשרים בתחום האנרגיה, בעיקר פחמימנים. אירופהאוסטריהיחסי אוסטריה-הודו מתייחסים לקשרים הדו-צדדיים בין אוסטריה להודו. היחסים בין הודו לאוסטריה הוקמו במאי 1949 על ידי ראש ממשלת הודו הראשון, ג'ווהרלל נהרו, וקנצלר אוסטריה לאופולד פיגל.[204] מבחינה היסטורית, היחסים בין הודו לאוסטריה היו חזקים במיוחד, כאשר הודו התערבה ביוני 1953 לטובת אוסטריה, בעוד המשא ומתן נמשך עם ברית המועצות אודות אמנת המדינה האוסטרית.[205] השגרירות הינדית מתפקדת במלואה בווינה, בירת אוסטריה, שמוסמכת במקביל למשרדי האו"ם בעיר.[206] אוסטריה מיוצגת בהודו על ידי שגרירותה בניו דלהי, בירת הודו, וכן בקונסוליות כבוד במומבאי, קולקטה, צ'נאי וגואה. איטליההודו מחזיקה שגרירות ברומא, וקונסוליה כללית במילאנו. לאיטליה יש שגרירות בניו דלהי, וקונסוליות במומבאי ובכלכותה. היחסים בין הודו לאיטליה, למרות היותם לבביים מבחינה היסטורית, החלו במגמת ירידה תלולה עד כדי כך שהפכו לנחרצים באופן פומבי. בתקופה האחרונה, מצב היחסים בין הודו לאיטליה משקף את מצבה הפוליטי של סוניה מינו-גנדי, המנהיגה האיטלקית של הקונגרס הלאומי ההינדי, שהייתה גם המנהיגה בפועל של ממשלת UPA של מאנמוהאן סינג. היחסים ממשיכים להתערער על ידי חקירות על התנהגות לא הולמת בעסקאות הגנה באיטליה והתגוששות משפטית בעניינים של שיפוט בית המשפט לאחר הריגתם של שני דייגים הינדים על ידי חיל הים האיטלקי. הפעולות האיטלקיות לפוליטיזציה של הנושא עוררו את נחישותה של הודו לסרב להסדר מדיני ולחקור את המקרה של המרינס האיטלקי למסקנה משפטית.[207] איטליה דיווחה כי היא מתנגדת להודו באיחוד האירופי ובפורומים רב-צדדיים: החל מדיכוי מאמציה בהודו בבריסל על מנת להאט את קצב הצעתה של הודו להצטרף למשטר בקרת הטילים.[208][209][210][211][212] כ-150,000 תושבים בעלי מוצא הינדי חיים באיטליה, וכ-1,000 אזרחים איטלקים מתגוררים בהודו, בעיקר עובדים מטעם קבוצות התעשייה האיטלקית. נוסעים הינדים ממוצא סיקי, ניגשו לסריקה נוספת בעקבות הטורבן המסורתי שלהם. אנשי הביטחון האיטלקיים בשדות התעופה התעקשו כי הסיקים יסלקו את מלבושי הראש במקום לבצע הוראות מיוחדות לבדיקות ביטחוניות שיושמו ברוב מדינות המערב (בעיקר בארצות הברית, קנדה ובבריטניה) ביחס לנוסעים סיקים. גרמניה
  במהלך המלחמה הקרה קיימה הודו יחסים דיפלומטיים עם מערב גרמניה ומזרח גרמניה. מאז נפילת חומת ברלין, ואיחוד גרמניה, השתפרו היחסים. גרמניה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של הודו באירופה. בין השנים 2004 ו-2013 גדל הסחר ההינדי-גרמני בהיקף אך ירד בחשיבותו.[213] על פי נתוני משרד המסחר ההינדי של הודו: סך הסחר בין הודו לגרמניה היה 5.5 מיליארדי דולרים (3.8% מהסחר ההינדי, מדורג במקום השישי) ב-2004, ו-21.6 מיליארדי דולרים (2.6% מהסחר ההינדי, מדורג במקום התשיעי) ב-2013. הייצוא ההינדי לגרמניה עמד על 2.54 מיליארדי דולרים (3.99%, מדורג במקום השישי) ב-2004, ו-7.3 מיליארדי דולרים (2.41%, מדורג במקום העשירי) ב-2003. הייבוא ההינדי מגרמניה היה 2.92 מיליארדי דולרים (3.73%, מדורג במקום השישי) ב-2004, ו-14.33 מיליארדי דולרים (2.92%, מדורג במקום העשירי) ב-2013. קשרי הודו-גרמניה הם עסקאות. היחסים האסטרטגיים בין גרמניה להודו סובלים מרגש אנטי-אסייתי מתמשך,[214] אפליה ממוסדת נגד קבוצות מיעוט,[215][216][217][218] וכן תקריות של שנאת זרים נגד הינדים בגרמניה. התקפת ההמונים על ההינדים במוגלן בשנת 2007 ומחלוקת ההתמחות של אוניברסיטת לייפציג ב-2010 העיקו על היחסים המסחריים בין שתי המדינות. התחרות הנוקשה בין מוצרי התעשייה הזרים בשוק ההינדי כללה כלי מכונות, חלקי כלי רכב וציוד רפואי ממטלסטנד הגרמנית, המסתעפת לייבוא טכנולוגיה גבוהה המיוצרת על ידי חברות הממוקמות במדינות ASEAN ו-BRICS.[219][220][221][222] שערוריית פליטת הפולקסווגן משכה את זרקור ההתנהגות המושחתת בחדרי ישיבות גרמניים,[223][224][225] והעלה זיכרונות משערוריית השוחד של מספנות HDW סביב רכש הצוללות על ידי חיל הים ההינדי. היחסים האסטרטגיים בין הודו לגרמניה מוגבלים בחוסר ההשפעה של ההשפעה הגאופוליטית הגרמנית בענייני אסיה, לגרמניה אין טביעת רגל אסטרטגית באסיה. גרמניה, כמו הודו פועלת להשגת מושבים קבועים במועצת הביטחון של האו"ם. גרמניה מחזיקה בשגרירות הממוקמת בניו דלהי,[226] והודו מחזיקה בשגרירות הממוקמת בברלין.[227] דנמרקלדנמרק יש שגרירות בניו דלהי, ובהודו יש שגרירות הנמצאת בקופנהגן.[228][229] טרנגמבדי, עיר בדרום המחוז טאמיל נאדו הייתה מושבה דנית בהודו בין השנים 1620–1845. בדנית שם העיר אוית כ'טרנקבר' או 'טרנקוובר'. היא נמכרה, יחד עם שאר היישובים הדניים בהודו, ובראשם סרמפור (כיום במערב בנגל), לבריטניה בשנת 1845. איי ניקובר היו גם הן מושבות בשליטת דנמרק, עד שנמכרו לבריטים בשנת 1868, שהפכו אותם לחלק מקולוניות הודו הבריטית. לאחר קבלת העצמאות בשנת 1947, ביקר ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו בדנמרק ב-1957 על מנת ליצור את הבסיס ליחסים ידידותיים בין הודו לדנמרק, שסבלו מאז. היחסים הבילטראליים בין הודו לדנמרק הם לבביים וידידותיים, המבוססים על סינרגיות בתחומים פוליטיים, כלכליים, אקדמיים ומחקריים. בעבר אף התקיימו מספר ביקורים תקופתיים מדרג גבוה בין שתי המדינות.[230] אנדרס פוג ראסמוסן, ראש ממשלת דנמרק לשעבר, מלווה במשלחת עסקית גדולה, ערך ביקור ממלכתי בהודו מ-4 בפברואר עד ל-8 בפברואר 2008. הוא ביקר באינפוסיס, בביוקון ובמכון ההינדי לניהול בנגלור שבבנגלור ובאגרה. הוא השיק תוכנית פעולה בהודו, שקראה לחיזוק הדיאלוג המדיני, שיתוף הפעולה במסחר ובהשקעות, מחקר במדע וטכנולוגיה, אנרגיה, אקלים וסביבה, תרבות, חינוך, חילופי סטודנטים ומשיכת כוח אדם מיומן ומומחי IT לדנמרק לתקופות קצרות. שתי המדינות חתמו על הסכם להקמת ועדה משותפת לשיתוף פעולה בינ"ל. הממלכה המאוחדתלהודו יש נציבות עליונה בלונדון ושתי קונסוליות כלליות בברמינגהאם ובאדינבורו.[231] לבריטניה יש נציבות עליונה בניו דלהי וחמש נציבויות עליונות משניות במומבאי, צ'נאי, בנגלור, היידראבד ובקולקטה.[232] מאז 1947, היחסים של הודו עם בריטניה עוברים דרך היחסים הדו-צדדיים, כמו גם דרך המסגרת של חבר העמים הבריטי. על אף שגוש השטרלינג כבר לא קיים, להודו ובריטניה עדיין יש קישורים מתמשכים רבים, חלקם בשל מספר משמעותי של אנשים ממוצא הינדי החיים בבריטניה. אוכלוסיית דרום אסיה הגדולה בבריטניה גורמת לתקשורת מתמדת בין שתי המדינות. השפה האנגלית והקריקט הם ככל הנראה שני הייצואים הבריטיים הבולט ביותר, בעוד ייצוא האוכל ההינדי לבריטניה נחשב לפופולרי במיוחד.[233] האוכל האהוב והפופולרי ביותר בבריטניה מצוין לעיתים קרובות כמאכל מהמטבח ההינדי, אם כי אין מחקר רשמי המדווח על כך.[233] גם מבחינה כלכלית היחסים בין בריטניה להודו חזקים. הודו היא המשקיעה השנייה בגודלה בבריטניה אחרי ארצות הברית.[234][235] בריטניה היא גם אחת מן המשקיעות הגדולות ביותר בהודו.[236][237][238] יווןהיחסים הדיפלומטיים בין יוון להודו הוקמו במאי 1950. בניין שגרירות יוון בניו דלהי נחנך ב-6 בפברואר 2001.[239] מולדובהמולדובה והודו כוננו יחסים דיפלומטיים במרץ 1993.[240] מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית (אז מקדוניה) והודו כוננו יחסים דיפלומטיים ב-1996.[241] ספרדהיחסים הדיפלומטיים עם ספרד החלו ב-1956.[242] שגרירות ספרד הראשונה בהודו הוקמה בדלהי בשנת 1958. להודו ולספרד היו יחסים לבביים אחת עם השנייה, במיוחד לאחר הקמת הדמוקרטיה בספרד בשנת 1978. ספרד נתפסת כמוקד תיירותי מרכזי עבור ההינדים לאורך השנים. לא הייתה טיסה ישירה מהודו לספרד, עד לשנת 1986, כאשר אייבריין טרבלס החלה לטוס ישירות ממומבאי למדריד. עם זאת, טיסות ישירות אלו הופסקו בתוך 22 חודשים. בשנת 2006 נדון מחדש נושא זה של טיסה ישירה כדי לשפר את הקשר בין הודו וספרד. נשיאים רבים, ביניהם פרטיבה פטיל, ביקרו בספרד. משפחת המלוכה של ספרד מאז ותמיד אהבה את האופי הצנוע של הממשלה ההינדית ולכן ערכו בעבר מספר ביקורים בהודו. כמו כן, הסרט ההינדי "Zindagi Na Milegi Dobara" שודר בבכורה בספרד. משרד התיירות של ספרד משתמש בסרט זה על מנת לקדם את התיירות לספרד בהודו. צ'כיההיחסים בין צ'כיה להודו הוקמו בשנת 1921 על ידי קונסוליה בבומביי.[243] צ'כיה מחזיקה בשגרירות הממוקמת בניו דלהי.[244] הקונסוליות של צ'כיה בהודו נמצאים צ'נאי, מומבאי וקולקטה. להודו יש שגרירות הנמצאת בפראג, בירת צ'כיה.[245] צרפתצרפת והודו כוננו יחסים דיפלומטיים זמן קצר לאחר עצמאותה של הודו מבריטניה ב-1947. הרכוש ההינדי של צרפת הוחזר להודו לאחר חתימת הסכם בין שתי המדינות במאי 1956. ב-16 באוגוסט 1962 החליפו הודו וצרפת את מסמכי האשרור, שבמסגרתם ויתרה צרפת על השטחים ההינדיים שהיו לה. צרפת, רוסיה וישראל היו המדינות היחידות שלא גינו את החלטת הודו בנושא הגרעין ב-1998.[246] בשנת 2003, צרפת הפכה לספקית הגדולה ביותר של דלק גרעיני וטכנולוגיה להודו ונשארה שותפה צבאית וכלכלית גדולה עבורה. מועמדותה של הודו לחברות קבועה במועצת הביטחון של האו"ם זכתה לתמיכה רבה מאוד מנשיא צרפת לשעבר ניקולא סרקוזי. החלטת ממשלת הודו לרכוש צוללות צרפתיות בשווי של שלושה מיליארדי דולרים ו-43 מטוסים של איירבוס עבור אייר אינדיה בשווי 2.5 מיליארדי דולרים, הגבירו עוד יותר את שיתוף הפעולה האסטרטגי, הצבאי והכלכלי בין הודו לצרפת. החלטת צרפת לאסור על תלמידי בית הספר ללבוש שמלות ראש ורעלות הביאה לתוצאה בלתי מכוונת של פגיעה בילדים סיקים שסירבו להיכנס לבתי ספר ציבוריים. ממשלת הודו, בהסתמך על מסורות היסטוריות של הקהילה הסיקית, ביקשה משלטונות צרפת לבחון את המצב כדי לא לגרום לילדים הסיקים, תושבי צרפת לצאת ממעגל הלמידה. ניקולא סרקוזי ביקר בהודו בינואר 2008 והיה לאורח הראשי של מצעד יום הרפובליקה בניו דלהי. צרפת הייתה המדינה הראשונה שחתמה על הסכם לשיתוף פעולה באנרגיה גרעינית עם הודו; הדבר נעשה במהלך ביקורו של ראש הממשלה סינג. במהלך חגיגות יום הבסטיליה ב-14 ביולי 2009, צעדו כוחות של 400 חיילים הינדים לצד הכוחות הצרפתים, וראש ממשלת הודו, מאנמוהאן סינג, היה אורח הכבוד.[247] קריית הוותיקן והכס הקדושהיחסים הדו-צדדיים הפורמליים בין הודו לבין קריית הוותיקן הוקמו ב-12 ביוני 1948, ומשלחת אפוסטולית התקיימה בהודו משנת 1881. לכס הקדוש יש נונציאטור אפוסלוסטי בניו דלהי, בעוד שהודו אישרה את שגרירותה בברן, שווייץ, גם לכס הקדוש. שגריר הודו בברן הוסמך באופן מסורתי לכס הקדוש. את הקשרים בין הכנסייה הקתולית להודו ניתן לייחס חזרה אל השליח סנט תומאס, אשר, על פי המסורת, הגיע להודו בשנת 52 לספירה במאה ה-9, פטריארך הנסטוריאנים בפרס שלח בישופים להודו. בנוסף, ישנו תיעוד של בישוף הינדי מבקר ברומא בתחילת המאה ה-12. המשלחת הדיפלומטית הוקמה כמשלחת האפוסטולית לאיי הודו המזרחית ב-1881, שכללה את ציילון, והורחבה למלאקה ב-1889, אחר-כך לבורמה ב-1920, ובסופו של דבר כללה את גואה ב-1923. האפיפיור ערך שלושה ביקורים בהודו. האפיפיור הראשון לבקר בהודו היה האפיפיור פאולוס ה-6, שביקר במומבאי ב-1964 כדי להשתתף בקונגרס האוויקריסטי. האפיפיור יוחנן פאולוס השני ביקר בהודו בפברואר 1986 ובנובמבר 1999. מספר נכבדים הינדים קראו מפעם לפעם לאפיפיור בוותיקן. קבוצה זו כוללת את ראש הממשלה אינדירה גנדי בשנת 1981 וראש הממשלה י. גוג'ראל בספטמבר 1987. אטאל ביהארי וג'פיי, ראש הממשלה, קרא לאפיפיור ביוני 2000 במהלך ביקורו הרשמי באיטליה. סגן הנשיא בהאירון סינג שקהאוט ייצג את הארץ בהלווייתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני. מדינות אחרות
האיחוד האירופי הודו הייתה אחת המדינות הראשונות לפתח קשרים עם האיחוד האירופי. ההצהרה המדינית המשותפת של 1993 והסכם שיתוף הפעולה ב-1994 היו הסכמי היסוד לשותפות הדו-צדדית. בשנת 2004, הפכו הודו והאיחוד האירופי לשותפות אסטרטגיות. בשנת 2005 הוסכם על תוכנית פעולה משותפת שעודכנה בשנת 2008. ההצהרות המשותפות בין הודו לאיחוד האירופי פורסמו בשנים 2009 ו-2012 בעקבות ועידות הודו-האיחוד האירופי.[297] הודו והאיחוד האירופי יזמו משא ומתן על הסכם סחר והשקעות רחב היקף (BTIA) בשנת 2007. שבעה סבבי משא ומתן הושלמו מבלי להגיע להסכם סחר חופשי.[298] לדברי ממשלת הודו, רווחי הסחר בין הודו לבין האיחוד האירופי היה כ-57.25 מיליארדי דולרים בין אפריל לאוקטובר 2014 ועמד על 101.5 מיליארדי דולרים לתקופה הפיסקלית של 2014–2015.[299] האיחוד האירופי הוא גוש המסחר השני בגודלו בהודו, המהווה כ-20% מהסחר ההינדי (מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ היא גוש המסחר הגדול ביותר עם כמעט 160 מיליארדי דולרים בסך הכול).[300] הודו הייתה שותפת הסחר השמינית בגודלה באיחוד האירופי ב-2010. הסחר בין האיחוד האירופי להודו צמח מ-28.6 מיליארדי אירו בשנת 2003 ל-72.7 מיליארדי אירו בשנת 2013.[301] צרפת, גרמניה והממלכה המאוחדת מייצגות את החלק העיקרי של הסחר בין האיחוד האירופי והודו.[302] הסחר השנתי בשירותים המסחריים שילש עצמו מ-5.2 מיליארדי אירו ב-2002 ל-17.9 מיליארדי אירו ב-2010.[303] דנמרק, שוודיה, פינלנד והולנד הן מדינות אחרות הבולטות באיחוד האירופי, הסוחרות עם הודו.[304][305] המזרח התיכוןהמדינות הערביות של המפרץ הפרסיהודו והמדינות הערביות של המפרץ הפרסי נהנות מקשרים תרבותיים וכלכליים חזקים. הדבר בא לידי ביטוי בכך שיותר מ-50% מהנפט שנצרך על ידי הודו מגיע ממדינות המפרץ הפרסי.[306] והאוכלוסייה ההינדית מהווה את הקהילה החיצונית הגדולה ביותר בחצי האי ערב.[307] ההכנסה השנתית על ידי ההינדים המתגוררים בשטח הסתכמה ב-20 מיליארדי דולרים ב-2007.[308] הודו היא אחת השותפות המסחר הגדולות של המועצה, כאשר סחר החוץ בין הודו לדובאי לבדה בהיקף של 19 מיליארדי דולרים בשנת 2007.[309] מדינות המפרץ הפרסי לקחו תפקיד חשוב גם בהתייחסות לחששות הביטחוניים של הודו, כאשר ערב הסעודית וכווית הגדילו באופן קבוע את אספקת הנפט שלהן להודו כדי לענות על הביקוש הגובר של האנרגיה במדינה. בשנת 2005, כווית הגדילה את יצוא הנפט שלה להודו ב-10% והגדילה את הסחר בנפט נטו בין השתיים ל-4.5 מיליארדי דולרים.[310] בשנת 2008, החליטה קטר להשקיע 5 מיליארדי דולרים בסקטור האנרגיה של הודו.[311] בהודו יש הסדר אבטחה ימי עם עומאן וקטר.[312] בשנת 2008 נחתם הסכם הגנה בולט, במסגרתו התחייבה הודו לנכסיה הצבאיים כדי להגן על קטר מאיומים חיצוניים.[313] כמו כן, חלה התקדמות בצינור הגז העמוק היוצא מקטר, דרך עומאן, להודו. איראן הודו העצמאית ואיראן כוננו קשרים דיפלומטיים ב-15 במרץ 1950.[314] לאחר המהפכה האיראנית ב-1979, נסוגה איראן מ-CENTO וניתקה את עצמה ממדינות ידידותיות לארצות הברית, כולל פקיסטן, שפירושה באופן אוטומטי שיפור היחסים עם הרפובליקה של הודו. כיום, לשתי המדינות יש יחסי ידידות בתחומים רבים, ואף קשרי מסחר משמעותיים, בעיקר בייבוא נפט גולמי להודו ויצוא דיזל לאיראן. איראן התנגדה תכופות לניסיונותיה של פקיסטן לנסח החלטות אנטי-הינדיות בארגונים בין-לאומיים, כגון ארגון האו"ם. הודו בירכה על הכללתה של איראן כמדינה משקיפה בארגון האזורי של ה-SAARC. לאקנאו ממשיכה להיות מקום מרכזי של התרבות השיעית והפרסית בתת-היבשת. בשנות התשעים תמכו הודו ואיראן גם בברית הצפון באפגניסטן נגד משטר הטליבאן. הם ממשיכים לשתף פעולה בתמיכת ממשלת אנטי-טליבאן רחבה, בהנהגת חאמיד כרזאי ובגיבוי ארצות הברית. עם זאת, סוגיה מורכבת אחת ביחסים בין הודו לאיראן היא סוגיית תוכנית הגרעין של איראן. בסוגיה מורכבת זו, הודו מנסה ליצור איזון עדין. לדברי רג'ו לסקר, מומחה הינדי ליחסים בין-לאומיים, "עמדתה של הודו לגבי תוכנית הגרעין האיראנית היא עקבית, עקרונית ומאוזנת, ועושה מאמץ ליישב את השאיפה האיראנית לביטחון האנרגיה עם דאגות הקהילה הבין-לאומית בנוגע להתפשטות. לכן, בעוד הודו מכירה ותומכת בשאיפותיה של איראן להשיג את ביטחון האנרגיה ובמיוחד את שאיפתה לשימוש בביטחון אנרגיה גרעינית, הרי גם עמדתה העקרונית של הודו כי על איראן לעמוד בכל התחייבויותיה על פי המשפט הבין-לאומי, (NPT) ואמנות מסוגים אחרים עליהם היא חתומה".[315] בעקבות תקיפתו של דיפלומט ישראלי בהודו בפברואר 2012 טענה משטרת דלהי כי למשמרות המהפכה האסלאמית יש מעורבות כלשהי בפיגוע. החשד אושר לאחר מכן ביולי 2012, לאחר שדו"ח של משטרת דלהי מצא ראיות לכך שחברי משמרות המהפכה האיראנים היו מעורבים בפיגוע ב-13 בפברואר, בעיר הבירה.[316] בחרייןהודו היא בעלת ברית קרובה של בחריין. הממלכה, יחד עם שותפות ה-GCC שלה (על פי פקידים הינדים) בין התורמות הבולטות בהצעתה של הודו למושב קבע במועצת הביטחון של האו"ם,[317] והפקידים הבחריינים קראו להודו לקחת יותר תפקידים בעניינים בין-לאומיים. כך, למשל, מעל לחששות בנוגע לתוכנית הגרעין האיראנית יורש העצר הבחרייני קרא להודו למלא תפקיד פעיל בפתרון המשבר.[318] הקשרים בין הודו לבחריין חוזרים דורות אחורה, כאשר לדמויות הבולטות של בחריין יש קשרים הדוקים: המשורר והחוקן איברהים אל-עריידה גדל בבומביי, בעוד שהתאולוגים הבחריינים במאה ה-17, שייח' סאלח אל-קרזקאני ושייח' ג'אפר בין כמאל אלדין היו דמויות משפיעות בממלכת גולקונדה[319] ובהתפתחות המחשבה השיעית בתת-יבשת. פוליטיקאים בחריינים ביקשו לקדם קשרים ארוכי טווח אלה, עם יו"ר הפרלמנט ח'ליפה אל דאהרני ב-2007, בהובלת משלחת של חברי פרלמנט ומנהיגים עסקיים לפגוש את נשיא הודו, פרטיבה פטיל, מנהיג האופוזיציה, ל. ק. אדבני, ולקחת חלק בראיונות התקשורת.[320] מבחינה פוליטית, קל יותר לפוליטיקאים של בחריין לחפש הדרכה וייעוץ מהודו מאשר בארצות הברית או באלטרנטיבה מערבית אחרת. בהוספת כוח נוסף לקשרים, אישר שיח 'חאמד בן עיסא אל-ח'ליפה את הודו, שבה אושרו מזכ"לות ועסקאות דו-צדדיות בשווי 450 מיליוני דולרים.[321] הודו הביעה תמיכה בהצעתה של בחריין למושב לא קבוע במועצת הביטחון של האו"ם בשנים 2026–2027. הרשות הפלסטיניתלאחר שהודו השיגה את עצמאותה ב-1947, המדינה עברה לתמיכה בהגדרה עצמית פלסטינית בעקבות חלוקת הודו הבריטית. לאור החלוקה הדתית בין הודו לפקיסטן, הדחף להידוק הקשרים עם מדינות מוסלמיות ברחבי העולם הניע קשר נוסף לתמיכתה של הודו בעניין הפלסטיני. אף על פי שהתחילה ההידרדרות בסוף שנות ה-80 וה-90 עם ההכרה בישראל שהובילה לחילופים דיפלומטיים, התמיכה הסופית בעניינם של הפלסטינים עדיין הייתה דאגה. מעבר להכרה בקשרי ההגדרה העצמית של הפלסטינים, הקשרים היו תלויים במידה רבה בתחומים חברתיים-תרבותיים, ואילו היחסים הכלכליים לא היו קרים ולא חמים. הודו הכירה במדינה פלסטינית בעקבות הצהרתה ב-18 בנובמבר 1988,[322] אף על פי שהיחסים הוקמו לראשונה ב-1974.[323] נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, ביקר בהודו בחודש ספטמבר 2012, במהלכו התחייבה הודו להעניק סיוע בסך עשרה מיליוני דולרים. פקידים הינדיים אמרו כי זו הייתה התרומה השלישית, והוסיפו כי ניו דלהי מחויבת לסייע לפרויקטים אחרים לפיתוח. הודו גם התחייבה לתמוך בהצעתה של ישראל לשיתוף מלא ושווה באו"ם. טורקיהבשל מספר מחלוקות, כמו היחסים ההדוקים של טורקיה עם פקיסטן, היחסים בין שתי המדינות היו לעיתים קרובות מעורערים בזמנים מסוימים, אך טובים יותר מאשר אחרים. היחסים בין הודו לטורקיה משתנים מחוסר הביטחון לשיתוף פעולה כאשר שני העמים פועלים יחד למאבק בטרור במרכז ובדרום אסיה ובמזרח התיכון. הודו וטורקיה קשורות גם הן להיסטוריה, שכן הן מכירות זו את זו מאז ימי האימפריה העות'מאנית, כאשר הודו נמנתה במספר המדינות ששלחו סיוע לטורקיה בעקבות מלחמת העצמאות שלה. חברת הנדל"ן ההינדית GMR, השקיעה פועלת לקראת המודרניזציה של נמל התעופה הבין-לאומי איסטנבול סביהה גקצ'ן. ישראל
 הקמתה של ישראל בסוף מלחמת העולם השנייה הייתה סוגיה מורכבת. על-פי ניסיונה האישי במהלך החלוקה, כאשר 14 מיליון בני אדם נעקרו,[324][325] וכ-200,000 עד 500,000 בני אדם נהרגו במחוז פנג'אב,[326] הודו המליצה על מדינה אחת, וכך גם איראן ויוגוסלביה. המדינה יכלה להקצות פרובינציות של רוב ערבי-יהודי במטרה למנוע חלוקה של פלסטין ההיסטורית ולמנוע סכסוכים נרחבים.[327] אך החלטת האו"ם האחרונה המליצה על חלוקת ארץ-ישראל המנדטורית למדינות ערביות ויהינדיות, המבוססת על רוב דתי ומוצא אתני. הודו התנגדה לכך בהצבעה הסופית, שכן היא לא הסכימה עם תפיסת החלוקה על בסיס הדת.[328] בשל האיום הביטחוני של פקיסטן ותוכנית הגרעין שלה בשנות השמונים, ישראל והודו פתחו ביחסים חשאיים ששיתפו פעולה בין גורמי המודיעין שלהם. ישראל השתתפה בחששותיה של הודו מפני הסכנה ההולכת וגוברת של פקיסטן ופריצת הגרעין לאיראן ולמדינות ערביות אחרות.[329] לאחר תום המלחמה הקרה החלו היחסים הרשמיים עם ישראל להשתפר משמעותית.[57][330] מאז כינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל ב-1992 שיפרה הודו את יחסיה עם המדינה היהודית. הודו נחשבת לבעלת בריתה החזקה ביותר של ישראל באסיה, וישראל היא ספקית הנשק השנייה בגודלה בהודו. מאז שהודו השיגה את עצמאותה ב-1947, היא תמכה בהגדרה עצמית של הפלסטינים. הודו הכירה במדינה פלסטינית בעקבות הכרזת פלסטין ב-18 בנובמבר 1988[322] והיחסים בין הודו לפלסטינים הוקמו לראשונה ב-1974.[323] דבר זה לא השפיע על היחסים המשופרים של הודו עם ישראל. הודו אירחה את ראש ממשלת ישראל בביקור ב-2003,[331] וישראל נהגה לכבד את נכבדי הודו כמו שר האוצר, ג'אסוונט סינג, בביקורים דיפלומטיים. הודו וישראל משתפות פעולה במאמצים מדעיים וטכנולוגיים. שר המדע והטכנולוגיה בישראל הביע עניין בשיתוף פעולה עם הארגון לחקר החלל ההינדי (ISRO) בנוגע לשימוש בלוויינים לניהול קרקעות ומשאבים אחרים. ישראל גם הביעה עניין בהשתתפות במשימת צ'נדראיאן של אי.אס.או, בהשתתפות שליחות בלתי מאוישת לירח. ב-21 בינואר 2008 השיקה הודו בהצלחה לוויין ריגול ישראלי למסלול החל מתחנת החלל סריחריקוטה בדרום הודו.[332] ישראל והודו חולקות מודיעין על ארגוני הטרור. הן פיתחו קשרים ביטחוניים וביטחוניים הדוקים מאז כינון היחסים הדיפלומטיים ב-1992. הודו רכשה ציוד ישראלי בשווי של למעלה מחמישה מיליארדי דולרים מאז שנת 2002. בנוסף, ישראל מאמנת יחידות צבאיות הינדיות, וב-2008 דנה בהסדר למתן הדרכה של מפקדות הינדיות בטקטיקות של לוחמה בטרור ובלוחמה עירונית.[333] בדצמבר 2008 חתמו ישראל והודו על מזכר להקמת כנס משפטי בין הודו לישראל על מנת להקל על דיונים והחלפות בין שופטים למשפטנים של שתי המדינות.[334] בעקבות הפלישה הישראלית ללבנון ב-2006, הודו הצהירה כי השימוש הישראלי בכוח הוא "בלתי פרופורציונלי ומוגזם".[335] בעקבות אירועי מתקפת הטרור במומבאי בשנת 2008, ממשלת מהאראשטרה החליטה על הקמת גוף חדש שמתמחה בלוחמה בטרור. היחידה, אשר נקראת פורס ואן הוכשרה תחת העזרה והפיקוח של כוחות מיוחדים ישראליים מדריכי לוט"ר של מג"ב.[336] ירדן
ירדן והודו מקיימות יחסים חמים עוד מהקמת שתי המדינות בשנת 1947 לאחר עזיבתם של הבריטים את האזור. המדינות נהנות מתיירות הדדית כששתי המדינות מכילות אטראקציות תיירותיות רבות. המלכה ראניה הביעה את דעותיה ביחס ליחסים הדו-צדדיים בין המדינות בריאיון שנערך במרץ 2006 עם רשת הטלוויזיה "India Today". ראניה תיארה את הודו כ"כוכבת העולה של אסיה" ו"בת הזוג הטבעית" של ירדן. על תפקידה של הודו במזרח התיכון היא הצהירה כי האזור "משתוקק לגרום להודו למלא תפקיד גדול יותר", והוסיפה, "להודו יש תפקיד חשוב מכיוון שתמיד היה לה קשר הדוק עם ירדן"[337] ירדן הייתה מהתומכות הנלהבות בנתינת מושב שאינו קבוע להודו במועצת הביטחון של האו"ם, והודו תמכה במועמדות של ירדן למושב קבוע בשנים 2014 – 2016.[338] לבנוןהודו ולבנון נהנות מיחסים ידידותיים וחיוביים המבוססים על ערכים רבות כגון מערכת פוליטית המבוססת על דמוקרטיה פרלמנטרית, אי-יישור, זכויות אדם, מחויבות לסדר עולמי צודק, שלום אזורי וגלובלי, כלכלת שוק ליברלית ורוח יזמית תוססת. הודו בעלת כוח שמירה על השלום, כחלק מכוחות האו"ם בלבנון (יוניפי"ל). בגדוד חי"ר אחד פרוסים בלבנון וכ-900 אנשי צוות מוצבים בחלקה המזרחי של דרום לבנון.[339] הודו ולבנון נהנות מיחסים טובים מאוד עוד מאז שנות החמישים של המאה ה-20. מצריםיחסי מצרים–הודו המודרניים חוזרים למגעים בין סעד זגלול לבין מוהנדס גנדי על המטרות המשותפות של תנועות העצמאות שלהם.[340] בשנת 1955, מצרים תחת גמאל עבד אל נאצר והודו תחת ג'וואהרלל נהרו הפכו למייסדי התנועה הבלתי מזדהה. במהלך מלחמת 1956, עמד נהרו על תמיכתו במצרים עד כדי איום לסגת ממדינות חבר העמים. ב-1967, בעקבות הסכסוך הישראלי-ערבי, תמכה הודו במצרים ובערבים. ב-1977 תיארה ניו דלהי את ביקורו של הנשיא אנואר אל-סאדאת בירושלים כצעד "אמיץ" וראתה בהסכם השלום בין מצרים לישראל צעד ראשון בדרך להסדר צודק של בעיית המזרח התיכון. יצוא מצרי עיקרי להודו כולל כותנה גולמית, דשנים גולמיים ומיוצרים, נפט ומוצרי נפט, כימיקלים אורגניים ולא אורגניים, מוצרי עור ומוצרי ברזל. היבוא העיקריים למצרים מהודו הם חוטי כותנה, שומשום, קפה, עשבי תיבול, טבק, עדשים, מוצרים פרמצבטיים וציוד הובלה. משרד הנפט המצרי נמצא כעת במשא ומתן על הקמת מפעל דשנים המופעל בגז טבעי עם חברה הינדית אחרת. בשנת 2008 היה היקף ההשקעות המצריות בהודו כ-750 מיליוני דולרים, לפי דברי שגריר מצרים.[341] אחרי האביב הערבי של 2011, עם הדחתו של חוסני מובארכ, ביקשה מצרים את עזרתה של הודו לנהל בחירות ארציות. סוריההיחסים הדו-צדדיים בין הודו לסוריה הם היסטוריים, כאשר לשתיים יש קשרים תרבותיים עתיקים. שתי המדינות היו על דרך המשי שדרכו חילופי התרבות התרחש במשך מאות שנים. הנצרות הסורית, שמקורה בסוריה העתיקה, התפשטה אל המזרח ויצרה את הקהילות הנוצריות הראשונות בהודו העתיקה. עומאן
יחסי הודו-עומאן הם יחסי החוץ בין הודו לבין עומאן. הודו מזיקה שגרירות במוסקט, עומאן. הקונסוליה ההינדית נפתחה במוסקט בפברואר 1955 וכעבור חמש שנים היא שודרגה לקונסוליה הכללית והתפתחה מאוחר יותר לשגרירות מלאה ב-1971. השגריר הראשון של הודו הגיע למוסקט בשנת 1973. עומאן הקימה שגרירות בניו דלהי ב-1976 וקונסוליה כללית במומבאי ב-1976. הסחר בין הודו ועומאן בעל היסטוריה של כמה אלפי שנים. חפירות ארכאולוגיות בעומאן גילו עדויות המוכיחות סחר הינדי-עומאני בתקופה הקלאסית, המתוארך במאה השלישית לספירה בקירוב.[342] עיראקעיראק הייתה אחת מהמדינות הבודדות במזרח התיכון, שהודו הקימה איתן יחסים דיפלומטיים ברמת השגרירות מיד אחרי עצמאותה ב-1947.[343] שתי המדינות חתמו על "הסכם השלום והחברות הנצחית" ב-1952 והסכם של שיתוף פעולה בענייני התרבות ב-1954.[343] הודו הייתה בין הראשונים שהכירו את הממשלה בראשות מפלגת הבעת', אך עיראק נשארה נייטרלית במהלך מלחמת הודו-פקיסטן ב-1965. עם זאת, עיראק הייתה לצד מדינות אחרות במפרץ הפרסי בתמיכה בפקיסטן נגד הודו במהלך מלחמת הודו-פקיסטן 1971, אשר גרמה להקמתה של בנגלדש.[343] מלחמת איראן–עיראק, בת שמונה השנים, גרמה לירידה חדה במסחר ובסחר בין שתי המדינות.[343] במהלך מלחמת המפרץ הפרסי ב-1991, נותרה הודו נייטרלית אך אפשרה תדלוק למטוסים אמריקניים.[343] היא התנגדה לסנקציות של האו"ם על עיראק, אך תקופת המלחמה והבידוד בעיראק הפחיתו עוד יותר את הקשרים המסחריים והדיפלומטיים של הודו איתה.[343] משנת 1999 ואילך, עיראק והודו החלו לפעול לקראת מערכת יחסים חזקה יותר. עיראק תמכה בזכותה של הודו לערוך ניסויים גרעיניים בעקבות ניסויי חמשת הנשק הגרעיני שלה ב-11 וב-13 במאי 1998.[343] בשנת 2000 ביקר בהודו סגן נשיא עיראק טהא יאסין רמדאן, וב-6 באוגוסט 2002 העביר הנשיא סדאם חוסיין את "תמיכתו הבלתי מעורערת" להודו בנוגע לסכסוך קשמיר עם פקיסטן.[343][344] הודו ועיראק הקימו ועדות שרים משותפות ומשלחות סחר לקידום שיתוף פעולה דו-צדדי נרחב.[345][346] על אף שהתערערו במהלך הפלישה לעיראק 2003, היחסים הדיפלומטיים והמסחריים בין הודו לבין הממשלה הדמוקרטית החדשה של עיראק מאז נחשבים לנורמטיביים.[346] ערב הסעודיתהיחסים הדו-צדדיים בין הודו לסעודיה התחזקו במידה ניכרת הודות לשיתוף פעולה בעניינים אזוריים ובמסחר. ערב הסעודית היא אחת מן הספקיות הגדולות ביותר של נפט להודו, שהיא אחת משבע שותפות הסחר המובילות והמשקיעה החמישית בסעודיה.[347] הודו הייתה אחת המדינות הראשונות שקיימו קשרים עם המדינה הסעודית השלישית.[348] היחסים האסטרטגיים של הודו עם ערב הסעודית הושפעו מהקשרים הדוקים עם פקיסטן.[349] סעודיה תמכה בעמדתה של פקיסטן על הסכסוך בקשמיר ובמהלך מלחמת הודו-פקיסטן ב-1971 על חשבון יחסיה עם הודו. גם היחסים ההדוקים של ברית-המועצות עם הודו שימשו מקור לחששות.[349] במהלך מלחמת המפרץ הפרסי (1990–1991), הודו שמרה באופן רשמי על נייטרליות. גם הצבא הסעודי וקשריו האסטרטגיים עם פקיסטן היוו מקור ללחץ מתמשך.[349] מאז שנות התשעים, שתי המדינות נקטו צעדים לשיפור הקשרים. סעודיה תמכה בהענקת מעמד של משקיף להודו בארגון שיתוף הפעולה האסלאמי (OIC) והרחיבה את שיתוף הפעולה שלה עם הודו כדי להילחם בטרור.[350] בינואר 2006, המלך עבדאללה של ערב הסעודית ערך ביקור מיוחד בהודו, והפך את המלך הסעודי הראשון ב-51 שנים לעשות זאת.[349] מלך סעודיה וראש ממשלת הודו לשעבר, מאנמוהאן סינג, חתמו על הסכם ליצירת שותפות אסטרטגית שכונתה "הצהרת דלהי".[351] ההסכם קבע "אספקה יציבה, יציבה וגוברת של נפט גולמי להודו באמצעות חוזים ארוכי טווח".[352] שתי המדינות גם הסכימו על מיזמים משותפים ועל פיתוח של נפט וגז טבעי במגזר הציבורי והפרטי.[352] ההצהרה המשותפת בין הודו לסעודיה שבהודו, ניו דלהי, תיארה את ביקורו של המלך כ"מבשר על עידן חדש ביחסים בין הודו לסעודיה".[350] רוסיה ומרכז אסיה פירוק ברית המועצות והופעתה של חבר המדינות העצמאיות (CIS) היו השלכות חמורות על מדיניות החוץ ההינדית. הסחר המהותי עם ברית-המועצות לשעבר צנח לאחר התמוטטות הסובייטים ועדיין לא התאושש. יחסי אספקה צבאיים ארוכים הופרעו באופן דומה בשל שאלות על מימון, אם כי רוסיה ממשיכה להיות הספקית הגדולה ביותר של הודו של מערכות צבאיות וחלקי חילוף. הקשר עם ברית המועצות נבדק במהלך מלחמת 1971 עם פקיסטן, אשר הובילה לשחרורה הבא של בנגלדש. זמן קצר לאחר ניצחון הכוחות המזוינים ההינדיים, אחד הנציגים הזרים לביקור בהודו היה האדמירל סרגיי גורשקוב, מפקד הצי הסובייטי. במהלך ביקורו במומבאי הוא עלה על סיפון האינס. בשיחה עם סגן האדמירל סווארג' פראקאש, שאל גורשקוב את סגן האדמירל, "האם היית מודאג לגבי מאבק נגד המוביל האמריקאי?" הוא ענה לעצמו: "ובכן, לא הייתה לך שום סיבה להיות מודאג, שכן הייתה לי צוללת גרעינית סובייטית שעקבה אחרי כוח המשימה האמריקני עד לאוקיינוס ההודי".[353] אוזבקיסטןלהודו שגרירות בטשקנט, ולאוזבקיסטן שגרירות בניו דלהי. לאוזבקיסטן הייתה השפעה רבה על התרבות ההינדית, בעיקר בשל האימפריה המוגולית שנוסדה על ידי הבאבור של פרגנה (כיום באוזבקיסטן), שהקים אותה תחילה באפגניסטן ולאחר מכן בהודו. רוסיה קשריה של הודו עם הפדרציה הרוסית נבחנים בזמן ומבוססים על המשכיות, אמון והבנה הדדית. יש הסכמה לאומית בשתי המדינות על הצורך לשמר ולחזק את היחסים בין הודו לרוסיה ולחזק את השותפות האסטרטגית בין שתי המדינות. הצהרה על שותפות אסטרטגית נחתמה בין נשיא רוסיה הנוכחי ולדימיר פוטין לבין ראש ממשלת הודו לשעבר אטאל ביהארי וג'פיי באוקטובר 2000.  רוסיה והודו החליטו לא לחדש את הסכם השלום והברית בין השתיים ב-1971, והן ביקשו לעקוב אחר מה שתיהן מתארות כמערכת יחסים פרגמטית ופחות אידאולוגית. ביקורו של נשיא רוסיה בוריס ילצין בהודו בינואר 1993 סייע לבסס את מערכת היחסים החדשה. הקשרים הודקו אף יותר עם ביקורו של הנשיא ולדימיר פוטין ב-2004. קצב הביקורים מדרג גבוה גדל מאז. רוסיה פועלת לפיתוח של תחנת הכוח הגרעינית קודנקולם, אשר תהיה מסוגלת לייצר 1000 MW של חשמל. גזפרום, פועלת לפיתוח נפט וגז טבעי במפרץ בנגל. הודו ורוסיה שיתפו פעולה באופן נרחב אף בתחום טכנולוגיית החלל. תחומים אחרים בהם מתנהל שיתוף פעולה כוללים תוכנה, איור ודה ועוד. הודו ורוסיה קבעו מטרה להגדיל את הסחר ביניהן לעשרה מיליארדי דולרים. שיתוף הפעולה בין יצרני הלבוש של שתי המדינות ממשיך להתחזק. הודו ורוסיה חתמו על הסכם על מאמצים משותפים להגדלת השקעות וסחורות בתעשיית הטקסטיל בשתי המדינות. בחתימה על המסמך כללו נציגים של האיחוד הרוסי, יזמי טקסטיל, מועצת התעשייה הקלה, וייצוא ההלבשה של הודו (AEPC). הסכם שיתוף הפעולה מספק, בין היתר, חילופי טכנולוגיה וידע בתחום ייצור הטקסטיל. לשם כך, הוקמה ועדה מיוחדת לענייני טקסטיל. טכניקות נגד טרור נחלקות גם הן בין רוסיה להודו. בשנת 2007 הנשיא ולדימיר פוטין היה אורח הכבוד בחגיגת יום הרפובליקה ב-26 בינואר 2007. שנת 2008 הוכרזה על ידי שתי המדינות כשנת הידידות בין רוסיה להודו. גם סרטי הבוליווד מצטיירים כפופולריים ברוסיה. חברת הנפט הציבורית ההודית ONGC רכשה את חברת האנרגיה רוסית בשנת 2008. בחודש דצמבר 2008, במהלך ביקורו של הנשיא דמיטרי מדבדב לניו דלהי, חתמו השתיים על הסכם שיתוף פעולה עם אנרגיה גרעינית. במרץ 2010 חתם ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין על 19 חוזים נוספים עם הודו שכללו אנרגיה גרעינית אזרחית, שטח ושיתוף פעולה צבאי והמכירה הסופית של מטוסי קרב מסוג MiG-29K. במהלך המשבר בחצי האי קרים 2014, הודו סירבה לתמוך בסנקציות האמריקאיות נגד רוסיה ואחד היועצים לביטחון לאומי של הודו דיווח כי "יש אינטרסים לגיטימיים של רוסיה ואינטרסים אחרים ואנו מקווים שיידונו ויפתרו".[354] הודו ורוסיה ביצעו עד כה שלושה סיבובים של תרגילי "INDRA". התרגיל הראשון בוצע בשנת 2005 בראג'סטאן, ואחריו בפרשקוב שברוסיה. התרגיל השלישי נערך בצ'אובטיה שבגבעות קומאון באוקטובר 2010.[355][356] טג'יקיסטןהיחסים הדיפלומטיים בין הודו ובין טג'יקיסטן נרקמו בעקבות ההכרזה על עצמאותהּ של טג'יקיסטן, לאחר פירוקהּ של ברית המועצות בשנת 1991, שהייתה אז ביחסים ידידותיים עם הודו. טג'יקיסטן היא בעלת מיקום גאוגרפי ואסטרטגי חשוב במרכז אסיה, והיא גובלת באפגניסטן ובסין. כמו כן, היא סמוכה לפקיסטן, כאשר אזור יבשתי קטן בלבד מפריד בין שתי המדינות, בו שוכנת אוכלוסייה אפגנית. תפקידהּ של הודו בלחימה בטליבאן, באל-קאעידה וביריבותהּ האסטרטגית עם סין ופקיסטן, הפכו את קשריה עם טג'יקיסטן חשובים למדיניותה האסטרטגית והביטחונית. למרות מאמציהן המשותפים, היקף הסחר בין שתי המדינות היה נמוך יחסית, ועמד על 12.09 מיליוני דולרים ב-2005; היקף היצוא של הודו לטג'יקיסטן הוערך ב-6.2 מיליוני דולרים, והיקף היבוא מטג'יקיסטן עמד על 5.89 מיליוני דולרים. הנוכחות הצבאית של הודו בטג'יקיסטן, כמו גם מבצעיה הצבאיים בה, היו משמעותיים; בין היתר הביעה הודו תמיכה בברית הצפון-אפגנית האנטי-טליבאנית (ANA). הודו החלה לשפץ את בסיס חיל האוויר "פרקהור", כמו גם את צי מטוסיה הצבאיים שם. בסיס זה החל לפעול באופן מלא ב-2006, כאשר 12 מטוסי מיג ו-29 מטוסי מאמן הוצבו שם. טורקמניסטןהיקף הסחר בין טורקמניסטן ובין הודו מתואר כדל, והוא עומד על 42 מיליוני דולרים, על פי נתוני משרד החוץ של הודו.[357]
מונגוליההיחסים בין הודו ומונגוליה עודם בתהליך התהוות. שיתוף הפעולה בין שתי המדינות מוגבל לביקורים דיפלומטיים, מתן הלוואות רכות, סיוע כספי ושיתופי פעולה בתחום ה-IT. מונגוליה הייתה המדינה הראשונה מחוץ למדינות הגוש הפוסט סובייטי, עמה החלה הודו לכונן יחסים דיפלומטיים, בדצמבר 1955. מאז, נחתמו בין שתי המדינות מספר הסכמי ידידות הדדית ושיתוף פעולה, בשנים: 1973, 1994, 2001 ו-2004. קזחסטןהודו פועלת לפיתוח ולביסוס קשרים איתנים עם מדינות עשירות משאבים במרכז אסיה. תאגידי הנפט והגז הטבעי ההינדיים קיבלו מענקים לצורך מחקר גאולוגי בקזחסטן, באשר לחיפוש ומציאת שדות נפט טבעיים. בין שתי המדינות קיימים פרויקטים מחקריים, במסגרתם מועבר ידע הדדי, בתחומי הפטרוכימיה, טכנולוגיית המידע וטכנולוגיית החלל. שתי המדינות אף יזמו והוציאו לפועל מספר פרויקטים משותפים, בתחומי הבנייה, חיפוש ומציאת מינרלים טבעיים ומטלורגיה. הודו חתמה על ארבעה חוזים, ביניהם הסכם הסגרה, בנוכחות הנשיאה פרטיבה פטיל, ועמיתה הקזחי נורסולטן נזרבייב. באחד מהסכמים אלו הוסכם, כי קזחסטן תספק אורניום ומוצרים נלווים להודו, תחת מזכר הבנות בין תאגיד הכוח הגרעיני של הודו ובין KazatomProm. מזכר הבנות זה אף עשוי לפתוח בעתיד צוהר למחקרים משותפים של שתי המדינות, בנוגע לחיפוש ומציאת אורניום בקזחסטן. קירגיזסטןמבחינה היסטורית, להודו יש קשרים הדוקים עם מרכז אסיה, במיוחד עם מדינות שהיו חלק מדרך המשי, כולל קירגיזסטן. אפריקה נכון לשנת 2011, הסחר הכולל של הודו עם אפריקה הוא מעל 46 מיליארדי דולרים וסך ההשקעה מעל 11 מיליארדי דולרים.[360] להודו יש יחסים טובים עם רוב מדינות אפריקה שמדרום לסהרה במשך רוב ההיסטוריה שלה. בביקורו של ראש הממשלה במאוריציוס ב-1997, הבטיחו שתי המדינות עסקה להסכם אשראי חדש בסך 105 מיליון רופי (כשלושה מיליוני דולרים) למימון הייבוא על ידי מאוריציוס של מוצרי הון, שירותי ייעוץ וצרכנים מהודו. ממשלת הודו הבטיחה הסכם אורז ורפואה עם סיישל. הודו המשיכה לבנות על היחסים ההיסטוריים ההדוקים שלה עם אתיופיה, קניה, אוגנדה וטנזניה. ביקורים של שרים מאתיופיה סיפקו הזדמנויות לחיזוק שיתוף הפעולה הדו צדדי בין שתי המדינות בתחומי החינוך והכשרה טכנית, ניהול משאבי מים ופיתוח תעשיות קטנות. הדבר אפשר להודו לקבל הטבות ממדינות שנשכחו בדרך כלל על ידי מדינות מערביות אחרות. נשיא דרום אפריקה, תאבו מבקי, קרא ליחסים אסטרטגיים בין הודו לדרום אפריקה כדי למנוע הכבדה של מדינות מערביות בנושא. הודו המשיכה לבנות על יחסי ידידות קרובים עם אנגולה, בוטסואנה, לסוטו, מלאווי, מוזמביק, נמיביה, סווזילנד, זמביה וזימבבואה.[361] אוגנדה
הודו ואוגנדה ייסדו יחסים דיפלומטיים ב-1965, וכל אחת מהן מחזיקה בנציבות עליונה בבירתה של האחרת. הנציבות העליונה ההינדית בקמפלה זכתה בהסמכה מקבילה לבורונדי ולרואנדה. אוגנדה מארחת קהילה הינדית גדולה, והשתיים מכסות מגוון רחב של מגזרים, כולל שיתוף פעולה פוליטי, כלכלי, מסחרי, תרבותי ומדעי.[362] היחסים בין הודו ואוגנדה החלו עם הגעתם של למעלה מ-30,000 הינדים לאוגנדה במאה ה-19, במטרה לבנות את קו הרכבת של מומבסה-קמפלה. ראש ממשלת הודו, ג'ווהרלל נהרו, תמך בפעילי תנועות אשר חתרו לעצמאות אוגנדה, ואשר קיבלו את השראתם מהצלחת תנועת העצמאות ההינדית. [363][364] היחסים בין הודו לאוגנדה היו טובים כבר מאז עצמאותה של אוגנדה, בתקופת שלטונו של אידי אמין. ב-1972 גירש אמין מעל 55,000 תושבים ממוצא הינדי ו-5,000 הינדים, אשר היוו במידה רבה את עמוד השדרה המסחרי והכלכלי של המדינה, בתואנה כי ניצלו לרעה את ילידי אוגנדה.[364][365] מאז אמצע שנות השמונים, עם עלייתו של הנשיא יוארי מוסאווני לשלטון, השתפרו בהתמדה היחסים בין שתי המדינות. כיום, חיים או עובדים באוגנדה כ-20,000 אזרחים הינדים. מתחים אתניים בין אלו ובין האוכלוסייה המקומית מהווים סוגיה חוזרת ונשנית ביחסים הדו-צדדיים, בהתחשב בתפקידם של התושבים ההינדים בכלכלה האוגנדית.[366][367] אתיופיהלהודו ולאתיופיה יש קשרים דו-צדדיים חמים, המבוססים על שיתוף פעולה ותמיכה הדדית. הודו הייתה שותפה במאמצי הפיתוח של אתיופיה, והכשרת צוותים אתיופיים בהנחייתם של מתכנתי היי-טק מטעמה. פסגת פורום הודו-אפריקה השנייה התקיימה באדיס אבבה בשנת 2011. הודו היא מקור ההשקעות הזרות והישירות השני בגודלו באתיופיה. גאנההיחסים בין גאנה להודו בדרך כלל קרובים ולבביים, ומעורבים עם קשרים כלכליים ותרבותיים. הסחר בין הודו וגאנה הסתכם ב-818 מיליוני דולרים בשנים 11–2010, והוא צפוי היה להיות שווה מיליארדי דולרים ב-2013.[368] גאנה מייבאת לעיתים קרובות מכוניות ואוטובוסים מהודו, וכן חברות כמו טאטא מוטורס ואשוק ליילנד.[369][370] הייצוא מגאנה להודו כולל בעיקר זהב, קקאו ועץ בעוד שהייצוא ההינדי לגאנה מהווים תרופות, מכונות חקלאיות, ציוד חשמלי, פלסטיק, פלדה ומלט.[371] ממשלת הודו הרחיבה 228 מיליוני דולרים בקווי אשראי לגאנה, אשר שימשו לפרויקטים בסקטורים כגון עיבוד דגים, ניהול הפסולת, חשמלאות כפרית והרחבת מסילות הרכבת של גאנה.[372] הודו היא בין המשקיעות הזרות הגדולות במשק של גאנה. בסוף 2011, ההשקעות ההינדיות בגאנה הסתכמו ב-550 מיליוני דולרים, שכיסו כ-548 פרויקטים.[372] ההשקעות ההינדיות הן בעיקר בתחום החקלאות והייצור של גאנה, בעוד חברות מגאנה מייצרות תרופות בשיתוף עם חברות הינדיות. גם במגזר ה-IT בגאנה יש נוכחות הינדית משמעותית. ישנו גם הסכם הגנה בין שתי המדינות.[373] החברה ההינדית "Rashtriya Chemicals and Fertilisers" נמצאת בתהליך של הקמת מפעל דשן בגאנה בניאנקרום במחוז שאמא שבאזור המערבי של גאנה. הפרויקט כרוך בהשקעה של 1.3 מיליארדי דולרים, והמפעל יהיה בעל יכולת ייצור שנתית של 1.1 מיליוני טונות של דשן, אשר רובו יוצא להודו.[374][375] ישנן גם תוכניות לפתח מפעל לעיבוד סוכר הכרוך בהשקעה של 36 מיליוני דולרים.[376] בנק בארודה, בארטי איירטל, טאטא מוטורס, וטכ-מאהינדרה הן מבין החברות ההינדיות הגדולות בגאנה.[377] ישנם כ-7,000 עד 8,000 הינדים ואנשים ממוצא הינדי המתגוררים בגאנה כיום, כאשר כמה מהם כבר שם למעלה מ-70 שנה.[371] גאנה מצטיירת כבית לגידול האוכלוסייה הינדית הילידים. כיום מונה המדינה 3,000 משפחות הינדיות. ההינדואיזם הגיע לראשונה לגאנה רק בסוף שנות ה-40 עם הסוחרים הסינדהים שהיגרו לשם בעקבות החלוקה של הודו. הכמות גדלה בגאנה ובטוגו שכנתה מאז אמצע 1970, כאשר המנזר ההינדי-האפריקני הוקם באקרה.[378][379] גבוןגבון מחזיקה שגרירות בניו דלהי. שגרירות הודו ממוקמת בקינשאסה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, המוכרת גם לגבון.[380] דרום אפריקה
 יחסי הודו ודרום אפריקה תמיד היו יחסים חזקים על אף שהודו ביטלה את היחסים הדיפלומטיים במחאה על משטר האפרטהייד באמצע המאה ה-20. ההיסטוריה של השלטון הבריטי מחברת את שתי הקרקעות. ישנה קבוצה גדולה של דרום אפריקאים הינדים. מהטמה גנדי שהה שנים רבות בדרום אפריקה, שבמהלכן הוא נלחם למען זכויותיהם של ההינדים האתניים. נלסון מנדלה קיבל השראה מגנדי, והוא אף זכה בפרס גנדי לשלום. לאחר עצמאותה של הודו, זו גינתה בחריפות את האפרטהייד, וסירבה ליחסים הדיפלומטיים, ואילו האפרטהייד התנהל כמדיניות ממשלתית בדרום אפריקה. לשתי המדינות יש כיום יחסים כלכליים, פוליטיים, וספורטיביים קרובים. הסחר בין שתי המדינות גדל מ-3 מיליוני דולרים בשנים 1992–1993 ל-4 מיליארדי דולרים בשנים 2005–2006, ומטרתן הייתה להגיע להיקף סחר של 12 מיליארדי דולרים עד 2010. שליש מהייבוא של הודו מדרום אפריקה הוא זהב. יהלומים, כי הם ממוקש מדרום אפריקה, הם מלוטשים בהודו. נלסון מנדלה זכה בפרס גנדי לשלום. שתי המדינות הן גם חברות בפורום הדיאלוג של IBSA, עם ברזיל. הודו מקווה לקבל כמויות גדולות של אורניום, מן המשאבים עשירים בדרום אפריקה, עבור האזרחים ההולכים וגדלים במגזר האנרגיה האזרחית של הודו. שתי המדינות הן גם חברות בפורום IBSA, יחד עם ברזיל. הודו מקווה לקבל כמויות גדולות של אורניום מן המשאבים העשירים בדרום אפריקה, עבור כמות האזרחים ההולכת וגדלה בסקטור האנרגיה האזרחית של הודו. דרום סודאןהודו הכירה בדרום סודאן ב-10 ביולי 2011, יום למחרת דרום סודאן הפכה למדינה עצמאית. כרגע מערכת היחסים היא בעיקר בפן הכלכלי. במאמר בטלגרף נכתב כי דרום סודאן היא אחת המדינות העניות בעולם, אך היא עשירה בשמן. פקידי משרד החוץ אמרו כי בניו דלהי יש עניין רב להגדיל את השקעותיה בשדות הנפט בדרום סודאן, בכך שכיום יש לה יותר משני שלישים משדות הנפט של סודאן המאוחדת. בתמורה למשאבי הנפט שניתן לספק על ידי דרום סודאן, הודו אמרה כי היא מוכנה לסייע בפיתוח תשתיות, הכשרה פקידים בבריאות, חינוך ופיתוח הכפר.[381] חוף השנהבהיחסים הבילטרליים בין הודו וחוף השנהב התרחבו במידה ניכרת בשנים האחרונות, בעקבות בקשת הודו לפתח שותפות אסטרטגית נרחבת יותר באזור מערב אפריקה. המשלחת הדיפלומטית ההינדית באביג'אן נפתחה ב-1979. חוף השנהב פתחה את משלחת תושביה בניו דלהי בספטמבר 2004.[382] שתי המדינות עושות כעת מאמצים להגדלת הסחר, ההשקעות ושיתוף הפעולה הכלכלי.[383] טוגוטוגו פתחה את שגרירותה בניו דלהי באוקטובר 2010. הנציבות העליונה של הודו באקרה, גאנה, מוסמכת במקביל לטוגו. נשיא טוגו לשעבר, ניאסנגבה איאדמה, ערך ביקור רשמי בהודו בספטמבר 1994. במהלך הביקור הסכימו שתי המדינות להקים ועדה משותפת.[384] ליבריההיחסים הדו-צדדיים בין הרפובליקה של הודו ובין ליבריה התרחבו על ידי גידול הסחר הבילטראלי ושיתוף הפעולה האסטרטגי. הודו מיוצגת בליבריה דרך שגרירותה באביג'אן (חוף השנהב) ודרך קונסוליית כבוד הפעילה במונרוביה מאז 1984. ליבריה יוצגה בהודו באמצעות משלחתה הממוקמת בניו דלהי, אשר נסגרה לאחר מכן בשל אילוצים תקציביים.[385] מאוריציוסהיחסים בין הודו למאוריציוס היו קיימים מאז 1730. יחסים דיפלומטיים הוקמו בשנת 1948, בטרם הפיכתה של מאוריציוס למדינה עצמאית.[386] היחסים ביניהן הם לבביים במיוחד בשל זיקה תרבותית וקשרים היסטוריים ארוכים הקיימים בין שני העמים. יותר מ-68% מאוכלוסיית מאוריציוס הם ממוצא הינדי, הידוע בעיקר בשם הודו-מאוריציאנים. היחסים הכלכליים והמסחריים גדלו עם השנים. הודו הפכה למקור הייבוא הגדול ביותר של מאוריציוס מאז 2007, ומאוריציוס ייבאה סחורה בשווי של 816 מיליוני דולרים בין אפריל 2010 – מרץ 2011. מאוריציוס נותרה המקור הגדול ביותר של ה-FDI עבור הודו במשך יותר מעשור עם השקעות הון עצמי ישיר בסך 55.2 מיליארדי דולרים בתקופה שבין אפריל 2000 לאפריל 2011. הודו ומאוריציוס משתפות פעולה במאבק בשוד הימי שהתגלה כאיום מרכזי באזור האוקיינוס ההינדי. מאוריציוס תומכת בעמדתה של הודו נגד הטרור.[387] היחסים בין מאוריציוס להודו חוזרים אחורה לתחילת 1730, כאשר בעלי מלאכה רבים הובאו למדינה מפודוצ'רי וטאמיל נאדו.[386] היחסים הדיפלומטיים בין הודו למאוריציוס הוקמו ב-1948. מאוריציוס קיימה קשרים עם הודו באמצעות הכיבוש ההולנדי, הצרפתי והבריטי. מ-1820, עובדים הינדים החלו להגיע למאוריציוס על מנת לעבוד על מטעי סוכר. מ-1834, כאשר העבדות בוטלה על ידי הפרלמנט הבריטי, מספר רב של עובדים הינדים החלו להגיע למאוריציוס כעובדים מובטלים. ב-2 בנובמבר 1834 הגיעה האונייה "אטלס" למאוריציוס, כאשר זו נושאת את הקבוצה הראשונה של פועלים הינדים. מוזמביקלהודו יש נציבות עליונה במפוטו[388] ולמוזמביק יש נציבות עליונה בניו דלהי. מרוקומרוקו מחזיקה שגרירות בניו דלהי. כמו כן, יש לה קונסוליית כבוד המבוססת במומבאי. הודו מחזיקה שגרירות ברבאט. שתי המדינות הן חלק מהמדינות הבלתי-מזדהות.[389] באומות המאוחדות, הודו תמכה בדה-קולוניזציה של מרוקו ותנועת החופש המרוקאית. הודו הכירה במרוקו ב-20 ביוני 1956 והוקמו יחסים ב-1957.[390] משרד החוץ של ממשלת הודו קובע כי "הודו ומרוקו נהנו מיחסים ידידותיים וקרובים ובמשך השנים היחסים בין שתי המדינות חזרו לצמוח שוב".[391] המועצה ההינדית לקשרי תרבות מקדמת את התרבות ההינדית במרוקו.[392] מרוקו מבקשת להגדיל את קשריה המסחריים עם הודו ומחפשת השקעה הינדית במגזרים שונים.[393] היחסים הבילטראליים בין הודו למרוקו התחזקו לאחר ששגריר מרוקו בהודו שהה כמעט שבוע בסרינגאר, בירת ג'אמו וקשמיר. העניין הראה סולידריות מרוקאית עם הודו לגבי קשמיר.[393] ניגריהלהודו יש קשרים הדוקים עם ניגריה, הנחשבת למדינה עשירה בנפט הממוקמת במערב אפריקה. 40,000 חביות של נפט ליום היא כמות הנפט אשר הודו מקבלת מניגריה. הסחר בין שתי המדינות עמד על 875 מיליוני דולרים בשנים 2005–2006. החברות ההינדיות השקיעו גם בייצור תרופות, עפרות ברזל, פלדה, וטכנולוגיית מידע ותקשורת, בין היתר. שתי המדינות חברות בחבר העמים הבריטי, G-77, והמדינות הבלתי-מזדהות. נשיא ניגריה לשעבר, אולוסגון אובסנג'ו היה אורח הכבוד במצעד יום הרפובליקה בשנת 1999. כמו כן, וראש ממשלת הודו לשעבר, מאנמוהאן סינג ביקר בניגריה בשנת 2007, ופנה לפרלמנט הניגרי. נמיביההיחסים בין הודו ונמיביה חמים ולבביים.[394] הודו הייתה אחת מתומכיו הראשונים של ארגון דרום מערב אפריקה (SWAPO) במהלך תנועת השחרור בנמיביה. שגרירות SWAPO הראשונה הוקמה בהודו ב-1986. המשלחת ההינדית הוסבה לנציבות עליונה מלאה ביום העצמאות של נמיביה ב-21 במרץ 1990.[394] הודו סייעה להכשיר את חיל האוויר בנמיביה מאז הקמתו ב-1995. שתי המדינות פועלות בשיתוף פעולה הדוק בארגונים רב-צדדיים הדדיים, כגון האו"ם, המדינות הבלתי-מזדהות וחבר העמים הבריטי. נמיביה תומכת בהרחבה של מועצת הביטחון של האו"ם על מנת לכלול מושב קבוע להודו.[394] בשנים 2008–2009 עמד המסחר בין שתי המדינות על כ-80 מיליוני דולרים. הייבוא העיקרי של נמיביה מהודו היו סמים ותרופות, כימיקלים, מכונות חקלאיות, כלי רכב וחלקי מכוניות, כלי זכוכית וזכוכיות, ומוצרי פלסטיק. הודו מייבאת בעיקר מתכות ועפרות. מוצרים הינדים מיוצאים גם מדרום אפריקה השכנה מחדש לייבוא נמיביה בתור ייבוא דרום אפריקאי. יהלומים נמיביים מיוצאים לעיתים קרובות לשוק היהלומים האירופאי לפני שהם מיובאים שוב להודו. בשנת 2009 התקיימה המכירה הישירה הראשונה של יהלומים נמיביים להודו.[394] נמיביה נהנית מהטכניקה ההינדית לשיתוף פעולה טכני (ITEC) עבור אנשי תקשורת ממדינות מתפתחות. להודו יש נציבות עליונה בווינדהוק[395] ולנמיביה יש נציבות עליונה בניו דלהי. הנציבות העליונה של נמיביה מוכרת גם לבנגלדש, האיים המלדיביים וסרי לנקה. סודאןהיחסים בין הודו לסודאן מאופיינים כרחבי טווח, קרובים וידידותיים, אפילו בשלבי הפיתוח המוקדמים של ארצם. בזמן העצמאות ההינדית, סודאן תרמה 70,000 פאונד, אשר שימש לבניית חלק של האקדמיה לביטחון לאומי בפונה. הבניין הראשי של ה-NDA נקרא בלוק סודאן. שני העמים כוננו יחסים דיפלומטיים זמן קצר לאחר שנודע כי הודו אחת המדינות האסייתיות הראשונות להכיר במדינה האפריקאית העצמאית החדשה. להודו ולסודאן יש גם נקודות דמיון גאוגרפיות והיסטוריות, כמו גם אינטרסים כלכליים. כמו כן, שתי המדינות הן מושבות בריטיות לשעבר. הודו וסודאן ממשיכות לקיים יחסים לבביים, למרות סוגיות כגון הקשר ההדוק של הודו עם ישראל, הסולידריות של הודו עם מצרים בסוגיות הגבול עם סודאן, והקשרים האינטימיים של סודאן עם פקיסטן ובנגלדש. הודו אף תרמה כמה כוחות כמו כוח שמירת השלום של האו"ם בדארפור. איי סיישללהודו יש נציבות עליונה בוויקטוריה, בעוד שלסיישל יש נציבות עליונה בניו דלהי.[396] קומורוהודו וקומורו כוננו יחסים דיפלומטיים ביוני 1976.[397] רואנדההודו מיוצגת ברואנדה באמצעות קונסוליית הכבוד שלה בקיגאלי. רואנדה מפעילה את שגרירותה בניו דלהי מאז 1998 ומינתה את שגרירת תושביה הראשונה בשנת 2001.[398] קניההקשרים המסחריים בין הודו וקניה החלו לפני כמה מאות שנים. בקניה קיים מיעוט גדול של תושבים הינדיים, שהם צאצאי פועלים שהובאו על ידי הבריטים לבניית מסילת אוגנדה וסוחרי הגוג'ראטים.[399] היקף הסחר בין הודו וקניה הולך וגדל משנה לשנה. הסחר הדו-צדדי הסתכם ב-2.4 מיליארדי דולרים, והייבוא הקנייתי מהודו הסתכם ב-2.3 מיליארדי דולרים בשנים 2010–2011. מאזן הסחר נטה לטובת הודו באופן משמעותי. הודו היא שותפת הסחר השישית בגודלה בקניה, והיצואנית הגדולה ביותר שלה. הייצוא ההינדי לקניה כולל תרופות, פלדה ומוצריה, מכונות בכלל וכלי רכב בפרט. לעומתה, מייצאת קניה להודו בעיקר נתרן פחמתי, ירקות ותה. בקניה שוכנים תאגידים הינדיים רבים: קבוצת טאטא, קבוצת אסאר, תעשיות רליאנס ובהארטי איירטל. ארגונים בין-לאומייםהודו משתתפת בארגונים הבין-לאומיים הבאים:[400]
ארגון הסחר העולמיהודו מילאה תפקיד חשוב בייצוג של כמאה מדינות מתפתחות במהלך ועידות ארגון הסחר העולמי.[402] האו"םהודו הייתה בין החברות המקוריות באו"ם שחתמו על ההצהרה של האו"ם בוושינגטון ב-1 בינואר 1942 והשתתפו גם בוועידת האו"ם של הארגון הבין-לאומי בסן פרנסיסקו מ-25 באפריל ועד ל-26 ביוני 1945. כחברה מייסדת של האו"ם, הודו תומכת בחריפות ביעדים ובעקרונות של האו"ם, ותרמה רבות ליישום מטרות האמנה, ולאופן התפתחותן של התוכניות והסוכנויות המיוחדות של האו"ם.[403] הודו היא חברה מייסדת של האו"ם ומשתתפת בכל הסוכנויות והארגונים המיוחדים שלה. הודו תרמה כוחות למאמצי השלום של האו"ם בקוריאה,[404][405] במצרים, בקונגו, בסומליה, באנגולה, בהאיטי, בליבריה, בלבנון וברואנדה בשנים האחרונות, ולאחרונה בסכסוך שבאזור דרום סודאן.[406] הודו הייתה חברה במועצת הביטחון של האו"ם במשך שש תקופות (סך של 12 שנים). הודו היא חברה בקבוצת ה-G4 של מדינות שחוזרות זו לזו בחיפוש אחר מושב קבוע במועצת הביטחון, והן תומכות בעד הרפורמציה של מועצת הביטחון של האו"ם. הודו היא גם חלק מקבוצת G-77. המדינות הבלתי-מזדהותאי-ההזדהות מקורה במוניטין הקולוניאלי של הודו ובתנועת העצמאות ההינדית הבלתי-אלימה בראשות הקונגרס, שהשאירו את הודו נחושה בדעתה להיות אדון גורלה במערכת בין-לאומית ששולטת פוליטית על ידי בריתות של המלחמה הקרה, וכלכלתה של הקפיטליזם המערבי והקומוניזם הסובייטי. העקרונות של אי-ההזדהות, כפי שמבהירים נהרו ויורשיו, היו שימור חופש הפעולה של הודו בעולם באמצעות סירוב ליישר את הודו עם כל גוש או ברית, בייחוד עם ארצות הברית או ברית המועצות; אי-אלימות ושיתוף פעולה בין-לאומי כאמצעי ליישוב סכסוכים בין-לאומיים. אי-ההזדהות היה מאפיין עקבי במדיניות החוץ ההינדית עד סוף שנות הארבעים ונהנתה מתמיכה חזקה, כמעט ללא עוררין, בקרב האליטה ההינדית. המונח "אי-הזדהות" (Non-Alignment) הוטבע על ידי ו. ק. מנון בנאומו באו"ם בשנת 1953, אשר שומש מאוחר יותר על ידי ראש ממשלת הודו, ג'ווהרלל נהרו במהלך נאומו ב-1954 בקולומבו, סרי לנקה. בנאום זה תיאר נהרו את חמשת עמודי התווך שישמשו כמדריך ליחסי הודו-סין, שהוצגו לראשונה על ידי ראש ממשלת הרפובליקה העממית של סין ג'ואו אנלאי, הנקראים "פנצ'ל" (חמש מגבלות), עקרונות אלה משמשים בהמשך כבסיס למדינות הבלתי מזדהות. חמשת העקרונות היו:
התפיסה של ג'ווהרלל נהרו על אי-ההזדהות הביאה להודו יוקרה בין-לאומית ניכרת בקרב מדינות עצמאיות חדשות, שהשתתפו בחששותיה של הודו לגבי העימות הצבאי בין המעצמות ובין השפעתן של המעצמות הקולוניאליות לשעבר. ניו דלהי השתמשה באי-ההזדהות כדי ליצור לעצמה תפקיד חשוב כמנהיגה של העולם החדש והעצמאי בארגונים רב-צדדיים כגון האו"ם (האו"ם) והתנועה הבלתי מזדהת. חתימת הסכם השלום, הידידות ושיתוף הפעולה בין הודו לברית המועצות ב-1971 והמעורבות של הודו בעניינים הפנימיים של שכנותיה הקטנות יותר בשנות ה-70 וה-80 פגעה בתדמית של ניו דלהי כאומה לא מזדהה והובילה כמה משקיפים לציין כי בפועל, אי-ההזדהות חלה רק על יחסי הודו עם מדינות מחוץ לדרום אסיה. חבר העמים הבריטיהודו זכתה לעצמאותה מהקהילה הבריטית באוגוסט 1947 כמו כדומיניון של הודו לאחר החלוקה להודו ולדומיניון פקיסטני. המלך ג'ורג' השישי, הקיסר האחרון של הודו הפך לקיסר הודו, ועם מושל הודו כנציג שלו. הודו אף הפכה לרפובליקה הראשונה של חבר העמים הבריטי ב-26 בינואר 1950, בעקבות הצהרת לונדון. סכסוכים בין-לאומייםהסכסוכים הטריטוריאליים של הודו עם פקיסטן השכנה ועם הרפובליקה העממית של סין מילאו תפקיד מכריע בקביעת מדיניות החוץ שלה. הודו מעורבת גם בסכסוכים טריטוריאליים מינוריים יותר עם שכנותיה האחרות: בנגלדש, נפאל והאיים המלדיביים. בבעלות הודו שתי תחנות מחקר מאוישות באנטארקטיקה. כמו כן, תובעת הודו בעלות טריטוריאלית שאינה רשמית על מספר שטחים גאוגרפיים. תביעות אלו עדיין לא הוסדרו או הוכרו על ידי גוף בין-לאומי בר סמכא כלשהו. הודו מעורבת בסכסוכים הבין-לאומיים הבאים: נפאל
הודו ונפאל תובעות בעלות על שלושה כפרים: קוטי, גונג'י, וקניב. הן חלוקות ביניהן בכל הנוגע ליישום דה פקטו של הסכם סוגולי, אשר נחתם ב-1816 בין הודו המזרחית ובין נפאל, ואשר ניסה לקבוע מתווה גבול מפורש בין שתי המדינות, בפרט בכל הנוגע למיקום בו מתחיל נהר מאהה קאלי (נהר סרדה שבהודו) לזרום. המחלוקת גברה בשנת 1997, כאשר הפרלמנט הנפאלי הציע מתווה ליישום תוכנית, שעיקרה פיתוח הידרו-חשמלי של הנהר. על פי הדיווחים, נפאל הציגה מפה של משרד-החוץ הבריטי ב-1856 כדי לתמוך בעמדתה. שתי המדינות קיימו ביניהן מספר מפגשים דיפלומטיים, בניסיון לגשר על המחלוקת, אולם עד כה ללא הועיל.[407] אף על פי שהסכסוך בין הודו לנפאל נראה היה לא משמעותי, הוא הוחמר ב-1962 בעקבות מתחים בין סין להודו מסיבות שונות.[408] פקיסטן פקיסטן טוענת לריבונות על ג'אמו וקשמיר ולדאק בקשמיר שבליטה הודית, בעוד הודו טוענת לריבונתה על אזאד קשמיר וגילגיט-בלטיסטן שבליטת פקיסטן. ישנו גם סכסוך שנגרם מבעיות שיתוף מים של פקיסטן מנהר אינדוס. הרפובליקה העממית של סין
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
